הסיפור הבא נכתב בהשראת הפרסומת הזאת של סטימצקי

זה היה אמור להיות ביקור שקט, למעשה רק ברגע האחרון החליטו לשלוח למקום בלש במקום רופא משטרתי. המת היה סופר ספרי מתח ידוע, שנמצא מת במיטתו בבית. היה זה גבר בשנות השישים המאוחרות, שסבל מסרטן, אלמן שגר בגפו עם מטפלת. היא זאת שהתקשרה למשטרה באותו בוקר.

הבדיקה שערכתי הייתה די שטחית. למען האמת, הסיבה היחידה לזה שנשלחתי אני, מומחה לזיהוי פלילי, במקום סתם מישהו לפנות את הגופה, היתה שהגבר חי, כאמור, בגפו, עם עוזרת, והיה צורך לאמת את סיבת המוות. ידעתי מראש שהאיש סבל מסרטן, הרי הוא היה אישיות ידועה, והעיתונות כתבה עליו רבות. אני עצמי קראתי רבים מספריו.

מכל מקום, באותו בוקר כשהגעתי למיטתו, לא מצאתי כל סימני אלימות בשטח, וגם המטפלת העידה שבלילה היא לא שמעה דבר. כמעט בדרך אגב, הפכתי אותו על פניו והופתעתי לגלות כמה גרגירים לבנים דבוקים לעורפו. באופן אינסטינקטיבי כמעט ניערתי אותם מעליו ורציתי להמשיך לחפש סימנים על גופו הערום, אבל אז משהו עצר בי. מין מחשבה לא ברורה שהבליחה במוחי ובהתחלה לא ידעתי להסבירה. אבל אז נזכרתי – זה היה בדיוק כמו בספר המתח שכתב ואותו קראתי – גם שם היה איש שמת והתגלו גרגירים לבנים על בגדיו, והסתבר שאלו גרגרי סוג של רעל שגורם למוות אטי!

לומר את האמת, המחשבה הזאת לא מצאה חן בעיני, לא העליתי על דעתי אפשרות שהאיש נרצח מתוך כוונה תחילה! ידעתי שהוא בן אדם שקט, נחבא אל הכלים, שאין לו עניינים עם איש! קמתי מהמיטה וכמעט רציתי לגשת ולמלא את דו”ח המוות הסטנדרטי, כאשר משהו עצר בעדי, הרגשתי שאני לא יכול לעשות זאת! העניין הזה של הגרגרים התחיל לתפוס לו אחיזה חזקה בתודעתי, הרגשתי שאני כאילו ממש נכנס לתוך סיפור ספר המתח שבו נזכרתי. הייתי חייב לעשות זאת: ניגשתי למיטה ואספתי את הגרגרים לתוך שקית מיוחדת.

כשיצאתי למחרת עם ההודעה לחשד של רצח ולא מוות טבעי, העיתונים לא לקחו את ההודעה ברצינות והיא הופיעה בעמודים הפנימיים, למרות שהיה מדובר בסופר מפורסם ביותר. הם פשוט כבר הספיקו לפרסם את דבר מותו מוקדם מדי, מה שנקרא ההודעה על מותו הייתה מוקדמת מדי, מפני שהידיעה על מחלת הסרטן ממנה סבל, יחד עם גילו המתקדם, שכנעו את כל עורכי העיתונים שהאיש חי על זמן שאול. כמנהגם בקודש העיתונים התעסקו בחדשות עתידיות, בורסת שמועות, וכשהדברים קרו או לא קרו בפועל – זה כבר נדחק לשוליים.

למעשה לרוב האנשים הידיעה על מותו נראתה תמוהה, כי הציבור חשב שהסופר כבר מת, ועתה להכריז שנרצח – זה ממש היה ביזיון…

כעבור ימים ספורים, כבר יצא הספר החדש של הסופר, שכתב לפני מותו, והפך מיד לרב מכר היסטרי. רק אז נפל לי האסימון והצלחתי למצוא את הסיבה לרצח ששיערתי שבוצע. הרי שני הספרים האחרונים שכתב לא הניבו את הרווחים הצפויים כמו פעם. כנראה המו”ל, שרצה להחזיר עטרה ליושנה, ולהפוך את ספרו החדש לרב מכר, ידע שמותו יעשה את העבודה. הוא חתם אתו על החוזה לספר החדש, בידיעה שהאיש חולה סרטן ועומד למות. אבל כשחודשים חלפו והאיש לא מת, והכסף שולם כבר לסופר עבור ספרו החדש, נמצא המו״ל בסכנת הפסד… אם הספר היה יוצא לאור ומתגלה כלא מוצלח במיוחד, כמו שני הספרים הקודמים שלו, דינו היה נחרץ להיקבר במחסני ההוצאה.

לא היה קשה לשכנע את המטפלת לשתף פעולה, ולגלות באמצעותה שהאיש אכן הורעל באמצעות הגרגרים הלבנים, אותם הכניסה למזונו בשבועות שלפני מותו. את הגרגרים סיפק לה המו”ל בעצמו, שטען שאלו תרופות שעל האיש לקחת.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה-עשרה + 7 =