רן יגיל מתאר בנובלה ביוגרפית מרשימה את חייו של השנסונייר הבלגי ז'אק ברל ואת שירתו הזועקת.
המערכת
הספר ז'אק (מדה ,2023, ציור עטיפה המשורר רוני סומק, עיצוב העטיפה יגאל ארקין).
תקציר:
ב-16 במאי 1967 מופיע ז'אק ברל בפעם האחרונה על הבמה, בעיר רובה על גבול צרפת-בלגיה. מכאן ואילך מצבו הבריאותי והנפשי הולך ומידרדר. ז'אק ברל לא דיבר בהופעותיו בין השירים, הוא רק שר. אבל הערב ברובה הוא יודע שמה שהיה לא יחזור. בלשון בהירה ובהומור, מספר רן יגיל את סיפורו של ז'אק ברל, דמות שנויה במחלוקת, שנסונייר ומהפכן, דרך תחנות עיקריות בחייו. מימי ילדותו בבריסל עד לפנטזיות האישיות שהיה רוצה להגשים. הספור כתוב כולו באהבה לאיש ולשירתו הזועקת.
הסופר רן יגיל הוא מעריץ ענק של ז'אק ברל ואף כתב עליו את הספר היחיד עליו בעברית, ספר שהוא גם הרומן העברי היחיד מכל סוג על זמר זר.
ב-1998 פירסם יגיל לראשונה, לאחר עבודת תחקיר מקיפה ביותר, את הנובלה הביוגראפית ז'אק. בספר מתאר יגיל בכמה עשרות עמודים תחנות שונות בחייו של הזמר, מילדותו ועד מותו, בגוף ראשון, כמונולוג של ברל, המבוסס על מונולוג אמיתי שנתן ברל בהופעה האחרונה שלו על הבמה ב-1967. אז, לראשונה בחייו, נתן ברל בהופעה מונולוג, של שעה וחצי, על חייו. יגיל אף המחיז ספר זה להצגה.
בספר זה התבלטה לראשונה ביצירתו הספרותית נטייתו של יגיל להציג בצורה אמפתית מאוד אישים מהעבר ואירועים מחייהם.
מאז השתמש בנטייתו זו גם לגבי דמויות אחרות כמו רבי עקיבא, בסיפור הקצר עליו "השעות האחרונות של רבי עקיבא", הסופר אשר ברש בסיפור מסע עצוב אל קצה הרחוב, המתרגם מרדכי אבי-שאול בסיפור מותו של המתרגם, ואחרים. נציין שכמו בספר "ז'אק" ליגיל יש נטייה לכתוב על מושאיו מנקודת המבט שלהם בשעות האחרונות של חייהם. כנראה מתוך הנחה שאז יש לדמות את הפרספקטיבה הרחבה ביותר על חייה שלה.
זהו ספר שלאוהבי ז'אק ברל הוא ספר חובה.
הנה ראיון קצר עם המחבר יגיל על "ז'אק".
אלי: למה כתבת את הספר "ז'אק"?
רן יגיל: בראש ובראשונה ומעל הכל כי אני מאוד אוהב את ז'אק ברל. וזה החל עוד זמן רב לפני שכתבתי את הספר, ועוד לפני שידעתי בכלל צרפתית. זה החל בנערותי כשראיתי סרט עליו בערוץ הראשון כשהיה ערוץ יחיד,ו מיד הבנתי שזהו זמר מסוג שמעולם לא נתקלתי בו.
אלי: מה משך אותך אליו?
רן:נמשכתי אליו כי הוא היה יוצא מהכלל. הוא היה תיאטרון של איש אחד. לא נתקלתי מעולם לפני זה, ואני חושב שגם לא אחרי זה, בדבר כזה. אדם עם עולם ביוגרפי שלם שיוצק אותו לשיריו, שכולל גם את כל המגוון של אהבה, שינאה, בדידות, תאווה, ציפיה, אכזבה. הכל. אפילו בוב דילן, למשל, לא היה מבצע את שיריו בצורה תיאטרלית כל כך.
רק כדי שתבין עד כמה הערצתי אותו, בהמשך למדתי צרפתית רק כדי להבין את ז'אק ברל במקור. אבל נכון שאני גם בא מבית שיש בו תרבות של שנסון, ואבי, הקומיקאי גדי יגיל, היה גם הוא מעריץ מושבע של ז'אק ברל, וביצע כמה שירים שלו, כמו את "ולס אלף המקצבים", ושירים אחרים של ברל, של אזנבור, ואחרים, וזה בהחלט עזר להבין את האיש.
אלי: איך היגעת לכתיבת רומן שלם על חייו?
יגיל: יש לי חבר, מוזיקאי בשם גיל אלון, שדירבן אותי לכתיבה. הוא מטורף על ז'אק ברל כמוני, ושנינו החלפנו חוויות, והוא ביקש ממני לכתוב לו מחזה על ברל. התחלתי בזה, ואז החלטתי לכתוב נובלה ביוגרפית, ומתוך זה הוא הוציא את המחזה. עבור כתיבת הספר קראתי שתי ביוגרפיות של ברל ואת כל שיריו, ואז גם למדתי במיוחד צרפתית רק כדי לקרוא את ז'אק ברל, על מנת שאוכל לכתוב את הספר. עד אז הכרתי אותו רק משיריו העבריים.
הספר התקבל בהרבה תגובות חמות ולא מעט סקירות ביקורת, אולי שש או שבע כאלה. הספר גם זכה לשתי מהדורות שנמכרו היטב ואזלו. אני זוכר שכשישבתי עם הספר ליד הדוכן בשבוע הספר הרבה אנשים ניגשו לדוכן, וסיפרו לי כמה הם משוגעים עליו ועל יצירתו. זה מראה לך עד כמה אנשים בישראל אוהבים את ז'אק ברל. בהמשך גיל אלון עשה מהספר שלי מופע, שבו הספר שימש כקטעי מעבר לשירים. הוא הוצג כ-40 פעם ועשו ממנו גם תקליט. עכשיו הגעתי למסקנה שיש מקום להציג את הספר בפני דור חדש והוא הועלה גם כספר אלקטרוני במרשת, והנה הוא לפניכם.
עד כאן רני יגיל, ואכן הספר הוא ראוי מאוד לקריאה. לא רק כסיפור חייו של השנסונייר ז'אק ברל, אלא כסיפור חייו של אמן ויוצר בכלל.
מומלץ.
