עשור עבר מה-14 במרץ 2011, יום פטירתו של המשורר, המתרגם, והעורך גיורא לשם, ממייסדי “יקום תרבות”, והעורך הראשון של מדור השירה שלו.
עשור חלף אבל גיורא לשם חסר כמו תמיד, אולי יותר מתמיד חסרים חוכמתו השקטה והבנתו בספרות ובעולם.
אנחנו נציין את זכרו עם פרסום כמה תרגומי שירה שלו, ופרסום מסות, תחום שבו הצטיין כל כך.
להלן תרגום שלו לשיר של המשורר האמריקני דיויד ואגוניר על משורר אמריקני מפורסם אחר, וולט וויטמן. זהו תרגום שלא פורסם עד כה.
ואלט ויטמן רוחץ/דיויד ואגוניר
לְאַחַר הַשָּׁבָץ, הוּא הָיָה צוֹעֵד אֶל הָעֵצִים
בְּיָמִים שְׁטוּפֵי שֶׁמֶשׁ וּמֵסִיר אֶת כָּל בְּגָדָיו
לְאִטּוֹ, נַעַל צְנוּעָה אַחַת
וְגֶרֶב צְנוּעָה אַחַת לְסֵרוּגִין, יָדוֹ הַיְּמָנִית הַבְּרִיאָה
עֲדִינָה כְּיַד אֵם, רוֹחֵץ אֶת עַצְמוֹ
בָּאַגָּם בְּעוֹדוֹ מְמַלְמֵל
וּמְזַמֵּר חֶרֶשׁ, מִשְׁתַּכְשֵׁךְ זְמַן־מַה
וְטוֹבֵל בְּנִחוּתָא, שֵׂעָר לָבָן וְזָקָן
צָפִים וַעֲדַיִן זוֹרְמִים
בְּמוֹרַד חָזֵהוּ הַלָּבָן כַּאֲשֶׁר דִּשְׁדֵּשׁ אֶל הַחוֹף
עֵירֹם וּמַרְטִיט. לְאַחַר מִכֵּן הָיָה פּוֹסֵעַ
בְּמַעְגָּלִים, רוֹקֵד לְעִתִּים
בְּכַמָּה פְּסִיעוֹת קַלּוֹת, רַגְלוֹ הַיְּמָנִית מוֹבִילָה
בְּחֹסֶר יְצִיבוּת אַךְ בְּהִתְחַשְּׁבוּת בַּשְּׂמָאלִית
כְּאִלּוּ הָיְתָה עָמִית גָּלְמָנִי.
מַרְאִיתוֹ הָיְתָה כְּשֶׁל מִי שֶׁמֵּסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵעוֹבְרִים־וְשָׁבִים
וּכְמִתְעַלֵּם מִגּוּפוֹ הֶחָשׂוּף, שֶׁלֹּא הָיָה עוֹד
חֲמָמָה לְדִמּוּיִים
אוֹ אוּלַם נְשָׁפִים לְבִטּוּיִים שֶׁל הִשְׁתַּבְּחוּת עַצְמִית
כִּי אִם חֲדַר־שֵׁנָה אוֹ מִטָּה צְנוּעָה בְּאוֹתוֹ חֲדַר־שֵׁנָה
אוֹ כִּסּוּיֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ מִטָּה
הַזְּקוּקִים לְאִוְרוּר בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
הוּא הָיָה מִתְיַשֵּׁב עַל הַגָּדָה וּבוֹהֶה בַּמַּיִם
בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה כְּאִלּוּ צִפָּה
שֶׁמַּשֶּׁהוּ יָצוּף וְיַעֲלֶה, בָּבוּאָה חֲדָשָׁה כָּלְשֶׁהִי
בִּמְקוֹם הַיְּשָׁנָה. בֵּינְתַיִם, הוּא הָיָה בּוֹחֵן
אֶת תְּנוּחוֹתֵיהֶם שֶׁל פִּרְחֵי־הַבָּר,
אֶת תְּצוּרוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעַלְעַלִּים, אוֹחֲזָם
סָמוּךְ לְעֵינָיו הַבְּהִירוֹת בְּמַלְמְלוֹ חֶרֶשׁ.
וּלְאַחַר מִכֵּן הָיָה מִתְלַבֵּשׁ, מְסַיֵּעַ
לְצִדּוֹ הַשְּׂמָלִי בִּימִינוֹ בְּסַבְלָנוּת
כְּאִלּוּ חָבַשׁ פְּצוּעִים אוֹ מֵתִים,
וְהָיָה מְנַהֵג עַצְמוֹ אֶל בֵּיתוֹ כְּמוֹ רֵעַ יָקָר.
מאנגלית: גיורא לשם
הכרתי את גיורא בצעירותי. בא ערב אחד לבקר אותי בבית הורי בת”א, בעקבות קריאתו בספרי השני, זוכה פרס אקו”ם, הבטחטת קטנות. קיבל הספר עם הקדה ונתן לי ספר שלו. היה איש מרשים ונוכח מאד.