ירון אביטוב מהרהר במילים של פזמון עתידני מפורסם ומשווה אותו לעתיד שנראה כבר לא כל כך רחוק כפי שחזו אז.

פורסם לראשונה בכתב העת “נכון”, גיליון מספר 10, בעריכת פרופסור אורציון ברתנא.

המערכת

בשנת 1969, ועוד לא מלאה לי בר מצווה, התנגן ברדיו ללא הרף הלהיט הידוע של הצמד דני זאגר וריק אוואנס, “אין ד’ה ייר טוונטי פייב טוונטי פייב“, ואני ניסיתי להאזין ברוב קשב למילותיו העתידניות של השיר, כאילו אני שומע קול אלוהים חיים. לימדו אותנו שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל אני חשבתי אז שאולי היא ניתנה גם לזמרים, כי השיר הזה היה כה אהוב עליי בשעתו. ולא רק עליי.

לא הבנתי אז לא במדע בדיוני ולא בעתידנות, אבל הייתה זו למעשה היצירה העתידנית הראשונה ששמעתי ושאליה התחברתי. ועכשיו, כשאני נזכר בה, כשאני מנסה לעתד עתידות לגבי שנת 2050, אני סבור שעדיף אולי לפנות שוב אל זאגר ואוואנס, הם יעשו זאת טוב ממני. מה גם שאפשר לומר שחלק מהעתידות שהם ניבאו בשירם לפני 54 שנים בהחלט התגשמו, בצורה זו או אחרת. למשל, העתידות על לידות מבחנה, ועל כך שמכונות יעשו עבור בני אנוש את כל העבודה, והם לא יזדקקו לא לידיהם ולא לרגליהם, וגם לא לעיניהם או למחשבותיהם.

וגם התחזית הזו מהשיר בדרך להתקיים:

“בשנת 2525

לא צריך לומר אמת, לא לספר שקרים

כל מה שאתה חושב, עושה ואומר

נמצא בגלולה שלקחת היום.”

ואם נחזור לרגע לשנת 2050, ומה שעלול להתרחש בה, אני שרוי לגבי העתיד הצפוי לנו בתחושה של פסימיסטיות מהולה בסוג של מלנכוליה סקפטית, בשל החשש שאולי תפרוץ עד אז עוד מלחמת עולם כמעט בלתי נמנעת, ואולי אף יותר מאחת, והחשש הזה גורם לי לחוש, שאולי רלוונטי גם לתחזית הפעם הציטוט הקאנוני מתוך השיר הידוע:

In the year 2525, if man is still alive
If woman can survive…

שאולי אפשר לשכתב אותו רק במעט ולכתוב:

“בשנת 2525,

אם אדם עדיין חי

אם אישה יכולה לשרוד

הם אולי יגלו ש…”

עטיפת תקליט של זאגאר ואבאנס. ויקיפדיה

קראו עוד משל ירון אביטוב

איתן בן נתן והמשורר הרומאי מרטיאליס

רשימת פרסומי ירון אביטוב ביקום תרבות

הפוסט הקודםסיכות: קומיקס צבאי מאת ירמי פינקוס
הפוסט הבאהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 9-10 יוני 2023
ירון אביטוב הוא סופר, מבקר ספרות, עורך אנתולוגיות, יוצר של סרטי תעודה, ומדריך טיולים. בשפה העברית פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי", ו"הסתכלות". כמו כן ערך שש אנתולוגיות, רובן בצוותא עם רן יגיל. בספרדית ראו אור אחד עשר מספריו, בהם האנתולוגיות "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה" ו"כתוב באפר", וכן "אקיסיטו" ו"החליל של חיים מנגן בשמיים". אביטוב השתתף כסופר אורח בירידי ספרות רבים ברחבי אמריקה הלטינית, ובין השאר במשלחת הישראלית ליריד בגוודלחארה מקסיקו, שבו ישראל היתה אורחת הכבוד (2013). זכה בשבעה פרסים ספרותיים, בהם פרס ראש הממשלה לספרות (2005), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1993), פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה (1994), ופרס "שגריר הספרות העברית באמריקה הלטינית" (2012) בזכות מפעל האנתולוגיות הישראליות שלו בשפה הספרדית. אביטוב ביים גם חמישה סרטי תעודה, ובהם הסרט "אמריקה לדינה", העוסק בתולדות האנוסים במרכז ובדרום אמריקה, סרט דובר ספרדית שהוצג בפסטיבלים בינלאומיים באמריקה הלטינית, ובין השאר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במיאמי (2012). סרטו "הפינה האחרונה", העוסק בתולדותיהם של סופרים לטינים, הוצג אף הוא במדינות אחדות ובפסטיבלים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה − שלוש =