הגרסה הנגדית: ״מרשעת״ – הביקורת

אוהד שרון סוקר את "מרשעת", הסרט המצליח, על פי מחזמר מצליח, על פי ספר מצליח, שהוא גירסת נגד לספר המצליח והמפורסם "הקוסם מארץ עוץ". עד כמה הסרט מצליח במשימתו כגרסת הנגד של המפסידים מול הגרסה "הרשמית" של המנצחים?

 המערכת

21 שנים עברו מאז ההצגה הראשונה של המחזמר "מרשעת: הסיפור שלא סופר על המכשפות מארץ עוץ" או בקיצור "מרשעת". ההצגה הועלתה בעיר סן פרנסיסקו ושינתה את פני המחזמר המודרני. בנוסף הפך המחזמר להצלחה בינלאומית, עם עשרות עיבודים ממדינות שונות. משנת הופעת המחזמר ב-2003 השתתפו בו שחקנים שהתחלפו כל כמה שנים, כך שבכל הרצה של ההצגה היה קאסט שונה של שחקנים שגילם את הדמויות, עד ההרכב הנוכחי שמשחק כיום, בשנת 2024.

הסרט מהווה עיבוד קולנועי למחזמר, ולספר שממנו עובד הסיפור, מרשעת: קורות חייה של המכשפה הרעה מן המערב, מאת גרגורי מגוויר.

סיפור זה מהווה לכאורה חלק נוסף מעולם האהוב של "הקוסם מארץ עוץ", המבוסס על ספרו הידוע מאוד של פרנק באום, ועל הסרט הידוע מאוד בכיכובה של ג'ודי גרלנד שנעשה על פיו. אחד מיני רבים נוספים. אבל בעצם הוא משהו שונה מאוד מכל ההמשכים האחרים, שישנם עשרות רבות שלהם. זאת מעין "גירסה נגדית" לכל מה שמסופר שם. הגירסה של הצד שהפסיד, גירסת המכשפה "הרעה" לכל מה שהתרחש ותואר.

למה הדבר דומה? לגירסת האינדיאנים בצפון ודרום אמריקה על מסעות הכיבוש שערכו נגדם הלבנים, שעד כה תוארו רק מנקודת המבט של הלבנים. או, אם נרצה, נקודת המבט של הכנענים על מסע הכיבוש שערכו כנגדם שבטי ישראל כמתואר בספר "יהושע" התנ"כי. גירסת המפסידים, שרואים את עצמם כצד הטוב, ואת הצד השני, שניצח, כצד הרע.

כיום "מרשעת" מצליחה הרבה יותר מהגירסה המקורית של "הקוסם מארץ עוץ", מה שמראה עד כמה העולם השתנה.

הסרט מגיע עם קהל מעריצים שמצפה לקראתו. גם בגלל השם, וגם הודות לשחקנים. לכן הוא מתחיל עם ציפיות גדולות, ונבדק בצורה יותר קפדנית מאשר סרטים אחרים. הסרט בודק אם הוא יכול להיחשב כחלק משמעותי, שיכול לעמוד בפני עצמו ולהצליח כסרט בודד, או שהוא יצירה שמנסה להצליח בזכות היצירות הקודמות, ובראשן המחזמר.

הסרט הוא לכאורה מקדימון לאירועי "הקוסם מארץ עוץ", בכך שהוא מתאר "מה קרה קודם". הוא מספר את סיפורה של אלפבה תרופ, המכשפה הרעה מן המערב, בגילומה של סינתיה אריבו. הסיפור מוצג מהרגע שבו היא נולדת ועד שהיא מקבלת על עצמה את הכינוי של "המכשפה הרעה". הסרט מתחיל מהתקופה שלה בתור ילדה ירוקה, מציג את הקשיים בלהיות שונה מכולם (עם צבע עור ירוק), וממשיך לתקופה שלה באוניברסיטת שיז, בה היא למדה לשלוט בקסם והכירה את גלינדה המכשפה הטובה מן הצפון, בגילומה של אריאנה גראנדה. שתי הדמויות מתחילות כשותפות לחדר ששונאות אחת את השניה, והן הפוכות לחלוטין אחת מהשניה, בכך שגלינדה היא הפופולארית ועם ביטחון עצמי, לעומת אלפבה הבודדה וחסרת הביטחון.

ההופכיות שלהן מוצגת גם דרך הלבוש. החיים הורודים והקלים של גלינדה הלבושה וורוד, לעומת החיים הקשים וה"שחורים" שאלפבה חוותה, בבגדים השחורים שהיא בעיקר לובשת. בהמשך הן מצליחות להתחבר ולהפוך לחברות הכי טובות, בזכות ההבנה שיש בהן מעבר לבגדים ולמראה שלהן, ומעבר למה שהן חושבות אחת על השנייה בהתחלה.

אלפבה וגלינדה לומדות לשלוט בקסם בזכות המכשפה מאדאם מוריבל, בגילומה של מישל יאו. היא מגלה את הכישרון של אלפבה לכישוף, ורואה אותה בתור מכשפה עם פוטנציאל ענק, שתוכל להשתמש בספר המכשפים, ולעזור לקוסם מארץ עוץ, בגילומו של ג'ף גולדבלום, ולהגשים את השאיפות שלהם. בזמן הלימודים אלפבה פוגשת תלמידים אחרים שהשפיעו עליה כמו: בוק וודסמן, בגילומו של אית'ן סלייטר, שהוא מנצ'קין שמאוהב בגלינדה ויוצא עם אחותה של אלפבה נסרוז תרופ, בגילומה של מריסה בודי; פיירו טיגלאר, נסיך וינקי בגילומו של ג'ונתן ביילי, והוא בן זוגה של גלינדה, ובהמשך גורם לאלפבה להתאהב בו וכך יוצר משולש אהבה בין שתי החברות הכי טובות; ולבסוף היא פוגשת את המרצה העז דוקטור דילמונד בגילומו של פיטר היידן דינקלג', שמספר לה על האמת האפלה של עוז ומציג לה את הרדיפה של החיות, והפיכתן מלהיות חיות קסומות מדברות לחיות כלואות שלא יודעות לדבר.

דמויות אלו מציגות מאפיינים שונים בהחלטות של אלפבה, המקדמות אותה בתור דמות. היא מתחילה בתור אדם שמפחד מעצמו, ומהנזק שהיא יכולה לעשות, בנוסף לתחושת הנחיתות וחוסר הביטחון במראה שלה בגלל צבעה הירוק. היא רוצה להיראות רגילה, ולהיות כמו כולם. במהלך הסרט היא נהפכת לאדם המקבל את עצמו, את המראה שלה עם הצבע הירוק, ואת הכוחות שלה. הביטחון עצמי שלה עולה, והיא מבינה שהמשאלה שלה היא להשתמש בכישורים שלה כדי לעזור לאנשים אחרים, עד שבסוף היא מבינה שאנשים שהיא סמכה עליהם בגדו באימון שלה. כל השפעות האלה הופכות אותה להיות המכשפה הרעה מן המערב.

האלמנט המשמעותי בסרט הן הסצינות המוזיקאליות שלו. בסרט משתמשים במילים המקוריות של השירים מהמחזמר, נאמנים לעיבוד המקורי, שהם מכירים בחשיבות שלו, אך גם מוסיפים סצינות ריקוד וסצינות קומיות קצרות, בשביל לחדש גם לקהל המקורי של המחזמר, וגם לקהל חדש שצופה בסרט. השירים עובדו בצורה הדומה לגרסא המקורית של המחזמר, חוץ מכמה שירים שעובדו בצורה מיוחדת כמו השיר "פופולאר", כדי שיהיה אפשר להתאים אותו ליכולות הווקאליות של אריאנה גראנדה.

השירים מוצגים ברמה הגבוהה ביותר, ונותנים הרגשה שאנו לא צופים בסתם שחקנים שלא יודעים לשיר, אלא בזמרים שמבינים את החשיבות, ומשקיעים להציג את הצד המוזיקאלי, כלא פחות חשוב מהצד של המשחק.

אלמנט נוסף שבו הסרט מצליח להרשים הוא ביכולות הריקוד של כל השחקנים והניצבים שמשתתפים בסצינות הריקוד ברקע. כל סצינה מרגישה כמו מופע אומנותי, והסרט מרגיש יותר כמחזמר על המסך הגדול מאשר סרט רגיל.

"מרשעת" מציג את כל האלמנטים שהודות להם המחזמר הצליח, ונחשב לאחד מהאהובים בכל הזמנים. השירים והכוריאוגרפיה מוצגים בצורה מקצועית ומרשימה, המציגה את האהבה הגדולה של היוצרים למחזמר, ואת הרצון שלהם להפוך אותו לסרט בצורה הכי טובה שאפשר. הסרט מאפשר לאנשים שלא יכולים לראות את ההצגה להנות ממנה בזכות צפייה בסרט, גם מהבית, וכך להרגיש חוויה דומה לצפייה במחזמר האהוב.

הסרט מכין אותנו, כמו בהצגה, לחלק השני, שמציג את מה שקורה בזמן הסיפור של דורותי והקוסם מארץ עוץ, לסוף הסיפור של אלפבה. כל הוא משאיר לנו תחושה של סקרנות וצפייה לסרט הבא, "מרשעת חלק 2".

לאור הצלחת הסרט יש להניח שגם חלק ב' יזכה להצלחה דומה. אבל אם אתם מצפים לסיפור שיהיה חזרה על אירועי "הקוסם מארץ עוץ" המקורי – תשכחו מזה.

צפו במקדימון הסרט "מרשעת"

על סיפורי עוץ המקוריים קיראו כאן:

אלי אשד "איש היה בארץ עוץ" תופעת הקוסם מארץ עוץ