הצורה כתוכן רגשי – נועה אשכול, מדריך צפייה לציון מלאת מאה שנה להולדתה של נועה אשכול ב-1924

בימים אלו מלאו מאה שנים להולדתה של נועה אשכול ב-29 בפברואר 1924.

לרגל המועד נפתחה כעת תערוכה שמוקדשת לעבודתה האמנותית במוזיאון גיאורג קולבה בברלין. אבל בראש ובראשונה נועה אשכול ידועה כאשת מחול ואידיאולוגית בתחום זה.

דניאל רשף סוקר את את יצירות המחול של חלוצת המחול הישראלית ויוצרת "כתב התנועה אשכול-וכמן" נועה אשכול.

המערכת

Noa Eshkol | Movement Notations | neugerriemschneider | 26.08.-28.10.2023

הקדמה

הכוריאוגרפית נועה אשכול היא ללא ספק אחת היוצרות החשובות ביותר במחול הישראלי, וכמו מרבית היוצרות החשובות בתחום, ערכה נמדד בין היתר במסורת התנועתית והמחשבתית שהשאירה אחריה. ככל הנראה מספר האנשים המכירים כיום במידה מינימלית את מורשתה של אשכול דומה למספר הרקדנים בארץ, כאשר כמה רקדנים אינם מודעים לתרומתה כלל, וכמה אנשים שאינם רקדנים מודעים אליה עמוקות. אולם השפעתה בפועל מתעלה ומציבה אותה בלב התפתחות המחול העכשווי המקומי. בפברואר האחרון מלאו מאה שנים להולדתה, ובהזדמנות זו נראה אך הולם להפגיש את הקהל הישראלי עם יצירתה המוערכת והמבריקה, שלעתים מתפספסת על ידי העין הבלתי בקיאה.

בשנת 1958 פרסמה אשכול, יחד עם תלמידה אברהם וכמן, את המבוא הראשון והמרכזי לשיטה שהשניים המציאו לניתוח וכתיבת תנועה, הנקראת עד היום "כתב התנועה אשכול וכמן". אין זה כתב התנועה הראשון, השני, או העשרים, בהיסטוריה, ותהליך יצירתו הושפע רבות מהיכרותה המוקדמת של אשכול עם שיטה דומה שפיתח הכוריאוגרף הגרמני רודולף פון לאבאן. אולם, שיטתם של אשכול ווכמן היוותה אז, כמו גם היום, את המקרה הראשון והיחיד בו כתב תנועה מצליח, בצורה אובייקטיבית ומדויקת ככל הניתן, לתאר כל מנח אפשרי של הגוף האנושי. עובדה זו אינה משנה את הפער העצום שנותר בין הפופולריות של שיטת לאבאן ברחבי אירופה ובאמריקה לעומת זו של שיטת אשכול וכמן, שנשאר במידת מה נחלתם של ישראלים על אף הרלוונטיות העצומה שלו למחקר וליצירה הנערכים מעת לעת באמצעות כתב לאבאן. עד היום השימוש העשיר והמוכר ביותר בכתב התנועה הוא עבודותיה המחוליות של אשכול, בהן מיצתה את כוחו של הכתב לרמה של גאונות. זאת עד כדי כך, שאת גוף עבודתה ניתן לסקור בכללותו לפי פרטיטורות שהשאירה מאחוריה, ושהלכו והתדייקו תחת ידם של תלמידיה הרבים.

כתב התנועה אשכול וכמן

מה המשמעות של יצירה מחולית באמצעות כתיבה? ובכן, כתב התנועה אשכול וכמן מתאפיין, יותר מהכל, בחלוקה של הגוף לאיברים שונים, ובהפשטתם לכדי קווים היוצאים ממפרקים, שאת מיקומם ניתן להגדיר באמצעות זווית המפרק. תגלית נוספת, המיוחסת באופן בלעדי לשיטה זו, היא המסוגלות לכתוב תנועות לפי סוג התנועה וגודלו, בניגוד לשיטות קודמות שכתבו מנחים בלבד. מטרתה של אשכול הייתה לאפשר כתיבה וניתוח של כל תנועה באשר היא – תכונה שהפכה את השיטה שלה לראשונה המאפשרת לא רק תיעוד של ריקודים קיימים ולימודם, אלא גם חיבור מלא וחסר מגבלות המבוסס כולו על השפה שהיא מציעה. ואכן, כך עשתה אשכול – חיברה.

צפייה בעבודותיה של אשכול אינה קלה תמיד גם לצופה המחול המיומן. במבט ראשון, עשויות להדמות התנועות למכניות, מונוטוניות, וצורניות גרידא. אולם, הבנה של הלך המחשבה העומד מאחורי דרך העבודה של אשכול חושף את העומק והערך הרגשי הטמונים בכל רגע מעבודותיה. בטרם נבין כיצד להביט ביצירה עצמה, מן הראוי לסקור את הקונפליקט התיאורטי שבמרכזו שרויה עבודתה.

מזה עשורים רבים נתון העולם של מחקר המחול בשיח מהותי וקולח. אשכול ועבודותיה ניצבים – אם לא במוצהר, אז במעשה – בקצה קצהו של הצד הפופולרי פחות בשיח זה. הכוונה למתח העדין שבין אידיאליזם לבין מטריאליזם, שמפריד את אלו שמאמינים שתנועה יכולה להיות מוצרנת ומנותחת במושגים אובייקטיביים, מאלו שאינם מאמינים בכך. ברור, שמי שידו בכתבי תנועה מאמין שלכל הפחות יש ערך לניסיון להסביר תנועה באופן מטריאלי, ושגם אם ערך-יתר כלשהו אובד בתהליך זה, אין בכך כדי להוקיע את התהליך כולו, ולקבוע שלא ניתן יהיה לקיים אותו במקביל לקיום ערך-היתר. כזו הייתה אשכול, שהאמינה בכוח של הצורה, תוך כדי שהתעקשה לחזור אל הרגש, ולשכוח ממספרים מרגע שאלו הובנו. ובכל זאת, בעבודותיה בודדה את גוף הרקדנים מגורמים שאינם גופניים – עד היום עבודות אלו מבוצעות בחדרים שחורים ובלבוש שחור ניטרלי, ללא כל תפאורה, ועם מטרונום במקום מוזיקה. משום שיצירותיה מבוצעות במרחבים קטנים, דמויי חדר, נתנה למחול שלה את השם "מחול קאמרי", על אף שאולי המונח "מחול מטריאליסטי-פורמליסטי" היה מדייק יותר. הבחירה בהמשגה זאת, כמו גם ההתעלמות המסוימת מהעמדה הפילוסופית שבחירותיה מבצעות, נובעות ככל הנראה מהיותה של אשכול מוזיקאית מגיל צעיר. עובדה זו משתקפת היטב גם ביחס שלה לאיברים, ולהרמוניה בינם בעבודותיה, שמזכיר תזמורת הרבה יותר מאשר מוזיקה קאמרית. אולם לכך נגיע בקרוב. לפני כן חשוב להעיר גם, כי לצד צמצום האמצעים הקוסמטיים שאפיין את עבודתה, מתקיימת תנועה מגוונת ומלאת חיים שעשויה להכתיר את אשכול כלא פחות מיוצרת מקסימליסטית.

כיצד לצפות ביצירתה המחולית של נועה אשכול

על מנת לזקק מתוך יצירותיה הצורניות והטהרניות של אשכול איזו מהות רגשית מובהקת, יהיה עלינו להבין מספר עקרונות, שאינם תלויים כלל ועיקר בכתב שבאמצעותו חיברה, אם כי אין ספק שהוא סייע לה עמוקות במימושם.

בידול איברים

העקרון הראשון והיסודי ביותר בעבודותיה של אשכול הוא הפעילות הנפרדת של כל איבר, שלעולם אינה מוגבלת על ידי איבר אחר – אלא רק מתכתבת עמו לפי רצון המחברת. בעוד שיטות תנועה הנובעות מעבודה משקלית או מדימוי רגשי כובלות קבוצות איברים שלמות לצורות אחידות שנועדו לתכלית פרקטית או הבעתית מסוימת, אצל אשכול לעולם לא ניתן לנבא את מהלך האמה לפי מהלך הזרוע, כמו גם את תנועת הראש לפי תנועת כף הרגל. בצפייה ביצירה של אשכול, מן הראוי להבחין בעצמאות זו של כל איבר, ולהתרשם ממהלכיו המפתיעים בעוד שלאט לאט מתהווה מהם מערך תנועתי אחיד וקוהרנטי, שהוא המפתח הבא להבנת יצירתה של אשכול.

הרמוניה

כאמור, קווי דמיון רבים נמתחים בין גישתה של אשכול למחול ובין האופן שבו תיווי מוזיקלי השפיע לאורך השנים על קומפוזיציה של צלילים. וכפי שהמחול אינו נוהג להפריד איברים במידה רבה, כך גם בלתי רגיל הצעד הבא – איחודם מחדש. החוקיות המנהיגה כל חלק וחלק ממהלכו של איבר מאחדת אותו עם האיברים האחרים לכדי חוקיות נעלה ומורכבת הרבה יותר, שעל פי רוב מפתח פשוט חושף את תחכומה. כנראה שכמעט באף מקרה אין זה אפשרי ממש להבחין בחוקיות העל שלפיה נכתבה פרטיטורה רק לאחר צפייה אחת, בעיקר כאשר הצופה אינו בקיא בכתב התנועה. אך אין הדבר מונע מחיפוש אחר אותה החוקיות ואיתור של חלקים ממנה להיות כלי נוסף לחשיפת העונג הכרוך בצפייה במחול זה.

ייחודיות

חופשיותו של כל איבר אצל אשכול והחיבור בין חופש זה לבין ההרמוניה מייצרים לא רק מצבים מופלאים ומרתקים לצפייה, כי אם יש בהם כדי לשוות למצבים אלו אופי של דמויות ממש. דמויות, הממוקמות באיזה מין מרחק מכל מציאות המוכרת לגוף, זרות המדמה אותם לחיות מעולם אחר. גם כאשר משתמשת אשכול בדמות של לוחם, או בציפורים במעופן, אין הדבר נראה כחיקוי המבוצע בידי פנטומימאי, רחוק מכך. הדימוי אצל אשכול דומה הרבה יותר למראה קוביסטית המרקידה את בבואתו המקורית של יצור פנטסטי בכיוונים מתחדשים בכל רגע. בעת צפייה ביצירה מאת אשכול, לאחר ההבחנה בעצמאות החלקים ובהתכתבות המשוכללת שלהם אחד עם השני, הערך המוסף העליון הוא החוויה של האורגניזם החדש הנוסד לנגד עינינו כתופעה חד פעמית, זרה אך מלאת היגיון פנימי וחיים.

סיכום

כל אלו הם מבטים צורניים על היצירה, וככלות הכל יש בהם מימד אינטלקטואלי משהו. ברור שהבנה מעמיקה של כתב התנועה מאפשרת את המסע אל נבכי הריקוד של נועה אשכול בצורה מיטבית, אך אל לנו לשכוח שביושבנו מול גוף נע, הכרח הוא שנמצא הזדהות רבה עם המציאות אליה הוא בוחר להכניס את עצמו עם כל רגע שעובר. כל צפייה במחול באשר היא מחויבת לרכיב צורני, אך לעולם אין לו למחול זכות קיום מבלי שנעמיק בבשרו של הגוף הנצפה, נחדור בעדו ובעד השלד אל עבר מקצבים פנימיים של כוונה. זהו הדבר שטרם גילינו כיצד לגזול או להעתיק מן המבצע, ואת הבחינה של דבר זה אנו חייבים לעצמנו גם בהביטנו על ישויות צורניות שמולבשות על הרקדן. אשכול ידעה זאת, וייחלה באמצעות הצורה לייבא את אותו הסוד הרגשי מעמקי נפשו של המבצע אל תוך חגיגתה החיצונית של המחברת.

להקת המחול הקאמרי של נועה אשכול פעילה עד עצם היום הזה ומקיימת הופעות מפעם לפעם. מרבית יצירותיה של אשכול, בביצועים של הרכבי עבר, זמינות לצפייה באתר הלהקה והקרן על שם נועה אשכול.