סוּפָה ללא סוֹף / שירים מימי מלחמה

מאז ה-7 באוקטובר החיים נתלשים כמו זלזלים ועלים בסוּפָה שאין לה סוֹף, המכה בכל הנקרה בדרכה. מלחמה רודפת מלחמה "כְּמוֹ שֶׁמַּחֲלָה מְחַפָּה עַל מַחֲלָה אַחֶרֶת / מִזַּן מְשֻׁבָּח עוֹד יוֹתֵר" (כך באחד השירים מתוך ספר ביכוריי 'חיוג לֵילִי' 1982).

את המחרוזת 'סופה ללא סוף' כתבתי בימיה הראשונים של מלחמת אירן השנייה כשבשוֹבלהּ נשרכים ספיחי מלחמת ה-7 באוקטובר. השיר הראשון 'לידה כפולה' הוא תוצר של תחושת בדידות עמוקה, של ניתוק מן העצמי אל סערת המלחמה בטווח הקרוב והרחוק, תחושה של הסרת צעיפים ויציאה מן המוגנות אל חוסר הוודאות. בהווה המעורער ורווי החרדה הקיומית, העבר הבטוח והיציב מושיט יד בקולה של אמא, אבל זה מכבר אין להשיבו לארצות החיים ולנהל איתו דיאלוג.

השירים הבאים במחרוזת מתעכבים על מומנטים רנדומאליים במציאות נטולת אופק, שבה עיתון מונח על סף דלתו של מי שלא ישוב עוד לביתו, במציאות שבה אנשים חבולים הולכים ומאבדים לחלוחית חיים, כבוד עצמי ויחס לָאַחֵר, ובשש אחרי המלחמה כבר אין להם מה להסתיר, שהרי במיוחד בהפוגה בין מלחמות נחשף שלל פניו של השבר הגדול שקשה לעכלו ולהתמודד איתו. כך השורד מהנובה ששלח יד בנפשו לאחר שבת זוגו נרצחה, וכך החייל ששרד את המלחמה אבל רגלו נקטעה, והוא מתמודד עם נכותו.

בדומה לחייל, גם נהג המונית המסיע ממקום למקום מחזיק באמונה שהחיים ממשיכים כי "הארץ נותנת יבולה". ואני נזכרת בדבריה של לאה גולדברג שבימי אלימות על המשורר "מוטלת החובה להזכיר לאדם כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר". אחד מהם הוא אי הויתור על התקווה לעתיד טוב יותר ומרפא.

                                                                            יערה בן-דוד

1.

לֵידה כפולה

הֵן קָרָה מַשֶּׁהוּ כְּשֶׁיָצָאתִי מִתּוֹכִי

וְהַדֶּלֶת נִטְרְקָה עַל מַעֲדָנַי

וְאֵיךְ אֶחְזֹר אֵלַי –

תֹּף הַדְּמָמָה עַל סְבִיבוֹתַי

וְאֵין לִי זָ'קֶט מִפְּנֵי צִינַת הֶעָתִיד לָבוֹא

וְלֹא מִלָּה לְגַלְגֵּל עַל לָשׁוֹן

קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי יוֹלֵד אוֹתִי עֲדַיִן,

פּוֹקֵחַ עִוָרוֹן

אֲנִי הֶעָבָר וְהַהֹוֶה

צִיּוּץ חֲלוֹם קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן

2.

מפאת כבוד הפרטיות

לִפְנוֹת בֹּקֶר

עִיתּוֹן בַּחֲבָטָה

עַל סַף הַדֶּלֶת שֶׁלֹּא נִפְתְּחָה

חִכָּה

בְּלִי בְּעָלָיו,

גַּם הַיּוֹם

וּבַיָּמִים שֶׁאַחֲרָיו

וְלֹא נִזְרַק עִם הַחֲדָשׁוֹת

וְהָרִקָּבוֹן

3.

פנים תאומים / נסיעה אינסופית

בַּנְּסִיעָה בִּרְחוֹבוֹת רֵיקִים

נֶהַג מוֹנִית מְדַבֵּר וּמְדַבֵּר

מֵסִיר יַבָּלוֹת שֶׁל סוֹד,

אוֹמֵר לַנּוֹסֵעַ:

מֵתִים יוֹלְדִים פָּנִים תְּאוֹמִים

וְהָאָרֶץ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ

וְאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ

4.

עמוק בַּדָּם

נִיצוֹל הַנּוֹבָה

שֶׁבַּת זוּגוֹ נִרְצְחָה

פָּחַד מִן הַמִּלִּים

שְֶהָיוּ אֲזוּקוֹת שְׁנָתַיִם.

כְּשֶׁהוּסְרוּ הָאֲזִיקִים

נֶאֱבַק בְּיָדַיִם רֵיקוֹת

עַד שֶׁהִבְשִׁיל פְּרִי מוֹתוֹ בְּכַפּוֹ.

5.

אף מילה

מַעֲבַר חֲצִיָּה

גֶּדֶם

פְּרוֹטֶזָה בְּמִכְנָסַיִם קְצָרִים

חוֹצָה בְּגָאוֹן לַמִּדְרָכָה הַשְׁנִיָּה

לְעֵינֵי עוֹבְרִים וְשָׁבִים.

הֵן כְּבָר אֵין מָה לְהַסְתִּיר

בְּשֵׁשׁ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה.

קיראו גם :

עוד מאת יערה בן דוד ב"יקום תרבות "

דף הפייסבוק של יערה בן דוד