כיום, כשהציבור מוטרד מהתעצמותם של גורמים קיצוניים בחברה הישראלית, זה הזמן להיזכר בסרט קצר משנת 1976, שחזה הקמת מחתרת יהודית קיצונית, ואת האלימות הפוליטית של גורמים קיצוניים בפוליטיקה כנגד הציבור המתון, שנים לפני שזה התרחש במציאות. הסרט “קשר הדבש” של יעוד לבנון ואריה קרישק.

המערכת

פרסום להקרנת “קשר הדבש” באדיבות סינמטק תל אביב

בינואר 1977 יצא לאקרנים לזמן קצר מאוד סרט יוצא דופן ומיוחד במינו, שתיאר פרשיה בטחונית חמורה של מחתרת יהודית טרוריסטית רצחנית בשם דב”ש, ראשי תיבות של “דור בית שלישי”. הקרנת הבכורה, בשלישי בינואר 1977, נועדה לאסוף כסף לתשלום חובות מעשיית הסרט. ההקרנה הזאת הספיקה כדי לעורר סערה ציבורית ולאחר מכן הסרט ירד מהאקרנים, וחלפו יותר מ-12 שנים עד שהסרט הוקרן שוב בהקרנות מסחריות בסינמטק בתל-אביב.

הסרט הזה היה “קשר הדבש” לפי תסריט של הבמאי יעוד לבנון והסופר אריה קרישק, הפיק רון פרנקל, וביים יעוד לבנון, בהשתתפות גדליה בסר, גליה ישי, מוני מושונוב, חנה לסלאו, ויפתח קצור. שיצרו סרט באורך של 55 דקות.

סמל תנועת המחתרת “דב”ש” בסרט “קשר הדבש”. באדיבות אריה קרישק

הסרט הוא מותחן פשע פוליטי המתרחש בתל אביב, ועוסק בתנועת מחתרת יהודית שרוצחת מחזאי דמוי חנוך לוין (בגילומו של יצחק חזקיה), לאחר שזה העלה על הבמה ביפו מחזה בשם “קשר הדבש” שעוסק במחתרת דמיונית ולועג לפעילויותיה. זה מתברר מרגיז מאוד את המחתרת שהיא בהחלט אמיתית. אנשי המחתרת שוברים את זגוגיות המועדון בכל הקרנה, והמחתרת מפעילה לחץ על המחזאי שלא להציג את המחזה שלו.

לאחר המופע אומרת שחקנית (חנה לסלאו) שהיא חוששת שיציגו אותה כשמאלנית, ושחקן (מוני מושונוב) מצטדק “אני לא פוליטיקאי ולא מבין בפוליטיקה, אני שחקן תיאטרון” – קאט. המשטרה עוצרת צעיר (יפתח קצור בהופעתו הראשונה בקולנוע לפני שהתפרסם ככוכב סרטי “אסקימו לימון”), שמודה שפרץ לדירתו של המחזאי והרג אותו בשגגה.  

אלא שבהדרגה מגלה עיתונאי החוקר את הפרשה (גדליה בסר) שהיה זה רצח פוליטי. ניסיון להשתיק את הקורבן לאחר שגילה את קיומה של המחתרת, המונהגת בידי שני אנשים חובשי כיפות – המנהיג הרוחני (הילל נאמו), והמנהיג המעשי בשטח (עזרא כפרי), שמבוססים על הדמויות המציאותיות של מנהיגי גוש אמונים הרב לוינגר וחנן פורת.

הרב משה לוינגר וחנן פורת בהתנחלות סבסטיה ב-1975. צילום: משה מילנר, מקור ראשון. שימשו כמודלים לדמויות מנהיגי המחתרת בסרט “קשר הדבש” מ-1977.

העיתונאי עד להעברת נשק על ידי חברי המחתרת מוילה בהרצליה פיתוח, השייכת לתעשיין ידוע, אל מחסני נשק ביהודה ושומרון. הוא נלכד בשעת הצפייה, נשבה, ומוכה. לאחר שחרורו מוכיחים לו המנהיגים שהנשק חוקי, ומראים לו אישור של משרד הביטחון לנשיאתו. את הנשק הזה, הם מסבירים, אנחנו צריכים לצעדה.

העיתונאי נחוש לפרסם את הסיפור בעיתונו, וחברי המחתרת, בינהם התעשיין ואיש משטרה בכיר, מאיימים שיגישו תביעת דיבה כנגד העיתון. בסיום הסרט נפסל הסיפור לפרסום על ידי הצנזורה, בביתו של העיתונאי מבצעים חבלה, וחברי המחתרת נשארים חופשיים.

בסיום המצמרר מתברר שיש למחתרת היהודית קשרים גם בדרגים הבכירים ביותר של המשטרה ואפילו של העיתונות, שבאמצעותם הם משתיקים את הפרשה. הקשר של המחתרת משתלט על החברה, גם דרך זרועות החוק. בסיום אנו רואים את חברי המחתרת יושבים במועדון ושומעים קברט עם שירים משלהם.

הסרט מושפע בבירור מסרטי מתח אמריקניים של אמצע שנות השבעים, שהירבו לתאר פרשיות קונספירציה שונות המגיעות לחוגי הממשל הבכירים ביותר. זאת בעקבות פרשת ווטרגייט שבעיקבותיה הודח נשיא ארה”ב ניקסון. ואכן, הבמאי, יעוד לבנון, החל לחשוב עליו בעת ששהה בהוליווד, וצפה בסרטי קונספירציות שנעשו בארה”ב. אבל הוא סיפר שהוא הושפע בה במידה גם מאירועים פוליטיים שהתרחשו בישראל בשנות השבעים, כמו ההתנחלות סבסטיה והקמת “גוש אמונים”, שהתארגן בסגנון של מחתרת לכל דבר. כמו גם מההפגנות האלימות כנגד שר החוץ האמריקני קיסינג’ר ב-1975 כשזה בא להציע פתרון מדיני לסכסוך עם הערבים, ומהרב לוינגר – שדמות המנהיג הרוחני של המחתרת, בגילומו של הילל נאמן עם משקפיים שחורי מסגרת דומים לאלו של לוינגר, מבוססת עליו – שקבע ש”חוק התורה הוא מעל חוק המדינה”, ומהיחס הסלחני שהיה בחברה הישראלית לתופעות האלו, כפי שהתאפיין בהצהרה של יצחק רבין ש”הם רק תנועת צופים”.

כל היוצרים והמשתתפים בסרט עסקו בו ממש בהתנדבות. הם הרגישו שיש להעלות את הנושא החשוב הזה.

הסרט הגיע למקום הראשון בתחרות הסרט הישראלי הקצר 1977, בקטגוריית סרט עלילתי באורך העולה על 25 דקות (יחד עם הסרט “נחום גליקסון –שבועיים בארץ” של איתן גרין), אבל הגיע למקום הראשון גם במחאות וגינויים מצד גורמי ימין. הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר, במדורה השבועי “שבשבת” בעיתון “דבר”, הגדירה אותו כ”עלילת דם על חברי מגוש אמונים”.

גם בגלל אורכו הקצר הוא הוקרן רק פעמים מועטות – במועדון “צוותא”, בסינמטק, וקטע קצר ממנו הוקרן בטלויזיה בתוכנית שעסקה בסרטים שזכו בפרסים בתחרויות, ונעלם.  הסרט נפסל להקרנה בטלוזייה לאחר שחנן פורת וצבי סלונים (שנחשד מאז בקשרים עם המחתרת היהודית) איימו כי יפנו לבג”ץ כנגד הקרנתו. קטע ממנו הוקרן לבסוף בתוכנית העימות בטלוזיה “השעה השלישית” בהנחיית ירון לונדון בנושא “טרור יהודי”, שבו השתתפו במאי הסרט יעוד לבנון ביחד עם מנהיג “גוש אמונים” חנן פורת – שניתן לטעון שאחת הדמויות בסרט, שאותה גילם השחקן עזרא כפרי, מבוססת עליו, כולל בצורת הדיבור.

הסרט הוסרט במקור ב-16 מ”מ, המתאים רק להקרנות במקרנות ביתיות ולא על מסך הקולנוע, ולא הוקרן בטלוויזיה מלבד קטע כאמור, אך הוקרן בקיבוצים ועורר דיונים רבים.

גם הקטע שהוצג בטלויזיה זכה לתגובות קשות בעיתונות, של נעמי שמר ושל הסופרים חנוך ברטוב ואהרון מגד, שטענו שפרשה כמו המתוארת בסרט לא תיתכן במציאות.

למרבית הצער כידוע התברר שהם טעו. פרשיה כזאת בהחלט היתכנה ואף התרחשה בשנות השמונים, פרשת המחתרת היהודית שאפשר לאמר שהסרט חזה. ויש מי שיטען שדברים דומים מתרחשים גם בהווה שבו נכתבים הדברים אלו. מה שבשנת 1976 יכול היה להתקיים רק על מישור סאטירי – תנועה בשם “דור בית שלישי”, ששואפת לתפוס את השלטון, ובנתיים עוסקת בטרור פנימי כנגד “בוגדים” – הפך לסמל לקבוצה שלמה ששואפת להקים את בית המקדש השלישי ויהיה מה.

הסרט הוקרן שוב ב-1989 במועדון צוותא בתל אביב, בליווי רב שיח על הטרור היהודי, ויוצריו טענו שהוא חזה את פעילויות המחתרת היהודית בשנות השמונים.

הסרט גם שימש כסנונית ראשונה שבישרה את גל הסרטים “השמאלנים” על השירותיים החשאיים בשנות השמונים, וראו מאמרי כאן.

לימים קטעים מ”קשר הדבש ” שולבו בסרט נוסף של יעוד לבנון “”119 כדורים + שלושה” – סרט תעודי מ-1996 שעסק בקבוצות ימין הקיצוני בישראל.ונראה, ואולי במכוון ,כגירסת “המציאות ” של “קשר הדבש”.

תמונה מהסרט התיעודי “119 כדורים פלוס 3”

הסרט, שצולם ברובו לפני רצח רבין אך נערך אחריו, עוקב אחר תנועות ימין קיצוני מהטבח במערת המכפלה ועד הרצח של רבין תוך שילוב מתוכם של קטעים מ”קשר הדבש”.

שמו של סרטו הדוקומנטרי של לבנון מאזכר את 119 הכדורים שירה ברוך גולדשטיין בעת מעשה הטבח שבו רצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה, וכן את שלושת הכדורים שירה יגאל עמיר כשרצח את ראש הממשלה יצחק רבין.
סרטו של לבנון, שצילומיו החלו כשנה וחצי לפני רצח רבין, נפתח בערב ההתנקשות ונע אחורה וקדימה בזמן. הסרט מציג את הימים שלאחר הרצח ואת המדינה מוכת התדהמה והאבל. לצד זה מוצגים החומרים שצולמו כשנה וחצי לפני כן, שכוללים תיעוד וראיונות עם ראשי הימין הקיצוני בארץ ומנהיגי המחתרת היהודית, בהם יהודה עציון וחגי סגל, שאותם קיים לבנון בניסיון לבדוק אם ישנה סכנה למלחמת אחים בישראל. כאמור בסרט משולבים גם קטעים מסרטו הפוליטי הקצר של לבנון “קשר הדבש” (1976), שעסק בשאלת קיומו של ארגון מחתרת ימני קיצוני הפועל בצללים.
הסרט הוצג בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, בהם פסטיבלי ברלין והונג־קונג, הוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו־יורק ואף זכה בפרס מיוחד בפסטיבל FIPA בביאריץ, צרפת. עקב הנושא הנפיץ לא נמצאו מפיץ או גוף שידור שיציגו אותו בישראל.

אריה קרישק. לקסיקון הספרות העברית

אריה קרישק, שכתב את התסריט עם יעוד לבנון, אומר עליו היום: “אני גאה בעצם עשיית הסרט, היה חשוב מאד לעשותו – וההיסטוריה הוכיחה זאת”.

קרישק וחברו יעוד לבנון היו חלק מקבוצה של חברים יוצרים שחלמו על קולנוע ותיאטרון, העלו הצגות בחוג דרמטי, והסריטו סרטים ב-16 מ”מ. החבורה כללה בין השאר את אייל ברטונוב, מיכה לבינסון, ורוני פרנקל ז”ל, ששימש כמפיק “קשר הדבש”. ולבסוף יצרו ביחד את “קשר הדבש”.

קרישק: אני היתי מגוייס לעניין מבחינה פוליטית. היינו בין הצעירים הראשונים שראו את הסכנה בעליית הימין הקיצוני, והחלטנו לעשות משהו. המודל היה סרטי המתח של קוסטה גברס והלכנו לעשות תרגיל ברכטיאני עם יסוד קברטי של סאטירה פוליטית מושחזת. חיברתי חמישה פזמונים לסרט, ורוב השחקנים, כמו מוני מושונוב וחנה לסלאו, התנדבו. זה נדיר, הם הבינו את חשיבות העניין. כמעט כל מי שעסק בסרט עבד בהתנדבות. התגובות היו טובות מאוד, למרות שהוא לא הוקרן באופן מסורתי. איש לא רצה לקחת אותו ולהקרין אותו. זה היה תסריט אמיץ כי איש לא העז לדבר עד אז נגד גוש אמונים.

הסרט התממש – בגדול – למציאות הישראלית: מחתרות מזויינות; ימין חמוש ומשולהב; וכידוע היו פיגועים בגדה; נוער הגבעות; נאמני הר הבית; ועוד.

אבוי, כמו בדרך כלל בהיסטוריה – קריאת ההשכמה שהשמענו לא ממש הועילה. הקיצוניות עוד הלכה והחמירה ומי יודע לאן עוד יגיעו הדברים.

אין בכלל ספק שהמציאות כבר עברה בחומרתה את הסרט. לפחות פעם אחת, בהתנתקות, עמדנו על סיפה של מלחמת אחים.

בכלל, ישראל 2022 היא מקום הרבה יותר אלים וקיצוני. חוששני שזה רק יחמיר.

שחקני ״קשר הדבש״ גליה ישי, חנה לסלו, מוני מושונוב

עד כאן קרישק.

היום לצערנו הרב “קשר הדבש” כבר אינו חריף ומזעזע כפי שהיה עבור הצופים בשנת 1977. הוא פחות חריף מכל מהדורת חדשות שאנחנו רואים מידי יום ביומו.

אבל כדאי לזכור ..הוא צפה את מהדורות החדשות של היום. כיום לצערנו המציאות המתוארת בסרט היא מציאותית ביותר, ויורשיה וממשיכיה של אותה תנועה, שמדברים בריש גלי על רצונם להשיג את השלטון, יש להם אחיזה גוברת והולכת בחלקים גדולים מהציבור ועלולים לתפוס את השלטון, ומי יודע אם לא לפתוח במרחץ דמים.

“קשר הדבש” ניתן לצפיה ברשת כיום, לאחר שהיה לא זמין במשך שנים רבות. הבמאי יעוד לבנון הצליח למצוא עותק שלם שלו והעלה אותו ברשת, והנה הוא שוב זמין לצפייתכם.

“קשר הדבש” בארכיון הסרטים הישראלי סינמטק ירושלים

צפו גם בסרט התיעודי “119 כדורים ועוד 3” של יעוד לבנון “המשלב קטעים “מ”קשר הדבש”:

19 תגובות

  1. הסרט הזה,שלא נחשף לרבים, היה הכתובת על הקיר. כמעט כמו תמיד אף אחד לא התייחס…עכשיו כולנו אוכלים אותה. משנאיך ומחריביך ממך יצאון.

  2. הסרט בינוני אבל בהחלט מרשים. כשרונות לא מעט יש בו – לבנון,קרישק,מושונוב,בסר,שדה,כרמון ועוד. מאד חבל שהוא לא מוקרן,אף שאזהרתו כבר פאסה.

  3. מרשים אבל כבר כל כך רחוק -ואבוד. כל הכבוד ליוצרים ובושה לתעשייה שהחניקה אותם -המציאות בפירוש קודרת יותר. מלחמת אחים מעבר לפינה ממש.

  4. אין בכלל מקום לויכוח שהסרט נבואי וחזה בדיוק מצמרר את המציאות שלנו. לא רק עליית הימין הקיצוני המסוכן אלא גם רצח פוליטי מצמרר – אמנם בסרט מחוסל מחזאי (נניח,חנוך לוין שכזה) ולא ראש ממשלה אבל האמירה והכיוון ברורים. חבל שהבמאי לבנון לא הצליח לאחר מכן לעשות עוד סרטים משמעותיים וגם הסופר המוכשר קרישק פנה לכיוונים אחרים (ואף הסתבך בפלילים),רוב השחקנים עשו קריירות מרשימות. אין ל”קשר הדבש” אח ורע בקולנוע הישראלי והוא תופס מקום של כבוד בהיסטוריה. אם למישהו איכפת אז כדאי ומאד מומלץ – חינוכית ואזרחית – לפעול להקרנתו.

  5. סרט חשוב ומצמרר! כל הכבוד ליוצרים,אחדים מהם כשרונות מעולים. נקווה שהיום,הקלפיות ידברו ויראו שלא הכל מאוחר.

  6. לבנון היה לבמאי כושל,יומרני וקרישק סופר בינוני שנדד בין כל מיני ז’אנרים. “קשר הדבש” הוא ללא ספק פיסגת היצירה שלהם ומעניין שמעולם לא חזרו לעבוד שוב. אף אחד מן השחקנים לא עושה כאן תפקיד מי יודע מה והמוזיקה של כגן העתק חיוור לעבודתו המשובחת עם חנוך לוין. ועדיין – סרט חשוב בשל מסריו. לא פלא שניסו להחביאו.

  7. לצערם של רבים ( ולשמחתם של רבים אחרים ) מתברר כעת שהסרט התממש במלואו.בסצינה האחרונה אנשי המחתרת יושבים במועדון כאדוני הארץ.
    זה מה שקרה במציאות כעת כשאנשי כהנה זכו בבחירות 2022 ויהיו חלק חשוב מממשלת ישראל .
    הנבואה התגשמה עד הסוף.

  8. למה הראייה הקטסטרופית ? בלי כל קשר לאיכות הסרט וחשיבותו (כתוב ומשוחק היטב) הימין אינו פשיזם וסוף העולם לא הגיע לישראל. עדיין.

  9. זה שנבואת הסרט התגשמה במלואה הוא נתון קודר ומדכא, זה שהסרט הדי צנוע הזה (למרות הכשרונות המעורבים) כוחו עוד במתניו – מרשים לא פחות.

  10. עלה ברשת ראיון מוסרט עם יעוד לבנון שבו הוא עוסק בחייו ובין השאר דן בפרשת יצירת “קשר הדבש” במאגר העדויות של הקולנוע הישראלי.
    הוא עוסק בתיאור יצירת “קשר הדבש”:החל מהדקה ה-15 ועד הדקה ה-25 של הראיון.
    בין דברים מעניינים הוא מספר שאם כי הסרט לא הוקרן רשמית באף בית קולנוע הרי צפו בו במועדוני קולנוע שונים במקומות שונים, קיבוצים בתי ספר וכו/ ברחבי הארץ וגם בחו”ל.
    כך שנחשף אליו אז מספר לא מועט של אנשים.

    מראיין מרט פרמחובסקי.

    https://www.ictd.co.il/%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F/%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA

  11. תודה אלי -שהפנת לראיון עם לבנון. אין לי עניין להתווכח עם האיש (שכפי הנראה במצב-לא-טוב..) אבל לטובת הצופים והקוראים אני מוצא לנכון להעמיד דברים על דיוקם העובדתי –

    1. לבנון טוען שכתב את הסיפור ושהכין סינופסיס. אולי. בהגיעו לארץ הציע שנעבוד ביחד על סרט פוליטי אנטי-ימין-קיצון וביחד נרקם הסיפור ונכתב. אני אף הכנסתי את האלמנט הקברטי,עם הפזמונים הכמו-ברכטייאניים.
    2. אם האמין בכשרונו ככותב מדוע בעצם פנה אלי ? אין ספק שלא היה זה רק ‘אקט ידידותי’ – הוא היה צריך סופר אמיתי, אחד שיודע כתיבת דיאלוגים (רובם שלי) ועיצוב דמויות.
    3. יש ללבנון מנהג מגונה של ריכוז קרדיטים (בטח חשב שזוהי השראה מסטנלי קובריק ואורסון וולס..) ולאורך השנים עשה הכל כלהציג עצמו יותר בלעדי או לפחות עיקרי. הדבר מחפיר במיוחד על רקע השמטתו תדיר את רוני פרנקל ז”ל שתרם לסרט לא רק מכספו. משפ. פרנקל פנתה אלי כמה פעמים בניסיון להבין אילו הליכים יש לנקוט. צר לי להודות שהצעתי להם לרדת מהעניין…
    4. לבנון ממש מתמוגג לציין ש’נעלמתי’ להם ולא הגעתי ליום הצילומים הראשון… הדמנציה או האמנזיה-התפקודית עושות את שלהן. אכן,היו ימים שלא הגעתי לסט (מסיבות משפחתיות) אבל רוב הזמן נוכחתי. יתרה מזו כששחקן שהיה מיועד לגלם את דמותו של ‘אביש’ איש-ימין אלים המכה בגיבור(בסר) וכנראה שותף לחיסול המחזאי(חזקיה) – קפצתי לנעלי התפקיד וביצעתי אותו. בכמה סצינות ובכמה ימי צילום.
    5. בהסכם הפירוק שחתמתי עם לבנון ופרנקל – השארתי בידי אחוזים ניכרים מהבעלות על הסרט(אותו לא רק כתבתי אלא השקעתי בו מכספי). לאורך כל השנים כולן -מעולם לא דווחתי ומעולם לא הועבר לי דבר! ושוב,כמו במקרה של משפ. פרנקל, בחרתי לא לגלוש לתביעות ומשפטים. לבנון בהחלט נהנה מזה…

    אין לי עניין לפתוח כעת מסכת של וויכוחים והתנצחות.
    בל ייתפס לבנון בכאבו…
    העיקר – הסרט קיים ואיש אינו יכול לערער על הרכב יוצריו וחשיבותו.

  12. למה מרט לא שואל את לבנון איך קרה שרוב הקריירה שלו רצופה כשלונות ? איך בגיל הצעיר יחסית של 50 ביים את סרטו האחרון(הקטסטרופלי)”איים בחוף” ומאז לא עשה דבר???

  13. אם אני צריך לבחור יצירה בולטת נוספת של יעוד לבנון חוץ מ”קשר הדבש” אז זהו הסרט התיעודי שקשור אליו “119 כדורים + שלושה” -מ-1996 סרט תיעודי על הימין הקיצוני שהושלם לאחר רצח יצחק רבין אבל נעשה ברובו קודם לכן. ובו יעוד לבנון בודק את העולם של קבוצות ימין קיצוני ..ומשלב זאת בקטעים של “קשר “הדבש.”
    זהו סרט חזק ומטלטל.

    וכמובן יש להזכיר את הסרט “רחובות האתמול”מ-1989 מותחן על ניסיון לרצוח שר בממשלת ישראל שבו נחזתה רציחתו של יצחק רבין.
    סרט שבהחלט מן הראוי שאעסוק בו כאן בעתיד.
    אבל יעוד לבנון לא היה הבמאי והכותב של הסרט, זה היה ג’אד נאמן,יעוד לבנון היה המפיק.
    לעומת זאת לא התלהבתי מסרט אחר שאותו הפיק לבנון בשם “חסמבה ושודדי הסוסים מ-1985″”ש”אין להשוות אותו לחסמבה וילדי ההפקר” למרות שהוא נאמן יותר למקור.

    אציין עוד שנהניתי מסרטו הראשון של לבנון “לא לשידור מ-1980 ” על הווי גלי צה”ל כשהוקרן.

      • כתוב שם על הסרט :
        שמו של סרטו הדוקומנטרי של לבנון מאזכר את 119 הכדורים שירה ברוך גולדשטיין בעת מעשה הטבח שבו רצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה, וכן את שלושת הכדורים שירה יגאל עמיר כשרצח את ראש הממשלה יצחק רבין.
        סרטו של לבנון, שצילומיו החלו כשנה וחצי לפני רצח רבין, נפתח בערב ההתנקשות ונע אחורה וקדימה בזמן. הסרט מציג את הימים שלאחר הרצח ואת המדינה מוכת התדהמה והאבל. לצד זה מוצגים החומרים שצולמו כשנה וחצי לפני כן, שכוללים תיעוד וראיונות עם ראשי הימין הקיצוני בארץ ומנהיגי המחתרת היהודית, בהם יהודה עציון וחגי סגל, שאותם קיים לבנון בניסיון לבדוק אם ישנה סכנה למלחמת אחים בישראל. בסרט משולבים גם קטעים מסרטו הפוליטי הקצר של לבנון “קשר הדבש” (1976), שעסק בשאלת קיומו של ארגון מחתרת ימני קיצוני הפועל בצללים.
        הסרט הוצג בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, בהם פסטיבלי ברלין והונג־קונג, הוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו־יורק ואף זכה בפרס מיוחד בפסטיבל FIPA בביאריץ, צרפת. עקב הנושא הנפיץ לא נמצאו מפיץ או גוף שידור שיציגו אותו בישראל.

  14. היה כשרון, איש רהוט ואינטליגנט, אבל משהו חמור השתבש והוא התדרדר לסרטים כושלים ולבסוף נעלם ונאלם. חבל.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

אחד × חמש =