תלמה פרויד בסקירת ספרו של סטיבן קריין, ‘המלון הכחול’

המלון הכחול’ סטיבן קריין, תרגם מאנגלית והוסיף אחרית דבר: משה רון. ‬בנימינה: נהר ספרים, תשע”ח 2018. ‬

“ההיסטוריה של הספרות רואה ביצירתו של סטיבן קריין חוליה מקשרת בין סיפורת המאה ה־19 לזו של המאה ה־20. אין ספק שיצירתו מצטיינת באיכות חזותית חזקה וכמו קולנועית בטרם היות הקולנוע לאמנות פופולרית. בלי הדוגמה והתקדים של קריין קשה להעלות על הדעת את יצירתו הסיפורית של המינגוויי. אולי אין לתמוה על כך שמכל סיפוריו של קריין, המלון הכחול היה החביב עליו ביותר, שכן כרבים מסיפוריו של המינגוויי עצמו, עניינו של הסיפור הזה בהתנהגויות גבריות, בשאלות של כבוד ובאלימות בכוח ובפועל.”

מהכריכה האחורית

יש תמיד המישהו הזה שהיה שם קודם. המציא, סלל דרך, הגה רעיון, כתב יצירה – ספרותית או אחרת – ונדחק אל מחוזות האלמוניות של ההיסטוריה. ולידו, מי שהמציא, סלל דרך, הגה רעיון וכו’ – אולי מעט פחות מן הראשון, אולי אפילו גנב ממנו קצת – אבל זכה בכל קופת התהילה. למה? כי לצדק או לאי הצדק ההיסטורי, היגיון משלו.

דוגמאות לא חסרות. אדיסון, מכירים? הנורה וכו’? ברור שמכירים. וטסלה? מי שאחראי להמצאת הרדיו, ושהנורה שפיתח ושאנחנו משתמשים בה, מאירה באור יציב ולא מהבהב כנוּרת אדיסון המגמגמת והדורשת גנרטור ברדיוס קרוב (ולא שכבודו של אדיסון אינו במקומו)? ניקולה טסלה, מהגר סרבי, מהנדס חשמל וממציאן מבריק, שהגיע לאמריקה, לא רק איבד את זכויות היוצרים שלו ונדחק לצל, אלא שאף לא זכה לקבל את התמורה הכספית הראויה על המצאותיו המהפכניות. ושמו מוכר פחות מזה של יריבו, אדיסון.

כל ילד יודע שאת אמריקה גילה קולומבוס. האומנם? ומי שמע על ויקינגי בשם לייף אריקסון (מופיע גם כ־לייוו אייריקסון) שיותר מחמש מאות שנה לפני קולומבוס הנהיג התיישבות של ויקינגים באמריקה? אם נחטט היטב אולי נמצא את שמו בפח הפסולת המשרדית של ההיסטוריה (יצוין כי צדק קטן כן עשתה ההיסטוריה כשניתן לאמריקה שמה – על שם אמריגו גספוצ’י האיטלקי, ש’תיקן’ את טעותו של קולומבוס כשהבין שגילה יבשת חדשה ולא ‘דרך קיצור’ להודו, כפי שסבר קולומבוס).

כל זאת ועוד הגהגתי לי (מלשון הגיגים) בתוך כדי קריאת הספר ‘המלון הכחול’ מאת סטיבן קריין. המינגוויי, מכירים? ודאי! קריין מכירים? הרבה פחות. ובכן, הסופר המוכשר הזה שמת בגיל הבלתי אפשרי, 29, הוא כנראה אביו הרוחני של ארנסט המינגוויי. שימו לב מה הסופר הכל אמריקני, הגבר־גבר האולטימטיבי של הספרות העולמית – המינגוויי – כתב בהתפעלות: “המלון הכחול הוא הסיפור הטוב ביותר שכתב אי פעם סופר אמריקני.” לא פחות.

Image result for ‫סטיבן קריין‬‎

סטיבן קריין (1871–1900), שכתב את סיפוריו הראשונים בגיל שמונה, נחשב לחוליה המקשרת בין ספרות המאה ה־19 לספרות המאה העשרים. הוא התפרסם במיוחד עם ספרו ‘התג האדום של האומץ’ שתיאר בריאליזם עצום את מלחמת האזרחים האמריקנית – שאמנם התחוללה לפני שקריין נולד – אבל אין לדעת את זה מהספר.

Image result for ‫סטיבן קריין‬‎

‘המלון הכחול’ היה ספר הטיסה שלי לניו יורק – דקיק וקל לנשיאה ולנסיעה, אך עוצמתי במשקלו הספרותי.

ברור שהמינגווי התאהב. יש בסיפור כל היסודות האהובים עליו: גבריות קשוחה וזִיפנית, חבורת גברים סגורה חובבת טבק, אלכוהול, קלפים ומכות. על ענייני כבוד גברי בעיקר. איך לא. כשנשים מגיחות לרגע, באמת רק לרגע, הן באות כדי להגיד אוי ויי על המהומה שמחוללים הגברים במלחמות האגו שלהם, מטפחות בכנפיהן, מצייצות לבויז קריאה לסדר, מניחות לפניהם את תבשיליהן – ונעלמות כלעומת שבאו. כאן מועדון סגור, לגברים. לנשים הכניסה לא ממש אסורה אבל מומלץ שיישארו במטבח.

המלון הצבוע כחול של קרֵיין נטוע בפורט רומפֶּר שבמדינת נברסקה, עיירה של תחנת רכבת, ולא בסדר הפוך. “ולא היה אפשר להעלות על הדעת שנוסע כלשהו יעבור על פני מלון ‘פאלאס’ לפני שיוכל לבוא במחיצתם של הבתים הנמוכים מצופי הנסרים שהיוו את פורט רומפר ולא היה אפשר להעלות על הדעת שנוסע כלשהו יעבור על פני מלון ‘פאלאס’ בלי להסתכל עליו.”

בוקר חורפי ומושלג עם קור כלבים, מזמן למלונו של סקאלי שלושה גברים. אחד מהם “שוודי מעורער וזריז מבט עם מזוודה זולה גדולה ומבהיקה” הופך להיות הציר המניע את העלילה. שוודי? נו, גם זה לא בטוח. שלושת האורחים ובעלי המלון, סקאלי, מדביקים לו את תו הזיהוי על שום שערו הבלונדיני. לרגעים תוהה אי מי מהם או הקול המספר, אם אינו הולנדי בכלל. ללמדכם אירוניה קריין־ית מהי.

הדינמיקה המתפתחת בין הארבעה, דרמטית, אלימה, משעשעת לעתים, מנבאת רע ומעל הכל מרחפת רוחו האירונית של הכותב. מלבד השוודי־לא שוודי וסקאלי, ישנו גם ג’וני, בנו של סקאלי, היושב ליד התנור ומשחק היי פייב “עם חוואי זקן בעל זקן לחיים שצבעו מאפיר וחוֹלי כאחד. התחולל ביניהם ריב”. החוואי הזקן פונה מדי פעם אל תיבת נסורת ורוקק לתוכה ‘מיץ טבק’ “בארשת נרגזת וקצרת רוח ביותר”. מלבד החוואי, הלוא הוא ‘הקאובוי’ בסיפור, סקאלי ובנו ג’וני, ישנו גם ‘האיש מן המזרח’. איש איש ואיפיונו.

בחוץ סערת שלגים מקפיאה, בפנים סביב התנור המפיץ חום, ארבעה גברים דרוכים כקפיץ המבקש להשתחרר. “אני יודע שאני לא אצא מכאן בחיים” מצהיר על ההתחלה השוודי והקורא מנחש שיהיו צרות.

הסיפור בנוי לתלפיות, והוא קולנועי למשעי. האווירה אלימה ודחוסה, הקלפים מוטחים בזעם על השולחן. קלפי הגורל, אם תרצו. השוודי מעצבן את כולם. מכות בדרך. ולא רק. הסערה שבחוץ סוערת במיוחד. השלג אצל קריין לא סתם ניתך מן השמיים, השלג שלו דרמטי וייחודי הרבה יותר, ומתערבל בכוח הרוח, מן הקרקע כלפי מעלה: “מערבולות גדולות וענני פתותים נגרפו ועלו מן הקרקע מעוצמת רוחות הפרא, זרמו לכיוון דרום במהירות של קליעי רובה.”

הסוף חד ומתגמל את הקורא ‘שניחש’, אך גם מפתיע בטוויסט שהקורא לא ניחש. קריין בהחלט לא עושה צחוק מן העבודה, רק מן החיים.

המינגוויי הגדול, כאמור, התלהב והיה תלמיד קשוב. הוא הוסיף והוביל את ספרות המאצ’ו הגברי קדימה ונכנס לפנתיאון. וקריין? הוא האיר באור מטאורי עוצמתי, שֶׁכָּבָה למרבה הצער בגיל 29. איזה סופר!

הוסיפו לכל התפארת את תמונתו המרשימה של סטיבן קריין המתנוססת על הכריכה: חתיך בעל מבט חודר שאינו טורח ‘לחייך למצלמה’ ונראה בוגר וחכם – ומה הפלא שאני שותפה להתפעמותו של המינגוויי?

הא, והוא הספיק להיות בחייו הקצרים גם כתב צבאי (מלחמת טורקיה־יוון) וגם בכך הקדים את המינגווי. ואימו הייתה עיתונאית. נשביתי.

© תלמה פרויד. כל הזכויות שמורות

ראו עוד על סטיבן קריין בוויקיפדיה

3 תגובות

  1. אין ספק שניתן מקום של כבוד לסופר נשכח זה של סיפורים קצרים ,ספורי מסע ,איש שתעד את אמריקה בין שתי המאות ובתאורי המערב האמריקאי ומקסיקו שלו עצר את הזמן מלכת.
    שמחתי לקרוא את הכתבה ובעיקר את העובדה שמישהו טרח לאחר מאה שנה לתרגם מספוריו של קריין ,שפתו אינה שטוחה כשפתו של המינגווי ,עובדה שאינה מקלה עם הקורא הישראלי של היום. הוא מטבל הרבה סלנג ועגה שנעלמו בכתביו.
    לדעתי ישנם בכתביו ספורין נפלאים שאינם נופלים מהסיפור הקצר “המלון הכחול,כמו התג האדום של האומץ שכריכתו מופיעה לצד הכתבה.
    אני עוסק עתה בתרגום של אחד מספוריו הקצרים והעלה אותו ביקום תרבות.

  2. תודה, אבי. אשמח לקרוא את תרגומך לסיפור של קריין. חביבה עליי מאוד
    הנבירה בספרות נשכחת וגילוי אוצרות שהזמן כיסה, ולא בצדק, באבק.

  3. יש לי אתר בשם לשון-אל-לשון (כתובתו לעיל) שבו אני מביאה סיפורים קצרים שתרגמתי מאנגלית. אחד החביבים עלי הוא “כלב חום כהה” מאת סטיבן קריין.
    את מוזמנת לקרוא.
    ליאורה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש עשרה − שתיים =