מחפשי הארון האבוד – "מנהרות" מאת רותו מודן

סקירה על הרומאן הגראפי "מנהרות" ( הוצאת כתר ,2020)

רותו מודן היא ככל הנראה הקומיקסאית הישראלית מכל מגדר הידועה ביותר בחו"ל.

בשנות התשעים פירסמה במגזין צה"ל "במחנה" סיפורי קומיקס באופן קבוע למדי, וסיפורים אלה התבלטו בכך שהם בדרך כלל מוקמו באנגליה הויקטוריאנית–אדוארדיאנית ומקומות מרוחקים מעין אלה, והיו בעלי אופי ביזארי והומור שחור משחור. קשה מאוד להעלות על הדעת סיפורים מרוחקים יותר מהרוח הצבאית של "במחנה" מסיפורים אלה. אבל איך שהוא המערכת הליברלית יחסית בתקופה ההיא הסכימה לפרסם אותם.

מאז היתה בשנים 1994-1995 עורכת, ביחד עם ירמי פינקוס, של המהדורה הישראלית קצרת הימים של המגזין האמריקני "MAD", והפכה לחברה בקבוצת הקומיקסאים "אקטוס טרגיקוס", ביחד עם אותו ירמי פינקוס, ועם בתיה קולטון.

מודן זכתה להכרה בפני עצמה, ושני רומנים גרפיים שפירסמה זכו לפרס אייזנר היוקרתי בארה"ב, על שמו של הקומיקסאי הידוע ויל אייזנר. הישג גדול ביותר, שמעטים הם הקומיקסאים הלא אמריקניים שזכו בו ובוודאי לא פעמיים:

         2008 Exit Wounds, 2014 The Property

הרומן הגראפי החדש של רותו מודן הוא אחת מיצירותיה החשובות ביותר, ואחת מהיצירות החשובות ביותר של הקומיקס העברי עד כה.

זהו אחד הרומנים הגרפיים המועטים בעברית, ומהגדולים ביותר מבחינה תוכנית – לא פחות מ-275 עמודים. אורך חסר תקדים לרומן גראפי בעברית. זהו סיפור שלכאורה ממשיך סוגה שהיתה קיימת בקומיקס העברי משנות החמישים בעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו-"הארץ שלנו". החיפוש של חבורה אחרי אוצר כלשהו שהוא שריד ארכיאולוגי קדמון בעל חשיבות עצומה המחזק את הטענה היהודית על ארץ ישראל. אני הייתי חובב מושבע של סיפורים כאלו, וכנראה קראתי את כל מה שהופיע בעברית, וגם הרבה מאוד כאלו באנגלית.

אבל הספר של מודן הוא באמת יוצא דופן, ומראה כנראה על השלב הבא בהתפתחות תת הז'אנר הספציפי הזה.

ה"אוצר" שאחריו מתבצע החיפוש הוא ידוע במיוחד. זהו ארון הברית שהתנ"ך מספר עליו ניסים ונפלאות, ולכאורה נעלם בצורה מיסתורית כנראה בסוף ימי בית ראשון. לכאורה, כי לדעת כותב שורות אלו הוא לא נעלם לשום מקום. הוא נשרף בידי המלך יאשיהו ברפורמה הדתית שביצע במאה השביעית לפני הספירה, בצוותא עם חפצים וכלים אחרים מבית המקדש. כמסופר בספר מלכים ב' פרק כג:

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת-כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה, וְאֶת-שֹׁמְרֵי הַסַּף, לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהוָה, אֵת כָּל-הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם; וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם, בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן, וְנָשָׂא אֶת-עֲפָרָם, בֵּית-אֵל. 

הדורות הבאים בכל אופן סירבו להאמין שחפץ שהיה קדוש כל כך הושמד בידי מלך יהודה, והמציאו סיפורים שונים על מה שיכול היה לקרות לו.

הארון זכה שוב לפרסום הודות להופעתו בסרט "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה", שמתאר את החיפוש אחריו בידי אינדיאנה ג'ונס ונציגי הנאצים, עד לגילויו ולגילוי כוחותיו המדהימים.

מאז נכתבו עוד ספרים בנושא זה, מהם שטענו שהארון נמצא באתיופיה, כפי שטוענת הכנסיה האתיופית מזה מאות שנים..

רותו מודן ניגשת אל נושא טעון, אבל היא עושה זאת בצורה חדשה וחדשנית, ובלי להתעלם כלל מהפוליטיקה העכשווית. נהפוך הוא. הגיבורים שלה אינם גיבורי על כמו אינדיאנה ג'ונס. בראש ובראשונה כמקובל היום הגיבור היא גיבורה – נילי ברושי, בתו של ארכיאולוג ידוע (אולי מבוסס על הדמות של חוקר המגילות הגנוזות מגן ברושי?).

נילי ברושי מגייסת צוות מוזר המורכב ממתנחלים צעירים, פלסטינאים, וחייל, ויוצאת למלאכת החיפוש. עמוק בשטח הרשות הפלסטינאית.

יש כמובן, בהתאם לכללי הז'אנר, יריב, שגם הוא מחפש את האוצר הקדום. אלא שהיריב אינו, כצפוי וכמקובל בז'אנר, זרים נוצרים נציגי הוותיקן, או מוסלמים פנאטים, או נאצים רצחניים, אלא ארכיאולוג ישראלי.

הסיפור מתאר את מאבקה בארכיאולוג תאב הפרסום, הנעזר במתנחלים, בעוד שהיא נעזרת בפלסטינאים.

החשש שלהם, שהוא מוצדק בהחלט יש להודות, הוא שגילוי ארון הברית יביא לסילוקם מהשטחים שבהם הם חיים.

לראשונה מודן עוסקת בהשלכות הפוליטיות מרחיקות הלכת שיכולות להיות לגילוי ארון הברית על האיזור. שכן במציאות, אם יתגלה ארון הברית, ללא ספק המתנחלים ינסו לשייך אותו לעצמם, ויפעלו לבניית בית מקדש שלישי שישכן אותו. ניתן לחשוב על חברי כנסת, ידועים לכולנו, שיטענו שגילוי הארון הוא הוכחה לצורך לבנות בית מקדש חדש. בעוד שהפלסטינאים יטענו ללא ספק שזהו בעצם רכוש פלסטינאי, ויפנו בעניין לבית הדין הבינלאומי. אולי יפתחו באינתיפאדה שלישית כתוצאה.

דהיינו, תגלית כזאת רק תהווה חומר נפץ נוסף באיזור שהוא מלא וגדוש חומרי נפץ, ויש להניח שהוא רק יהווה הוכחה למעונינים שהנה הגיעו אחרית הימים, מלחמת בני אור בבני חושך, ושאר הדברים המקובלים באפוקליפסה.

האם מישהו, שאינו פנאט דתי החולם על מלחמת גוג ומגוג בין "בני אור ו"בני חושך", באמת צריך את כל זה?

הנביא ירמיהו, בנבואה שאולי שימשה מקור השראה למלך יאשיהו בפיתרון שנתן לעניין ארון הברית, לא חשב כך, ירמיהו פרק ג:

טז וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְאֻם-יְהוָה–לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה, וְלֹא יַעֲלֶה עַל-לֵב; וְלֹא יִזְכְּרוּ-בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ, וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד.

הסיום שנותנת מודן לסיפור הוא אירוני, ובו בזמן מתאים מאוד למציאות הפוליטית של האיזור, לפחות בתקופה שבה כתבה את הסיפור.

האיורים שלה מצוינים, והם מבוססים על דמויות אמיתיות של חבריה של מודן. הגיבורה, למשל, מבוססת על הדמות של הקומיקסאית האמיתית בתיה קולטון, ודמות אחרת מבוססת על הקומיקסאי ירמי פינקוס.

כתוצאה הגיבורים נראים כישראלים שגרתיים, שאתה יכול לפגוש בהם ברחוב, וכלל לא גיבורים הירואיים מסרט של סטיבן שפילברג. יש להניח שלכך בדיוק כיוונה היוצרת.

הדמויות וסגנון הציור הזכירו לי, ואולי במכוון, את הרומנים הגראפיים הצרפתיים והבלגים הישנים של הרז'ה בסדרת טינטין, שבהם העיתונאי טינטין יוצא לאתר אוצרות שונים ברחבי העולם, תוך שהוא נאבק בזדים שונים בדרך. אולי גם מודן חשבה עליו במהלך העבודה. אבל הסיפור שלה נועד לחלוטין למבוגרים ולא לילדים, למרות שאין בו כלל סקס ולא אלימות קשה. לעומת זאת יש בו קונפליקטים אנושיים, וברקע, כמו ענן אפל מעל לכל, פוליטיקה מכל מיני סוגים: אקדמית בין ארכיאולוגים, בין חילוניים ודתיים, בין יהודים וערבים, ובין יהדות ואיסלאם. הקונפליקטים האלו לא יכולים להיפתר במסגרת הסיפור, אבל הם כן יכולים להחריף כתוצאה מהאירועים בסיפור.

מצאתי את הרומן הגראפי מרשים ביותר. מין אנטי-אינדיאנה-ג'ונס. ספר שמעורר מחשבה לא רק בגלל האמנות אלא גם בגלל התוכן והרעיונות, והרמיזה הברורה לאירועי היום, וחשוב מכך להשלכותיהם.

9 בסולם הרומן הגראפי של אלי אשד.

קיראו גם:

ראיון של אלי אשד עם רותו מודן

המתופף הקטן – קומיקס קלאסי מאת רותו מודן

רותו מודן בויקיפדיה

דף הפייסבוק של רותו מודן