סיפור נוסף בפרויקט הסיפור התנ”כי של “יקום תרבות”, והפעם סיפור גירושם של הגר ובנה ישמעאל בידי אברהם. הסיפור מתואר מנקודות המבט לא של האב, אלא של האם ושל בנה המגורשים. לסיפור מצורף שיר על אותו הנושא מזווית קצת שונה.

הופיע במקור בקובץ הסיפורים “נרקיסים בקיץ” הוצאת סטימצקי 2017.

המערכת

אברהם מגרש את הגר ואת ישמעאל, ציור מאת גוסטב דורה. ויקיפדיה

מכתבים מהגר

“מה זה קרה לך אבירי אלופי, שכך גרשתנו מעל פניך, מאוהלך החם ומצל קורתך עלינו?” כך כתבה בכתב הירוגליפים הגר לאברהם ממקום שבתה במצרים, כשהגיעה לבית אבותיה מיוסרת ואומללה.

והמשיכה בכותבה לו: “האם לא עינגתי אותך בלילות הקרים, עת חיבקתיך לחיקי בחום, לא הטעמתי אותך במעדנות גופי? לא השקתיך מחלבי? היית לי כבן רך, על אף מניין שנותיך המתקדם?! אני הייתי אמתך הראשית ולא המשנית, כיצד ההנת לשכוח זאת? בטרם נולד לך יצחק, עם מי הרבית להשתעשע אם לא עם ישמעאל? וכי לא מסרתי לך אותו לפי רוחך הרעה לקרבן לאלוהיכם, כאשר ציוויתני, עת רווינו ממנו נחת עזה? למזלנו, האל שלך ראה כוחו ואישיותו והסיר גזרתו הימנו!

אבל אתה, כדי לשאת חן בעיני אמתך הבזויה ההיא שרה, השוררת בי ובשפחותיך יום וליל, וכדי לשאת חן בעיני אלוהיך, שאינו יודע שובע, העדפת לסלקני מעל פניך ולפגוע בנפש ישמעאל, בננו הנהדר? וכי אינך יודע כי ככל שתפגע בו כן יפרוץ וישגה? הן בכתבי הפרעונים מימי אמנחותפ השלישי מצאתי זאת והבאתי עדיך! אבל אתה עומד במרייך הקשה, קשה עורף הנך, מזיק לעצמך ולעמך! כי אש תצא מישמעאל לכלות אותך ואת עמך, יום יבוא ותזכור את אשר אמרה אמתך הנאמנה! וכי חשבת כיצד עברנו את המדבר, איך כלו לנו המים והפת? צמאנו ורעבנו ולא קמה לנו כל גאולה. ואני בכוחותיי הדלים התפללתי לעוזי שלי מתוכי ואתפלל מעומק חזי ואצעק כי תהיה לנו תקומה וכי יקרה לנו נס במדבר! והנה בהרימי את עיניי ואראה באר קטנה, כאשר אבדו יהבי להינצל, יען כי בננו כבר מוטל היה על הקרקע בלא חיים, ואשת ממנה מים, והנה טובים המה, ואשקה את ישמעאל ויקם ויהי חזק ואיתן עמי לעבור את המדבר ויהי מה!”

וכאן נוספה איגרת מאת ישמעאל שבגר ויהי לנער חסון: “אבי, שלום, אני בנך הבכור, ישמעאל, שכה הפקרת לרוחות המדבר, לחיותיה, לא היה בלבך רחמים עלינו, עליי ועל אמי הורתי, גירשת אותה בחרפה, כמו לא הייתה לך נאמנה ומסורה כאחות וכאם. תודות לאופייך הנלוז, יצקת בי אש המרד וכעת לא נותר לי אלא לשגות, לגדול ולפרוץ אל עמך ואל קרקעותיך ולא יהיה לי די, יען המעשה הרע שחוללת! אין לי אלא לומר כי ביישת את זקנתך בשל נעוריך הנמהרים. עוד תחוש בנחת זרועי, עוד תכלה נפשך לימי חסד קדמונים.”

אברהם קבל את האיגרת מידי השליח הבא בין הארצות. ויפול על אפיו ארצה מהתרגשות ויבך על אמתו הגר, כי ידע כי לא הייתה עוד כמותה ובנפשו הכיר כי טובה הייתה פי מונים משרה השוררת, וכי עולה היא על מידותיה בהרבה.

וישב על מחצלת אוהלו וישב לה בכתובים בזו הלשון: “אני עבדך הנאמן, מכיר בטעותי, יען כי רוח שרה התמזגה בצו אלוהיי וידרוש את גירושך, אך ניחם אני על מעשיי ומבקש מחילה עליהם מכל לבי הרוגש. נא שובי אליי והיי לי כבימים ימימה, נשחזר זכר ימים קדומים ונחדש ימים כבעברנו. הן שרה כבר נאספה אל אבותיה, אין לי נפש כי אם את היקרה, האחת שראתה לתוך רוחי והכירה מעלותיי וחולשותיי וידעה נפשי מקרוב ואין בלתך! שובי אליי השולמית, ואתן לך נווה משלך ותוכלי לשכון בו עד אחריתך ואהיה שמח בחלקי. אל נא תיטרי לי על מעשי נעוריי.”

לאחר שקרא אברהם את איגרת בנו, ידע כי החמיץ את השעה וכי זימן לעמו גורל אכזר וכי חרב תרדפהו עד סוף הימים, וכי יש לשקול לפני כל מעשה, פן יהיה מאוחר לתיקון. כשראה יצחק את המחזה, נפילת אביו אפיים ארצה, אץ לקראתו, אך מחמת חולשתו מאז אירוע העקידה, לא סלח לו בנפשו על המעשה, נפל ארצה על פניו מחום היום ולא הצליח לקום ולתמוך באביו הזקן הישיש.

באותה עת הפציעה באברהם ההבנה כי את שני בניו איבד במו מעשיו וכי אין לו בעולם הזה זכות לתקומה!

אברהם מגרש את הגר בציור צרפתי. אין פרטים על היוצר. ויקיפדיה

מכתב מישמעאל  

מַדּוּעַ שִלַּחְתַּנִי אֶל הַמִּדְבָּר,

לְלֹא דְּבַר לֶחֶם אוֹ מַיִם,

הֶחָשַבְתָּ לְהֲמִיתֵנוּ לְלֹא רַחֵם?

מָה חֵטְא חָטְאָה הוֹרָתִי?

וַאֲנִי, אַךְ נַעַר קָטֹן?

הֲיָרֵאתָ פֶּן אִירַש אֶת בְּכוֹרְךָ?

אברהם מגרש את הגר וישמעאל. Claude Lorrain ,1668 ויקיפדיה

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

8 + תשע =