שני ארנהיים היא ילידת 1987. שיריה פורסמו בכתבי עת שונים, ביניהם "קול ההמון", "סלון הדחויים", "מוטיב",
"מועדון הקריאה של הארץ", ועוד. בעבר עסקה בעיתונות ועריכת תוכן. כיום מפיקה תכנים לטלוויזיה, ועובדת על ספר שירי הביכורים שלה בעריכתו של המשורר והעורך אלי אליהו.

שני ארנהיים
שני ארנהיים

מובאים כאן שני שירים מהספר. השירים יוצרים יחד אווירה מורכבת, רבת פנים, של מחנק, כאב, לב כבד, וכן שקר וזיוף. כל שיר עושה זאת בדרכו. אתייחס לכך בדברי פרשנות קצרים.

בשיר "מוקיון מחופש" אימת אבן בלב של תחילתו נשמרת, ואף מועצמת, לכל אורכו. ההשוואה המקבילה-המצליבה של הבית הרביעי: "הַשְּׁלֵמוּת מְשַׁקֶּרֶת חִיּוּךְ / כְּמוּקְיוֹן הַמְּחֻפָּשׂ לְלֵיצָן", מתעתעת – אם יש שקר בהתחפשות, וחיוך לליצן, מה שלם במוקיון? הקרבה בין המונחים "מוקיון" ו-"ליצן" מותחת. עולים במוחנו המושגים "ליצן רפואי" ו-"ליצן יום הולדת". אנחנו מניחים, שליצן יותר ידידותי ממוקיון, שליצן צוחק איתנו, לעומת מוקיון, שצוחק עלינו. ואולי זה כך היה, עד שבא סטיבן קינג בשנת 1986 והגה את הליצן הרצחני בספרו "זה", והפחיד אותנו כהוגן בעיבודים הקולנועיים של השנים האחרונות.

גם תפס אותי הטווס, המתכתב בצבעוניות נוצותיו עם הבגדים הססגוניים של הליצן. הבית האחרון מערב את כל מערכת העיכול, קושר את ראשיתה עם אחריתה, חונק את היציאות ואת הכניסות, חותר תחת עצמו, מפקפק באמיתות כלשהן.

השיר ״מוקיון מחופש״ של שני ארנהיים
השיר ״מוקיון מחופש״ של שני ארנהיים

הניקוי המובטח בכותרת השיר "ניקוי יבש לנשמות מלוכלכות", לא מגיע.
תחתיו מקבלים עינוי של "נגהץ לבבות", ו"הסלמה". הלבבות מובילים למלכת הלבבות, אך לא מארץ הפלאות, אלא מארץ הבלהות: הלב שחור, והוא נמצא בסכנת עריפת ראש. כמו בשיר "מוקיון מחופש", גם בשיר הזה השקר, הזיוף, הם בין השחקנים הראשיים. כשהמופע הוא רצף של עינויים, סופו זה הדבר הטוב בו, אך אין לו סוף. השיר נגמר ב"מופע בלתי נגמר".

השיר ״ניקוי יבש״ של שני ארנהיים
השיר ״ניקוי יבש של נשמות מלוכלכות״ של שני ארנהיים

קיראו גם :

דף הפייסבוק של שני ארנהיים

כריכת ספרה של שני ארנהיים

5 תגובות

  1. גם אותי תפס הטווס. יופיו המושך וסגנוני, מפנה את הקשב למגוון צבעיו. כך עושה גם הליצן, ולא המוקיון – בעל מטרות אנכיות ומעליבות.
    תודה לבת-אליעזר על חשיפת משוררת עם רוח חדשה

  2. שירה נשית מובהקת,
    יש דבר שכדאי להבין על זוגיות ועל "מאבק המינים" ואם דבר זה יובן, אז זה יוכל להסביר תופעות של שברון לב המתלווה לכל כך הרבה מערכות יחסים בלתי ממומשות.
    "האישה רוצה אהבה ובכדי להשיגה היא מוכנה ל"שחק בתפקיד של אוהבת מין".
    "הגבר רוצה מין ובכדי להשיגו הוא מוכן "לשחק את תפקיד ה"אוהב הדגול".
    ולכן יש כה הרבה שברון לב ביחסים שבינו לבינה – כמה חברים יש לאישה עד אשר מוצאת בעל מתאים? הרבה,
    כמה חברות יש לגבר עד שהוא מוצא אישה לחיים? המון,
    זה המצב בעולם המודרני – ולכן דעו לכם/ן שזה המצב ואחרי בן/ת זוג לא צריך לרוץ ולא להתאבל, כי כמו הרכבת… תביד תבוא עוד אחת..

  3. חגית היקרה
    המאמר שכתבת, עושה פוקוס, על פרטים מעניינים מאוד בשירים של -שני ארנהיים, ונדמה שקריאתך היא כמו מצלמה. למשל כשאת כותבת שהשירים יוצרים "מחנק, כאב, לב כבד", אני ממש רואה תמונה לנגד עיני. כך שמלותייך מנגישות את השירים לקורא ומעוררות סקרנות.
    כמו כן, ההבחנות המעיינות בין המלים ליצן למוקיון, כשהליצן צוחק איתנו, כפי שכתבת. המבוא שלפני השיר מכין את הקורא למה שעומד להגיע, באמת סוג של "אבן נסחבת בלב" או הוריקן לנפש. כמו כן את עושה רפרורים ליצירות נוספות בתרבות, גם אם השיר מתכתב איתם או לא, עצם האסוציאציה שאת מעלה, כבר מושכנת אותנו לשיר, למשל "נגהץ לבבות", ואליס בארץ הפלאות. יתכן שארץ הפלאות הוא לפעמים ארץ הבלהות. בהחלט השירה של שני ארנהיים- מאוד מורכבת ומסקרנת. שמובילה למקום בלתי צפוי כל פעם. שורה אחר שורה, בדומה, למשל, כאשר הולכים בין הסמטאות ולא יודעים מה מחכה מעבר לסמטה. השירה של שני נוגעת מסקרנת וייחודית.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 − 1 =