לאור המצב תחת הירי הבלתי פוסק מאיראן ומלבנון אנחנו חורגים ממנהגנו לפרסם המלצות לסוף השבוע, ומפרסמים המלצה רלוונטית כבר באמצעו, בתקווה שקוראינו יהנו.
הסדרה המדוברת מבוססת על ספר פנטסיה שהוא חלק מסדרת הפנטזיה הידועה "משחקי הכס", ועלילתה מתרחשת בעבר הרחוק יחסית של הסדרה הראשית, כ-90 שנה לפניה.
הספר במקור פורסם כסדרה של נובלות נפרדות, שקובצו לספר בשנת 2015, וכמעט במקביל תורגמו לעברית.
המערכת
ד"ר ניסים כץ ממליץ
על הסדרה "האביר משבע הממלכות"
"האביר משבע הממלכות" ב-HBO, היא בדיוק הסדרה שאנחנו צריכים עכשיו, אסקפיזם מושלם בין האזעקות.
בימים שבהם שמי ישראל נצבעים לעיתים ביירוטים של טילים בליסטיים מאיראן, כש"מבצע שאגת הארי" מכתיב את סדר היום שלנו, משבש את שגרת החיים, והממ"ד הפך מזמן לחדר המשפחה המרכזי – הנפש הישראלית צמאה לאסקפיזם. אבל לא סתם אסקפיזם, אלא כזה שישאב אותנו לעולם אחר לגמרי, בלי להכביד עלינו עם עוד חורבן והרס. בדיוק אל תוך הוואקום הנפשי הזה רוכבת (על סוס עייף למדי) הסדרה "האביר משבע הממלכות".
אם "משחקי הכס" ו"בית הדרקון" הרגילו אותנו לדרמות פוליטיות חובקות עולם, מאבקי שליטה עקובים מדם, השמדת ערים שלמות, ודרקונים שיורקים אש – קונספט שקצת פחות קורץ לנו כרגע, כשאיומים אוויריים וטילים מרחפים מעלינו במציאות – "האביר משבע הממלכות" עושה זום-אאוט מכיסא הברזל, ומציעה משהו שונה בתכלית. היא לא עוסקת בסוף העולם או באסונות אפוקליפטיים, אלא באנשים שחיים בו. זוהי חזרה ליבשת ווסטרוז, אבל מזווית הראייה של גובה העיניים (או יותר נכון, גובה העיניים של אדם גבוה מאוד).
הלב הפועם של הסדרה, ומה שמחזיק אותה והופך אותה לפנינה טלוויזיונית, היא מערכת היחסים והדינמיקה המושלמת בין שני הגיבורים שלה: סר דאנקן הגבוה ("דאנק"); ונושא הכלים הקירח והחצוף שלו, "אג" (ביצה). מצד אחד, דאנק – ענק פיזי אבל תמים להחריד, בחור טוב לב ופשוט שמנסה בכל כוחו לדבוק בערכי האבירות האמיתיים בעולם ציני ומושחת. מצד שני, אג – ילד קטן, פיקח, חריף לשון, ודעתן (שזהותו האמיתית טומנת בחובה הפתעה למעריצים).
הקסם של הסדרה נוצר בדיוק בנקודת החיכוך בין השניים. זהו סיפור מסע (Road Trip) קלאסי של צמד בלתי אפשרי. במקום מלחמות ענק, אנחנו מקבלים הרפתקאות קטנות ומקומיות, שבהן דאנק ואג לומדים להכיר זה את זה ואת העולם.
אבל מה שבאמת מפתיע ומשמח ב"האביר משבע הממלכות", במיוחד בהשוואה לאחיותיה הגדולות "משחקי הכס" ו"בית הדרקון", הוא הקומיות שבה. בניגוד לכובד הראש המעיק והאווירה הטרגית של סדרות האם, כאן יש טון קליל ומשעשע. ההומור נובע באופן טבעי מהפערים בין הגודל הפיזי המאיים של דאנק לחוסר ההבנה שלו את חוקי החברה הגבוהה, ומהעקיצות הבלתי פוסקות של אג שמתקן אותו בכל פעם שהוא עושה פדיחה. יש בה רגעים של קומדיית מצבים מקסימה, שגורמת לך לצחוק בקול רם ולשכוח לכמה רגעים את דאגות היום-יום.
כשהחדשות עמוסות באיומים מאיראן, דיווחים מהחזית של מבצע "שאגת הארי", ולחץ לאומי שמורגש בכל פינה, הראש שלנו לא פנוי לעכל עוד דרמות כבדות של חיים ומוות. אנחנו צריכים תזכורת לכך שגם בעולם אכזר, תככני, ציני – כמו ווסטרוז, או כמו המזרח התיכון – יש עדיין מקום לפשטות, לחברות אמת, להומור, ולטוב לב.
בעוד "שאגת הארי" מתרחשת בחוץ, ההרפתקאות הקטנות והמצחיקות של דאנק ואג בדרכי העפר של ווסטרוז מציעות את המקלט הטלוויזיוני המושלם. זו סדרה שמזכירה לנו שלא כל מאבק חייב להיות היסטורי או על גורל העולם כולו – לפעמים, הניצחון הגדול ביותר הוא פשוט להגן על החלש, להישאר נאמן לעצמך, ולצחוק קצת עם החבר שרוכב לצידך.
זה בדיוק סוג הנחמה שאנחנו צריכים במסכים שלנו היום.
צפו במקדימון הסדרה:
