בלפור חקק בשיר על אחד האירועים הדרמטיים בתולדות ישראל – רגעי מותו של שאול, המלך הראשון של ישראל.
בהזדמנות זאת נברך את בלפור ואת אחיו התאום הרצל חקק על זכייתם בפרס אורי צבי גרינברג לשירה על מפעל חיים.
הענקת הפרס ביום רביעי 26/3/25 שעה 20:00, בבית אורי צבי, רחוב יפו 34, ירושלים.
המערכת
מתוך: רשות לתיקון עולם, 2016
וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃ ב וַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת־יְהֽוֹנָתָ֧ן וְאֶת־אֲבִֽינָדָ֛ב וְאֶת־מַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל׃ ג וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵֽהַמּוֹרִֽים׃ ד וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָ֠בוֹאוּ הָֽעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֨נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃ ה וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם־ה֛וּא עַל־חַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ׃ ו וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּל־אֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו׃ ז
ספר שמואל א' פרק כא
מלכּנו הראשון בלילוֹ האחרון/ בלפור חקק
יָצָאתִי בְּעִקְבוֹת מַלְכִּי אֶל מַעְיַן
עֵין דּוֹר, לְחַפֵּשׂ אַחַר עִקְבוֹתָיו בַּמַּיִם
אַחַר סִימָנֵי הַחֶרֶב וְהַחֲנִית
לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם אֶת הַיִּדְעוֹנִית
שֶׁאֵלֶּיהָ יָצָא מִן הָרַחְצָה
שֶׁקִּבְּלָה מִמֶנּוּ רָבִיד עַל גְּרוֹנָהּ
וְצָמִיד זָהֹב
כְּמַתְנַת אוֹב.
לְיַד הַפֶּטֶל הַקָּדוֹשׁ רָאִיתִי גִּדְרוֹת צֹאן
וְשׁוּרַת אֲבָנִים לְיַד בֵּיתָהּ.
אֲנִי יוֹדֵעַ בַּחֲלוֹמִי שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ
וְאֶת צְמִיד הַזָּהָב עַל יָדֶיהָ שֶׁנָּתַן לָהּ הַמֶּלֶךְ
נֵזֶר לְרֹאשׁוֹ אֶצְעָדָה עַל זְרוֹעוֹ
וְהִיא מַעֲבִירָה יָדֶיהָ עַל פָּנָיו
כְּטוֹוָה בַּפֶּלֶךְ.
כָּל הַלַּיְלָה טָוְתָה גּוֹרָלוֹ בַּנּוּל
בְּתוֹךְ הַסְּבָךְ
רָאִיתִי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ שֶׁטָּווּ מִלָּה
אַחַר מִלָּה פֶּרֶק קָשֶׁה בַּתַּנָּ"ךְ.
הֶעֱבִירָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עֲדִינוֹת עַל הַפָּנִים
לְבוּשָׁה שָׁנִי עִם עֲדָנִים.
בְּאַהֲבָתָהּ לַמֶּלֶךְ הֶעָצוּב
שֶׁעֵינָיו תָּעוּ
נָתְנָה לוֹ פַּת לֶחֶם, מַטְעָמִים שֶׁנָּגְהוּ:
"וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו
וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא ".
בְּהַגִּיעוֹ סַהֲרוּרִי לְמַעְיַן יִזְרְעֵאל
נִטְהַר מַלְכֵּנוּ יְחִידִי בַּמַּיִם טַהֲרַת הַמֵּת
לָבַשׁ מִתַּחַת לַשִּׁרְיוֹן אֶת תַּכְרִיכָיו
וְיָּצָא אֶל הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן
שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא שָׁב.
מקורות:
עין דור: שמואל א' כח, ז.
חנית: שמ"א, יט, י.
נזר ואצעדה: שמ"ב א, י'.
חרב: שמ"ב א, כב.
צמיד ורביד: יחזקאל טז, יא.
פת לחם: שמ"א כח, כב.
מעיין יזרעאל: שמ"א כט, א.
שָני עם עדנים: שמ"ב א,כד.
קיראו גם
על הרי גלבוע :בלדה של טשרניחובסקי על הקרב האחרון של שאול בן קיש
הדקות האחרונות של המלך שאול – פרק מסיפור מפורסם "שאול והאתונות" מאת אשר ברש
