עטיפת ה dvd של הסרט ״חסמבה ונערי ההפקר״

חסמבה מתכוננת לשנות את ההיסטוריה […]

חסמבה כבר עברה בהצלחה בחינת תיאוריה

בטסט המעשי היא תבנה את הגשרים

חסמבה חסמבה חסמבה

באלף בית ודרך זין ועד השין בית

חסמבה חסמבה חסמבה

סודי ומוחלט בהחלט […]

אפשר לראות הכול אם רק

פוקחים את העיניים

חסמבה מסתכלת, חסמבה תסכל

אנחנו לא רוצים לשבור לכם את השיניים

אבל בשורשים פה אנחנו נטפל

[…]

אנחנו נעמיד את העולם על הרגליים

חסמבה מבטיחה וחסמבה תקיים

אנחנו ניישר את המסלול והשוליים

חסמבה מקפידה וחסמבה תנווט

חסמבה חסמבה חסמבה

באלף בית ודרך זין ועד השין בית

חסמבה חסמבה חסמבה

סודי ומוחלט בהחלט

מילים: אהוד מנור; לחן: דני עמיהוד; שרה שלישיית לא איכפת להם – דני עמיהוד, יעקב נוי, גדי אורון; מתוך הסרט חסמבה ונערי ההפקר, 1971.

בספטמבר 2021 מלאו חמישים שנה להקרנת הסרט “חסמבה ונערי ההפקר” בבימויו של יואל זילברג. ולציון המועד אף הופק סרט דוקומנטרי מיוחד בידי ערוץ “יס”, שבו מבליח גם כותב שורות אלו, שזהו הסרט הראשון שהוא ראה בימי חייו.

זאת הזדמנות טובה לנסות להבין מדוע הפך “חסמבה ונערי ההפקר” למה שמוגדר כ”סרט פולחן”, לכאורה כנגד כל הסיכויים.

הסרט מבוסס (במעט …) על הספר החמישי בסדרה, “חסמבה וילדי ההפקר” (הוצאת יוחנן טברסקי תשייב, 1952). בספר החסמבאים נאבקים בפושע אלימלך זורקין, שהיה יריבם בספר השני בסדרה, “חסמבה בבית האסורים”, שהתרחש בימי המנדט, ובו פגשו אותו כאסיר בבית הסוהר, ובעיקר בספר השלישי בסדרה, “חסמבה ושודדי הסוסים”, שבו כבר הופיע כעבריין מנהיג כנופייה מחוץ לסורגים, לאחר שכנראה שוחרר בחנינה הכללית שהוכרזה עם הקמת המדינה.

כריכת ״חסמבה וילדי ההפקר״ של יגאל מוסינזון

יגאל מוסינזון, שהיה בעת הכתיבה דובר משטרת ישראל, התמצא אז בעולם הפשע היפואי, שעליו כתב את המחזה “אלדוראדו” (שהוסרט אף הוא), וכמובן את “קזבלאן”, שהפך למחזמר, והוסרט זמן לא רב לאחר “חסמבה ונערי ההפקר”, ובהצלחה גדולה בהרבה. את הידע שהיה לו בנושאי פשע שילב בספר “חסמבה וילדי ההפקר”.

כרזה להצגה מ-1955 ששימשה גם היא כמעין בסיס לסרט

ב-1955 הספר הפך למחזה שזכה להצלחה, וכנראה זאת הייתה הסיבה שמוסינזון בחר דווקא בו לכתוב על פיו תסריט לסרט.

התסריט שהכין לא התקבל לבסוף, למרות ששמו של מוסינזון מופיע בקרדיטים של הסרט כתסריטאי. יואל זילברג, הבמאי, שכבר עבד בעבר עם מוסינזון על עיבוד המחזה “קזבלאן” למחזמר “קזבלאן”, עיבד אותו בצורה דרסטית. בראש ובראשונה הוא הפך את כל הדמויות של החסמבאים ויריביהם מילדים למבוגרים.

הודעה על הפקת הסרט “חסמבה ונערי ההפקר”. אתר הנוסטלגיה

בניגוד למה שאפשר לחשוב היום “חסמבה ונערי ההפקר” היה סרט שדי כשל בזמנו, 1971, מבחינה מסחרית. הוא צולם בשחור לבן כדי לחסוך בהוצאות, וכתוצאה הוקרן רק בהצגות יומיות, ונראה כסרט ילדים בלבד. לכן מבוגרים הדירו ממנו את רגליהם ונראה היה שישכח. זילברג היה משוכנע שהוא טעה כשעשה אותו כסרט עם שחקנים מבוגרים, וקבע שהוא היה צריך לעשות אותו כסרט עם שחקנים ילדים, כמו במקור הספרותי. אבל הוא טעה, והסרט לא נשכח.

הכרזה של הסרט “חסמבה ונערי ההפקר” 1971

בטלוויזיה החלו להקרין את הסרט כל יום עצמאות, ובהדרגה הוא נעשה פופולארי יותר ויותר. הוא נעשה לסרט פולחן כמו “גבעת חלפון אינה עונה”, “צ’רלי וחצי”, “סנוקר”, “הלהקה”, ו-“מציצים”. אנשים יכלו לצטט ממנו משפטים שלמים וקטעים שלמים.

מדוע?

קודם כל צריך לשאול איזה סרטים נעשו ל”סרטי פולחן”? ואז אפשר להבין מדוע “חסמבה ונערי ההפקר” נחשב לאחד מהם.

בשנות השבעים, השמונים, והתשעים, “סרטי פולחן” היו בעיקר סרטים ששודרו בימים שהיה רק ערוץ אחד, ביום העצמאות, יום השידור האולטימטיבי לסרטים ישראלים נבחרים, כאלו שנראו כמייצגים את הישראליות במיטבה, אבל גם במירעה. הסרטים הללו שודרו שנה אחרי שנה. סרטים כמו “הלהקה”, “סלאח שבתי”, “צ’רלי וחצי”, “סנוקר”, ו-“מציצים”. וגם, בשעה מוקדמת יותר מכל אלו, “חסמבה ונערי ההפקר”.

היו עוד סרטי ילדים ששודרו מידי פעם כמו “שמונה בעקבות אחד”, “עזית של הצנחנים”, “נס בעיירה”, “שני קוני למל”, אף לא אחד מהם זכה להצלחה מאריכת הימים של “חסמבה ונערי ההפקר”. דהיינו אף אחד מהם לא הוקרן ביום העצמאות יותר מכמה פעמים בודדות. כנראה נמצא שהם לא מושכים תשומת לב מספקת. וכתוצאה אף לא אחד מהם נהפך לסרט פולחן. גם לא הסרט שנעשה ב-1985 “חסמבה ושודדי הסוסים” של הילל דמרון, כביכול סרט המשך, שבו הוצגו החסמבאים כילדים, ואת אלימלך זורקין, הפושע רע המעללים, גילם השחקן הידוע ספי ריבלין.

מדוע? מה הייתה הסיבה להצלחתו של “חסמבה ונערי ההפקר” בהשוואה לכל הסרטים האחרים האלו?

התשובה שלי היא שאיך שהוא, מבלי דעת, היוצרים חדרו לאלמנטים העמוקים ביותר של הישראליות הצברית, וגם של השבטיות המזרחית המאיימת עליה בדמותו של אלימלך זורקין.

שלמה ארצי יפה התואר גילם היטב את ירון זהבי כמין ג’יימס בונד לא אקספרסיבי במיוחד. כנראה שזה לא מקרי שזה היה סרטו הראשון וגם האחרון. הוא הגיע למסקנה שהוא לא מתאים להופיע בסרטי קולנוע.

השאר, להוציא היוצא דופן הבולט מאוד דובי גל כעוזי הרזה, בקושי שיחקו בסרט. אולי בגלל חוסר כישרון משחק, שהבמאי שם לב אליו והתייחס אליו בראיון (ראו בכתבה למטה של יעקב גרוס מ”חותם על המשמר”).

מני פאר כחסמבאי בסרט. הוא ורוב החסמבאים האחרים אינם בולטים כלל כשחקנים.

זאב רווח כאלימלך זורקין, לעומת זאת, הוא דומיננטי בסרט, למרות שזה היה אחד מסרטיו הראשונים. אמנם הוא כבר היה אז שחקן תיאטרון מזה שנים רבות. הוא שולט שילטון מוחלט בכל סצינה שבה הוא מופיע ודמותו היא בלתי נשכחת. כדאי לציין שאלימלך זורקין בתסריט לאו דווקא היה דמות “מזרחית”. זורקין מעולם לא היה בספרים “מזרחי”, אלא, כפי שאפשר להבין משמו, הוא היה עבריין “אשכנזי” למהדרין.

זאב רווח כאלימלך זורקין עם אחד מהעבריינים הצעירים שעימו. יו טאב.

רווח הוא שהפך את זורקין ל”מזרחי” במשחקו, גם ללא הוראות מיוחדות בתסריט. הוא לא היה זקוק להן. אישיותו האקספרסיבית כ”ערס” – מילה שלא ידוע לי אם הייתה קיימת בראשית שנות השבעים, אבל ללא ספק תיארה את מה שרווח מגלם על המסך – האולטימטיבי ביותר שהוצג אי פעם על המסך הגדול או הקטן בישראל בתקופה שבה המילים “פוליטיקלי קורקט” עוד לא היו ידועות, היא דומיננטית. זורקין של רווח הוא גם נחשי ומרושע, וגם שרמנטי כלפי תיירות. הוא יכול להיות מפחיד באמת כלפי החסמבאים וכלפי אנשיו, ואפילו קצת נוגע ללב, כמו בקטעים האחרונים של הסרט שבהם הוא נמלט מידי המשטרה, נלכד, ומבין שנגזר עליו לשהות מכאן ואילך בכלא.  

זאב רווח כארכי פושע אלימלך זורקין עם אנשיו בכנופיה. אתר אי די בי

בקצרה זורקין של רווח הרבה יותר מעניין מהחסמבאים, שבהחלט אינם שרמנטים, וחוץ מזוג המפקדים ירון ותמר גם לא יפי תואר או אטרקטיביים למראה. כך גם תלמידיו העבריינים של זורקין, שהם בכל אופן יפי תואר ונראים כאשכנזים.

חברי חבורת “חסמבה” בסרט, רובם הרבה פחות אטרקטיביים למראה מחבורת הפושעים. סינמטק תל אביב

בדברים אחרים נראה שהיוצרים קיבלו קצת השראה לנושא החברתי של הסרט מהידיעות על הפנתרים השחורים, שהיו בכותרות העיתונים כשהסרט נכתב בשנת 1971. אבל אין להגזים בכך, זאת הייתה רק עוד נקודה למחשבה. יגאל מוסינזון הרי עסק בנושאים חברתיים עוד בשנות החמישים במחזות כמו “קזבלן” ו”אלדוראדו”. אין לאמר ש”הפנתרים השחורים” השפיעו עליהם יותר מדי, אבל הם היו להם כנראה בראש.

בה במידה הם הושפעו מפרקי סדרת “משימה בלתי אפשרית” שהוקרנו על המסך הקטן באותה השנה, ואף מוזכרת בסרט בידי זורקין עצמו. החסמבאים פועלים בסרט כמו הצוות מפרקי הסדרה – אבל בהחלט לא כמו הצוות בסרטים ההוליוודים של טום קרוז על פי הסדרה, שבהם רק אדם אחד דומיננטי על המסך, טום קרוז, וזה בכלל לא כך בסרט “חסמבה ונערי ההפקר”.

עם זאת בסרט, איך שהוא בלי להתכוון, היוצרים יצרו את התיאור מרחיק הלכת ביותר בהקצנתו של מאבק של שני שבטים בחברה הישראלית – השבט הלבן הכל ישראלי המונהג בידי ירון זהבי, והשבט המזרחי המונהג בידי זורקין (שאמנם כל האנשים האחרים בו נראים כ”אשכנזים”).

בסרטי הפשע הישראלים שבאו אחר כך לא העזו מעולם להרחיק לכת בתיאור של פושע “ערס”, שהוא גם שרמנטי, וגם מאיים כמו זורקין של רווח.

ב”תמונות יפואיות“, הסדרה הטלויזיונית על פי סיפוריו של מנחם תלמי משנת 1995-1996, למשל, הפושעים היפואיים, ובראשם אורי גבריאל כסלומון הגדול,  מתוארים ובמכוון ובמודע כשונים לחלוטין ועד כמה שאפשר מזורקין של רווח.

משהו קצת דומה היה בסדרה “הבורר” (2007-2014) עם משה איבגי ואותו אורי גבריאל. אבל אפילו שם לא העזו ללכת עד הסוף כמו שהעז זאב רווח שיצר את העבריין ה”ערס” האולטימטיבי של הקולנוע הישראלי לדורותיו. הם כבר פעלו בעידן הפוליטיקלי קורקט ודמות כזאת הייתה כעת בלתי אפשרית.

רווח בשפת הגוף שלו, ובשפת הדיבור שלו, יוצר פושע ערמומי, מרושע, אבל גם כריזמטי מאוד, הנשאר בזיכרון יותר מירון זהבי, עוזי הרזה, וכל שאר השחקנים שכיום אינם זכורים.

כיום אנחנו רואים בסרט דברים שכלל לא עלו במוחם של היוצרים כשעשו אותו, אבל הם בהחלט רלבנטיים לנו ולזמננו. לכן לדעתי הוא נשאר סרט פולחן בזמן שרוב הסרטים של זמנו נשכחו.

כבונוס אנו מביאים כתבה נדירה על עשיית הסרט וביקורות עליו מהשבועונים “דבר לילדים” ו”הארץ שלנו”:

ביקורת על ״חסמבה ונערי ההפקר״ במוסף חותם של ״על המשמר״

ביקורת בעיתון “דבר לילדים”

ביקורת בעיתון “הארץ שלנו”

שיר הסרט

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

18 − אחד =