מה הקשר בין אימה לבין פארק שעשועים? ריאיון עם אור זילברמן, הזוכה בפרס השלישי בתחרות סיפור המתח הטוב לשנת תשע”ז של “יקום תרבות”

מאת אלי אשד

אור זילברמן היא אחת משני הזוכים בפרס השלישי בתחרות סיפור המתח הטוב ביותר לשנת תשע”ז על סיפורה “ספלאש לאנד”. את סיפורה הזוכה במקום השלישי אפשר למצוא כאן.

לפניכם ריאיון שערכתי עמה לאחרונה

אלי: את עוסקת בכתיבה מזה זמן. איזה סיפורים כתבת ופרסמת בעבר?

אור: התיאור “עוסקת בכתיבה” מחמיא לי מאוד. אני אכן מתעסקת הרבה בכתיבה. תמיד חלמתי להפוך אותה למקצוע שלי, אך עם השנים (ואחרי תואר בכתיבה יוצרת ועבודה בחנות ספרים) הבנתי שהגשמת החלום תהיה מורכבת משחשבתי.

היום אני מתפרנסת מכתיבת תוכן, ועד לא מזמן הייתי עושה זאת גם בכתיבה עיתונאית. למעשה, חיפוש השם שלי בגוגל כנראה יניב את הידיעות היותר פופולריות שהנפקתי ככתבת (כולל זאת על הילד שמגדל בחדרו צמחים טורפים) או את הרשמים על ביקוריי בכנסי שירה – ולא את הסיפורים שכתבתי מאז שאני זוכרת את עצמי.

אני מתעסקת בעיקר בכתיבת מדע בדיוני, פנטזיה ואימה, משום שאלו הם הז’אנרים שאני קוראת בדרך כלל. אני יודעת מה כבר נעשה ולא נעשה, איזה קול של דמות טרם שמעתי ואת החוקים הבסיסיים של העולם שעלי לבנות כדי שיהיה אמין וקוהרנטי.

עד לאחרונה הייתי קוברת את הסיפורים והרומנים במגירה, עד שנמאס לי לאבד אותם בגלל הצורך בפרמוט הכונן הקשיח. ב-2012 ניצלתי שיעור משעמם באוניברסיטה כדי לפתוח את הבלוג האישי שלי, “מליצה“, והוא עדיין המקום הראשון או השני שבו אני מפרסמת (כמעט) את כל מה שעולה על מקלדתי.

הבעיה שלי, כמו רוב הכותבים, היא שאני מתקשה למצוא זמן לכתוב, או אפילו לפתח רעיון לסיפור שזה עתה נוצר. הסיפור הראשון שפרסמתי, “ניצולה“, עוסק באשה דתייה ששרדה אסונות, רק כדי ליפול בשבי של ארגון טרור. הוא נכתב לתחרות סיפורים של כנס מדע בדיוני, בלחץ זמנים צפוף שבדיעבד, הוציא ממני את המיטב. הידיעה שקיים תאריך יעד להגשת הסיפור, כמו זה שאליו הייתי כפופה כשעבדתי בעיתון, אילצה אותי לא לוותר לעצמי. גיבשתי רעיון, קיבלתי החלטות לגבי מבנה הסיפור והוצאתי תחת ידיי יצירה שלמה, שהייתי גאה בה.

היצירה הבאה שפרסמתי, “למטרות שלום”, היא סיפור בן עשרים-ומשהו עמודים שהוגש לשנתון של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, “היה יהיה”, ועוסק בתחקיר סביב התנהלותה של רובוטית באזור מלחמה. במשך חמישה חודשים הסיפור עבר עריכה, שכתוב והגהה מידי עורך האסופה, אהוד מימון, עד שנשלח לבסוף לדפוס. בסוכות האחרון האסופה הופצה בכנס חובבים, ואני כבר עובדת על רעיונות לסיפור באסופה הבאה. על כך, כמובן, בהמשך.

אלי: ממי וממה את מושפעת בכתיבתך?

אור: גדלתי על המדע הבדיוני החברתי של ריי ברדבורי ואורסולה ק’ לה גווין, בדגש על “רשימות מן המאדים” ו”מכונת החלומות”. עד היום אני נהנית מאוד מספרות שמבוססת בעיקר על רעיונות, בדגש על ביקורת חברתית, כמו “מלחמת האדם הזקן” של ג’ון סקאלזי.

בלימודים הכרתי את הריאליזם המאגי של אמריקה הלטינית דרך סיפוריהם של חורחה לואיס בורחס, חוליו קורתאזאר ומעט מאוחר יותר – ביביאנה קמאצ’ו. מאוד התחברתי לאופן שבו סגנון הכתיבה שלהם לא רק מביע רעיונות מרתקים, אלא מהדהד סגנון דיבור של אנשים בחיי היום יום. למעשה, הסתמיות שבה תיארו אירועים יוצאי דופן התחברה אצלי מאוד למנטליות הישראליות, במיוחד של צעירים ויוצאי צבא, שמנסה להיות תמציתית וליצור רושם של “הכול בסדר” גם כשהוא ממש לא.

אלי: על איזה פרויקטים את עובדת כיום?

אור: בימים אלה אני משכתבת סיפור קצר שכתבתי לכנס מדע בדיוני ופנטזיה. הוא מתרחש בתחנת חלל ושואב השראה מסדרת האנימה “Dead Space”, שם מתוארת השתלטות עוינת של חייזרים בצורה גרוטסקית למדי. ניסיתי לתת לאירועים טוויסט משעשע, ולתאר אותם מנקודת מבטם של אנשים שמאז ומעולם לא הרגישו חלק מעדר.

במקביל, אני עמלה על סיפור שעוסק בדמות הנאבקת לקבל מחדש את הזכויות על התודעה שלה בעולם טרנס-הומניסטי, כזה שאפשר לגבות בו מחשבות ורגשות על גבי ענן. הסיפור יתמקד בשימושים ובסיפוקים שיש לציבור בתודעה שכזאת ובתמורות שעובר “הקובץ המקורי” במרוצת הזמן.

אלי: איך נוצר הסיפור “ספלאש לאנד”? מאיזה מקורות השראה?

אור: אם תחפש “אימה בפארק השעשועים” תיתקל בעשרות סיפורים חדשותיים על ביקורים באטרקציות תיירותיות שהשתבשו, כשפעמים רבות כותרת המשנה היא “הבילוי הסתיים בטרגדיה” או “בבית החולים”. עורכי חדשות, שנתקלים בסיפורים האלה חדשות לבקרים, לא מופתעים לגלות בכל פעם מחדש עד כמה הם מרתקים את הציבור. בהכנסת הגוף לסיטואציה קיצונית ישנו תמיד פחד, שמפעיל המתקן יתרשל או שהגוף לא יעמוד באתגר, או שחלילה יקרה משהו לאנשים שאנחנו אוהבים.

לפני ארבעה חודשים אירעה “אימה” שכזאת גם בפארק “ים כרמל” שליד חיפה. אם שעלתה על רכבת ההרים עם בתה תיארה סיטואציה מבעיתה לכל הדעות, שבה מצאה את עצמה “במצב מאוזן עם הפנים לשמים והגב למסילה” לאחר שחגורת הבטיחות התרופפה. אותו מקרה הוביל אותי להרהר מה היה קורה לו אותו כשל במתקן היה מתוכנן, מה שהיה הופך את הרכבת הלכה למעשה למלכודת מוות, ואת התאונה שאירעה לאם – לניסיון רצח.

התייעצתי עם בן זוגי (שהפך מאז לבעלי) ועם אבי, מהנדס במקצועו. הם סייעו לי לדמיין כיצד תיראה המכניקה של מתקן ממולכד כזה, ואת הבירוקרטיה שתאפשר את היתכנותו. את שאר העולם של “ספלאש לאנד” יצרתי מתרכובת של פארקים שביקרתי בהם, אנשים שהכרתי ותחקיר על אסונות דומים באינטרנט (למעוניינים – הנה כתבה המלקטת את הנוראים שבהם).

ראו גם:

“ספלאש לאנד” – סיפורה הזוכה של אור זילברמן

ועוד סיפורים זוכים בתחרות “יקום תרבות”:

התנקשות בגן עדן מאת נחמן חמן גרשונוביץ – הזוכה במקום הראשון בתחרות סיפור המתח הטוב ביותר לשנת תשע”ז

“בלילה אפל שכזה” מאת ישראלה דורי – הזוכה במקום השני

סקירת טקס חלוקת הפרסים לסיפורי המתח הטובים של השנה מטעם “יקום תרבות”