שיר מאת בן ציון בן משה, המתרגם של כל כתבי אוסקר ויילד לעברית.
הופיע בנגן מות וחמת חלילים, סונטות: מאי 2003-מרץ 2005 / תל אביב: חנות הספרים, תשס”ה 2005.
“הבלדה מכלא רידנג” היא הבלדה שנחשבת ליצירתו המעולה והחשובה ביותר של אוסקר ווילד, ולאחת מהיצירות הפואטיות הגדולות של השירה האנגלית. היא מבוססת על ניסיונו האישי המר של המשורר והמחזאי המפורסם אוסקר ווילד, מחבר יצינרות מופת מפורסמות כמו “המחזה”, שלומית”, רומן האימה “תמונתו של דוריאן גריי”, אגדות ילדים ידועות ויצירות אחרות.
וויילד, אדם מפורסם ונערץ בחברה הבריטית, תבע על הוצאת דיבה את הלורד קווינסברי (שהתפרסם גם בשל חוקי ההגינות בספורט האגרוף שיצר) שהאשימו ביחסים הומוסקסואליים עם בנו. במשפט הוכיח הלורד שווילד אשם (כפי שאכן היה), ולכן הוא נכלא בכלא רידינג למשך שנתיים עם עבודת פרך בעוון השחתת נערים וצעירים. אוסקר וויילד המפונק מנעוריו, שלא היה רגיל למשטר הנוקשה בכלא, מצא את מותו שנתיים לאחר שחרורו, בדיוק כפי שניבא אחד הסוהרים.
הבלדה הוקדשה לאחד מאנשי משמר הפרשים המלכותי, שהוצא להורג בכלא בעוון רצח אשתו, שאותה תפס בוגדת בו. על פי הדיווחים האיש הלך למותו בחבל התלייה באומץ רב. ווילד השתמש בסיפורו ובסיפור האישי של עצמו כבסיס לבלדה הקודרת מאין כמוה.
ויילד עבד על הפואמה כחודשיים, וניסה לפרסמה לאחר שחרורו, אך הצליח לפרסמה רק בשם הבדוי C3-3, מספר האסיר בתא הכלא שלו.
אך כל המבקרים זיהו את המחבר האמיתי ללא כל בעיה, והפואמה הוכרה מיידית כיצירה חשובה. הפואמה (או לפחות קטעים ממנה) תורגמה עד כה לפחות שמונה פעמים לעברית בידי ש.בס, חנניה רייכמן, יעקב אורלנד, ד”ר יוסף נדבה, גוסטה ליכנשטיין, בן ציון בן משה, יהושע כוכב ואריה סתיו.
וכעת, הנה לפניכם תרגום של הפתיחה שלה בידי אבינעם מן.
הבלדה של כלא רידינג \ אוסקר ווילד
פרק א
מאת אוסקר ווילד
תרגום: אבינעם מן
הוּא לֹא לָבַש מְעִיל אַרְגָּמָן,
כִּי דָּם וְיַיִּן הֵם אֲדֻמִּים,
וְדָם וְיַיִּן הָיוּ עַל יָדָיו
עֵת מְצָאוּהוּ עִם הַמֵּתִים,
הַמֵּתָה הַמִּסְכֵּנָה אֲשֶר אָהַב,
אֲשֶר רָצַח בֵּין הַסְּדִינִים.
–
הוּא פָּסַע עִם שְאָר הַנִּדּוֹנִים,
בִּלְבוּש אָפֹר וּמְדֻלְדָּל,
כּוֹבַע סְפּוֹרְטִיבִי עַל רֹאשוֹ,
וּמִצְעָדוֹ זָרִיז וְקַל,
אַךְ לֹא רָאִיתִי אִיש אֲשֶר צָפָה
בְּכָזוֹ עֶרְגָּה אֶל עָל.
–
לֹא רָאִיתִי אִיש אֲשֶר צָפָה
בְּעַיִּן כֹּה כּמֵהָה,
בְּאוֹתוֹ אֹהֶל אַסִּירִים כְּחַלְחַל,
פִּסַּת שָמַיִם זְעִירָה,
בְּכָל עָב קַל אֲשֶר חָלַף
עַל מִפְרָשׂ כֶּסֶף אֶל הַשְּקִיעָה.
–
עִם שְאָר נְשָמוֹת דְּווּיוֹת,
הָיִיתִי בְּמַעְגָּל אַחֵר צוֹעֵד,
וּלְעַצְמִי תּוֹהֶה הָאִם פִּשְעוֹ
קַלִּיל הָיָה אוֹ כֹּה כָּבֵד,
עֵת קוֹל מֵאַחֲרַי לָחַש רַכּוֹת:
בִּקְצֵה הַחֶבֶל יִתְנַדְנֵד.
–
אֵלִי הַטּוֹב! כְּאִלּוּ הַקִּירוֹת עַצְמָם
לְפֶתַע חָגוּ מִסְּבִיבִי,
רָקִיעַ מֵעַל רֹאשִי שָפַךְ
פְּלָדָה לוֹהֶטֶת בְּקִרְבִּי,
וְאַף כִּי הָיִיתִי לְמוּד כְּאֵב,
שוּב לֹא חַשְתִּי בִּכְאֵבִי.
–
וְרַק יָדַעְתִּי אֵיזֶה הִרְהוּר נִרְדָּף
הֵאִיץ אֶת צַעֲדוֹ, וְלָמָּה
אֶל הַיּוֹם הַסַּגְרִירִי הִבִּיט
בְּעַיִּן כֹּה כְּמֵהָה,
הָאִיש הָרַג אָת אֲשֶר אָהַב,
עַל כֵּן דִּינוֹ מִיתָה.
–
אַךְ כָּל אִיש הוֹרֵג אֶת אֲשֶר יֹאהַב,
שִמְעוּ נָא זֹאת, כֻּלָם,
יֵש הָעוֹשׂים זֹאת בְּמַבָּט אַכְזָר,
וְיֵש בִּמְתִיקוּת קוֹלָם,
פַּחְדָּן עוֹשׂה זֹאת בִּנְשִיקָה,
הַנּוֹעָזִים שוֹלְפִים חַרְבָּם!
–
יֵש הַהוֹרְגִים בִּנְעוּרֵיהֶם,
וְיֵש לְעֵת זִקְנָה;
יֵש הַחוֹנְקִים בִּזְרוֹעוֹת זָהָב,
וְיֵש בִּזְרוֹעוֹת תְּשוּקָה:
הַנְּדִיבִים בְּלַהַב חַד, כִּי הַמֵּתִים
מִתְקָרְרִים כֹּה בִּמְהֵרָה.
–
יֵש אוֹהֲבִים מְעַט מִדַּי, וְיֵש מַאֲרִיכִים בְּלִי סוֹף,
וְאַף קְנִיָּה יֵש וּמְכִירָה;
יֵש הָעוֹשִׂים זֹאת שְטוּפֵי דְּמָעוֹת,
וְיֵש לְלֹא כָּל אֲנָחָה:
כִּי כָּל אִיש הוֹרֵג אֶת אֲשֶר יֹאהַב,
אַךְ לֹא כָּל אִיש דִּינוֹ מִיתָה.
–
הוּא לֹא יָמוּת מִיתַת קָלוֹן
בְּיוֹם חֶרְפָּה וְאַפְלוּלִית,
אֵין לוּלָאָה לְצַוָּארוֹ,
וְשַׂק שֶאֶת עֵינָיו מֵלִיט,
הוּא לֹא נוֹפֵל רַגְלָיו תְּחִלָּה
לְבוֹר לְלֹא תַּחְתִּית.
–
הוּא לֹא יוֹשֵב עִם דּוֹמְמִים,
הַצּוֹפִים בּוֹ יוֹמָם וָלֵיל;
הַצּוֹפִים בּוֹ בְּנַסּוֹתוֹ לִבְכּוֹת,
וּבְנַסּוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל;
הַצּוֹפִים בּוֹ שֶהַטֶּרֶף
בְּשוֹבָיו לֹא יְהַתֵּל.
–
הוּא לֹא נֵעוֹר לִרְאוֹת עִם שַחַר
תָּאוֹ מָלֵא דְּמוּיוֹת אֵימִים,
כֹּמֶר רוֹעֵד עָטוּי לָבָן,
שוֹטֵר קוֹדֵר חָמוּר פָּנִים,
וְיוֹם הַדִּין נִשְקָף מִפְּנֵי
שָׂר כֶּלֶא לָבוּש שְחוֹרִים.
–
הוּא אֵינוֹ נֶחְפָּז עִם בֹּקֶר
בִּגְדֵּי נִדּוֹן לִלְבֹּש,
עֵת רוֹפא שָׂשׂ לְאֵידוֹ רוֹשֵם
כָּל שִנּוּי נִפְחָד וְכָל מֵחוֹש,
וְכָל תִּקְתּוּק שָעוֹן נִשְמָע לוֹ
כְּהַלְמוּת פַּטִּיש בָּרֹאש.
–
הוּא לֹא יָחוּש צָמָא מַחְלִיא
כְּמִלּוּי שֶל חוֹל אֶת גְּרוֹנוֹ חוֹנֵק,
עֵת תַּלְיָן מַחְלִיק בְּדֶלֶת מְרֻפָּדָה
בִּכְפָפוֹת גַּנָּן אוֹתוֹ בּוֹדֵק,
וּלְסַיֵּם אֶת צִמְאוֹנוֹ
בִּרְצוּעוֹת עוֹר גְּרוֹנוֹ אוֹזֵק.
–
הוּא אֵינוֹ מַרְכִּין רֹאשוֹ לִשְמֹעַ
אֶת תְּפִלָּת אַשְכָּבָתוֹ, אָת גְּזַר הַדִּין,
יוֹדֵעַ מֵהָאֵימָה בְּנִשְמָתוֹ,
כִּי עוֹדֶנוּ בַּחַיִּים,
וּלְיָד אֲרוֹנוֹ שֶלּוֹ פּוֹסֵעַ
לְתוֹךְ בִּיתָן הָאֵימִים.
–
שָם דֶּרֶךְ גַּגּוֹן זְכוּכִית קָטָן
יִנְעָץ בַּשָּמַּיִם מַבָּטוֹ,
וּבִשְׂפָתַיִם שֶל חֵמָר
יִתְפַּלֵּל לְסוֹף מְצוּקָתוֹ,
וְעַל לְחָיָיו הָרוֹטטוֹת
יָחוּש אֵיךְ הַצְּבִיעוּת מְנַשַּקְתּוֹ.
–
ראו גם:
האזינו לאוסקר ויילד מקריא את ה”בלדה של כלא רידינג “
מוזמנים לסלון הספרות של רונית ויואב. הנושא להפעם “נינוח” ונשמח להתבסם מניחוח כתיבתך. התאריך 04/06/2018 חיבת ציון 5 רמת גן ב-1800.
לא אומרים וכותבים ‘רדינג’ ??