כריכה קדמית של ״משיח בן יוסף ובניין ירושלים מחוץ לחומות״ של אריה מורגנשטרן

כריכה אחורית של ״משיח בן יוסף ובניין ירושלים מחוץ לחומות״ של אריה מורגנשטרן

בימים אלו יצא לאור ספרו המעניין של ד”ר אריה מורגנשטרן “משיח בן יוסף ובניין ירושלים מחוץ לחומות: מיסטיקה ריבלינית ומציאות היסטורית“ (מאור, תשפ”ב, 2022.)

גילוי נאות: קיבלתי את הספר אישית מד”ר מורגנשטרן שגם מזכיר אותי בתודות לספר. הנושא קרוב אלי כצאצא ישיר של הגאון מוילנה הגר”א ושל משפחת וולפנזון, אחת המשפחות שתרמה תרומה גדולה לעלייה של תלמידי הגר”א המתוארת בספר.

ספר זה הוא מעין סיכום מחקריו של ד”ר אריה מורגנשטרן בנושא ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאות ה-18, ה-19, וראשית המאה ה-20, ובראש ובראשונה ההתיישבות של יהודי ליטא “המתנגדים” או הפרושים – אבות הקהילה החרדית הליטאית של היום – שעל סמך מחקריו התבססו על תוכנית עתידנית ארוכת ימים של התיישבות בארץ ישראל לפי רעיונותיו של הגאון מוילנה.

כך בספרו “מיסטיקה ומשיחיות מעליית הרמח”ל ועד הגאון מוילנה” (1999), העלה ד”ר מורגנשטרן את התזה שהקהילה החרדית האשכנזית של ירושלים, שבחקר תולדותיה הוא עוסק, שהוקמה הודות לעליית תלמידי הגר”א, היא תוצר של פרויקט מתוחכם של החזרת היהודים למולדתם שיוזמו היה הגר”א עצמו ומבצעיו היו תלמידיו. פרוייקט שמטרותיו היו משיחיות אבל האמצעים להם היו אמורים להיות לחלוטין בתחום הטבע ולא ניסיים כלל.

עטיפת ספר של ד”ר אריה מורגנשטרן ״גאולה בדרך הטבע״ ששמו מסכם את מסקנותיו של החוקר לגבי התיישבות תלמידי הגר”א בארץ ישראל

לדעתו של מורגנשטרן, וגם לדעת חוקרים אחרים כמו ד”ר רפאל שוח”ט, העליה היתה בהתאם לתוכנית ארוכת טווח של הגר”א, שלפיה הגאולה לא מושגת בידי אדם אחד, ולא בפעולה מיסטית חד פעמית, אלא על ידי תהליך מתמשך, שבו ישולבו מיגוון פעילויות אנושיות כמו עלייה לארץ ישראל, יישובה, בניית ירושלים, והפרחת שממות הארץ. דהיינו, השגת הגאולה תהיה לחלוטין בתחום התהליך ההיסטורי, אבל בהתאם לתוכנית פעולה שנקבעה מראש על ידי הגר”א. אם כי היו חילוקי דעות קשים בקרב התלמידים לגבי פרשנותה.

כריכת ספרו של החוקר רפאל שוחט ״עולם נסתר בממדי הזמן״ על התוכנית העתידנית של הגאון מוילנה

טענותיו אלו של ד”ר מורגנשטרן נתקלו בהתנגדות שוצפת מחוקרים כמו פרופסור עמנואל אטקס, והדיון המחקרי בנושא נמשך מעל דפי כתבי עת מחקריים שונים.

יש לראות בספרו הנ”ל של מורגנשטרן שלב נוסף במאבק המחקרי הזה, מעבר לגילויים שיש בו לגבי ההיסטוריה של ארץ ישראל וירושלים.

ד”ר אריה מורגנשטרן בביתו. צילם אלי אשד

משיח בן יוסף ובניין ירושלים מחוץ לחומות: מיסטיקה ריבלינית ומציאות היסטורית” מבוסס על הארכיון החשוב של ההיסטוריון הירושלמי אליעזר ריבלין, שנעשה זמין לאחרונה, הארכיון העשיר של ארגון הפקוא”מ, לצד תעודות שהיו עד לאחרונה בידי אספנים פרטיים, וכן על העיתונות בת הזמן.

חלק מהספר עוסק בהיסטוריה של משפחת ריבלין, הידועה כאחת המשפחות הוותיקות והענפות ביותר בישראל, שהגיעה לארץ ישראל עוד בראשית המאה ה-19.  

בחלק אחר בספר מורגנשטרן מפריך, באמצעות מסמכים שהתגלו על ידו בארכיונים שונים, את טענותיו של פרופסור עמנואל אטקס בספר “הציונות המשיחית של הגאון מווילנה (- המצאתה של מסורת“.( הוצאת כרמל,2019).

כריכת ספרו של עמנואל אטקס ״הציונות המשיחית של הגאון מווילנה המצאתה של מסורת״

בספר מראה מורגנשטרן כי הספר המיסטי “קול התור”, שאמור להיות ספר תחזיות עתידניות המבוססות על תוכנית מאות השנים של הגאון מוילנה, אינו זיוף מאוחר משנות השלושים של המאה העשרים, פרי יצירתו של חזן מהמאה ה-20 בשם שלמה זלמן ריבלין, כפי שטוען אטקס בספרו.

מורגנשטרן מראה שהספר “קול התור” הוא ככל הנראה פרי יצירתם המשותפת של סבו של שלמה זלמן ריבלין הנזכר, אברהם בנימין ריבלין, של אביו יוסף “יושע” ריבלין, ושל דודו יצחק צבי ריבלין במהלך המאה ה-19, ושהיה להם ידע אמיתי ועמוק בקבלה ובתורת הגר”א, שכלל לא היה לבן משפחתם הבן, הנכד, והאחיין, החזן.

מורגנשטרן מוכיח בספרו, על סמך כתבי יד שמצא בארכיונים שעד אליו לא נחקרו כלל, שהחזן שלמה זלמן ריבלין אמנם הוציא את כתב היד של הספר לאור, יחד עם ספר פזמונים משיחיים, שגם אותם מייחס לו אטקס, אבל שנכתבו בידי אביו יוסף “יושע” ריבלין. שלמה זלמן ריבלין אף לא הבין אותם כהלכה, ובהחלט לא הייתה לו היכולת הספרותית כדי לכתוב אותם. מה שכן היה לו הם המרץ והעניין ההיסטורי לדאוג להוצאתם לאור.

המסקנה הסופית של מורגנשטרן, לאחר שנים של מחקר, היא ש”קול התור” הוא פרויקט משפחתי של משפחת ריבלין לאורך דורות. היוזם שלו היה כנראה (כנראה, כי לא נשמרו לכך עדויות בכתב) סבו של שלמה זלמן ריבלין, אברהם בנימין ריבלין, שאמנם לא השתמרו ממנו מסמכים וכמעט לא ידוע עליו דבר, ולא בכדי, מאחר שכנראה נחשב בעיני בני זמנו לטיפוס משונה.

הסב הוא, לדעת מורגנשטרן, מי שיצר מיתוס על משפחת ריבלין כמי שתממש את פרויקט תוכנית העתיד שנוצרה על ידי הגאון מוילנה – תוכנית שאמורה להימשך מאות שנים לדעת מורגנשטרן אם כי זהו נושא שנוי במחלוקת במחקר – ויצר בכך את הבסיס של מה שאנו מכירים כיום כ”קול התור”.

הפרויקט הזה נמשך בידי בנו של אברהם בנימין, יוסף “יושע”, שכתב פזמונים שונים על סמך רעיונות “קול התור” שאותם קיבל מאביו, ובידי קרוב המשפחה הדוד יצחק צבי ריבלין, שהכיר היטב את הרעיונות הללו ופיתח אותם.

יוסף יושע ריבלין, ממנסחי “קול התור”. ויקיפדיה

הכתבים של האישים האלו, שכנראה נעזרו בדברים מסוימים במכרם הטוב הרב הירושלמי אליהו לנדא צאצאו של הגר”א, הגיעו לימים לידי החזן שלמה זלמן ריבלין, שמצאם אולי באיזה ארגז נשכח בביתו, או קיבל את חלקם מידי דודו.

שלמה זלמן לא באמת הבין את המסמכים האלו, כפי שהודה תמיד, וכפי שהודו לימים בני משפחתו, אבל הוא כן הבין שהמדובר במשהו חשוב. לכן דאג להכתיב את המסמכים שמצא לאדם בשם אליעזר הורוביץ, לימים מרצה ידוע לתלמוד, ודאג להוציא לאור את קובץ המסמכים האלו תחת השם “קול התור”.

מלבד זאת שלמה זלמן (וגם אחרים ממשפחתו אבל בראש ובראשונה הוא) המציא סיפורים שונים על תולדות משפחתו, שאותה הציג כמשפחה שתמיד הנהיגה את הישוב הפרושי הליטאי בארץ ישראל על מנת להגשים את תוכנית העתיד של הגאון מווילנה. זאת כחלק ממאבק היסטוריוגרפי שניהל כנגד בני משפחת סלומון ובני משפחת וולפנזון, המתחרים הגדולים שלהם שטענו את אותן טענות בדיוק לגבי המשפחות שלהם, ובצדק היסטורי לא פחות.

כתוצאה ממאבק זה, שכלל המצאת סיפורים שלא היו ולא נבראו על תולדות משפחות שונות של הקהילה הפרושית בארץ ישראל ובראשן משפחת ריבלין, מורגנשטרן יוצא לברר בספרו זה אחת ולתמיד מה הייתה באמת ההיסטוריה של משפחת ריבלין בארץ ישראל.
הוא גילה חלקים בהיסטוריה של משפחה זאת שלא היו ידועים כלל, גם בגלל שהוסתרו בידי בני המשפחה, כמו קשריהם ההדוקים לחסידות חב”ד בשנותיה הראשונות – פשע חמור ביותר עבור מתנגדים תלמידי הגר”א.
מורגנשטרן גם מראה שבני המשפחה אכן תרמו תרומה חשובה ביותר להתיישבות היהודית בירושלים במאה ה-19. זאת דרך אבי סבו של שלמה זלמן ריבלין, משה מגיד ריבלין, שבמשך כמה שנים היה מנהיג הקהילה הפרושית בירושלים מטעם אירגון חשאי בשם “רוזני ארץ ישראל בוילנה”. וגם דרך נכדו של משה מגיד, אותו יוסף “יושע” ריבלין שהוזכר למעלה, שהיה מנהיג של הקהילה הפרושית ומיוזמי בניית השכונות החדשות של ירושלים, אם כי בדרך הסתבך בבעיות ובמעילות כספיות שונות וכתוצאה יצא לו שם רע בציבור. 

אבל, מורגנשטרן מראה כי בניגוד לטענותיהם לא בני משפחת ריבלין הם שניהלו את עליית היהודים הליטאיים לארץ ישראל בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, אלא זאת הייתה יוזמתם של תלמידי הגאון מוילנה, שנוהלה בידי אנשי אירגון חשאי של בני משפחתו של הגאון מוילנה בשם “רוזני ארץ ישראל בוילנה”. האירגון התקיים במשך למעלה ממאה שנה, והיה כל כך חשאי עד שבעצם לא ידוע מתי התפרק ואם התפרק. לא מן הנמנע שאירגון זה עדיין קיים כאירגון חשאי גם במאה ה-21.

כאמור ספר זה הוא מעין סיכום של מחקריו של ד”ר אריה מורגנשטרן בנושא ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאות ה-18 וה-19.

אבל העבודה בנושא עדיין רבה, ויש תחומים, תקופות, ומשפחות שונות שהיו קשורים לפרויקט ההתישבות של תלמידי הגר”א, וראוי שיקומו חוקרים צעירים לחקור אותם.

החותמת של האירגון החשאי “רוזני ארץ ישראל בוילנה”. מספרו של ד”ר מורגנשטרן

ראו גם

משה נחמני: שושלת המלוכה של משפחת ריבלין

אלי אשד: הספר קול התור יצירה של אדם בודד או קבוצה?

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

two × one =