אלון מלצר. צילם: אריק שולטן

הקדמה מאת אלי אשד

אלון מלצר הוא משורר לא כל כך ידוע, אך כזה המעורר עניין בחוגים של מביני דבר. זאת, הודות לפואמות הגדולות ובלתי-שגרתיות בעליל כיום, העוסקות בימי התנ”ך ובעולמות פנטסטיים שונים.

לפניכם פרקים מטיוטה של פואמת ענק של מלצר, העוסקת במלך ממלכת ישראל במאה התשיעית לפני הספירה אחאב, באשתו הרודנית והעקשנית השולטת מאחורי הקלעים בבעלה, במשפחתה ובממלכת ישראל כולה, וכן איזבל ואליהו הנלחם בהם. את הדמויות האלו מספר מלכים בתנ”ך, המוכרות היטב, מתאר מלצר מתאר בצורה לא שגרתית, היוצרת את הרושם שכולם חיים היום. לפיכך ולסיפור הקדום על מלך חזק ואשתו ועל נביא זעם יש גם משמעויות פוליטיות עכשוויות.

המלך אחאב. צייר: Guillaume Rouillé, 1553

אַחְאָב וְאֵלִיָּהוּ \ אלון מלצר

(בעולם מקביל סופר הסיפור קצת אחרת)

פרק 1

א

הִפְנָה לֶאֱלֹהִים עָרְפּוֹ וְחַי צָעִיר, עָף עַל עַצְמוֹ.

אַחְאָב, אָדָם חָפְשִׁי כִּמְעַט, חַי מוּל הָאֹפֶק הַפָּתוּחַ.

אָבִיו הַגֵּא שִׁלֵּם כִּכְִּרַיִם לְשֶׁמֶר, אֲדוֹנֵי הָהָר,

שֶׁהִסְתַּלֵּק עַל גַּב חֲמוֹר וְלֹא בָּכָה מִגַּעְגּוּעַ.

כִּי מֶה הָיָה שָׁם… אֲבָנִים, סְלָעִים וְרוּחַ לֹא רָגוּעַ

שׁוֹרֵק בְּבוּז, אוֹ נֶאֱנָח, אוֹ סְתָם תּוֹקֵף פִּתְאוֹם נִמְהָר.

פָּשׁוּט מְאוֹד הָיָה הַקֶּבֶר. רַק סֶלַע שֶׁל קִרְטוֹן שָׁטוּחַ.

(רַק עוֹד שָׁנִים יִבְנֶה הַבֵּן אַשְׁמָן מְלָכִים רָאוּי לִשְׁמוֹ).

ב

אַחְאִב אָהַב אֶת קִיר הַגֶּשֶׁם הַמִּתְקָרֵב אֶל הַשּׁוֹמְרוֹן

וּמְצַפֶּה הָיָה כָּל סְתָו לְבוֹא הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן.

בְּדִמְיוֹנוֹ רָאָה אֶת בַּעַל הַמְּקֻרְנָן מַשְׁלִיךְ בְּרָקִים

לָאֲדָמָה הַחֲרֵבָה לְעוֹרְרָהּ מִתַּרְדֵּמָה

וּלְהַצִּית אֶת יִחוּמָהּ, עַד שֶׁתִּשְׁכַּח לַחָה אֶת שְׁמָהּ

וְתֵעָתֵר וְתִתְמַכֵּר; כָּל אֲפִיקֶיהָ מְחַכִּים

לְזִרְמָתוֹ… נַחֲלֵי אַכְזָב יַכּוּ גַּלִּים שׁוּב בְּשָׂשׂוֹן

וַעֲנָנִים גְּדוּשֵׁי מָטָר חִישׁ יַחְלְפוּ קָרוֹן קָרוֹן.

ג

אֶת חֹם הַקַּיִץ לֹא חִבֵּב. תְּכֹל הַשָּׁמַיִם הַצּוֹרֵב

וְהַזְּבוּבִים וְהָאָבָק. חָשׁ כְּווּי חַמָּה, חֲסַר מָגֵן.

עַל כֵּן הִשְׁתַּחֲוָה לַבַּעַל, אֶל הַגְּשָׁמִים הַסַּגְרִירִי,

וְאַף בָּנָה לוֹ מִין מִזְבֵּחַ עִם פֶּסֶל רָם נוֹשֵׂא אַלָּה,

אַשְׁפַּת בְּרָקִים עֲלֵי גַּבּוֹ וְקֶשֶׁת סַסְגּוֹנִית גְּדוֹלָה.

אָמְנָם עַל יהוה שָׁמַע, אֲבָל רָאָה בּוֹ אֵל נִרְגָּן,

אֵל מִדְבָּרִי וְלֹא יַצִּיב, חֲסַר סִפּוּק וַעֲרִירִי.

תָּמִיד כּוֹעֵס, מַטִּיף מוּסָר וּמְקַרְקֵר כְּמוֹ עוֹרֵב

ד

וּמְאַיֵּם מַמָּשׁ בְּלִי סוֹף, כְּאִלּוּ אֶת עַמּוֹ שׂוֹנֵא.

אֵל מְעַצְבֵּן, לֹא מְהַנֶּה. רַוָּק זָקֵן ‘שׁוֹלֵט בָּדָד’.

אֲבָל הַבַּעַל הוּא נֶחְמָד. נָשׂוּי הוּא לְשָׁלוֹשׁ בְּנוֹתָיו,

גִּלּוּי שֶׁל עֲרָיוֹת נִלְהָב. הֵן לָאֵלִים הַכֹּל מֻתָּר.

פִּדְרַי בַּת אוֹר הָעַרְפִלִּית, טַלַּי שֶׁעֶרְיָתָהּ מָטָר.

אַרְצַי, חֲמַקְמוּקֵי עָפָר. גַּם נְעָרִים אֶת אֲחוֹרָיו

לֹא מַפְקִירִים עֵת הוּא חַרְמָן וּקְצָת עָיֵף מִכּוּס וְדַד.

בִּי-סֶכְּסוּאָל, קִיתוֹן תְּשׁוּקָה, מָכוּר לְכֹל שֶׁמְּהַנֶּה.

ה

וְגַם אַחְאָב חָגַג חַיִּים. דָּפַק מְלֵא אוֹן כָּל מָה שֶׁזָּז,

אַךְ עִם אִיזֶבֶל הִתְחַתֵּן מִטְּעָמִים מְדִינִיִּים.

עִם בַּת אֶתְבַּעַל הַקְּשׁוּחָה שָׁכַב רַק מֵחִבַּת צִידוֹן.

שִׁפֵּד אוֹתָהּ כִּידוֹן כִּידוֹן רַק פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ

וּפַעֲמַיִם חִישׁ גָּמְרָה אַךְ לֹא הִתְחִילָה כְּלָל לִשְׂבֹּעַ.

אַחְאָב, דַּחִילַק, עוֹד סִיבוּב. אֲנִי שִׁפְחָה. אַתָּה אָדוֹן.

אָז קְפֹץ עוֹד קְצָת עַל הַבְּאֵר. כֹּה קְצָת אֲנַחְנוּ מִזְדַּיְּנִים.

אֵינְךָ מַשְׁמִיעַ כְּלַל קוֹלוֹת. שְׁאַג כְּאַרְיֵה, צְוַח כַּאֲוָז.

ו

אַךְ הוּא הִשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל דָּג וְרָץ מָלֵא אֶל עוֹד פִּילֶגֶשׁ.

נָשִׁים הָיוּ לוֹ כְּלִי בִּלְבַד, אַךְ לְמַלְכָּן הִשְׁתּוֹקְקוּ.

שָׁעוֹת חִכּוּ לוֹ וְחִכּוּ, אַךְ הֶחְלִיפָן כְּמוֹ גַּרְבַּיִם.

אָהַב לִשְׁמֹעַ עַל קְרָבוֹת, שֶׁכָּל חַיָּל וְתִיק תֵּאֵר.

שָׁעוֹת הָיָה יוֹרֶה בְּקֶשֶׁת, מַשְׁלִיךְ חֲנִית אוֹ מְמַהֵר

לִקְרַב מַגָּע, אוֹ סַכִּינִים, הֵעִיף חַרְבּוֹ, הֶחְלִיף יָדַיִם.

הָיָה קוֹצֵץ מְלָפְפוֹנִים, שֶׁחַיָּלָיו בַּפֶּה הֶחְזִיקוּ,

אוֹ נְעָרִים בְּעַכּוּזָם. קָצַץ לְשׁוֹן חֲמוֹר בְּלִי רֶגֶשׁ.

ז

וְכָךְ חָלְפוּ הָעֲלוּמִים בְּאִמּוּנִים, מַעֲרֻמִּים.

נָטַע עֵצִים לָאֲשֵׁרָה הַמְּהַלֶּכֶת עַל הַיָּם

וְכֹהֲנוֹת פִּרְיוֹן לָרֹב עִבֵּר, כָּבַשׁ כְּאֵיל נָגַח,

אַךְ לִפְעָמִים הִשְׁתַּעֲמֵם עַד שֶׁפָּרְצָה פִּתְאוֹם בַּצֹּרֶת.

נִנְעַל אָז רֶחֶם הָרָקִיעַ וּנְעוּרָיו הָפְכוּ נְעֹרֶת.

אַף אִם הִגִּיעַ עָב קָטָן, שׁוּם רְבִיבוֹן מִמֶּנּוּ גַּח.

הֵן פַּעֲמַיִם כְּבָר הַחֹרֶף הִגִּיעַ רֵיק… כְּלֹא קַיָּם.

אָהַב סוּפוֹת וּשְׁמֵי סַגְרִיר. דִּרְדּוּר קוֹלָם שֶׁל רְעָמִים.

ח

בְּרָקִים יָפִים וַאֲיֻמִּים, אַךְ נְשִׂיאִים וְגֶשֶׁם אַיִן.

הַאִם הַרְחֵק הִפְלִיג הַבַּעַל… הָאֲדָמָה כֹּה עֲגוּנָה.

אוּלַי יהוה הַשּׁוֹלֵט? עָלַי לִמְצֹא נְבִיא אֱמֶת.

אֲבָל בֵּינְתַיִם אֵלִיָּהוּ הִסְתִּיר עַצְמוֹ בְּנַחַל כְּרִית.

הָיָה מִתּוֹשָׁבֵי גִּלְעָד, פָנָט עִם נֶפֶשׁ אַכְזָרִית.

נִרְאָה כְּמוֹ הִיפִּי מִזְדַּקֵּן, אוֹ הוֹמְלֶס-פֶּרֶא מִתְעַמֵּת.

חֲסַר פְּשָׁרוֹת וּנְטוּל גְּוָנִים. שׁוֹפֵט, שֶׁאֵין לוֹ חֲנִינָה.

וְכֹה מָלֵא בָּאֱלֹהִים… בּוֹדֵד כְּמוֹתוֹ, מַר וְעוֹיֵן.

ט

כְּלָל לֹא קִבֵּל מִתְקָן “מֵי עֵדֶן”. אָמַר לוֹ אֱלֹהִים: תִּשְׁתֶּה

מִמֵּי הַנַּחַל הַזּוֹרְמִים עִם קֵיְטֶרִינְג-עוֹרְבִים כָּל יוֹם.

סִדּוּר מֻצְלָח לִזְמַן קָצָר. כָּל בֹּקֶר לֶחֶם וּבָשָׂר.

בַּצָּהֳרַיִם שׁוּם דָּבָר. בָּעֶרֶב שׁוּב אוֹתוֹ תַּפְרִיט.

שָׁכַב שָׁלֵו בְּצֵל שֶׁל שִׂיחַ, אַךְ הִתְיַבֵּשׁ לוֹ נַחַל כְּרִית.

חֲבָל! אֶת הָעוֹרְבִים חִבֵּב וְאַף הִטִּיף לָהֶם מוּסָר

כִּמְעַט כְּמוֹ פְרַנְסִיס מֵאָסִיזִי… אַךְ יֵשׁ לִשְׁמֹר עַל הַקִּיּוּם.

אָהַב חַיּוֹת. לֹא בְּנֵי אָדָם. סָח אֱלֹהִים בְּקוֹל בּוֹטֶה:

י

עֲזֹב סוֹף סוֹף אֶת אֲהוּבֶיךָ וּמֵעוֹרְבֶיךָ הִפָּרֵד!

קוּם לֵךְ צָרְפָתָה לְצִידוֹן. הֱיֵה טַפִּיל עַל צַוָּארָהּ

שֶׁל אַלְמָנָה מָרָה, קְשַׁת יוֹם. כִּתֵּת רַגְלָיו הַשְּׁרִירִיּוֹת

וְאַף בַּלַּיְלָה הִשְׂתָּרֵךְ וְגֵץ פּוֹלָרִיס בְּעֵינָיו,

עַד שֶׁקָּרַס מֵעֲיֵפוּת, עָקוּץ כֻּלּוֹ וּמִתְגָּרֵד.

הָיוּ לוֹ חֶזְיוֹנוֹת מָרוֹם. אֱמוּנָתוֹ אֵשׁ טְהוֹרָה,

אַךְ כֹּה נֻקְשָׁה, חַסְרַת פְּשָׁרוֹת. לְהַאֲמִין… אוֹ לֹא לִהְיוֹת!

אֶת שְׂעָרוֹ כָּלַל לֹא חָפַף. שְׁזוּפִים מְאוֹד הָיוּ פָּנָיו.

יא

חָטְמוֹ כִּמְעַט תַּתְרָן, אָלֶרְגִּי, מַזְכִּיר קְצָת אֶת אַפּוֹ שֶׁל לוֹרְקָה.

עֵינָיו כְּצֶמֶד שִׁפּוּדִים, נוֹקְבוֹת מַמָּשׁ כְּמוֹ מַרְצֵעַ.

לֹא גְּבַהּ קוֹמָה, אַךְ רְחַב כְּתֵפַיִם וְעִם יָדַיִם חֲזָקוֹת.

בְּתוֹר נָזִיר עִם לֵב טָהוֹר דַּוְקָא הָיָה לוֹ כְּלִי מַרְשִׁים,

אַךְ מְאֻלָּף לַחֲלוּטִין. בִּמְאוּרָתוֹ נָם רַךְ כְּחֹלֶד.

הוּא חַי אֶת זֹהַר עֲתִידוֹ. הֵיאַךְ נוֹלָד קָדוֹשׁ-רוֹצֵחַ?!

הָאֵל מֻפְתָּע נָד בְּרֹאשׁוֹ. רָאָה עָתִיד… דָּם… זְעָקוֹת!

חִקּוּי נִלְעָג קְצָת שֶׁל עַצְמִי, קוֹטֵל הַלִּוְיָתָן, מַר אוֹרְקָה!

יב

מַאֲמִינַי עוֹד יַהַפְכוּהוּ רוֹאֶה וְלֹא נִרְאֶה כָּל סֵדֶר.

מִין סַבָּא-רַבָּא-דָנִידִין חָבִיב עִם כּוֹס שְׁמוּרָה רַק לוֹ.

יַשְׁאִירוּ דֶּלֶת קְצָת פְּתוּחָה שֶׁאֶל בֵּיתָם יַחְמֹק בְּשֶׁקֶט.

לוּ הִכִּירוּהוּ בֶּאֱמֶת הָיוּ שָׂמִים מַנְעוּל כָּבֵד

וְעוֹד שְׁלוֹשָׁה וְשׁוֹמֵר סַף… אֲבָל תּוֹמְכַי, כְּבָשִׂים בָּעֵדֶר.

תְּמִימִים וְכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. אוֹתִי, הָאֵל יְהַלְּלוּ.

לוֹ הִכִּירוּנִי בֶּאֱמֶת, הָיוּ פּוֹגְשִׁים דְּמוּת מְרַתֶּקֶת,

אַךְ רְחוֹקָה מִדִּמְיוֹנָם. בּוֹדֵד אֲנִי… ‘סָרוּט’… אוֹבֵד!

יג

מֹשֶׁה הִכִּיר אוֹתִי הֵיטֵב. רַק זְמַן קָצָר חִבֵּב אוֹתִי,

עַד שֶׁעָנַשְׁתִּי אֶת בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אָחִיו הַתָּם.

אוֹ אָז כִּמְעַט שָׂנֵא אוֹתִי, אַךְ גֵּץ חִבָּה אוּלַי נוֹתָר.

הֵן אֲהַבְתִּיו לֹא כְּאָדָם, אֶלָּא כִּבְנִי כִּמְעַט הָיָה לִי.

אֵיזֶה אָדָם! אֵיזֶה מַנְהִיג! וְהוּא הֲרֵי הָיָה כְּמוֹתִי.

שְׂנָאָם כִּמְעַט כְּמִיזַנְטְרוֹפּ אַךְ בַּחָכְמָה הִנְהִיג אוֹתָם

וְהִצְעִידָם לְשׁוּם מָקוֹם. (כִּי לֵב עַבְדוּת הוּא מְיֻתָּר…)

אַחְאָב אַכְזָר, גַּם אֵלִיָּהוּ וְגַם אֲנִי… אֲנַחְנוּ טְרוֹיְקָה!

יד

אֶצְפֶּה בְּנַחַת בַּסִּפּוּר שֶׁרַק הִתְחִיל לְהִתְגַּלְגֵּל

עִם כּוֹס קָפֶה עָרֵב שֶׁל נַחְלֶה, אֲשֶׁר בֻּשַּׁל עַל גֶּחָלִים.

רַגְלַי עַל רֹךְ שְׁרַפְרַף עָנָן, גַּבִּי עַל כֵּס מְנַהֲלִים.

יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים… וּמְעַנְיֵן מְאוֹד יִהְיֶה…

פרק 4

א

אֶת צְעִירֵי הַנְּבִיאִים חִפֵּשׂ לוֹ וְעֵינָיו קוֹדְחוֹת.

לָפַת אוֹתָם בְּעָרְפֵיהֶם. הֵם בָּאוּ מֵהָעִיר יְרִיחוֹ.

שְׁנֵי תְּאוֹמִים חִנָּנִיִּים. הוֹרִיד אוֹתָם אֶל הַקִּישׁוֹן.

סְבִיבוֹ כָּל הָרוֹצְחִים בָּעָ”ם עִם בְּעִיטוֹת, צְלִיפוֹת עָנָף,

סְטִירוֹת, דְּקִירוֹת סַכִּין קְטַנּוֹת וְהַקְּלָלוֹת הֲכִי דּוֹחוֹת

הֵאִיצוּ אֶת רוֹאֵי הַבַּעַל, שֶׁהֲמוּמִים כְּלָל לֹא מָחוּ.

הָאַיָּלִים נָגְחוּ בָּהֶם. הַזְּאֵבִים חָרְצוּ לָשׁוֹן.

הַנְּשָׁרִים עוּגָה כְּבָר עָגוּ וְסוּס אֶחָד פִּתְאוֹם צָנַף.

ב

כַּמָּה יָפִים הַנְּעָרִים הִרְהֵר חוֹשֵׁק אָז אֵלִיָּהוּ.

הִשְׁחִיז אַט אַט בְּסַבְלָנוּת אֶת סַכִּינוֹ וְהֵם רוֹאִים.

וְאָז בְּנֹעַם עִם חִיּוּךְ, חֲצִי זִקְפָּה חֲצִי מֻסְתֶּרֶת

בַּאֲזוֹרוֹ, עוֹר נָח עַל עוֹר, שָׁחַט אוֹתָם כְּמוֹ בְּחִבָּה.

אֶחָד הִסְפִּיק לוֹמַר רַק: אִמָּא! וְהַשֵּׁנִי שָׁכַח כְּלַל מִי הוּא.

הַכָּרָתוֹ הִתְעַרְפְּלָה. עֲדַיִן חַי וְזֶה הִפְעִים

לֵב אֵלִיָּהוּ הַשּׁוֹקֵק. אֵיךְ הַסַּכִּין אַט אַט עוֹבֶרֶת

עַל צַוָּארוֹ הַבַּרְבּוּרִי. נִפְלָא לִרְצֹחַ עִם סִבָּה!

ג

הַשְׁאִירוּ אֶת הַצְּעִירִים רַק לִי! הוֹרָה לְכָל הַשּׁוֹחֲטִים

וְהֵם חִיְּכוּ חִיּוּךְ מוּזָר. אַחַר שִׁבְעָה… פִּתְאוֹם גָּמַר

וּבְעֵינַיִם זוֹהֲרוֹת מָחָה יָדָיו הַחֲמוּצוֹת

עַל גְּלִימָתוֹ הַמְּהוּהָה. אוֹקֵי… סִיַּמְנוּ לְהַיּוֹם!

אֵי נְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה. הַנְּעָרִים כֹּה מְעַטִּים.

נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם זֶה הַמֶּלֶךְ. חֲצִי מְלָאכָה, זֶה טַעַם מַר.

אֵין הֲנָאָה לִקְטֹל זָקֵן, שְׂבַע חֲטָאִים, פָּנָיו פְּרוּצוֹת.

אַךְ נַעַר שֶׁנּוֹתָר בּוֹ תֹּם… זֶה עֹנֶג כֹּה נִפְלָא, אָיֹם!

ד

בֵּין הָעֵצִים עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהִשְׁתָּאָה עַל הַחוֹזֶה.

חָשַׁבְתִּי תִּמְהוֹנִי תָּמוּהַּ, מִין הוֹמְלֶס אֱלֹהִי בְּשֶׁקֶל,

אַךְ הוּא גָּרוּעַ אַף מִמֶּנִּי. אֵין בּוֹ גַּרְגֵּר שֶׁל רַחֲמִים.

אֲנִי קוֹטֵל כְּשֶׁעַצְבָּנִי, אַךְ הוּא הוֹרֵג כִּי זֶה נָעִים.

זֶה מְגָרֶה אוֹתוֹ עַד מָוֶת! כַּמָּה נוֹרָא הָאִישׁ הַזֶּה!

הָאֱלֹהָיו דּוֹמֶה לוֹ קְצָת? אֵל עִם אַלָּה בְּאֹרֶךְ דֶּקֶל.

עַל פִּי הַסִּפּוּרִים קַטְלָן הוּא, מוֹחֵק עָרִים, עַמִּים שְׁלֵמִים.

עָלַי לְהִתְחַשֵּׁב בַּשְּׁנַיִם. רוֹאִים בִּי אִישׁ שֶׁל חֲטָאִים!

ה

לוּ רַק יָכֹל הָיָה שׁוֹחֲטֵנִי, מַגִּיר דָּמִי אֶל הֶעָפָר.

הֵן גַּם אֲנִי אוֹהֵד הַבַּעַל, אֲבָל אוּלַי הוּא לֹא קַיָּם,

אוֹ מְפַחֵד מיהוה וּמִסְתַּתֵּר בֵּין הֶעָבִים.

הֲיֵשׁ שְׁנֵי שַׁלִּיטִים בַּחֶלֶד?! אֶחָד קָטֹן, אֶחָד גָּדוֹל

וְכָל הַשְּׁאָר: אֵל, אֲשֵׁרָה, עַשְׁתֹּרֶת… הֲלִבִּי כָּפַר

פִּתְאוֹם בְּכָל הַמַּמְבּוֹ-גַ’מְבּוֹ. כִּי אִם יֶשְׁנָם, אַיָּם? אַיָּם!

כִּי אֵשׁ שְׁחָקִים לוֹחֶכֶת מַיִם אֵינָהּ סְתָם טְרִיק, סִפּוּר כְּזָבִים.

הֵן רְאִיתִיהָ בְּעֵינַי חוֹרֶכֶת בְּשַׂר פַּר בְּלִי לַחְדֹּל.

ו

עָמַד בָּדָד בְּבֵית הַשֵּׁן. הִשְׁקִיף תּוֹהֶה מֵהַחַלּוֹן.

הִתְלַכְסְנוּ מַקְּלוֹת הַגֶּשֶׁם וְרוּחַ רְסִיסִים הֵטִיס

אֶל לְחַיָּיו וְאֶל מִצְחוֹ. כַּמָּה נִפְלָא לִשְׁמֹעַ… גֶּשֶׁם!

מָטָר, יוֹרֶה, זַרְזִיף וְדֶלֶף, מָסַךְ טִפּוֹת אָפֹר הוֹמֶה.

וַדַּאי יִגְאוּ מֵי הַקִּישׁוֹן. הוֹ, נַחַל דָּם מְלֵא קָלוֹן.

גְּוִיּוֹת גְּוִיּוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם. לְכָל אַחַת בַּכִּיס כַּרְטִיס

לְהַפְלָגָה אֶל תְּהוֹם הַיָּם. הַאִם הוּא חָשׁ טִפַּת אָשָׁם,

כְּבוֹד הַנָּבִיא הָרַצְחָנִי. נוּ, לְפָחוֹת אֵינִי צָמֵא…

ז

כַּמָּה שָׁתִיתִי… נְהָרוֹת… הַאִם רָצַחְתִּי עֲבָדִים

וְאַף כְּלָבִים כְּדֵי לִרְווֹת. כָּעֵת זוֹ מִין זְוָעָה מֻפְרֶכֶת.

מוּטָב לִנְעֹל הַזִּכָּרוֹן וְלֹא לִזְכֹּר מָה שֶׁעָבַר…

אָבִי נָתַן לִי לֵב אַכְזָר, אֲבָל חֹרִים בּוֹ זְעִירִים

וְהַחֹרִים הֵם הִרְהוּרִים. צָבַרְתִּי מַיִם בְּכַדִּים.

בָּנִיתִי שְׁנֵי מַאֲגָרִים. בְּאֵר חָפַרְתִּי מְבֹרֶכֶת

כֹּה עֲמֻקָּה. שׁוּב לֹא אֶצְמָא. הַחֹרֶב עֲלוּמַי שָׁבַר.

בָּא אֶל אִיזֶבֶל לְבַשְּׂרָהּ: הַנְּבִיאִים מְבֻתָּרִים!

ח

הֵיטֵב תֵּאֵר לָהּ אֶת הַסְּצֶנָה. פָּקְחָה עֵינֶיהָ לִרְוָחָה.

סָגְרָה כְּמוֹ קְפִיץ אֶת יְרֵכֶיהָ, כִּסְּתָה אֶת יַעַר עֶרְוָתָהּ

וְאִגְרְפָה כַּפּוֹת יָדֶיהָ, חָרְקוּ שִׁנֶּיהָ הַיָּפוֹת

וְהִתְהַלְּכָה סְחוֹר סְחוֹר בַּחֶדֶר. פִּתְאוֹם צָרְחָה כִּכְרוּכְיָה:

הַבֵּן זוֹנָה הַמְּסֹאָב, דּוֹס מְהַדֵּס, תַּלְיָן דּוֹחֶה.

הוּא עָאלֶק אִישׁ הָאֱלֹהִים. סָדִיסְט קָטָן, נָבָל סוֹטֶה.

אֶשְׁלַח אֵלָיו מִיַּד שָׁלִיחַ. אִם הוּא ליהוה שָׁפוּט,

אֶטְחַן גּוּפוֹ שֶׁל הַמַּסְרִיחַ. קְצִיץ לוּף. הָאִישׁ הַזֶּה חַיָּה!!

ט

גַּם אַתְּ רָצַחְתְּ אֶת נְבִיאָיו, אָמַר אַחְאָב כְּמוֹ בְּרִשּׁוּל.

הֵן אֵין הֶבְדֵּל כְּלָל בֵּינֵיכֶם. שְׁנֵיכֶם רוֹצְחִים וְגַם אֲנִי.

אָז מָה פִּתְאוֹם אַתְּ מִתְקוֹמֶמֶת, חַפָּה, תַּמָּה כְּמוֹ שִׁלְגִּיָּה.

עוֹשָׂה גַּלִּים וּמִתַּמֶּמֶת. שִׁמְעִי… רָאִיתִי אֶת הָאֵשׁ

הַמְּלַחֶכֶת אֶת הַמַּיִם. עַז יהוה. אֵינֶנּוּ שׁוּל!

אוּלַי הוּא לֵב כָּל הָרָקִיעַ וְכָל הַשְּׁאָר בְּלוֹף רֵיקָנִי.

עָמְדָה מוּלוֹ, חָשְׂפָה שִׁנַּיִם. הוּא! יהוה! מַעֲשִׂיָּה!!

אֵין אֱלֹהִים כָּזֶה בִּכְלָל. אֶת הָאֱמֶת אַתָּה מְשַׁבֵּשׁ!

י

הִפְנָה אַחְאָב לָה אֶת גַּבּוֹ. יָרַד אַט אַט אֶל הַמִּטְבָּח

וְעוֹד תּוֹהֶה וּמְהַרְהֵר וּמַשֶּׁהוּ בּוֹ כְּמוֹ מִתְעַרְעֵר

הוֹרֶה לְשֶׁפִי, טַבָּחוֹ, שֶׁיְּבַשֵּׁל קַנְקַן קָפֶה.

יָשַׁב לוֹ עַל כִּסֵּא שֶׁל עֵץ. הֵצִיץ הַסּוּ-שֶׁף וְנָסוֹג

בְּבֶהָלָה. הֵן זֶה הַמֶּלֶךְ… קָרָא אַחְאָב לוֹ: סְגַן טַבָּח!

בּוֹא שֵׁב אִתָּנוּ, שְׁתֵה קָפֶה. חָשַׁב: שִׂכְלִי קְצָת מִתְעוֹרֵר.

עַל קְצֵה סַפְסָל יָשְׁבוּ בְּפַחַד. הֲיֵשׁ לָכֶם דְּבַר מַאֲפֶה?

חִיֵּךְ אָז שֶׁפִי בִּפְלִיאָה. וַדַּאי מַלְכִּי. אֵין מָה לִדְאֹג.

יא

עוּגָה, תּוּפִין, פַּכְסָם, רְקִיק, פַּת בַּג טְרִיָּה, אוֹ גְּלוּסְקָאָה.

גַּם פַּשְׁטִידָה כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתָּ, מִיץ רִמּוֹנִים, אוֹ יַיִן טוֹב.

הִשְׁלִיךְ אַחְאָב שַׂקִּיק שֶׁל כֶּסֶף וְקָם, מָתַח זְרוֹעוֹת, חִיֵּךְ.

לַשֶּׁף שְׁנֵי שְׁלִישׁ הַדִּינָרִים. לַסּוּ-שֶׁף הַנּוֹתָר… שִׁמְעוּ נָא!

הָכִינוּ לִפְעָמִים סָלָט. אוֹמְרִים שֶׁזֶּה בָּרִיא נוֹרָא.

אֵינִי צָעִיר כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי. בַּצֹּרֶת זוֹ גָּרְמָה לַחְשֹׁב.

עָלַי לִשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתִי בְּחָרִיצוּת, אַחֶרֶת אֵיךְ

אֶשְׁלֹט שָׁנִים בְּמַמְלַכְתִּי. אַל תִּשְׁכְּחוּ גַּם חוּמוּס, טְחִינָה!

מות אחאב

פרק 11

א

וְאִישׁ אֶחָד, נָבִיא שׁוּלִי, שֶׁהַמִּקְרָא מָחַק אֶת שְׁמוֹ,

פָּנָה אֶל יְדִידוֹ (אֵין שֵׁם): הַכֵּנִי נָא, תְּקַע לִי אֶגְרוֹף.

מִצְוַת הָאֵל – הַצְלֵף סְטִירָה וּרְמֹס לִי אֶת הַבְּהוֹנוֹת.

מְשֹׁךְ אַפִּי, הַפֵּל שִׁנַּיִם וּמְעַךְ לִי אֶת הָאֱגוֹזִים.

וַיְּמָאֵן הָאִישׁ הַתָּם. הִרְהֵר: שִׁנָּה אֶת טַעֲמוֹ…

עַל כִּי סֵרַבְתָּ לִדְבַר אֵל, מָחָר אַרְיֵה אוֹתְךָ יִטְרֹף.

מִהֵר וַיְּחַפֵּשׂ עוֹד פְרָיֶר. הָאֵל צִוָּהּ לְהִתְעַנּוֹת.

הַכֵּה אוֹתִי בְּכָל הַגּוּף. מֻתָּר לְךָ גַּם לְהַגְזִים…

ב

הִכָּהוּ אָז הַכֵּה וּפְצֹעַ. חָבַט בְּאֶלֶף אֳפָנִים.

אָז הַנָּבִיא הַשִּׁגְיוֹנִי הִמְתִּין לַמֶּלֶךְ הָאָרוּר,

אַךְ אֶת עַצְמוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר עַל אֵם הַדֶּרֶךְ הַיְּבֵשָׁה.

וּכְשֶׁעָבַר אַחְאָב זְקוּף גֵּו עַל גַּב סוּסוֹ הָעַז, פַּרְסוּתָא,

עִם הַפָּמַלְיָה הַשּׁוֹעֶטֶת בָּלַם אוֹתָם אֲפֹר פָּנִים.

צָרַח וְלֹא הֵבִין הַמֶּלֶךְ. חֲזֹר שֵׁנִית. דַּבֵּר בָּרוּר!

הַקְשֵׁב לִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְאַל תַּפְסִיק בְּבַקָּשָׁה:

נָכְרִי אֶחָד הוֹלִיךְ אָדָם וְצָעֲדוּ כְּמוֹ בְּנִיחוּתָא.

ג

רָאָה אוֹתִי צוֹעֵד לַשּׁוּק. אָמַר לִי: שְׁמֹר הָאִישׁ הַזֶּה

בְּעַד כִּכַּר שְׁלֵמָה שֶׁל כֶּסֶף. אִם יֵעָדֵר… אַתִּיז רֹאשְׁךָ!

כְּשֶׁעָמַדְתִּי עַל הַמֶּקַח עִם פּוּר, מוֹכֵר הַיְּרָקוֹת,

בָּרַח חִישׁ קַל כִּי גַּב הִפְנֵיתִי. מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו, הַמֶּלֶךְ?

אֶת מִשְׁפָּטְךָ אַתָּה חָרַצְתָּ, הֵשִׁיב אַחְאָב. שָׂא עָנְשְׁךָ!

הֵסִיר הָאֵפֶר מִגּוּפוֹ. פִּהֵק הַמֶּלֶךְ… עוֹד חוֹזֶה.

שִׁלַּחְתָּ זֵד אֶת-אִישׁ-חֶרְמִי, עַל כֵּן הַשְׁלֵם עִם הַמַּכּוֹת,

כִּי נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ. עַמְּךָ יֻקְרַב לְאֵשׁ הַמֹּלֶךְ!

ד

הִמְשִׁיךְ לִרְכֹּב סַר וְזָעֵף וּבָא שׁוֹמְרוֹנָה עַצְבָּנִי.

כָּל כָּךְ עָיַף מִנְּבִיאִים, אוֹכְלֵי חִנָּם, רוֹאֵי שְׁחֹרוֹת,

קַשְׁקְשָׁנִים וְטַפִּילִים וְעַצְלָנִים שֶׁלֹּא עוֹבְדִים.

חוֹשְׁבִים טוֹבִים הֵם מִכֻּלָּם. אַיֵּה אִשְׁתִּי הָאָנוֹכִית!

אֶפְרֹק עָלֶיהָ זַעֲמִי. אַכֶּה כּוּסַהּ הָעֶשְׂבּוֹנִי

עַד שֶׁאַגִּיעַ לַמֵּעַיִם. אֶתְלֹשׁ לוֹ כָּל הַשְּׂעָרוֹת.

אֶקְרַע אֶת עַכּוּזָהּ לִשְׁנַיִם. אַתִּיז עָלֶיהָ מֵי וְרָדִים.

אֶדְהַר סְמוּק אוֹן עַד אוֹר הַבֹּקֶר, חוֹרֵץ לָשׁוֹן לָהּ וּמַלְחִית.

ה

אֲבָל אִיזֶבֶל הִתְעַמְּרָה בּוֹ. רֹאשִׁי כּוֹאֵב. יֵשׁ לִי מִיגְרֶנָה.

וְגַם דַּלֶּקֶת בָּאֵיבָר. טְחוֹרִים גְּדוֹלִים מְאוֹד צָמְחוּ לִי.

תִּשְׁמַע… בֵּינֵינוּ זֶה נִגְמַר. מִמְּךָ שָׁנִים הֵן הִתְאַכְזַבְתִּי,

אָז מְאַהֵב שָׁחֹר לָקַחְתִּי וְלוֹ יֵשׁ כְּלִי בְּאֹרֶךְ מֶטֶר.

אַךְ הוּא סָטַר לָהּ, עָף רֹאשָׁהּ. טָרַף אוֹתָהּ כְּמוֹ פִּירָנָה.

לָפַת עָרְפָּהּ בְּיָד קָשָׁה. שִׂנְאִי אוֹתִי וְקַלְּלִי.

סִרְטִי עָמֹק אֶת בּוֹעֲלֵךְ. תִּרְאִי, זֶה אֹנֶס מַלְכוּתִי!

פִּתְחִי עַכּוּז. עַכְשָׁו אָנָלִי… עוֹבְדִים קָשֶׁה בִּשְׁבִיל הַכֶּתֶר.

ו

הִלְקָה אוֹתָהּ בְּכָל כּוֹחוֹ עַד שֶׁאָדְמוּ שְׁתֵּי עַגְבוֹתֶיהָ.

צָרְחָה, אֲבָל הַדְּבַשׁ נִגַּר לָהּ. בָּכְתָה. לָפְתָה אֶת הַסָּדִין

בְּאֶגְרוֹפֶיהָ הַקְּטַנִּים וְאָז נִפְרַץ בָּהּ הַמַּבּוּעַ

בְּלִי סוֹף שַׁמְפַּנְיָה צְהֻבָּה אֶת יְצוּעָם הָפְכָה בִּצָּה.

וּלְבַסּוֹף יָרַד מִמֶּנָּה, אַךְ הָאֲוִיר מֵרֵאוֹתֶיהָ

כִּמְעַט נִשְׁאַב… נָשְׁמָה בְּקֹשִׁי. אַתָּה תִּתֵּן עוֹד אֶת הַדִּין!

פָּסַע עֵירֹם אֶל הָאַמְבָּט וּמְהֻרְהָר שָׁכַב רָגוּעַ.

אָכֵן, אֵין כְּמוֹ מִשְׁגָּל פָּרוּעַ מִדִּכָּאוֹן לִמְצֹא מוֹצָא.

ז

מוּלוֹ הוֹפִיעָה עִם סַכִּין אוֹתָהּ כִּוְּנָה אֶל צַוָּארוֹ,

אֲבָל פִּתְאוֹם נִשְּׁקָה אוֹתוֹ וְאַף סִבְּנָה גּוּפוֹ בְּמֶרֶץ.

אֶת שְׂעָרוֹ לִטְּפָה רַכּוֹת וְשָׁרָה לוֹ שִׁיר יַלְדוּתִי.

סוֹף סוֹף מְלֵאָה וּמְסֻפֶּקֶת. אַחְאָב, אוֹתִי תָּמִיד תַּכְרִיחַ!

הֵן כָּךְ אָהַבְתִּי – בְּמַכְאוֹב! נִכָּר הַגֶּבֶר בְּאֶבְרוֹ,

אַךְ לֹא אָרְכּוֹ הוֹפְכוֹ עִלּוּי, אֶלָּא הַסַּעַר וְהַפֶּרֶץ.

מֵהַחוֹמָה אַשְׁלִיךְ הַכּוּשִׁי. אֵדַע, אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי.

אֵינְךָ אוֹמֵר לִי זֹאת בְּפִיךָ… אַךְ כְּלִי זֵינְךָ לִי זֹאת מוֹכִיחַ.

ח

נָח בָּאַמְבָּט אַחְאָב הַמֶּלֶךְ וְהִיא פָּרְשָׁה אֶל הַסִּיאֶסְטָה.

תַּחְשֹׁב לָהּ זֹאת מָה שֶׁתַּחְשֹׁב… הֵן בַּמִּשְׁגָּל אוֹתָהּ שָׂנֵאתִי,

אַךְ לֹא עַכְשָׁו… אֲנִי רָדוּם. הֵי, עֶבֶד, לֵךְ הָבֵא כּוֹס יַיִן!

שָׁתָה. הִצְטַנְּנוּ הַמַּיִם. אָז קָם. הָלַךְ לוֹ אֶל חַדְרוֹ.

שָׁכַב. נִרְדַּם. סִיּוּט תְּקָפוֹ. חָלַם בּוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ כְּבָר מֵתָה,

אַךְ הוּא אוֹתָהּ מַמְשִׁיךְ לִשְׁגֹּל כְּמוֹ חַיָּה. אֲנִי פָּתֶטִי.

אֲבָל רֹאשָׁהּ הָפַךְ גֻּלְגֹּלֶת. אֶת הָאֲוִיר דָּפַק הַזַּיִן.

נוֹתְרוּ מִמֶּנָּה רַק רַגְלַיִם. שְׁאַר אֵיבָרֶיהָ נֶעֶדְרוּ.

פרק 12

א

אַחְאָב הָלַךְ אֶל יְדִידוֹ. מָצָא אוֹתוֹ עָסוּק בַּיֶּקֶב.

אֶת הַשְּׁמָרִים הַטִּבְעִיִּים מוֹסִיף אַט אַט אֶל הַתִּירוֹשׁ.

הִבִּיט נִפְעָם בֶּחָבִיּוֹת אוֹתָן הֵכִין נָבוֹת עַצְמוֹ.

הִרְהֵר: הָאִישׁ הַזֶּה מֻכְשָׁר וְרַק אִשְׁתִּי הַמְּטֻמְטֶמֶת

רָצְתָה הַבֹּקֶר גַּן יָרָק. הוֹ, בְּחַיַּי, סְתוּמָה עִם נֶקֶב!

תְּקוּעָה עַל שִׁגָּעוֹן אֶחָד. לֹא מַפְסִיקָה כָּל יוֹם לִדְרֹשׁ,

שֶׁלָּהּ אֶקְנֶה אֶת זֶה הַכֶּרֶם וְאֶעֶקְרֵהוּ. בִּמְקוֹמוֹ

אֶשְׁתֹּל גְּזָרִים, מְלָפְפוֹנִים. זְקוּקָה לָהֶם כְּשֶׁמְּיֻחֶמֶת,

ב

כִּי כְּשֶׁקּוֹפַחַת עַל רֹאשָׁה עוֹד שֶׁמֶשׁ קַיִץ אַכְזָרִית

זְקוּקָה חִישׁ לְ… סָלָט קָרִיר, שֶׁיְּצַנֵּן אוֹתָהּ בִּפְנִים.

מָקוֹם הֵכִינָה בַּמַּרְתֵּף וְתִכְנְנָה הַכֹּל מֵרֹאשׁ.

רַק כְּשֶׁצָּחַקְתִּי… הִשְׁתַּגְּעָה. אֲנִי רוֹצָה גִּנַּת יָרָק!

תָּפְסָה אוֹבְּסֶסְיָה שִׁגְעוֹנִית. נָתְנָה לִי כֶּסֶף מֵחָרִיט,

אֲשֶׁר חָסְכָה אוּלַי שְׁנָתַיִם מִדְּמֵי הַכִּיס הַקְּטַנְטַנִּים.

הִפְצִירָה בִּי דְּמוּעַת עֵינַיִם. אַדְמַת נָבוֹת אַתְחִיל לַחְרֹשׁ

מִיָּד כְּשֶׁאֶעֱקֹר הַכֶּרֶם. חִשְׁקָהּ אֶת פִּיהָ שֶׁחָרַק.

ג

אַךְ לֹא סִפֵּר לִידִידוֹ. חָזַר מֻתָּשׁ מֵהַדְּרָקוֹן.

הִרְגִּיל אוֹתָהּ לְפַעֲמַיִם, אַךְ הִיא קְשָׁרַתְהוּ בִּירֵיכֶיהָ

וְלֹא הֵנִיחָה לוֹ לָלֶכֶת עַד שֶׁעָיְפָה וְנִרְדְּמָה.

אָדָם הוֹלֵךְ וּמִתְחַתֵּן וְהַסִּבָּה רַק דִּיפְּלוֹמָטִית,

אַךְ אָז תָּקוּעַ עִם חַיָּה אוֹכֶלֶת כָּל, מַמָּשׁ רָקוּן.

הַכּוּס שֶׁלָּהּ לֹא מִתְעַיֵּף וְלַקִּנּוּחַ – אֲחוֹרֶיהָ.

הָעַיִן הַחוּמָה נִפְעֶרֶת…. וְהִיא שׁוֹכַחַת אָז אֶת שְׁמָהּ.

אֶמְכֹּר אוֹתָהּ לַמִּדְיָנִים כְּמוֹ יוֹסֵף. עֵז אַנְטִיפָּטִית!

ד

טָעַם סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל יַיִן. נִפְלָא! נָבוֹת, אַתָּה גָּאוֹן!

– אֶמְצָא מַחְלִיף, אֵרֵד מִצְרַיְמָה, לִלְמֹד אֵיךְ מְיַצְּרִים בָּהּ בִּירָה,

אָמַר נָבוֹת, עֵינָיו עוֹרְגוֹת. אִם רַק אֶמְצָא בַּרְנָשׁ הוֹלֵם.

אֶקְנֶה לְךָ כְּרָמִים שְׁלוֹשָׁה, אִם רַק תִּתֵּן לִי אֶת הַכֶּרֶם,

אָמַר אַחְאָב עִם קְצָת הִסּוּס. אִשְׁתִּי תָּפְסָה קְצָת שִׁגָּעוֹן.

רוֹצָה בְּכוֹחַ גַּן יָרָק. כָּל יוֹם שְׁטוּת זוֹ הִיא מַזְכִּירָה.

אַף כִּי אֶצְחַק אוֹ אֲלַגְלֵג דּוֹרֶשֶׁת זֹאת בְּקוֹל צוֹרֵם.

– אַף כִּי מַלְכָּה… אֵינִי מוֹכֵר! רֵעִי אַתָּה… הֵן לֹא תַּחְרִים!

ה

אוּלַי תִּכְעַס, תַּפְנֶה גַּבָּה וּבַמִּטָּה תִּסְגֹּר רַגְלַיִם.

– עֲזֹב, לִי תֵּשַׁע פִּילַגְשִׁים. אַךְ שְׁמַע… רֵעִי, הִיא מְסֻכֶּנֶת!

כְּשֶׁהִיא רוֹצָה הִיא מַשִּׂיגָה. הֵן לֹא תֵּדַע לִדְחוֹת סִפּוּק.

אֵין לָהּ מוֹשְׁכוֹת, אוֹ עַכָּבוֹת, אוֹ רֶסֶן שֶׁל מוּסָר… תָּמִית!

הַקְשֵׁב, אַחְאָבִי, אִם אָמוּת, הֵן תְּשַׁלְּמוּ רִבִּית שֶׁל פְּרַיְם.

נִפֹּל אִם כָּךְ יַחְדָּו לַתְּהוֹם. עַקְשָׁנוּתִי אֵינָהּ מוּבֶנֶת

אֲפִלּוּ לִי. לִבִּי עַקְשָׁן! אֵינִי שָׁקוּל. אֵין לִי אִפּוּק

בְּכָל מָה שֶׁקָּשׁוּר לְיַיִן וְנַחֲלַת אָבוֹת רִשְׁמִית.

ו

נָשִׁים, נָשִׁים, מִלְמֵל אַחְאָב. כּוֹרְכוֹת שְׁקָרִים עַל מוֹט הַפֶּלֶךְ.

הִזְהַרְתִּי… אָז נַמְשִׁיךְ לִשְׁתּוֹת. לְכָל אָדָם נִכְתַּב מוֹתוֹ.

וְהַהֶמְשֵׁךְ הָיָה עָגוּם. גָּנְבָה בַּלַּיְלָה חוֹתָמוֹ.

מִנְּתָה עֵדִים מְזֻיָּפִים, אֲשֶׁר הִפְלִילוּ אֶת נָבוֹת,

שְׁנֵי בְּנֵי בְּלִיַּעַל שֶׁאָמְרוּ: קִלֵּל הוּא אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ.

וְהַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים מִחוּץ לָעִיר סָקְלוּ אוֹתוֹ.

וְזֶה לָקַח שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת. זָקוּף עָמַד. שָׁתַת דָּמוֹ.

אַךְ לְבַסּוֹף קָרַס נָפַל. הֵיאַךְ נִכְרַת עֵץ כֹּה עָבוֹת.

ז

וְהוּא נוֹתָר בַּמַּחְשָׁבוֹת… שָׁכַב אַחְאָב בְּמִטָּתוֹ

וְלֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה. רֹאשׁוֹ מֻפְנֶה לַקִּיר הַקַּר.

מַחְשְׁבוֹתָיו כְּצוֹלְלוֹת שָׁקְעוּ עָמֹק לְשׁוּם מָקוֹם.

אִשְׁתּוֹ הִצִּיעָה לוֹ סִיגָר וּבְאַפּוֹ חָשׁ נְתָזִים

כְּשֶׁהוֹשִׁיטָה כּוֹס שַׁמְפַּנְיָה. שְׂמֵחָה הָיְתָה. פִּנְּקָה אוֹתוֹ.

אַךְ הִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ. שָׁלוֹם לְךָ, חָבֵר יָקָר…

אִם אֱלֹהִים יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם, שֶׁאֶת דָּמוֹ הַזַּךְ יִקֹּם.

מַגִּיעַ לָנוּ רַק גַּרְדּוֹם. הֵן שְׁנֵינוּ לַמּוּסָר בָּזִים,

ח

אַךְ בִּי דְּבַר מָה נֵעוֹר פִּתְאוֹם. מִין סֶדֶק דַּק בְּלֵב אָטוּם.

יֵשׁ מַשְׁמָעוּת לְטוֹב וְרַע… וְתֹאַר לֹא מַקְנֶה שׁוּם זְכוּת

לְהִתְנַהֵג כְּטַוָּסִים, כְּשׁוֹדְדֵי כְּרָמִים גַּסִּים.

כְּדֻכָּסִים נֶהֶנְתָנִים וּלְרַמּוֹת וּלְהָסִית,

בְּלִי מַעֲצוֹר סְתָם לְהָמִית. כָּל אֶגוֹצֶנְטְרִיּוּת –  טִמְטוּם!

כָּל יֻהֲרָה וְהִתְנַשְּׂאוּת עַל בַּעַל מַעֲמָד פָּחוּת

הִיא תְּהוֹם שֶׁאֵין לָהּ קַרְקָעִית. הֵן בְּדָמוֹ מִתְבּוֹסְסִים

אֲנַחְנוּ וְעַל כֵּן נָמוּת. עָנְשֵׁנוּ אֱלֹהִים יָשִׁית.

ט

שָׁכַב יָמִים וְשָׁבוּעוֹת. בְּשָׂרוֹ כָּחַשׁ. נִרְאָה כְּמוֹ שֶׁלֶד.

קָרַע בְּגָדָיו. לָבַשׁ רַק שַׂק. בָּא אֵלִיָּהוּ לְהַטִּיף,

אַךְ לֹא אָמַר לוֹ שׁוּם דָּבָר. רַק יָד הֵנִיחַ עַל כְּתֵפוֹ.

חֲבָל שֶׁרַק בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ הֵבִין הַמֶּלֶךְ טוֹב וְרַע,

הִרְהֵר הַגִּלְעָדִי דּוּמָם. הִנֵּה, עַל כֵּן יָפֶה הַחֶלֶד!

סִכּוּי תְּשׁוּבָה יֵשׁ לָאָדָם וְאַף כִּי מְאֻחָר… עָדִיף

לַחְזֹר אֶל חֶסֶד אֱלֹהִים. חַסְדּוֹ גָּדוֹל מִזַּעְפּוֹ.

שָׁלוֹשׁ שָׁנִים שְׁקֵטוֹת חָלְפוּ, אֲבָל אַחְאָב שָׂנֵא שִׁגְרָה.

י

רָצָה לָמוּת בִּסְאוֹן הַקְּרָב. לוּ יִזָּכֵר כְּפַּטְרִיוֹט.

הֵן בְּשִׁעוּר תָּנַ”ךְ אֶחָד עוֹד יְפַרְגֵּן לוֹ יֶלֶד קָט

אַחֲרֵי אַלְפֵי שָׁנִים יֹאמַר, עֵת הַמּוֹרֶה תִּקְבַּע: חוֹטֵא!

–  אֲבָל אַחְאָב הוּא מֶלֶךְ טוֹב… וְיִזָּרֵק מֵהַכִּתָּה.

וְעִם אִמּוֹ קְצָת יִתְוַכֵּחַ, נוֹטֵף מָרָק עִם אִטְרִיּוֹת:

“מָלַךְ כִּמְעַט עֶשְׂרִים שָׁנָה… יַצִּיב, נָבוֹן וְדִיפְּלוֹמָט.

אוּלַי לֹא סְתָם אוֹתוֹ הִכְפִּישׁוּ, אַךְ הַמְּסַפֵּר הָיָה בּוֹטֶה.

קְרָב קְרֶקֶר לֹא הִזְכִּיר בִּכְלָל. שִׁכְתּוּב עָבַר… זוֹ הַשִּׁיטָה!”

יא

אוֹ אָז קָרָא לִיהוֹשָׁפָט, כָּרַת הַבְּרִית עִם יְהוּדָה,

לִכְבֹּשׁ יַחְדָּו רָמוֹת גִּלְעָד, הָאֲזוֹרִים שֶׁנִּלְקְחוּ.

הַאִם תֵּלֵךְ אִתִּי, אָחִי. עֵינָיו אָמְרוּ יֵאוּשׁ נוֹרָא,

אַךְ לֹא הִבְחִין יְהוֹשָׁפָט: עַמִּי עַמְּךָ, סוּסַי סוּסֶיךָ,

כְּמוֹתְךָ אֲנִי שָׂשׂ אֱלֵי קְרָב. הִנְהֵן הַמֶּלֶךְ בְּתוֹדָה.

כִּנְּסוּ אֶת כָּל הַנְּבִיאִים. כֻּלָּם בַּמִּלְחָמָה תָּמְכוּ.

יְהוֹשָׁפָט עִקֵּם חָטְמוֹ, חָשַׁד בְּכָל הַחֲבוּרָה.

הָאֵין נָבִיא לה’… וְאַף כִּי יְרַפֶּה יָדֶיךָ…

יב

יֶשְׁנוֹ אֶחָד, הַגִּלְעָדִי. אֶחָד שֶׁלֹּא דּוֹפֵק חֶשְׁבּוֹן.

אוֹמֵר הַכֹּל לִי בַּפַּרְצוּף וְאִם עוֹד חַי… יֵשׁ לְחַפְּשׂוֹ.

נוֹדֵד כְּעָב בְּכָל הָאָרֶץ. נִלְוִים אֵלָיו מַלְאָךְ וְנַעַר.

אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא, אָמַר מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה.

אוֹ לְפָחוֹת הֵיכָן הָיָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הָאַחֲרוֹן.

הוּא וְהַנַּעַר, אֱלִישָׁע מָצְאוּ בַּכְּפָר נַחְתוֹמִיָּה,

אֲשֶׁר שַׁיֶּכֶת לְדוֹדִי. שָׁם נִפְרְדוּ וְלֹא בְּלִי צַעַר

מִכַּמָּה מַטְבְּעוֹת קְטַנִּים. קָנוּ כִּכָּר חַמָּה גְּדוֹלָה.

יג

בִּקְּשׁוּ בְּהַקָּפָה גְּבִינָה מֵחֶנְוָנִי וּשְׁמוֹ צָדוֹק

וְהַנָּבִיא אֶת כַּף יָדוֹ אֶל קָרַחְתּוֹ הִצְמִיד פּוֹעֶמֶת.

בֵּרֵךְ אוֹתוֹ בַּאֲרִיכוּת יָמִים, וּבִבְרִיאוּת שְׁלֵמָה.

וְאָז הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם. – קַח כִּרְכָּרָה וּמְצָא אוֹתָם!

בְּתוֹר עֶגְלוֹן קַח בִּיטַנְיָהוּ, מָהִיר כְּשֵׁד הוּא אַךְ תִּבְדֹּק

אִם לֹא שָׁתָה כּוֹסִית אוֹ לֹגֶם. כִּי יֵשׁ לוֹ מִין כָּזֶה ‘צָמָא’.

אִם לֹא, תָּבוֹא אִתְּךָ אֶשְׁרֶגֶב, נַהֶגֶת שׁוֹדִים מְדֻפְּלֶמֶת.

יְפֵהפִיָּה אֲבָל זוֹעֶמֶת. הִיא מַשְׁאִירָה בַּלֵּב חוֹתָם.

יד

מִהֵר לַדֶּרֶךְ בְּחָפְזָה, מִיכָיְהוּ, שֶׁנָּבִיא הָיָה.

מָצָא אֶת הָעֶגְלוֹן סָרוּחַ. עַל כֵּן בָּחַר בְּלֵית בְּרֵרָה

בַּמִּיס אֶשְׁרֶגֶב הַנָּאוָה, שֶׁקִּשְׁקְשָׁה לָהּ עַל תַּרְבּוּת

וְעוֹד דְּבָרִים שֶׁלֹּא הֵבִינָה וְלֹא רָצְתָה כְּלָל לְהָבִין.

מָצְאוּ מַהֵר אֶת הַתִּשְׁבִּי פּוֹשֵׁט עוֹרָהּ שֶׁל נְמִיָּה.

מֵכִין לְנַעֲרוֹ צָעִיף, אֲבָל הָיָה קָצָר נוֹרָא.

נָתְנוּ אוֹתוֹ לְגַמָּדָה, אַךְ בַּעֲלָהּ הֵרִים נַבּוּט

וְהִסְתַּלְּקוּ מֵהַמָּקוֹם כְּצוֹעֲנִים חַסְרֵי טוּבִין.

טו

הִפְצִיר בָּהֶם לָבוֹא מִיכָיְהוּ. עָלוּ כֻּלָּם לַכִּרְכָּרָה.

רַק הַמַּלְאָךְ עוֹפֵף לְמַעְלָה. הָיָה מוֹפָע שֶׁל עֲגָבוֹת.

עַכּוּז סוּסָה דּוֹהֵר קָדִימָה, עַכּוּז אִשָּׁה אוֹחֵז מוֹשְׁכוֹת.

פְּנֵי אֲדִישׁוּת אָז… הֶ עֱ מִ י ד וּ הַנְּבִיאִים, אַךְ הִזְדַּקְּרוּ

כִּמְטוֹסִים חַסְרֵי מָנוֹעַ הַצּוֹלְלִים לִתְהוֹם קָרָה.

בַּסּוֹף הִגִּיעוּ אֵיכְשֶׁהוּ חַמִּים מְאוֹד בְּלִי מַחְשָׁבוֹת

לְגֹרֶן שַׁעַר הַשּׁוֹמְרוֹן וְהִתְקַבְּלוּ בְּלִי שׁוּם בְּרָכוֹת.

שׂוֹנְאִי, הַאִם אֶתְקֹף אֲרָם, שָׁאַל אַחְאָב, אֱמֹר, אָרוּר!

טז

הֲלֹא רוֹצֶה אַתָּה לָמוּת, אָמַר בְּשֶׁקֶט אֵלִיָּהוּ.

דָּבָר נוֹרָא קָרָה לְךָ. פִּתְאוֹם הֵבַנְתָּ מָה אַתָּה

וּמִי אַתָּה, אִישׁ הַזָּדוֹן. וּתְשׁוּבָתְךָ כֹּה מְאֻחֶרֶת.

אַף עַל פִּי כֵּן הִיא אֵשׁ זוֹהֶרֶת. תַּמְתִּין בַּלִּימְבּוֹ אַחֲרוֹן.

קַח תַּשְׁבְּצִים, סְפָרִים לָרֹב, אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים שֶׁהוּא

מֵכִיל כְּבָר אֶת רֹב סִפּוּרְךָ. עוֹד זְמַן קָצָר… תֵּרֵד לְמַטָּה!

אָז צִדְקִיָּה בֵּן כְּנַעֲנָה, רוּחוֹ קוֹדֶרֶת וְנִסְעֶרֶת,

סָטַר פִּתְאוֹם לְאֵלִיָּהוּ, נָגַח וְהוּא מְלֵא חָרוֹן.

יז

אֲבָל קִבֵּל אֶגְרוֹף בַּרְזֶל. פַּטִּישׁ שֶׁל תּוֹר בֵּין הָעֵינַיִם

וְעָף, שָׁבַר אֶת קִיר הַגֹּרֶן. אַפּוֹ נוֹתָר מָחוּץ לָעַד.

גִּחֵךְ בְּנֹעַם הַתִּשְׁבִּי. לֹא סְתָם קוֹרְאִים לִי יַד הַנֶּפֶץ.

שְׁמַע, אֱלִישָׁע… תִּהְיֶה וִינֶטוּ. אָז אַחְאַבוֹנְצִ’יק – לֵךְ לַקְּרָב!

כְּתֹב צַוָּאָה וְהִסְתָּרֵק. כִּי כָּל אָדָם הוּא יֵשׁ מֵאַיִן.

רַק עוֹרְבָא פָּרַח, הֵד אוֹבֵד. הֵן כָּל אָדָם לַתְּהוֹם יִמְעַד.

רַק אֱלֹהִים אוּלַי נִצְחִי. וְאָנוּ לוֹ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ.

אָז פְרוֹדוֹ, זְרֹק אֶת הַטַּבַּעַת. הַפְלֵג סוֹף סוֹף לַמַּעֲרָב…

פרק 13

א

הָיָה אוּלַי זֶה יוֹם שִׁשִּׁי. נִפְגַּע אַחְאָב מֵחֵץ תּוֹעֶה.

חָדַר אֶל סֶדֶק הַשִּׁרְיוֹן. אָמַר לְרַכָּבוֹ: תָּשׁוּב!

דִּמֵּם קָשׁוֹת בַּכִּרְכָּרָה וְנֶאֱחַז בְּכָל כּוֹחוֹ

עֵת הִתְפַּזֵּר חִישׁ כָּל צְבָאוֹ. חַי לֹא הִגִּיעַ לְשׁוֹמְרוֹן…

בִּכָּהוּ רַק הַכֶּלֶב פְלוֹץ, אַךְ רַק לְרֶגַע הִשְׁתַּעָה.

לֹא זָע לֹא נָע הָאִישׁ הַמֵּת. הָיָה חָמֵשׁ דַּקּוֹת עָצוּב.

אַךְ אָז רָאָה חֲתוּל רְחוֹב וּרְדָפוֹ מִתּוֹךְ חָרוֹן.

מֵת בֶּן עָמְרִי, נִקְבַּר בְּשֶׁקֶט. הֵשִׁיב לֶאֱלֹהִים רוּחוֹ.

ראו גם:

אלי אשד על הגבירה איזבל

ראו עוד על אלון מלצר:

החיים הסודיים של אלון מלצר מאת צור ארליך