על המשורר לוּאִי אָרַאגוֹן
לואי אראגון (בצרפתית: Louis Aragon) הוא משורר מודרניסט, סופר ועיתונאי מן החשובים שידעה צרפת במאה ה־20. אראגון נולד בפאריז בשנת 1897. הוא חבר לתנועת הדאדא בשירה אחרי מלחמת העולם ה־1, ונחשב לאחד ממייסדי תנועת הסוריאליזם יחד עם המשוררים אנדרה ברטון ופיליפ סופו ב־1924.ב־1927 הצטרף בהתלהבות רבה לשורות המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, ועבד במהלך חייו כעיתונאי ועורך תרבותי בעיתונים וכתבי-עת תעמולניים של המפלגה.
אראגון נחשב לקומוניסט־סטליניסטי כמעט כל חייו ונסוג מן הקו האידאולוגי הסובייטי אך ורק בשנות ה־60 המאוחרות. במלחמת העולם ה־2 הוא חבר לרזיסטנס, ופעילותו החשובה במחתרת הייתה בעיקרה אינטלקטואלית ותרבותית.
בשנת 1928 פגש אראגון את אלזה טריולה, סופרת רוסיה־יהודיה במקור שהפכה מיידית למוזה הגדולה שלו, ואהבתם נהפכה למפורסמת בעולם כולו באמצעות שיריו שנכתבו בהשראתה (כמו השיר 'מה הייתי בלעדייך', והספר 'עיני אלזה'). רבים משיריו הולחנו ובוצעו על־ידי מיטב השנסוניירים הצרפתיים, בהם ז׳ורז׳ ברסנס, ליאו פרה, איב מונטאן, וז׳אן פרה (ראו ביצוע ל'מה הייתי בלעדייך'). הוא נפטר בפאריז בשנת 1982.
על ז׳אן פֶרָה
הפזמונאי, המלחין והזמר ז׳אן פרה (בצרפתית: Jean Ferrat), בשמו המקורי ז׳אן טננבאום, נולד ב־1930 בקרבת פאריז, לאב יהודי־רוסי שהיגר לצרפת ולאם צרפתית. הוא נחשב לאחד מן החשובים שבזמרים־יוצרים הצרפתיים בזמר הצרפתי משנות ה־50 ואילך בצרפת, בייחוד בכל הנוגע לשירי משוררים. לרוב הוא אהב להלחין ולבצע את שיריו של לואי אראגון. כמו אראגון גם פרה היה קומוניסט נלהב ורבים משיריו עוסקים בסוגיות חברתיות ופוליטיות חשובות, ומעידים על קרבה רבה למעמד הפועלים ולאנשי הכפר הפשוטים, כמו גם על הזדהות עמוקה שהייתה לו עם קורבנות המלחמות ובמיוחד קורבנות השואה (כמו בשיר החשוב שכתב 'לילה וערפל'), במיוחד לאור ההקשר האישי שהיה לו: אביו נספה במחנה ההשמדה אושוויץ. לעומת לואי אראגון, ז׳אן פרה אמנם נותר כל חייו קומוניסט, אך לא האמין בקו הסובייטי הנוקשה, והעביר ביקורות קשות על התנהלותה של מוסקבה פעמים רבות. הוא נחשב עד היום לאחד מן ה״גדולים״ של הזמר הצרפתי יחד עם ז׳ורז׳ בראסנס, ז׳אק ברל, ליאו פרה ושארל אזנבור. הוא נפטר ב־ 2010 בעיירה אובנה שבדרום מזרח צרפת.
על איתמר גריילסאמר, המתרגם
משורר, מתרגם שירה וכותב פרוזה. בן 23. גדל בירושלים וגר כעת ברמת־גן. בוגר תואר ראשון בחוגים לתולדות האמנות ולהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולומד כעת לימודי תואר שני בספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב. איתמר פרסם שיר, מסה קצרה ותרגום מצרפתית לשיר של המשורר הצרפתי פול אלואר 'חירות' בעיתון המקוון לסטודנטים בענייני תרבות The Nospoksman. הוא יודע עברית, צרפתית, אנגלית ואיטלקית. אחיו הם מוסיקאים המופיעים בארץ ובעולם, וגם הוא חובב מוסיקה מושבע, ובייחוד אוהב לנגן בפסנתר.
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ
לוּאִי אָרַאגוֹן, תרגום איתמר גריילסאמר
ערכה חגית בת -אליעזר
הערה: השיר 'מה הייתי בלעדייך' נלקח בידי הזמר והיוצר ז׳אן פרה מתוך שיר של אראגון בשם 'פרוזה של האושר ושל אלזה', שהופיע ב־1956 בתוך אסופת שירים של המשורר בשם 'הרומן הבלתי-גמור' בהוצאת גלימאר.
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ שֶׁלִּקְרָאתִי הִגַּעְתְּ
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ רַק לֵב נָם בִּיעָרִים
רַק לוּחַ-שָׁעוֹן שֶׁמְּחוֹג זְמַנּוֹ הֻשְׁבַּת
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ רַק מִלְמוּל שֶׁל מִלִּים.
לִמַּדְתְּ אוֹתִי הַכֹּל עַל דְּבָרִים אֱנוֹשִׁיִּים
וְרָאִיתִי מֵאָז אֶת הָעוֹלָם בְּעֵינֵךְ
לִמַּדְתְּ אוֹתִי הַכֹּל מִמַּעְיָן אֵיךְ שׁוֹתִים
כֵּיצַד לִקְרֹא מַפָּה שֶׁל כּוֹכָבִים מְרֻחָקִים
לִלְווֹת שִׁיר מֵאִישׁ זָר לִמַּדְתְּ אוֹתִי אֵיךְ
לִמַּדְתְּ אוֹתִי הַכֹּל, גַּם אֶת צִמְרוּר עוֹרֵךְ.
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ שֶׁלִּקְרָאתִי הִגַּעְתְּ
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ רַק לֵב נָם בִּיעָרִים
רַק לוּחַ-שָׁעוֹן שֶׁמְּחוֹג זְמַנּוֹ הֻשְׁבַּת
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ רַק מִלְמוּל שֶׁל מִלִּים.
לִמַּדְתְּ אוֹתִי הַכֹּל אוֹדוֹת מִי שֶׁאֲנִי
שֶׁיֵּשׁ אוֹר בְּאֶמְצַע יוֹם יֵשׁ תְּכֵלֶת בַּשָּׁמַיִם
שֶׁהָאֹשֶׁר אֵינוֹ כְּפָנָס-אוֹר פֻּנְדָּקִי
לָקַחְתְּ לִי אֶת יָדִי בַּשְּׁאוֹל הַמּוֹדֶרְנִי
בּוֹ הָאָדָם שָׁכַח כֵּיצַד לִהְיוֹת שְׁנַיִם
לָקַחְתְּ לִי יָד אָהוּב שֶׁעָף עַד הַשָּׁמַיִם.
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ שֶׁלִּקְרָאתִי הִגַּעְתְּ
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ רַק לֵב נָם בִּיעָרִים
רַק לוּחַ-שָׁעוֹן שֶׁמְּחוֹג זְמַנּוֹ הֻשְׁבַּת
מֶה הָיִיתִי בִּלְעָדַיִךְ רַק מִלְמוּל שֶׁל מִלִּים.
עֵינֵי דּוֹבֵר עַל אֹשֶׁר עֲצוּבוֹת לְעִתִּים
זוֹ הרי הִתְיַפְּחוּת שֶׁל רֹאשׁ שֶׁהֻרְכַּן
כְּמֵיתָר שָׁבוּר בְּאֶצְבְּעוֹת הַגִּיטָרָן
אַךְ לָכֶם אֲנִי אוֹמֵר הָאֹשֶׁר הִנּוֹ כָּאן
הוּא לֹא בַּחֲלוֹמוֹת וְלֹא בָּעֲנָנִים
אֶרֶץ אֶרֶץ הִנֵּה חוֹפִים שֶׁנִּסְתָּרִים.
Que serais-je sans toi
Recueil : Le roman inachevé (1956)
Que serais-je sans toi qui vins à ma rencontre
Que serais-je sans toi qu'un coeur au bois dormant
Que cette heure arrêtée au cadran de la montre
Que serais-je sans toi que ce balbutiement.
J'ai tout appris de toi sur les choses humaines
Et j'ai vu désormais le monde à ta façon
J'ai tout appris de toi comme on boit aux fontaines
Comme on lit dans le ciel les étoiles lointaines
Comme au passant qui chante on reprend sa chanson
J'ai tout appris de toi jusqu'au sens du frisson.
Que serais-je sans toi qui vins à ma rencontre
Que serais-je sans toi qu'un coeur au bois dormant
Que cette heure arrêtée au cadran de la montre
Que serais-je sans toi que ce balbutiement.
J'ai tout appris de toi pour ce qui me concerne
Qu'il fait jour à midi qu'un ciel peut être bleu
Que le bonheur n'est pas un quinquet de taverne
Tu m'as pris par la main dans cet enfer moderne
Où l'homme ne sait plus ce que c'est qu'être deux
Tu m'as pris par la main comme un amant heureux.
Que serais-je sans toi qui vins à ma rencontre
Que serais-je sans toi qu'un coeur au bois dormant
Que cette heure arrêtée au cadran de la montre
Que serais-je sans toi que ce balbutiement.
Qui parle de bonheur a souvent les yeux tristes
N'est-ce pas un sanglot de la déconvenue
Une corde brisée aux doigts du guitariste
Et pourtant je vous dis que le bonheur existe
Ailleurs que dans le rêve ailleurs que dans les nues
Terre terre voici ses rades inconnues.
Que serais-je sans toi qui vins à ma rencontre
Que serais-je sans toi qu'un coeur au bois dormant
Que cette heure arrêtée au cadran de la montre
Que serais-je sans toi que ce balbutiement.
קריאה נוספת:
לואי ארגון