העניין שלי במחזותיו של ניסים אלוני התעורר בזכות ספרו של חיים נגיד “הליצן בן דמות היגון” משנת 2013, בהוצאת “ספרא”, בעל כותרת המשנה “היבטים קומיים בתיאטרון של ניסים אלוני, חנוך לוין ומיקי גורביץ”. את הספר קראתי במהלך כתיבתי על ההצגה “קרום” מאת חנוך לוין, בבימויו של מיקי גורביץ. על מנת להשלים את היכרותי עם הטריאומווירט, רציתי לראות מחזה של ניסים אלוני. שמחתי למצוא ביוטיוב תיעוד מצולם של העיבוד החדש של מרט פרחומובסקי למחזה “הנסיכה האמריקאית”, שעלה בשנת 2015 בהפקה עצמאית, והתארחה באולם נחמני בתל אביב, בו הוצגה הנסיכה לראשונה בשנת 1963 בבימויו של ניסים אלוני עצמו.
המחזה “הנסיכה האמריקאית” הוא גולת הכותרת של סדרת המלכויות של ניסים אלוני, שהתחילה עם ״אכזר מכל מלך״, ו״בגדי המלך״, והוא השלם ביותר, המורכב ביותר ועשיר במוטיבים קלאסיים.
המחזה כולל גם צילום סרט על חייו של המלך בבימויו של גאון קולנועי, “היורד מהשמיים”, וכך נוצר עירוב בין האומנויות, ובין המציאות והבדיון על רובדיהם השונים. מרט פרחומובסקי, העוסק גם בתיאטרון וגם בקולנוע, מתאים מאוד לפרש את המחזה המורכב הזה, ולביים אותו. על הבמה שני שחקנים בלבד, כל אחד בתפקיד כפול: אוהד שחר, בתפקיד של המלך, וכן של השחקן, שמגלם אותו בסרט, ובני אלדר – הבן הנסיך “בחיים”, והמלך בצעירותו בסרט. התפקידים הכפולים מאתגרים ביותר, והשחקנים עושים אותם בצורה מבריקה.
המחזה מתכתב בגלוי עם סיפורו של אדיפוס המלך, וכן עם מלכים ספרותיים אחרים, למשל עם המלך ליר. יש משהו נשגב ופתטי כאחד במלך גולה, שחולם לחזור למעמדו הרם. המלך האמיתי, החי בהצגת תיאטרון, ופשוט העם, המשחק את המלך בסרט משני, נחות, שמצולם למורת רוחו של המלך, הם שני פניה של הדמות הטעונה, המשמשת קרקע פורייה להדגמת המורכבות של נפש האדם והסתירות הרבות בה.
ראוי לתשומת לב שמו של המלך: בּוֹנִיפַציוּס ויקטור-פליקס לבית הוֹהְנְשְוַאדְן, בארצו, בעת מלכותו, שהשתנה לפליקס ואן שוואנק בגלות במדינה כלשהי בדרום אמריקה. השם ראוותני, עמוס עודפות, מכביד אוזניים, ועומד בסתירה לקיומו של המלך המתרוקן מתוכן. והנה אני רואה בשם המציאותי-דמיוני הזה את האב קדמון, את המקור למניפת השמות המוזרים, המעוותים, של חנוך לוין, שהושפע מניסים אלוני.
הסיפור הדשן עטוף בחקירה משטרתית של הבן הרוצח, בעלת רכיב בלשי, שעוד יותר מעשירה את המחזה. העולם הישן המיוצג ע”י המלך ומלכותו שפסה מן העולם, והעולם החדש – האמריקאי של הנסיכה המסתורית והזדונית, והדרום אמריקאי של הנסיך בארץ גלותו, ממחיש את האמרה “הולך ופוחת הדור”.
כדאי לקרוא על המחזה המופתי של ניסים אלוני את מאמרה של יעל רונן, ולחזור ולראות את ההקלטה ביוטיוב, ליהנות מהמשחק המרהיב, ולהקשיב לטקסט, הדחוס, השופע תובנות אוניברסליות על החיים ועל האומנות.
