המשורר והסופר פרופסור מירון איזקסון מספיד את החוקר וההוגה החשוב פרופסור שלמה אבינרי, שנפטר ב-30 לנובמבר 2023 בגיל 90.
המערכת
פטירתו של שלמה אבינרי ז"ל בגיל 90 זכתה להתייחסות מעטה על רקע האירועים הדרמטיים שאנו חווים. ובכל זאת ראוי בעיני לציין נקודות אחדות על התנהלותו כמלומד ומורה מבריק וחשוב. זכורה לי שיחה מעוטת משתתפים עם יצחק רבין המנוח, עוד לפני ששב בפעם השניה לתפקיד ראש הממשלה. רבין הסביר אז מדוע העדיף בממשלתו הראשונה את יגאל אלון על אבא אבן כשר החוץ: "אבן הוא האדם המוכשר ביותר שלנו להסביר ולהציג מדיניות קיימת. אלון יודע לנסות ולגבש מדיניות חדשה". אבחנה זאת הרשימה אותי אז מאוד גם לגוף הענין, אבל גם מבחינת שיקול הדעת המעמיק והחופשי של רבין עצמו. אותו אלון מינה אז כמנכ"ל משרדו את פרופ' שלמה אבינרי, שלמרות גילו הצעיר יחסית, היה כבר מוערך מאוד.
העובדה שמלומד מהמעלה הראשונה נחשב למועמד ראוי למשרה כה בכירה, ולא מתוקף מעמדו הפוליטי, נראית היום כמעט דמיונית. היא מלמדת על המוכנות של יגאל אלון למנות לצידו אדם בעל חשיבה עצמאית ומקורית כדי לקדם את עניני המדינה, גם אם לכאורה אדם זה "עלול" להאפיל עליו במשהו במעלותיו. אבל עובדה זאת גם מלמדת על המחוייבות המלאה של אבינרי לצרכי המדינה. אין לשער שהוא לקח על עצמו את מנכ"לות משרד החוץ כקרש קפיצה פוליטי, אלא כדרך ישירה לפעול ולהועיל. כפי שלצערנו רוב הפוליטיקאים שלנו נמנעים ממינויים מאתגרים המלחיצים אותם, גם רבים מאנשי האקדמיה המבריקים נרתעים מלקיחת אחריות ממלכתית ממשית ומעשית.
אבינרי הצטיין בעיני גם ביושר אינטלקטואלי נדיר. הוא אחד מכותבי המאמרים היחידים בעניני דיומא שלא יכולת לנחש מראש מה בדיוק יכלול מאמרו. דיעותיו היו ברורות, השכלתו היתה רבה, אבל יושרו האינטלקטואלי היה המנצח על מקהלתו הפרטית. הוא זה שידע להצביע על הכשל בשמאל הישראלי (שאליו הוא השתייך) בכל הנוגע לצדק החברתי. בראיון נרחב עם יאיר שלג (7.2.2023) הוא אומר בין השאר "גם מרצ וגם מפלגת העבודה במערכות הבחירות האחרונות בקושי התייחסו לנושאים של צדק חברתי, שיוויון חברתי, וצדק חלוקתי….. מפלגת העבודה היתה מזוהה בבחירות האחרונות עם הנושא של תחבורה ציבורית בשבת. אני בעד. אבל מה שצריך זה לא רק לדאוג לתחבורה ציבורית בשבת מול החוגים הדתיים, אלא לדאוג באופן עקרוני לנגישות לכל האוכלוסיה לכלל האפשרויות וההזדמנויות שהחברה המודרנית שלנו מציעה".
גם בנושא הפלשתינאי היה אבינרי מהדורשים מעימנו חתירה תמידית לפשרה ולשלום, ועם זאת דרש מהפלשתינאים לקחת אחריות לגורלם, וטען שההתחמקות מלקיחת אחריות זאת, והטלתה על גורמים אחרים מאפיינת שנים רבות את דרכם. באותו ראיון אמר בין השאר: "אני שייך לאלה שיש להם הרבה מאוד ביקורת על המדיניות הישראלית בשטחים. אבל אי אפשר להתעלם מזה שמהצד השני, הצד הפלסטיני, אין עד היום קול שמודה: עשינו טעות ב-1948 , היינו צריכים לקבל את תוכנית החלוקה כפי שהיהודים קיבלו אותה…".
אכן, אחת הבעיות הנוקבות בחברה הישראלית היא היות רבים מאיתנו פרשנים קבועים של לכאורה עובדות ברורות, והכפפת כל הנתונים לדעתנו המקורית.
שלמה אבינרי היה חריג בולט ביותר מכיוון לא ראוי זה. גם איני זוכר התייחסות שלו, חריפה ככל שתהיה, ולמדיניות של ממשלה ישראלית כלשהי, שנאמרה מתוך זרות או התעלמות. אבינרי תמיד הרגיש וידע את המשמעות החיונית של מדינה ריבונית, יהודית, ודמוקרטית. השכלתו ומחקריו המרשימים הם ענין משמעותי כשלעצמו בתקופה שבה מרבים להתיחס בשטחיות רבה לנושאים מורכבים. את הזהירות והיסודיות שדרש מאחרים, דרש בראש ובראשונה מעצמו. דמותו הייחודית אמורה לאתגר את כל אלה בתוכנו הממהרים לראות בעצמם מועמדים ראויים לכל תפקיד ציבורי. רק בשלב מאוחר מדי הם מגלים עד כמה ההכרעות הנדרשות מהם בתפקיד הנכסף גדולות על מידותיהם.
