תחי בלארוס! / פבל אלכסנדרוביץ' מובשוביץ'
בִּמְקוֹם דָּם, זוֹרְמִים בִּי מֵי קֶרַח
גּוֹרַל רוֹדָנִים עַל פַּפִּירוּס
זֹאת שְׁעַת הָעָם הַפִּקֵּחַ
תְּחִי, תְּחִי בֵּלָרוּס!
–
תְּחִי, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָה
תִּצְעֲדִי בְּאַחַת לַחָפְשִׁי
רַגְלַיִךְ, אֻמָּה לְבָנָה
צְחֹרוֹת הֵן מֵחֵטְא אֱנוֹשִׁי
–
עַד מוּם תִּצְעֲדִי, בְּלִי לָחוּס!
הָרוֹדָן יְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ
תְּחִי, תְּחִי בֵּלָרוּס!
הַשֶּׁקֶט, קָרוֹב הוּא לָבוֹא!
–
אֶת רוּחֵךְ גַּם אֵלִים לֹא יַרְגִּיעוּ
עַד אַחֲרוֹן מְעַנַּיִךְ יָנוּס!
הַיָּמִים הַטּוֹבִים עוֹד יַגִּיעוּ
תְּחִי, תְּחִי בֵּלָרוּס!,
ב-10 באוגוסט 2020 החלו הפגנות היסטוריות בבלארוס, לאחר שהדיקטטור לוקשנקו זייף את תוצאות הבחירות וטען כי זכה ב-80% מהקולות. במסגרת אותן מהומות נהרגו אזרחים מאש כוחות הביטחון. למפגינים אחרים נקטעו רגליים מרימונים שהושלכו לעברם, וחלקם איבדו את שמיעתם. מפגינים נוספים נדרסו על ידי משאיות מעצר. בתחילת המאה שעברה חיו, פעלו, והתחנכו כ-900 אלף יהודים במדינה.
השיר "תחי בלארוס!" מופיע בספר שיריו השלישי של המשורר פבל אלכסנדרוביץ' מובשוביץ' (יליד 1989, בלארוס, תל אביב), "מלך המהגרים – מוצע על-פי סדר של הנדסה" (2023, הוצאת ספרי עיתון 77, עמ' 75). קדמו לספרו זה הספרים "פתיתי שלג בחמסין" ב-2017 ו-"בולמוס הנשייה" ב-2018, שניהם ראו אור בהוצאת ספרי עיתון 77. ב-2023 ראה אור גם ספר פרוזה פרי עטו, "הסעודה האחרונה", בהוצאת תשע נשמות.
בחרתי בשיר הזה אפרופו המצב השלטוני-אזרחי בישראל, וההפגנות נגד ממשלת נתניהו הנוכחית. שוב ושוב מכנה השלטון את המפגינים נגדו "אנרכיסטים", אך למעשה מדובר בהפגנות מנומסות באופן יחסי, שכמעט ולא מפרות את הסדר הציבורי. בוודאי לעומת הפגנות אחרות בעולם נגד שלטונות סמכותניים. עד מתי יימשך המצב הזה?
בבלארוס של אלכסנדר לוקשנקו, המשמש כנשיא המדינה מאז 1994, השלטון הרודני נמשך כבר שלושים שנה, והמשורר פבל אלכסנדרוביץ' מובשוביץ' מתקומם נגדו באמצעות שיר המנוני הקורא לבלארוס החופשית לקום ולעלות לעומתו. הוא מקדים לשיר הערה, שקשורה לכלל שירי ספרו, "מלך המהגרים", ששורה עליו גם רוח פילוסופית או אולי אפילו אידאית: "היש המהגר אינו מסוגל לסבול כוחות פוליטיים המופעלים על ישים נעדרים אחרים". אפשר להבין את המשפט הזה אם קוראים את ההקדמה לספר ובה כותב מובשוביץ' כי "ליש אני קורא לכל מה שנעדר – שמות פרטיים, עצמים, מושאים וכולי" (עמ' 6). בהמשך ההקדמה מתאר מובשוביץ' את תפיסתו את המשורר ככזה שניתן אולי לכנות בלשונו כ"יש מרדן". כזה שמורד בשפה, חושף את מלכודותיה, ואולי גם מורד במציאות בפועל. היש המהגר, לעומת זאת, הוא בן-דמותו של המשורר, קרי מלך המהגרים, המדומה לחרק שנלכד בבקבוק, ושהמשורר מחלצו, אך עלול להילכד מחדש בבקבוק נוסף. מסובך? השיר שלפנינו יכול לשמש גם כאמצעי להבנה וגם כנקודת מבט אופטימית כלפי העתיד, או כמאמר המשורר בסופו "הימים הטובים עוד יגיעו / תחי, תחי ישראל", סליחה, "בלרוס"!
–
קיראו גם
פאבל אלכסנדרוביץ מובשוביץ. אתר פרוייקט הסיפור הקצר
