מאת אלי אשד

ישראלה דורי, הזוכה בפרס השני בתחרות הסיפורים של “יקום תרבות” על סיפורה “בלילה אפל שכזה”, הייתה בעברה מתרגמת מקצועית, שתרגמה עבור הוצאת “רמדור” בשנות השבעים והשמונים סיפורים רומנטיים רבים, וגם כמה ספרי מדע בדיוני.  למשל את סופרי המדע הבדיוני רוברט היינלין, פול אנדרסון, ופרנק הרברט. בנוסף תרגמה ישראלה גם ספרי בלשים של הארי קמלמאן על הרב הבלש ג’ונתן סמול, וספרי מתח של  סופרים ידועים כמו אריק אמבלר, דסמונד באגלי, ארתור היילי, ופרנק סלוטר. היא גם תרגמה ספרי ילדים שעובדו על פי ספרי וולט דיסני.

התרגום אצלה היה בגדר עסק משפחתי: היא הייתה  אשתו של הסופר והמתרגם  המנוח  אשר דורי, שנודע כאחד ממחברי סדרת ספרי הכיס “איש הקראטה – פטריק קים”, וסדרות אחרות כמו “המלאך”, וכן תרגם ועיבד את ספרי “סדרת האימים” הגרמנית, לפני שנפטר בגיל צעיר.

בשלב מסוים הפסיקה דורי לתרגם, ועברה לכתיבה עיתונאית, ואחר כך עבדה 23 שנים כמנהלת הארכיון ומאגר המידע של עיתון “הארץ”.

לפניכם ריאיון שניהלתי עמה לרגל זכייתה במקום השני בתחרות סיפור המתח
 הטוב ביותר לשנת תשע"ז מטעם "יקום תרבות"

אלי: אני רואה שתרגמת ספרים רבים, כולל רומנטיים, מתח ומדע בדיוני. האם זכור לך במיוחד ספר מסוים שתרגמת מסוגת המתח או המדע הבדיוני?

תוצאת תמונה עבור החטוף רוברט לואיס סטיבנסון

ישראלה: אני זוכרת במיוחד את הספר ״החטוף״ של רוברט לואיס סטיבנסון. תרגמתי אותו ב-1976, אבל אני עדיין זוכרת  שהייתי מרותקת, ומובן שעבדתי עליו בחרדת קודש. סטיבנסון! והסיפור אמיתי. תוצאת תמונה עבור נתיב התהילה הינליין

תוצאת תמונה עבור עולמות חדשים רמדור

נהניתי גם מתרגום של שני ספרים של סופר המד”ב רוברט היינלין, “עולמות חדשים״ ו-“נתיב התהילה”, אף על פי שבאופן כללי אינני אוהבת מדע בדיוני. אבל כשנכנסתי לעובי הקורה נהניתי בניגוד לכל הציפיות. את הספרים הרומנטיים, שהיו רוב הספרים שתרגמתי, תרגמתי במהירות לשם הפרנסה בלבד… לא נהניתי במיוחד. זו תבנית נדושה שחוזרת על עצמה ואיננה מעניינת.

אלי: האם אירע שכתבת ספר שפורסם והוצג כמתורגם – כמו הספרים שכתב בעלך אשר דורי?

ישראלה: לא כתבתי שום ספר שהתפרסם כתרגום. אשר דורי עשה זאת די הרבה בסדרות של פטריק קים ו”המלאך”.

אלי: איך נוצר הרעיון לסיפורך זוכה הפרס בתחרות “יקום תרבות”, “בלילה אפל שכזה”? מה היו מקורות ההשראה שלו?

ישראלה: כשהשתחררתי מהצבא, עבדתי כשנתיים בספרייה המרכזית של המטה הארצי של משטרת ישראל. היו מגיעים לשם מאנגליה ספרים וכתבי עת עם סיפורים על מקרים אמיתיים שהיו שם, ולפני שהעברתי אותם לחוקרים, הייתי קוראת אותם בשקיקה בעצמי. יכול להיות שזה השאיר בי חותם, אם כי אינני זוכרת כבר אף סיפור.

כנראה הסיפורים האמיתיים השאירו חותם, כי אני קוראת בעיקר ספרות יפה, לא ספרי מתח או בלשים, אבל מעניין שכשהתחלתי לכתוב, לפני כארבע שנים, התחלתי מיד בסגנון מתח, וגם עכשיו אני כותבת סיפורי מתח. אחרי שנוכחתי שזה הכיוון שלי, התחלתי לקרוא גם ספרי מתח ובלשים. אבל למרות גילי, אני רק בראשית דרכי.

הסיפור שכתבתי מבוסס על שני מקרים שאכן קרו. הייתי בהופעה של מונסראט קאבאייה, ואכן, מאחר שאני טיפוס “מעופף” מטבעי, הייתי שקועה במוזיקה וטעיתי בדרך חזרה. כשהגעתי סוף סוף לכביש, המתנתי למונית, ואז עצרה לידי מכונית והתנהל דו שיח דומה לזה שבסיפור. והוא באמת לא האמין לי, אבל לקח אותי למגרש החנייה. כשסיפרתי זאת לחברה מבוגרת שלי, היא אמרה על כך “כבוד של וגאבונד”. והתחלתי לחשוב על מה שיכול היה לקרות והצטמררתי. כל השאר היה פיתוח שלי…

הסיפור “בלילה אפל שכזה” הוא הראשון שיצאתי איתו, ואני מקווה שיהיו נוספים.

את הסיפור “בלילה אפל שכזה” קראו כאן

ישראלה דורי זוכה בפרס “יקום תרבות” על סיפור המתח “בלילה אפל שכזה”

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע עשרה − שתים עשרה =