כמה הירהורים על ההווה, על העתיד, ועל העבר הרחוק. האם יכולות המדינות הקטנות של האיזור להתאחד – ולבלום את האימפריות הענקיות המטורפות שצצות בו?
אנחנו חוגגים 78 שנה להחלטת האו"ם להקים מדינה עברית יהודית.
אבל אין באמת על מה לחגוג היום.
על פי הדיווחים יש ירידה כלל עולמית בערכם של המותגים "יהודי", ו-"ישראל", גם כתוצאה מהפעולות של ישראל בעזה ושל המתנחלים בשטחים, פעולות שהביאו לגל תעמולה (שחלקו לצערנו נכון) כנגד ישראל, שישראל פשוט איננה מסוגלת להתמודד עימו.
אני מציע אפשרות להתמודדות כלהלן:
להתייחס לקהילות הלא-יהודיות, אבל אברהמיות, כלומר הערבים הנוצרים והמוסלמים, הדרוזים, הצ'רקסים, הבהאים, והאחרים, לא כמטרד או אוייב אלא להיפך – כגורם מסייע להחזרת האימון במדינת ישראל, כמדינה שתהיה קונפדרציה של כלל הקהילות האברהמיות שבתוכה, כפי שהציע לפני ההוגה והאסטרטג תום וגנר.
להזכיר, הקהילות שעד כה הוגדרו כ"יהודיות" כלל אינן בוטחות זו בזו, וחלקן (חלקים, אולי גדולים, מהחרדים והחרדל"ים) כלל אינן רואות את הקהילות האחרות כ"יהודיות" על פי הגדרתם, אלא כ"עמלק" וכ"ערב רב". שהם יצורים שטניים ממש המאיימים עליהם. כל מה שהם אומרים בנושא בגלוי הם שקרים שאין טעם להתייחס אליהם. כשבודקים מה נאמר בתוך הקהילה האמת מתגלה.
אז לא צריך לשים דגש על החשיבות של "היהודיות", כי זאת שנויה כעת במחלוקת פנימית עמוקה, והיא לא עוזרת יותר לתדמיתנו בעולם.
עדיף לשים דגש על הקשר ה"אברהמי", כצאצאי המונותאיזם האברהמי, בין קהילות שונות, יהודיות ולא יהודיות. זה יסייע לנו הרבה יותר בעולם וגם בעיני עצמנו.
לפיכך, אני תומך בהקמת קונפדרציה בעתיד באיזורי מדינת ישראל עם לבנון, ירדן, הרשות הפלסטינאית, וחלקים מסוריה.
קונפדרציה זו תכלול טריטוריות ישראליות חילוניות, טריטוריה חרדית, מתנחלית ,דרוזית, ערבית סונית, ערבית שיעית, נוצרית, כורדית, וכולי.
כאמור ההצעה הזאת היא לא שלי. היא הוצעה כבר בידי ההוגה תום וגנר, שאף פירסם אותה בספר שתורגם לשפות שונות, כולל ערבית, ומארגן מפגשים עם נציגים שונים של קהילות מזרח תיכוניות.
כרגע ההצעה הזאת היא לא מעשית, אבל אולי אחרי אסון, שאליו גוררים אותנו הימין בישראל והאיראנים וחיזבאללה וחמאס, זה יהיה מעשי.
לפי ההצעה לכל טריטוריה יהיה הכוח הצבאי שלה, עם מרכז בירושלים שינהל סיכסוכים – שמן הסתם יהיו בין הטריטוריות השונות.
בואו נראה איך זה פעל ופועל בשווייץ, שהיא המודל לרעיון, ומורכבת מקנטונים שונים של דוברי שפות שונות ובעלי אמונות שונות.
בראשית קיומה של הקונפדרציה השווייצרית הישנה לא היה לשווייץ צבא לאומי של ממש, ולכל אחד מהקנטונים היה כוח צבאי משל עצמו. עם מרכז בברן שניהל את הסיכסוכים בין הקנטונים השונים. השותפות הצבאית בין הקנטונים התבטאה בעיקר בכך שבמקרה וקנטון היה נתון באיום מצד גורם זר – גרמניה, אוסטריה, איטליה, צרפת – קנטונים אחרים נהגו לשלוח את צבאם לעזרתו. כתוצאה הם יצרו לעצמם כוח מרתיע כל כך ששום מעצמה לא העזה לפלוש לשטחם.
בשנת 1848, בהתאם לחוקתה החדשה של שווייץ, סיכמו הקנטונים על העצמת סמכויות השלטון המרכזי בברן, ובכלל זה גם על הקמת צבא פדרלי לאומי. הצבא החדש (Bundesheer) התבסס על איחוד צבאות הקנטונים השונים, אם כי החוקה התירה לכל קנטון להחזיק ברשותו צבא קטן של 300 חיילים. החוקה גם אסרה על קנטונים להתעמת עצמאית עם כוחות זרים, וקבעה מוסד של גיוס חובה כללי.
אז כך יכולה להיות הקונפדרציה הארץ ישראלית המוצעת.
כל טריטוריה מחזיקה כוח עצמי משל עצמה, ומקפידה לסייע לכל האחרות בעת משבר – מתקפה של כוח אימפריאלי, סוריה של א-שרע, תורכיה, מצרים, עיראק, איראן, החות'ים בתימן, וכדומה.
בשלב מאוחר יותר, כשהטריטוריות השונות יהיה להן יותר אמון זו בזו, הצבאות האלו יהפכו לכוח פדראלי.
להזכיר, היה דבר כזה במאה התשיעית לפני הספירה, כאשר הכוחות השונים בארץ ישראל וסוריה, בהנהגת מלך ישראל ומלך ארם דמשק התאחדו לצבא גדול אחד והביסו את המלך האשורי בקרב קרקר.
זה יכול לקרות שוב.
אוסיף כי רעיון המדינה הלאומית של כל אזרחיה, ורעיון האומה הערבית המאוחדת על סמך הלאום בלבד, נמצא בבירור במגננה. ההיגיון העולמי היום הוא ללכת לא לקראת מדינות לאומיות נוספות, כי מדינות כאלו כבר לא מסוגלות להתמודד עם הבעיות הגדולות של העולם. מאידך פדרציות ואימפריות הן כבדות ומסורבלות, אבל איך שהוא הן נראות כרלבנטיות יותר. אז האיחוד האירופי עדיין פופולארי למרות הכל, ובמזרח התיכון נעשתה פופולארית הקריאה לחליפות איסלאמית עולמית, כפי שרוצים האחים המוסלמים ואל קאעידה הנתמכים בידי קטאר, או לאימפריה עותומאנית חדשה, כפי שרוצה ארדואן בתורכיה, או לאימפריה שיעית שמרכזה באיראן ותתפשט לכל עבר, כפי שהשלטון האיסלאמי באיראן רוצה.
בבירור החלומות האלו מפתים. עובדה שהם פיתו אלפי צעירים מוסלמים מפקיסטן וצ'צניה לבוא להילחם ולמות בסוריה, בסיני, ובמאלי עבור האמפריה האיסלאמית העולמית. שום צעיר מוסלמי כבר לא חולם יותר על מדינה לאומית. אז סביר להניח שהמנהיגים הבאים שלהם כבר יתעסקו באימפריה האיסלאמית ולא במדינה שלהם – שהם במילא מתקשים לנהל אותה, שהרי כפי שיעידו הפלסטינאים בעזה חלומות גרנדיוזיים הם תמיד פשוטים יותר מניהול של מציאות אפורה בשטח.
המסקנה: עלולה להיוצר לבסוף מסה קריטית של פעילים שתביא ליצירת חליפות איסלאמית רב לאומית כלשהיא. משום כך הנוצרים של המזרח התיכון נמלטים מהאיזור ,הם לא רואים שום עתיד לחיים באימפריה על בסיס דתי.
במקרה של הקמת חליפות איסלאמית רב לאומית, שמן הסתם תהיה בעלת כוח אדיר ושאיפות של כיבוש, ותהווה איום על העולם, אני לא רואה מוצא בשביל ישראל אלא הקמת פדרציה-קונפדרציה מזרח תיכונית חילונית כלשהיא, שבה ישתפו פעולה כל הקבוצות והמדינות הקטנות שלא יהיו מוכנות לחיות כ"דימים" חסרי זכויות בחליפות סונית או שיעית. שלא לדבר שחליפות כזאת עלולה בהחלט במקרה הרע להיות בעלת אידיאולוגיה ג'נוסיידית אם לשפוט מהצהרות ופעולות תומכי האימפריות האלו…
בפדרציה כזאת, בדומה לפדרציה האירופית, תהיה עצמאות בתחומים שונים לקהילות החברות.
הקונפדרציה של שנת 853 לפה"ס כללה את המדינות האלו:
1 בן הדד (קרוי בכתובת בשם הדדעזר) מארם דמשק עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים.
2 אירחולני מחמת עם 700 מרכבות, 700 פרשים ועשרת אלפים רגלים.
3 אחאב מממלכת ישראל עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
4 מלך גבל עם 500 רגלים.
5 מלך מצרים עם אלף רגלים.
6 מלך ערקה עם 10 מרכבות ועשרת אלפים רגלים.
7 מַתִנֻ-בַעַל מלך ארוד עם 200 רגלים.
8 מלך אוסנו עם 200 רגלים.
9 אדון-בעל משיאנה עם 30 מרכבות ואלף (או עשרת אלפים) רגלים.
10 גינדיבו הערבי עם אלף גמלים.
11 בעשא 'בן רחוב' מהר אמנה.
סה"כ 3,940 מרכבות, 1,900 פרשים, 1,000 גמלים, וכ-53 אלף רגלים. כוח אדיר לאותה תקופה.
בראש הקונפדרציה אנחנו רואים שעמדו האוייבים המושבעים המלך אחאב והמלך הארמי. והם אכן הצליחו לבלום את האשורים הבלתי מנוצחים, לפחות לזמן מה, והביאו לכמה שנות שקט באיזור.
באנלוגיה לתקופה התנ"כית דאז נראית לי הקמת קונפדרציה של מדינות האיזור הקטנות כנגד הענקים המשתוללים – עיראק, איראן, אולי גם סעודיה בעתיד – כצו השעה.
כדי שבלימה זאת תימשך לאורך זמן צריך מבנה של קבע ולא מבנה זמני. מדינות כמו ישראל, ירדן (כולל כמובן יהודה ושומרון שלדעתי צריכות להתאחד עם ירדן), חלקים מסוריה המתפרקת, מלבנון, אולי אפילו מצרים חילונית, והכורדים באיזוריהם השונים, יכולים להתאחד לפדרציה כזאת שיכולה להיות סוג של מעצמה באיזור. ולדעתי צריכה לצאת לחלל, אבל זה עניין למאמר בפני עצמו.
כן זה נשמע אוטופיסטי, ומן הסתם בשלב הזה הרעיון אכן עדיין אוטופיסטי, אבל אני חושב שדווקא השינויים הדרמטיים במזרח התיכון הופכים את הרעיון הזה לניתן להגשמה. ברגע שתקום חליפות איסלאמית בעלת שאיפות עולמיות אני לא חושב שהרעיון הזה יהיה אוטופיסטי בכלל. אני סומך על האוייב המשותף, האיסלאם הפוליטי הסוני והשיעי בעל השאיפות העולמיות, שידאג שהפדרציה הזאת, שתוקם כדי לעצרו, לא תתפרק…
הפדרציה תוכל להסתייע במעצמות העל, ארה"ב, רוסיה, וסין, שהאימפריות הסונית והשיעית מהוות איום עליהן גם כן. המאבק יהיה ארוך ואכזרי עם נצחונות רבים לאימפריות האיסלאמיסטיות, אבל אני אופטימי ומאמין שבסופו של דבר אפשר יהיה להביא לפירוקו של האוייב האימפריאלי המטורף לגורמים המרכיבים אותו. מי יודע, אולי אף בהמשך שילוב של המדינות והאיזורים שירכיבו את האימפריות האלו בפדרציה.
הרעיון יפה, אני בעד, כמו שאני בעד עוד כל מיני רעיונות יפים על איך לפתור את הסכסוך ובכלל – שלום עולמי, דמוקרטיה לכל, וכולי. הבעיה היא שהשכנים שלנו לא רוצים. הפלסטינאים לא באמת רוצים מדינה נפרדת, הם רוצים את חיסול ישראל. חמאס לא השקיע את המלירדים בבניית עזה, אלא בבניית מנהרות והתחמשות. בירדן יש גם רבים שמתנגדים אפילו להסכם השלום, אולי אפילו בפרלמנט יש רוב, היה איזה משהו שהמלך הטיל וטו על החלטה שם. בלבנון כנראה סוף סוף לרוב האוכלוסיה נמאס מחיזבאללה, אבל אלו מודיעים שהם לא הולכים לשום מקום, וגם לא מתפרקים מנשקם. אפשר להגיע לשלום עם לבנון כשחיזבאללה שם? שלא לדבר על קונפדרציה? אנחנו מדברים עם עצמנו, שוב וכרגיל. חבל, באמת חבל, מבחינתי לפרק את כל ההתנחלויות ושתהיה מדינה פלסטינית – אם רק אפשר היה לסמוך עליהם שהם באמת רוצים שלום. הבעיה שכל הסימנים מעידים שהם לא.