בפרק מהספר רשימת השמעה – פרשנות לפזמוני צאן ברזל (הוצאת ביתן, 2025) אייל ליאני מנתח שני פזמונים שונים מאוד עם לחן אחד על העיר ירושלים, שמבטאים שניהם משמעויות מנוגדות של העיר.
המערכת
השיר "ירושלים של זהב" זכה למעמד זהב ומעט אוברייטד בזמר הישראלי, אך מעניינים דווקא הביצועים האלטרנטיביים לשיר זה, והם רבים. בולט בהם "ירושלים של ברזל" של מאיר אריאל.
השיר היה אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של נעמי שמר, ונחשב לאחד השירים האהובים ביותר בקרב הציבור הישראלי, והיהודי העולמי. השיר הוא גם אחד מהפזמונים הישראליים המפורסמים בעולם כולו, לצד "הללויה" ו"הבה נגילה".
השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז, שנערך במוצאי יום העצמאות 15 במאי 1967 בבנייני האומה בירושלים. קולק פנה לגיל אלדמע, מעורכי הפסטיבל, ודרכו הגיע לשמר, אך זו הייתה המומה מגודל המעמד, ואמרה לאלדמע שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. אלדמע נזכר לאחר שנים: "אמרתי לה 'את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי' – ואז ידעתי שהיא אכן תכתוב". לא עבר זמן רב ואלדמע קיבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב".
שם השיר מבוסס על תכשיט מזהב שעליו חקוקה העיר ירושלים, שהתנא רבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה. השיר מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, לפני מלחמת ששת הימים, כאשר העיר הייתה חצויה על ידי חומה שהפרידה בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל, ונודעה כקו העירוני אשר תואר בשיר "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה". המקומות הקדושים ליהדות במזרח העיר – הר הבית, הכותל המערבי, ובית העלמין היהודי העתיק בהר הזיתים – לא היו נגישים ליהודים. משפט זה רומז למשפט ממגילת איכה ("איכה ישבה בדד העיר", מגילת איכה, פרק א', פסוק א'). גם המשפט "איכה יבשו בורות המים" מתייחס למגילת איכה. זיקה זו מקנה לשיר משמעות של קינה.
לחן השיר מבוסס על לחן טעמי המקרא ויש בו השפעה משיר עם בסקי. במילותיו יש השפעה משירת תור הזהב של יהדות ספרד, כגון "לכל שירייך אני כינור", בעקבות "אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" בשירו של רבי יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי", וגם במשפט "איך אשכחך ירושלים". בתחילה כתבה שמר שני בתים בלבד – הבית הראשון הפותח ב"אוויר הרים צלול כיין", והבית השלישי הפותח ב"אך בבואי היום לשיר לך". כשהראתה שמר את השיר לרבקה מיכאלי, העירה האחרונה כי חסרה התייחסות לעיר העתיקה. בעקבות ההערה הוסיפה שמר את הבית השני, המתחיל ב"איכה יבשו בורות המים".
לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה, אלמונית, בשם שולי נתן. בתה של שמר, ללי, שמעה את נתן בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" ב"קול ישראל", ודיווחה לאמהּ ששמעה זמרת בעלת קול גבוה כמו שאמהּ אוהבת. שמר ביקשה מבתה לרשום את השם ולשים במגירתה, שם נשאר עד לקראת הפסטיבל, אז הוציאה אותו שמר וביקשה שישיגו לה את נתן. מארגני הפסטיבל התנגדו לביצוע השיר על ידי זמרת לא מוכרת, אך שמר התנתה את ביצוע השיר בבחירתה של נתן.
השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. עד היום זהו אחד השירים הזכורים ביותר מהפסטיבל, אף על פי שלא השתתף בתחרות אלא הושמע בזמן ספירת הקולות.
היו שמתחו ביקורת על "ירושלים של זהב" בגלל "היעדרם" של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר. פסקאות כ"כיכר השוק ריקה", היו לצנינים בעיני אלו הסבורים כי זוהי התעלמות מכך שגם הערבים, שהיו באותה כיכר שוק מטאפורית בירושלים המזרחית בין 1948 ל-1967, הם בני אדם. דברים ברוח זו ביטא עמוס עוז, ואף שאל האם הייתה המשוררת כותבת גם לגבי כיכר פיקדילי שהיא ריקה.
שמר הגיבה: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'… עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".
במאי 2005 פרסם עיתון "הארץ" כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע, זמן קצר לפני מותה, כי שמעה שיר עם בסקי ישן בשםPello Joxepe, והושפעה ממנו באופן לא מודע בעת כתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". רוב חייה הכחישה שמר את הטענות על גניבה ספרותית. לקראת מותה היא תיארה את חדירת הלחן הבסקי לשיר כ"תאונה מצערת", ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה. בצר לה, ביררה נעמי שמר את החוק הבינלאומי לגבי גניבת שירים. חוק זה קובע כי שמונה תווים ברצף המועתקים משיר אחר הם בבחינת גניבה. שמר ספרה את מספר התווים ש"הועתקו" מהשיר המקורי, בשורה שהייתה הדומה ביותר לשיר הבסקי – "אוויר הרים צלול כיין". שמר ספרה שלושה תווים מועתקים בלבד (תו החוזר מספר פעמים ברצף נספר כאחד). כשגילתה זאת הרגישה בת מזל עד מאוד.
נעמי שמר ביצעה אף היא את השיר, ומאוחר יותר הקליטו אותו זמרים רבים אחרים, בהם עפרה חזה, יפה ירקוני, רן אלירן, ועוד. על פי נתוני אקו"ם, לשיר מעל ל-300 גרסאות שונות כולל של מאיר אריאל ("ירושלים של ברזל") ושל שלמה מזרחי.
הקשיבו לשולי נתן שרה את "ירושלים של זהב" מאת נעמי שמר:
ירושלים של זהב
אוויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פ ע מ ו נ י ם
ובתרדמת אילן ואבן
שרויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה ח ו מ ה
ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך אני כינור
ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך אני כינו—ר כינור
ירושלים של ברזל של מאיר אריאל
לפני מלחמת ששת הימים עיקר העיסוק המוזיקלי של מאיר אריאל היה במסגרת "המשמרון", להקת קיבוץ משמרות בו גדל. במסגרת להקה זו עסק בנגינה וכן בכתיבת שירים, וכמה מהשירים יצאו לאור, מאוחר יותר, בביצוע אמנים אחרים, ביניהם השירים "אגדת דשא", ו"ריסים".
בעת מלחמת ששת הימים אריאל שרת במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, ולחם בגדוד 28 בקרב על ירושלים. זמן קצר לפני המלחמה התפרסם השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר. לאחר הפריצה לעיר העתיקה, כשהגדוד המותש היה בבניין מוזיאון רוקפלר, וברדיו נשמע קולה של שולי נתן שרה את השיר, הוא שירבט את המילים לשירו "ירושלים של ברזל" על אותו קרב. השיר מושר באותה מנגינה של "ירושלים של זהב".
הוא ביצע את השיר בפעם הראשונה בכינוס של החטיבה יום או יומיים לאחר תום המלחמה, כשהנדל מלווה אותו בגיטרה. רבקה מיכאלי, שהנחתה את הערב, ביקשה מאריאל לשיר את השיר פעם נוספת והקליטה אותו בטייפ שנשאה עימה. למחרת שידרה את השיר ברדיו, והוא עורר הדים רבים. בעקבות השיר הודבק לאריאל התואר "הצנחן המזמר".
באופן כללי נעמי שמר לא הסכימה שיבוצע שינוי כלשהו בשירים שכתבה, ובתחילה זעמה על כך שמישהו העז לקחת את לחן השיר ולבצע אותו עם מילים שונות, והציעה לאריאל להלחינו בלחן חדש. שמר אף שקלה תביעה משפטית.
בהמשך התקיימה פגישה בינה לבין מאיר אריאל, ובעקבות הכימיה שהייתה ביניהם היא שינתה את דעתה על השיר, והסכימה להשאירו כפי שהוא. בעקבות הפגישה, לא זו בלבד שנעמי שמר קיבלה את הביצוע של מאיר אריאל, אלא היא אף ניאותה לתת לו זכויות יוצרים על המילים שכתב – דבר שלא קרה עם אף גירסה לשיר אחר שלה.
בעטיפת האלבום שהוציא מופיעה תמונה של אריאל בה הוא לבוש במדי צבא, ובכומתת חטיבת צנחנים על כתפו, בכך רומז אריאל לכינויו באותה תקופה "הצנחן המזמר".
בעטיפה האחורית לאלבום כתב אריאל את פרטיו בצורה הומוריסטית:
מאיר אריאל (בשמשניקוב)
2 למרץ 1942, בילינסון, 2 אחרי חצות, קיבוץ משמרות,
עברית, אנגלית (בתנאי שמדברים לאט…), ילדות
סבירה, בחרות מפוקפקת, הרטיב עד גיל מאוחר,
מוצץ עד היום, הליכתו לצנחנים היוותה ניסיון נואש
ואחרון להעלותו על הפסים, הניסיון הצליח חלקית
לאחר שהנ"ל עלה רק על פס אחד בסיום קורס
מ"כים (טר"ש…).
הקשיבו ל"ירושלים של ברזל", מילים מאיר אריאל, לחן נעמי שמר:
"ירושלים של ברזל"
במחשכיך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב
מקול מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום –
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום
ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות
נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות
ירושלים של ברזל…
נפוצו כל גדודי המלך,
צלף – נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום –
לעד בין חומותיך
ישכון שלום
הערה: אנו מפרסמים את מילות השירים לפי הרשאתו של אייל ליאני שקיבל רשות להציגם במסגרת המאמר שלמעלה.
תודה לדוקטור אלי אשד על הבמה הנוספת.
מאיר אריאל ונעמי שמר ענקים בדורם.
היא ממסדית יותר והוא בועט.
קיבוצניקים במקור שרעו בשדות זרים . הימניות שלה והיהדות שלו.
על אבני ירושלים הקרב דם יהודי רב גם בשבעה באוקטובר
והכל מתחבר ביקום תרבות אחד יודו גלובלי