אילן ברקוביץ’ מביא שיר חדש, “כבר לא”, מאת המשורר שלמה בן-בסה, שנכתב לזכר בנו, פרח הטיס ליהוא, מתוך ספרו של בן-בסה בשם זה (2022, הוצאת ספרי עיתון 77, עריכה ללי ציפי מיכאלי).
המערכת
כבר לא / שלמה בן-בסה
לֹא תַּגִּיעַ אֵלַי הַבַּיְתָּה בְּסוֹפֵי שָבוּעַ
לֹא תַּתְקִין לִי מַדָּפִים שֶׁל אִיקֵאָה
לֹא תַּשְאִיר בַּצַּלַּחַת אֶת הַסְּחוּס הַקָּשֶה
לֹא תְּבַקֵּש פִּיצָה שְׂרוּפָה “בְּלִי כְּלוּם”
לֹא אַעֲבִיר לְךָ אֶת הָאַיְפוֹן הַיָּשָן
לֹא תְּנַצֵּחַ אוֹתִי בְּשֵש-בֵּש
לֹא תַּכִּיר אֶת אֲהוּבָתְךָ
לֹא תִּבְנֶה אִתָּהּ בַּיִת
לֹא תַּעֲנֶה לַמִּסְרוֹן מֵהַיּוֹם
הַהוּא
לֹא תָּמוּת.
השבוע ימלאו שנתיים למותו של רב”ט ליהוא בן-בסה, פרח טיס (יליד 2001, ראשון לציון), שנספה בתאונת מטוס מסוג “סנונית” במהלך טיסות המיון של קורס טיס בחיל האוויר ב-24.11.2020.
השיר שלפנינו לקוח מתוך ספר השירים החדש, השני, של אביו, המשורר שלמה בן-בסה, “ליהוא” (2022, הוצאת ספרי עיתון 77, עריכה ללי ציפי מיכאלי, עמ’ 14). ראוי לציון גם הרישום היפהפה בכריכת הספר החדש מאת אביבית חזק. קודם לכן ראה אור באותה הוצאה ועם אותה העורכת הספר “לצייר בדידות בקו אחד”.
כל שירי הספר מוקדשים לליהוא, והם מכמירי לב באופן בלתי נסבל כמעט. ייחודם של השירים נובע מכך שלמרות הצער הנורא שהם מכילים על האובדן, המשורר מצליח באמצעותם להחיות את דמותו של הבן המת. עד כדי כך שגם מי שלא הכירו יצליח להכירו וללמוד על חייו הקצרים והערכיים שנגדעו.
באתר יזכור קראתי אודות ליהוא שהוא “התברך בידי זהב” וידע לתקן כמעט כל דבר שהתקלקל בבית. בשורה השנייה של השיר שבחרתי ניתן לקרוא הדים לכך. השיר נבנה מהיומיומי שמסמל את הערכים שעליהם גדל פרח הטיס אך לקראת סופו הוא מתאר כבר את מה שלא יקרה: “לא תכיר את אהובתך, לא תבנה איתה בית”… . הסיום מצמרר כמעט כמו כל שיר בספר: המת לא ימות עוד פעם אבל הנה, באמצעות אמנות השירה של אביו הוא שב לחיים בשירים.
אכן שיר מרגש. הסיום הזכיר לי את השורה הידועה They shall not grow old
“כבר לא”; “לא תמות”. חזק חזק מאד. אין צער שידמה לצער הזה, קורע לב ממש. אסור שייגדעו כך חיים צעירים בעודם באבם. תודה, אילן, על העלאת השיר ודיבורך עליו. אכן, “באמצעות אמנות השירה של אביו הוא שב לחיים בשירים”.