אילן ברקוביץ' על שיר של יואב איתמר שמתכתב עם שיר קודר של אברהם בן-יצחק, ובמקרה או שלא גם עם המציאות האקטואלית.
המערכת
הַצָּעָה / יואב איתמר
תַּחְשְבִי
שֶזֶּה
קוֹרֶה
בְּאֶרֶץ
אַחֶרֶת.
–
תַּחְשְבִי
שֶזֶּה
קוֹרֶה
לַאֲנָשִים
אֲחֵרִים.
–
כָּכָה
זֶה
כִּמְעַט
נִסְבָּל.
השיר "הצעה" מופיע בספר שיריו החדש, השלישי, של המשורר והמחזאי יואב איתמר (יליד 1980, באר שבע), "הזורעים" (2022, כתב הוצאה לאור, עריכה ציפי הראל, עמ' 57). קדמו לו הספרים "חוד הלב" (2012, קשב לשירה), ו"חיכוך בעור" (2020, עיתון 77). ייחודו של הספר החדש, כפי שמבהיר בגבו המשורר והמתרגם ערן צלגוב, הוא בכך שמדובר ב"קובץ מגוון המתמקד בצורת סונט-המילה. סונט המילה הינו שיר בן ארבע עשרה שורות, ובו מילה אחת בכל שורה. הצורה המינימלית שואבת השראה גם ממסורת המזרח הרחוק ומחייבת את המשורר לדייק בכל מילה ומילה". בהמשך מסביר צלגוב כי הצורה המינימלית של סונט המילה משמשת עבור יואב איתמר כ"צינור שמצר את צעדיו ומגביל אותם", אך בד בבד מאפשר לו "לרקוד ריקוד מדויק במילים".
כותרת הספר, "הזורעים", והשערים הראשון והשלישי בו, "אשרי הזורעים" ו"ולא יקצורו", מתכתבת עם שירו המפורסם של המשורר אברהם בן יצחק (1950-1883) "אשרי הזורעים ולא יקצורו". בן יצחק נודע בכך שפרסם בימי חייו תריסר שירים בלבד ואז בחר בשתיקה והתבודדות. אמנם איתמר פרסם הרבה יותר מ-12 שירים עד כה, אך ייתכן והמשורר בן זמננו חש שותפות גורל עם המשורר בן יצחק מן העבר (וראו למשל את שיר הסונט "ולא יקצורו" שבעמ' 79), או שהוא מבקש לומר לנו דבר מה אחר לגבי ריבוי השירים המתפרסמים בדורנו.
כך או אחרת, ובלי קשר לשאלה הזאת, בחרתי בשירו "הצעה" בהקשר של תוצאות הבחירות, שגרמו לרבים ממה שמכונה בתקשורת "גוש השינוי" לרגשי צער, כאב, וחרדה, מובנים לגמרי. במובן הזה, שירו של איתמר יכול להציע נחמה מסוימת.
אכן שיר רלוונטי מאוד לישראלים, ואולי דווקא במיוחד למי שגרים במדינות אחרות. כמה פעמים שמעתי ישראלים-לשעבר אומרים שגם בארצם החדשה יש כל מיני תופעות איומות, אבל איכשהו, אף שהם כבר אזרחים של המדינה האחרת, זה מרגיש פחות אישי ויותר קל להתעלם. ולעומת זאת כשיש כל מיני דברים לא-נעימים בישראל הם עדיין מרגישים כאב לב.