יואב ויכסלפיש, חבר יקום תרבות, ממליץ

על "הערב עם ליא קניג", "ליא קעניג – אויף דער יידישער בינע!"

כרזת "הערב עם ליאה קניג"
כרזת "הערב עם ליאה קניג"

ליא קניג, "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי", ממשיכה להופיע גם לאחר גיל 95 ומספרת לצופי תיאטרון יידישפיל על עולמה של העיירה היהודית.   

לצידה מופיע קלידן, והמופע נפתח בשירים ממיטב הפולקלור היידי המוכר, כמו זה שעוסק ברבי שמלמד את הא"ב ("אויפן פריפעטשיק"), "יפה כלבנה" ("שיין וי די לבונה"), וכו'. לאחר מכן קניג עוברת לחלק הסיפורי. היא הולכת על הבמה ונעזרת בהליכון, ובהמשך מסובבת אותו ומתיישבת.

וכך במשך 70 דקות הצופים זוכים לטעימות מהווי העולם שאיננו עוד, גם בעזרת תרגום סימולטני לעברית ורוסית. הרפרור לשואה כולל אזכור של מפגש בגטו ורשה לקראת תום מלחמת העולם השנייה, וקניג מוסיפה מעשיות מאת איציק מאנגר ושלום עליכם. היא יושבת מול הקהל וממלאת גם תפקיד של "אמא יהודיה", הבוחשת בכל מה שנעשה סביבה ושופעת תלונות בנוסח "מהילדים יש נחת – והמחותנים – קדחת". נושאים מרכזיים בהומור היידי הפופולרי הינם תלונות על הווי המשפחה (מנהגי אירוח, מימדי הגוף), משחקי מילים וחריזה, וכו'. השירים נועדו גם להתמודד עם מציאות של חיים בדלות ("עלע בעלע" – ביטוי שפירושו "אל תדאג").  

קניג מנווטת היטב בין השירים לסיפורים, והיא מקבלת את הכבוד המגיע לה בעזרת קטעי המעבר אשר מוקרנים על המסך שמאחוריה. אלה כוללים רגעים נבחרים מ-63 שנות קריירה בישראל (לאחר 16 שנה על הבמות ברומניה), והצופים מוזמנים להוקיר לה תודה על תרומתה לתיאטרון הישראלי.

תיאטרון יידישפיל, ברחבי הארץ 

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על "בית רדיקל"

בית רדיקל הוא מרכז תרבותי רעיוני, בו נפגשים שוחרי שלום, ובאמצעות ספרים, הרצאות, סרטים, וסדנאות, שואפים ליצור את השינוי שיביא עתיד טוב יותר.

והנה הקשר ההיסטורי בין "רדיקלי" ל"שלום" – ראש הממשלה יצחק רבין אמר בנאום פרס נובל ב־1994: "יש רק פתרון רדיקלי אחד לשמור על חיי האדם: לא לוחות פלדה, לא טנקים, לא מטוסים, לא מבצרי בטון. הפתרון הרדיקלי האחד הוא – השלום".

בית רדיקל. צילום רפאל שחרי
בית רדיקל. צילום רפאל שחרי

בית רדיקל ממוקם בדרום תל אביב, במתחם גדול שנקרא 3426, ברחוב התחייה 27, פינת רחוב הרצל. המתחם הוקם ותוכנן בידי זוג האדריכלים נתנאל אלפסי ואביטל גורארי, נפתח בקיץ 2023, ויש בו אולם הרצאות, חצר, בית קפה, תיאטרון, סטודיו לאמנות, אודיטוריום, ואולפן.

קפלן בבית רדיקל
קפלן בבית רדיקל

ביקרתי לראשונה בבית רדיקל ב-4.6.2025 באירוע "קפלן בבית רדיקל", בו התארחו פעילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית פרופסור לפיזיקה במכון ויצמן שקמה ברסלר, ועורך דין עמרי רונן, בשיחה עם איתמר קרמר, בעל ניסיון של 20 שנים בניהול חינוכי ושותף לפרויקטים חברתיים.

נדונו הנושאים הבוערים של המאבק על זהותה הדמוקרטית של ישראל, תוך כדי התייחסות לריבוי הזהויות וההשקפות שמפלג את החברה.

איתמר קרמר הציג את ספרו החדש "קפלן פינת ההלכה", אשר עושה סיור-בזק במחוזות הזהות הישראלית והיהודית.

כריכת ספרו של איתמר קרמר ״קפלן פינת ההלכה״
כריכת ספרו של איתמר קרמר ״קפלן פינת ההלכה״

זאת הייתה שיחה אופטימית ומעודדת בתל אביב השלמה, השלווה, שאירחה אירועים עתירי קהל.

אבל במציאות החדשה של נפילת טילים איראניים, הפעילות של בית רדיקל עברה לגרסה המקוונת.

פילוסופיה סטואית בזמן מלחמה
פילוסופיה סטואית בזמן מלחמה

ביום חמישי 19.6.2025 התקיימה הרצאת זום של ד"ר ג'רמי פוגל, פילוסוף, משורר, מרצה חווייתי ומלהיב, על פילוסופיה סטואית בזמן מלחמה.

כריכת הספר ״פילוסופים נגד אלוהים״ של ג׳רמי פוגל
כריכת הספר ״פילוסופים נגד אלוהים״ של ג׳רמי פוגל

ג'רמי פוגל הציג את ספרו החדש, בעל השם המסקרן "פילוסופים נגד אלוהים", אשר יצא בשיתוף של ההוצאות "רדיקל" ו"הבה להבא".

ג'רמי פוגל הבהיר שהפילוסופיה הסטואית היא פרקטיקה בעלת משמעות קיומית ממשית. היא מעשית, מתווה דרך חיים, וביכולתה לגרש את הסבל מן הנפש. זֵנוֹן נחשב למייסד האסכולה הסטואית בשנת 300 לפני הספירה, לערך. הוא העריץ את סוקרטס, שחי כ-100 שנה לפניו, כך שאפשר לומר, שסוקרטס היה, שלא בידיעתו, הסטואיקן הראשון. לפי האתיקה הסטואית על האדם לטפח את המידות הטובות, שהן חוכמה, אומץ, צדק, ומתינות. מצוינות מוסרית זו מובילה לאושר, היא אפילו תנאי מספיק לאושר אישי.

ג'רמי פוגל דיבר בהרחבה על הספר "המדריך" מאת אפיקטטוס ולפיו מוטב לו לאדם להתמקד בדברים שבשליטתו, כלומר פרי עשייתו, ו"לפתח אדישויות" לכל השאר. אפיקטטוס, שחי סביב שנת 100 לספירה, היה רוב חייו עבד, אך הרגיש את עצמו חופשי להגשים את המידה הטובה.

בדילוג מיוון לרומא, ג'רמי פוגל הציג את הספר "מחשבות לעצמי" מאת מרקוס אורליוס, קיסר רומא, שבמשך מלכותו בשנים 161–180 חווה מגפה קשה ומלחמות חוזרות נגד פולשים מהצפון. עם זאת, הוא הצליח לקיים חיים פילוסופיים, והעלה את עמדותיו על הכתב. הטקסט, שנשמר לאורך השנים והגיע עד ימינו, מהווה תיעוד של עבודה פנימית מתמדת.

כשג'רמי פוגל השמיע המלצה לחיות בלי פחד ובלי תקווה, הוא ציין שקשה יהיה לנו לקבל חיים ללא תקווה. הוא הסביר, שפחד ותקווה מתייחסים לעבר ולעתיד, ומהווים תסמינים של נפש מתוחה. התמקדות בהווה יכולה להביא מזור, וזאת כי, לפי אפיקטטוס, רק ההווה נמצא בשליטתנו, ואנחנו יכולים לפעול בו.

ובמעבר להווה הישראלי הקשה, שעלול להחמיר מיום ליום, עם כל האכזריות שנתקלנו בה בשבעה באוקטובר, עלינו להתעקש על שמירה על החוסן המוסרי, על המידות הטובות.

הקלטה של הרצאתו של ג'רמי פוגל והרצאות אחרות זמינות בערוץ ה – VOD של רדיקל.

הפוסט הקודםזאת השפה שלנו: סקירת מופעי "מילה שלי"
הפוסט הבאחשבון סופי: משימה בלתי אפשרית – ביקורת סרט וסדרה
יליד 1974. בעל תואר שני בפילוסופיה. עיתונאי ספורט ועורך. חובב קולנוע ישראלי.
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה חמישה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020); ״הרחבת המבט״ (2024). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה. בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה, אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שהתמחה בעתידנות. אני בין מקימי עמותת ״יקום תרבות״, וחבר ועד מאז הקמתה, והעורך הלשוני בפועל של אתר העמותה מאז 2019.

תגובה אחת

  1. שתי סקירות מעניינות: נאחל בריאות לקניג — רוח האדם מעצימה את אושרו (הפילוסופי).
    הסקירה על הרצאתו של פוגל מעוררת מחשבות; תמיד נעים להאזין לדברי חוכמה של פילוסופים.
    וגם: 'רדיקלי' להבין עד כמה הפילוסופיה חורגת מתחומה והופכת פרגמטית… למעשה, הפילוסופיה אינה יכולה לחרוג מתחומה כי היא רפלקטיבית ועוסקת בעצמה – בעצם קיומה ובגבולותיה (אם ישנם).
    אין תימה אפוא כי מושאה של הפילוסופיה הוא האושר (הפילוסופי, בניגוד לזה הפסיכולוגי) – ומכאן שגם הפרגמטיות שבה היא לשם שמיים.
    צדוק

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 − ארבע עשרה =