הקדמה מאת אלי אשד

נעם פרתום נחשפה לראשונה לציבור קוראי השירה הרחב ברשימה בבלוג שלי בשם “האלוהים של נעם פרתום“. הדבר התרחש בשנת 2010, לאחר שאני וד”ר ניסים כץ נכחנו באירוע שירה של משוררים חדשים שבו השתתפה, ואנו התרשמנו עמוקות מכישרונה. לכבוד הרשימה זכתה נעם לפורטרט מיוחד שנעשה בידי האמנית קרן כץ.

נעם פרתום. ציירה: קרן כץ

מאז הלכה פרתום מחיל אל חיל בעולם השירה, וכיום היא מוכרת כאחת המשוררות הבולטות שלנו  וכדוברת בוטה ביותר של קהילת המשוררים. בימים אלה מתפרסם ספרה השני, שזכה לתשומת לב רבה  הן לחיוב והן לשלילה בידי מבקרים שונים – אילן ברקוביץ’ מגדיר את פרתום כ”משוררת הלאומית” שלנו (ואף פרסם שיר במדורו ב”יקום תרבות”, “שיר בכותרות”), ואילו יהודה ויזן כתב עליה ביקורת ארוכה  ובוטה מאוד שעוררה סערה במוסף “ספרים” של עיתון “הארץ” בסוף השבוע האחרון.

לפניכם השיר “משוררים נוחים להיעלב” מתוך הספר, שיר שהוא בעצם הרהור על עולם השירה, המוכר היטב לפרתום, שבו נראה שכל המשוררים הם רגישים מאין כמוהם וכולם טוענים לקיפוח בידי הממסד. גילוי נאות: השיר שנמסר לידינו כבר לפני זמן רב אמור היה להתפרסם כאן בתוספת תרגום לאנגלית, בהתאם למדיניות “יקום תרבות” שיש לפרסם שירים הראויים לכך בתרגום, כדי שיגיעו לידיעת קהל חובבי השירה הבין-לאומי. אולם אנו מפרסמים אותו כעת, בטרם הושלם התרגום – וזאת לבקשת המשוררת, המעוניינת שיתפרסם דווקא כעת, בזמן שהיא נמצאת בעיצומה של סערה תקשורתית בעקבות הביקורת שפרסם יהודה ויזן, בהנחה שהשיר יסביר חלק מהדברים שהיא חווה כעת.

מתוך “ביחדנס” – ספרה השני של נעם פרתום, הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, פברואר 2018.

משוררים נוחים להיעלב/ נעם פרתום

מְשׁוֹרְרִים הֵם יְצוּרִים נוֹחִים לְהֵעָלֵב.

הַתֶּרְמוֹסְטָט הַפּוֹאֶטִי הַפְּנִימִי שֶׁלָּהֶם מְכֻוָּן לִנְקֻדַּת

רְתִיחָה מִתְאַמְלֶלֶת) כְּמוֹ חֲתוּלַת סוֹף יִחוּם מְיַלֶּלֶת(

וְקוֹפֵץ פּוּנְקְט לִשְׁחָקִים שֶׁל יִסּוּרִים

בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם מְרִיחִים קְצֵה קָצֵהוּ שֶׁל עֶלְבּוֹן:

פּוֹטֶנְצְיָאל הִתְכַּרְכְּמוּת וְהִתְכַּרְבְּלוּת בְּשַׁבְּלוּל

אוֹ רֵיחַ קָרָמֶלִי פַּחֲמִי שֶׁל פֵּרוּר אֶגוֹ שָׁחוּם

שָׂרוּף עַל מַחֲבַת. מְשׁוֹרְרִים

–

הֵם אַלּוּפֵי עֶלְבּוֹן בֵּינְלְאֻמִּיִּים. טוֹוִים

תֵּאוֹרְיוֹת קוֹנְסְפִּירַצְיָה בְּנוּל אֲרִיגָה מְחֻשְׁמָל וְתוֹךְ שְׁנִיּוֹת

בְּשָׂרָם הַבְּצֵקִי מִתְלַהֵט מֵרֹב פְּגִיעוּת :הִיא אָמְרָה עָלַי כָּכָה,

אַתְּ שׁוֹמַעַת? וְהוּא, הוּא אָמַר עָלַי כָּכָה וְכָכָה — שֶׁהַשִּׁירָה

שֶׁלִּי קִפּוֹדִית, שֶׁהַשִּׁירָה שֶׁלִּי צַוְחָנִית, שֶׁהַשִּׁירָה שֶׁלִּי

מְגֻיֶּסֶת וּמְשַׁעֲמֶמֶת, שֶׁהַמָּעוֹף שֶׁלִּי מֻגְבָּל, שֶׁאֲנִי נֹאד

מָלֵא בְּעַצְמוֹ וְחַי בְּסֶרֶט, שֶׁשַּׂעֲרוֹת הֶחָזֶה שֶׁלִּי פַּרְוָתִיּוֹת

מִדַּי, שֶׁאֲנִי פַּשְׁטָנִית, שֶׁאֲנִי חַפְרָנִית, שֶׁאֲנִי גְּרָפוֹמָן,

שֶׁאֲנִי שַׁמְרָנִית, שֶׁאֲנִי מְיֻשָּׁן, שֶׁהַשִּׁירָה שֶׁלִּי אָפְנָתִית

מִדַּי, שֶׁהַשִּׁירָה שֶׁלִּי חַנְפָנִית וְאָקָדֶמִיסְטִית, שֶׁהַשִּׁירָה

שֶׁלִּי זֶה פִּגּוּר שִׂכְלִי כְּמוֹ־אִינְטֶרְנֶטִי, שֶׁהַשִּׁירָה שֶׁלִּי הִיא

תַּשְׁחֵץ לְשׁוֹנִי שֶׁל פּוֹלִיטִיקַת זֶהֻיּוֹת וְתוּ לֹא, שֶׁמִּי שֶׁכּוֹתֵב

שִׁירָה רַק כְּדֵי לָתֵת בִּטּוּי לִמְסָרִים אִידֵאוֹלוֹגִיִּים

אוֹ לְמַאֲבָקִים חֶבְרָתִיִּים מוֹנֵעַ מִקּוֹרְאָיו

“שֶׂגֶב פּוֹאֶטִי אֲמִתִּי.” הוּא אָמַר אַתָּה

לֹא מְחֻבָּר לְדֹפֶק הַעַכְשָׁו – אַתָּה לֹא

אוֹהֵב שִׁירַת מִזְרָחִים וְאַתָּה לֹא אוֹהֵב

שִׁירַת נָשִׁים אָז מָה אַתָּה אוֹהֵב בִּכְלָל?

כָּכָה!? כָּכָה לְהַגִּיד עָלַי?!

–

מְשׁוֹרְרִים נוֹחִים לְהֵעָלֵב.

לִפְעָמִים זֶה בִּגְלַל שֶׁהֵם תַּרְבּוּתְנִיקִים עִם מַקֵּל שֶׁל מַטְאֲטֵא

בַּתּוּחֶעס. לִפְעָמִים זֶה כִּי הֵם זְקֵינֶלֶכִים עִם קוֹנְסֶפְּטִים

עֲיֵפִים וּמְשֻׁנִּים לְגַבֵּי גִּנּוּנִים וְנִימוּסִים. לִפְעָמִים זֶה כִּי

הֵם צְעִירִים פּוֹחֲחִים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם הִמְצִיאוּ אֶת הַגַּלְגַּל

וְשֶׁאֱלֹהִים מְפַעֵם בְּעוֹרְקֵיהֶם (וְלֹא אַחַת הֵם גַּם לֹא קָרְאוּ

הַרְבֵּה, וְלֹא יוֹדְעִים מָה קָדַם לָהֶם, וְלֹא יוֹדְעִים כִּמְעַט כְּלוּם

עַל קוֹרוֹתֶיהָ הַמְּפֹאָרִים שֶׁל הַשִּׁירָה בַּמֶּרְחָב וּבַזְּמַן). אֲבָל

מֵעַל לַכֹּל אַנְשֵׁי פּוֹאֶזְיָה נוֹחִים לְהֵעָלֵב פָּשׁוּט מִשּׁוּם שֶׁהֵם

שַׁיָּכִים לְמִשְׁפַּחַת הַמְּשׁוֹרְרִים – שׁוֹחֲרֵי כָּבוֹד מֵעֶצֶם טִבְעָם

כְּבָר דּוֹרוֹת עַל גַּבֵּי דּוֹרוֹת. זוֹ מָסֹרֶת מִתְגַּלְגֶּלֶת, ד.נ.א

תַּרְבּוּתִי, כִּשָּׁרוֹן תּוֹרַשְׁתִּי לְהִתְבַּכְיְנוּת מִקְצוֹעִית שֶׁעוֹבֵר

בְּמוֹלֶקולּוֹת הַשָּפָה הָעִבְרִית מִמְּשׁוֹרֵר לִמְשׁוֹרֵר לִמְשׁוֹרֶרֶת

עוֹד מִיְּמֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: אָכְלוּ לִי שָׁתוּ לִי, אֲנִי הַמְּשׁוֹרֵר

הֲכִי מְקֻפָּח וַהֲכִי מֻזְנָח, לֹא מַצִּיעִים לִי שׁוּם חַלְטוּרָה, אֲנִי

נִפְקָד וּמֻדָּר מֵאֵרוּעִים, לֹא חָשְׁבוּ עָלַי, אוֹיוֹיוֹי לֹא אָמְרוּ לִי

הַיי בַּהַרְצָאָה עַל הִשְׁתַּלְשְׁלֻיּוֹת הַפִּיּוּט הַיַּם־תִּיכוֹנִי אַחֲרֵי

גֵּרוּשׁ סְפָרַד. מְשׁוֹרְרִים

–

נוֹחִים לְהֵעָלֵב וְלִדְגֹּר עַל מְזִמּוֹת נָקָם וַעֲלִילוֹת דָּם – הֵם

מְקַנְּנִים (כְּלוֹמַר מְקִימִים לְעַצְמָם קֵן לְהִתְבַּצֵּר בּוֹ בְּקַרְדֹּם

חֲצִיבָה מַחְשַׁבְתִּי) עַל תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל קְנוּנְיוֹת שֶׁמִּתְבַּסְּסוֹת

עַל מַבָּט צַר עַיִן בַּחֲצִי הַקַּנְקַן הָרֵיק וְלֹא בְּמָה שֶׁבְּתוֹכו .אֵיךְ

לְהַסְבִּיר, מְשׁוֹרְרִים נְתוּנִים כָּל הַזְּמַן תַּחַת מַכְבֵּשׁ תְּחוּשַׁת רְדִיפָה

קָשָׁה: הֵם בְּטוּחִים שֶׁמְּקַנְּאִים בָּהֶם, שֶׁלֹּא מַעֲרִיכִים אוֹתָם, הֵם

מִתְכַּעֲסִים שֶׁלֹּא מִתְחַשְּׁבִים בְּדַעְתָּם, שֶׁלֹּא שָׁלְחוּ לָהֶם מֵיְיל הַזְמָנָה

מְיֻחֶדֶת, שֶׁלּאֹ פָּנוּ אֲלֵיהֶם בְּצוּרָה אִישִׁית מַסְפִּיק, שֶׁמְּסַנְּנִים אוֹתָם

בַּטֶּלֶפוֹן, שֶׁנִּמְנָעִים מִלְּהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בִּמְכֻוָּן ,שֶׁמַּעֲמִידִים פָּנִים

שֶׁשָּׁלוֹם אֲבָל הֲרֵי אֵין שָׁלוֹם, שֶׁנֶּחְמָדִים אֲלֵיהֶם בָּרְחוֹב

וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִים עֲלֵיהֶם רָכִיל מְטֻנָּףמְטֻנָּף אוֹ כּוֹתְבִים

עֲלֵיהֶם וְעַל סִפְרֵיהֶם בִּקּוֹרוֹת קַטְלָנִיּוֹת בָּעִתּוֹן שֶׁל הַמְּדִינָה

מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב.

–

מְשׁוֹרְרִים הֵם יוֹתֵר דִּיווֹת מֵהַגֵּיהִנֹּם מִכָּל אֱלִילֵי רוֹק אוֹ פּוֹפּ.

הֵם מְמַסְפְּרִים טִינוֹת וּמְשַׁמְּרִים אוֹתָן בְּפוֹרְמָלִין. הֵם כּוֹתְבִים

שִׁירֵי נְאָצָה, מַטְמִינִים פְּצָצוֹת בְּמִשְׂרָדִים, עוֹשִׂים מָנִיפּוּלַצְיוֹת

וּפְּרוֹבוֹקַצְיוֹת, מִתְלוֹנְנִים זֶה עַל זֶה בַּמִּשְׁטָרָה, תּוֹקְעִים אֶגְרוֹפִים

עַל רוֹטְשִׁילְד כִּי אָמְרוּ שֶׁהֵם נַעֲרֵי סַדְנְאוֹת כְּתִיבָה צְהֻבִּים

וּמְהוּהִים, פּוֹתְחִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹן בַּפֵייסְבּוּק וְסוֹגְרִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹן

בַּפֵייסְבּוּק, תּוֹלְשִׁים שְׂעָרוֹת מֵרֹב זַעַם, מְחַרְחֲרִים רִיבִים, בָּזִים

לִפְרָסִים סִפְרוּתִיִּים אֲבָל אִם הֵם לֹא מְקַבְּלִים מַעֲנָק הֵם יוֹשְׁבִים

שִׁבְעָה, שׁוֹתִים קוֹנְיָאק מִפְלַאסְק מַתֶּכֶת שֶׁהֵם תּוֹחֲבִים בַּגֶּרֶב

וּמְקַלְּלִים אֶת הָעוֹלָם. מְשׁוֹרְרִים סוֹנְטִים בִּבְנֵי הַפְּלוּגְתָּא שֶׁלָּהֶם

וּמַכְרִיזִים שֶׁכְּתִיבָתָם הִיא כְּמוֹ לְזַיֵּן גּוּפָה וּמַצִּיעִים לָהֶם שֶׁיְּנַסּוּ

לְשֵׁם שִׁנּוּי אֲנָשִׁים חַיִּים. זוֹ מוֹרֶשֶׁת שְׁלֵמָה שֶׁל קִנְטוּר פִּנְקְסָנִי

מְנֻמָּק .תָּבִינוּ, מֵילָא לִהְיוֹת דְּרָמָה קְוִוינְז, אֲבָל מְשׁוֹרְרִים הֵם

דְּרָמָה קְוִוינְז שֶׁל נֶפֶשׁ וְיֵשׁ לָהֶם פְּרוֹטוֹקוֹל מִלּוּלִי מְדֻקְדָּק.

כֵּן, יֵשׁ לִמְשׁוֹרְרִים זִכָּרוֹן קַטְנוּנִי וְאֵינְסוֹפִי לִפְרָטִים, הֵם

קַנָּאִים לְמִלִּים וְחוֹרְטִים עַל לוּחַ לִבָּם הַשְׁמָצוֹת

בַּאֲדִיקוּת טִקְסִית .זֶה פַּחַד אֱלֹהִים.

משוֹרְרְים

–

הֵם נַרְקִיסֵי פָּרָנוֹיָה דְּגוּלִים.

הֵם תָּמִיד מְשֻׁכְנָעִים שֶׁעוֹשִׂים מֵהֶם לֵיצָנֵי חָצֵר,

שֶׁגּוֹנְבִים לָהֶם אֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת מֵהָרֹאשׁ, שֶׁמַּחְרִימִים אוֹתָם,

שֶׁמְּרוֹקְנִים אוֹתָם מִלִּיבִּידוֹ יְצִירָתִי בּוֹרֵא, שֶׁמְּנַצְּלִים אוֹתָם,

שֶׁמַּעֲתִיקִים מֵהֶם, שֶׁהֵם פּוֹרְצֵי הַדֶּרֶךְ וּמַכְתִּיבֵי הַסִּגְנוֹן הֲכִי

גְּדוֹלִים, שֶׁהֵם לֹא זָכוּ לְהַכָּרָה מַסְפֶּקֶת. מְשׁוֹרְרִים מְרַחֲמִים

עַל עַצְמָם, מִתְמַסְכְּנִים, פּוֹחֲדִים שֶׁהֵם פָּאסֶה, שֶׁנִּשְׁכְּחוּ, שֶׁנִּגְמַר

לָהֶם הַסּוּס, שֶׁמְּזַלְזְלִים בָּהֶם, שֶׁהַמְּשׁוֹרְרִים הַצְּעִירִים צַעֲקָנִים

פּוֹפּוּלִיסְטִיִּים וְדוֹרְכִים לָהֶם עַל הָרֹאשׁ, שֶׁמְּשׁוֹרְרֵי הַסְפּוֹקֶן ווֹרְד

הוֹפְכִים אֶת הַמִּקְצוֹעַ לִבְדִיחָה, שֶׁהַמְּשׁוֹרְרִים הַמִּזְרָחִים חוֹמְסִים

לָהֶם אֶת אוֹר הַזַּרְקוֹרִים הַצִּבּוּרִי, שֶׁהַמְּשׁוֹרְרוֹת פֶמִינִיסְטִיּוֹת מִדַּי

וְעָדִיף שֶׁיִּנְקְטוּ גִּישָׁה פּוֹאֶטִית יוֹתֵר, אוּנִיבֶרְסָלִית וְנֵיטְרָלִית וְיִכְתְּבוּ

עַל הַיְּקוּם, שֶׁלַּמְּשׁוֹרְרִים הַלַּהַטַ”בִּים יֵשׁ פּוֹנִי חַד־קֶרֶן קְוִוירִי זַרְחָנִי

שֶׁיּוֹדֵעַ רַק טְרִיק אֶחָד. מְשׁוֹרְרִים נֶעֱזָרִים בִּשְׂכִירֵי חֶרֶב וֶרְבָּלִיִּים

שֶׁיְּלַכְלְכוּ עָלֶיךָ בְּזִהוּמֵי טֶקְסְט שֶׁלֹּא בָּרָא הַשָּׂטָן וִיקַצְּצוּ אוֹתְךָ

לְקֻבִּיּוֹת בַּבְּלוֹגִים שֶׁל תַּפּוּז וּבַפוֹרוּמִים שֶׁל בָּנָנוֹת עַד שֶׁכָּל מָה

שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמְּךָ זֶה סָלַט פֵּרוֹת מְדַמֵּם (מְשׁוֹרְרִים — הֵם

יוֹתֵר גְּרוּעִים מִדּוּדוּ טוֹפָּז).

–

מְשׁוֹרְרִים נוֹחִים לְהֵעָלֵב.

הֵם מְאַיְּמִים לַחְתֹּךְ לַיְּלָדִים שֶׁל הַמִּתְחָרִים שֶׁלָּהֶם

אֶת הַזַּיִן. הֵם מְאֻכָּלִים בְּחֻמְצַת קִנְאָתָם. הֵם סוֹלְדִים.

הֵם מִתְעַלְּמִים. הֵם דַּעְתָּנִים. הֵם יְלָדִים קְטַנִּים. מְשׁוֹרְרִים

מַצִּיבִים אוּלְטִימָטוּמִים, עוֹשִׂים שְׁרִיר, אוֹמְרִים זֶה אוֹ אֲנִי

אוֹ הִיא, חוֹטְפִים קְרִיזוֹת, צוֹעֲקִים” תִּסְתַּדֵּר לְבַד!”, לֹא

מְכַבְּדִים גְּבוּלוֹת, דּוֹרְשִׁים שֶׁאוֹיְבֵיהֶם הַמְּדֻמְיָנִים יוֹתֵר

וְהַמְּדֻמְיָנִים פָּחוֹת לֹא יִשְׁתַּתְּפוּ בָּאֵרוּעַ הַסִּפְרוּתִי שֶׁהֵם

מִשְׁתַּתְּפִים בּוֹ. מְשׁוֹרְרִים כָּל הַזְּמַן פּוֹזְלִים לַצְּדָדִים

וּמַרְגִּישִׁים שֶׁמַּפְלִים אוֹתָם לְרָעָה. הֵם מַחְזִיקִים

אֶת הַקְּלָפִים קָרוֹב לֶחָזֶה וּמַסְתִּירִים אֶת הַפְּרוֹיֶקְטִים

הָעַדְכָּנִיִּים שֶׁלָּהֶם וְאֶת טְיוּטוֹת הַשִּׁירִים שֶׁהֵם עֲמֵלִים

עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הָיוּ סוֹדוֹת מְדִינָה. מְשׁוֹרְרִים

–

מֻשְׁפָּלִים מִכָּל בְּרִיזָה קַלָּה.

הֵם בּוֹחֲנִים אֶת הַמְּצִיאוּת בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת: לָמָּה עֲלֵיהֶם כָּתְבוּ

רַק שְׁתֵּי שׁוּרוֹת תִּשְׁבֹּחֶת וְעַל אֲחֵרִים כָּתְבוּ חָמֵשׁ? לָמָּה לָהֶם

אִפְשְׁרוּ לִקְרֹא רַק שִׁיר אֶחָד וַאֲחֵרִים קָרְאוּ שְׁלוֹשָׁה ?מְשׁוֹרְרִים

פּוֹרְצִים עַל הַבָּמָה בִּצְחוֹק מְעֻשֶּׂה, מַזִּילִים דִּמְעוֹת תַּנִּין, חוֹבְשִׁים

מִגְבָּעוֹת מְגֻחָכוֹת, לוֹבְשִׁים בְּגָדִים שֶׁל וִוירְדוֹז וְתוֹקְעִים כָּלמִינֵי

צִפּוֹרֵי פְּלַסְטִיק צִבְעוֹנִיּוֹת בַּדַּשׁ אוֹ בַּשֵּׂעָר כְּדֵי לְהַבְלִיט אֶת עַצְמָם,

מְדַבְּרִים בְּדִיקְצְיָה מֻגְזֶמֶת, בְּאִטִּיּוּת מְחַרְפֶנֶת, בְּפַתְיָנוּת מְזֻיֶּפֶת,

בְּחוּשָׁנִיּוּת סָכָרִינִית, לֹא מְסֻגָּלִים לִכְבּשׁ וּלְהַחְבִּיא אֶת אֵימַת

הַתְּשׁוּקָה הַבּוֹעֶרֶת בְּגוּפָם. מְשׁוֹרְרִים בּוֹעֲטִים בְּזַעַף אֶת הַמִּיקְרוֹפוֹן

כְּשֶׁיֵּשׁ רַחַשׁ בַּקָּהָל וְלֹא מַקְשִׁיבִים לָהֶם קֶשֶׁב דַּק מִדַּק לִתְחוּשָׁתָם

וְיוֹצְאִים בִּסְעָרָה מֵהָאוּלָם כְּשֶׁכַּנְפוֹת הַמְּעִיל שֶׁלָּהֶם מִתְנוֹפְפוֹת

בָּרוּחַ. מְשׁוֹרְרִים

–

נוֹחִים לְהֵעָלֵב, וְגַם אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת ,וְלָכֵן

כָּתַבְתִּי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה כְּמִזְכַּר אַזְהָרָה

לְכָל חֲבֵרַי לְמִגְזַר הַטְּרוּבָּדוּרִים הַמּוֹדֶרְנִיִּים:

מִי מִכֶּם שֶׁיִּתְעַסֵּק אִתִּי

אֲנִי אֲשַׁפֵּד לוֹ אֶת הַצּוּרָה

עַל הַחֹד הַמְּזֻיָּן

שֶׁל ר‎‎ֹמַח לְשׁוֹנִי.

נעם פרתום. צילם: מוטי קיקיון

ראו גם:

נעם פרתום בלקסיקון הסופרים העברי

נעם פרתום בפייסבוק

האלוהים של נעם פרתום

בדידות קיומית בעיר הגדולה: יובל גלעד על נעם פרתום

שמים פיות: שיר מאת נעם פרתום