ביקורת של אילן ברקוביץ’ על בכורת השירה של אורי פרסטר

‘תני לשירה בכורה’ אורי פרסטר, הוצאת ‘הוצאה עצמית’, 2017

עַכְשָׁו אַתְּ חֲלוּצַת שֵׁדִים

וְשָׁדַיִךְ סְבִיבֵךְ מִתְפַּתְּלִים

בְּרִקּוּד בְּעֵרָה אַתְּ

שׁוֹאֶפֶת אֶת עַצְמֵךְ.

עוֹד שִׁיר מִסְתַּלְסֵל

בָּאָדֹם הַבּוֹהֵק שֶׁל עֵינַיִךְ

עוֹד שִׁיר נִכְבֶּה בִּבְדַל

אֶצְבָּעֵךְ הַצְּרוּבָה-חֲרוּכָה.

תְּנִי לַשִּׁירָה בְּכוֹרָה,

הַגִּידִי לֹא לַעֲשַׁן הַשְּׂרֵפָה

כַּבִּי עַצְמֵךְ, בִּשְׂפָתֵךְ הַלַּחָה.

תְּנִי לַשֵּׁנָה בְּכוֹרָה,

מְאֻחָר כְּבָר הַלַּיְלָה

וְהַשְּׂרֵפָה מְכַלָּה אוֹתָךְ שׁוּב.

בסוף השבוע שחלף (13 ביולי 2018) ראיתי תמונה של הקומיקאי הנודע משה פרסטר במדור הרכילות של העיתון ‘ישראל היום’ כשהוא רוכב על אופנוע ומאחוריו רכובה אישה צעירה. על פי שמלתה ותסרוקתה זיהיתי כי המדובר ככל הנראה בבתו, אורי פרסטר, שלא מכבר אירחתי אותה לשיחה על שירתה באירוע שנקרא ‘שטח אש’ בבית הסופר בתל אביב. בשיחה השתתפו גם המשוררת הצעירה הילה תומר ופרח השירה מור בוחניק. העיתון לא התייחס אלא אל השחקן המפורסם אולם אני חשבתי דווקא על בתו, העושה עתה את צעדיה הראשונים בעולם השירה המקומי.

השיר שלפנינו פותח את ספר הביכורים של אורי פרסטר וגם קבע לו את שמו, ‘תני לשירה בכורה’ (עמ’ 1). הספר ראה אור בסוף 2017 ותפוצתו החלה בראשית השנה הנוכחית בהוצאת הספרים המרעננת, ‘הוצאה עצמית’, בעריכת המשורר יואב סרוסי גלבוע ובניקוד המשורר רועי שניידר. מריאיון שנערך עם אורי פרסטר ופורסם ב־x-net למדתי כי פרסטר גדלה בכפר־סבא וכי היא ילידת 1995. היא סטודנטית לפסיכולוגיה ולספרות באוניברסיטת ת”א. הוריה התגרשו והיא החלה לכתוב שירה בהמתנה לטיפול רפואי שהייתה צריכה לעבור. עוד למדתי מאותו ריאיון, שנערך בידי ירדן אלעזר ופורסם ב־4 בינואר 2018, כי פרסטר מאמינה שלשירה יש כוח מרפא וכן ששירה צריכה לפגוש את העולם.

השיר בחרה שפרסטר לפתוח בו את ספרה היא שיר מאז’ורי ומאניפסטי גם אם הוא נכתב בגוף שני. הקריאה הברורה העולה מתוכו היא לתת לשירה בכורה. מעניינת הבחירה לכתוב את השיר בתבנית של סונטה. זו לא בחירה שכיחה בימינו למשוררת שלא נמנית עם חבורת השירה ‘הו’ אבל זו בהחלט תבנית מוכרת וידועה בשימוש אצל משוררים ישראלים לדורותיהם. בשיר ישנה הבחנה בין השירה לבין האש, השריפה, עשן השריפה. זו הבחנה שעומדת בניגוד למשל לשירה הידוע של המשוררת דליה רביקוביץ’, ‘הבגד’, שם מתנהל שיח־דיאלוגי בין הדוברת לבין דמות נוספת הקובעת כי לדוברת ‘תפרו בגד מאש’ אך לבסוף הדוברת קובעת בעצמה כי “אין עלי בגד בכלל, הרי זאת אני הבוערת”. אפשר כי פרסטר מציגה עמדה שונה מזו של רביקוביץ’, כאומרת: אני מבחינה בין השירה לבין העולם ובין השירה לביני ואני יכולה לכתוב דווקא כאשר האש המכלה לא מכלה אותי. אצל משוררי אמת זו הבחנה קשה, לא תמיד ברת־השגה, אך משום שזו ראשית דרכה של אורי פרסטר בשירה עוד נכון לה העתיד כדי ללמוד אם אכן זאת הבחנה בת־קיימא.

מבחינת הדיוק בכתיבה או עריכת השיר, לא כל כך הבנתי מדוע השימוש בצירוף “אצבעך הצרובה־חרוכה” בסוף הקווארטט השני של הסונטה מופיע באופן הזה. מעבר לסכנה שיש בנפילה אל מחוזות הקלישאה בתיאורים כגון אלה של משוררים או משוררות נשרפים יש כאן אולי חוסר הקפדה מספיקה על מלאכת הכתיבה, אבל אלו בוודאי חבלי לידה של ראשית הכתיבה והם לא משקפים את שירי הספר בכללותם, שהם מדויקים להפליא בדרך כלל.

צפו באורי פרסטר מקריאה שיר

הבת של משה פרסטר חיכתה לרופא,והשירים החלו לפתע לפרוץ ממנה :קראו עוד על אורי פרסטר

“צלילה ” שיר מאת אורי פרסטר

“גבר התרסק ” שיר מאת אורי פרסטר

3 תגובות

  1. נהדר, אלי, תודה רבה על פרסום הרשימה. אולי אפשר בכל זאת להציג את השיר בתבנית הסונטה שבה הוא פורסם? זה חשוב עבור קהל הקוראות והקוראים שיקראו בשיר. כמו כן במקום “שיר מז’ורי ומאנטיפסטי” צריך להיות “שיר מז’ורי ומניפסטי” כמובן.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

4 × 3 =