מאת אבי גולדברג

עם עובד - השען מאוורטון / ז'ורז' סימנון

הערה : רשימה זאת היא חלק ב’ של הרשימה של אבי גולדברג ““השען מאוורטון -הפסיכו הצרפתי ”

ברשימה הקודמת על אודות ספר זה המקבץ בכותר אחד שתי נובלות, התמקדתי בנובלה “רוחות הרפאים של הכובען”, שמקום התרחשותה בעיר הנמל לה רושל בצרפת. הנובלה השנייה בספר היא “השען מאוורטון”, כותר ש”סתמיותו” נבחרה כנראה במחשבה תחילה. הנובלה נסבה על אודות אירוע דרמטי  המתרחש בחייו של שען בעיירה אוורטון שבמדינת ניו יורק. העלילה היא מעין גלגול של אירוע פלילי מזווית ראייה שונה מהרגיל, לא זו של מבצע הפשע או הקורבן, וגם לא מזווית הבלש החוקר, אלא מתודעתו של השען, אביו של הנער המבצע פשע ללא מניע.

דיווח בדבר מעשה רצח נופל על מאזיני הרדיו או על קוראי העיתונים בהפתעה, תדהמה, ולפעמים גורר הדיווח בדבר אכזריותו של מעשה הפשע, תיעוב וסלידה. תחושות אלו המתעוררות ספונטנית עם קבלת הדיווח הראשוני מהתקשורת, משתנות אחר כך, והופכות לסקרנות גרידא. הציבור בוחן את הדיווחים ואת הסבירות שאירוע כזה יכול להתרחש בחייהם “הנורמאליים” ולערערם. עניין הציבור בזהות הרוצח והקורבן, פרטים אינטימיים המסופקים על ידי עיתונאים הממהרים לזירת הפשע, ומדווחים משם, נועדו לספק את הבידול שבין המעורבים באירוע מצרכן החדשות, שאצלו “זה לא יכול לקרות”.

מרגע שמתרחש האירוע הפלילי, עוברים הרוצח ובני משפחתו מאלמוניות ומזירת חיים פרטית, ומנוכסים למרחב הציבורי על ידי כלי התקשורת. הרוצח הופך לניצוד. האיש שהפר את המסגרת החוקית נרדף לאלתר על ידי רשויות החוק. מעשה הרצח יוצא מגדר סכסוך אלים פרטי שבין הרוצח לקורבן, ונתפס על ידי החברה כשבירת טאבו, שאותו יש לתקן על ידי תפיסתו והעמדתו לדין של הרוצח על ידי המדינה, המיוצגת על ידי לובשי מדים, מערכת כליאה ובתי משפט, שהיו רחוקים מנסיבות חייו. הפשע נבלע בריטואל עיתונאי ומשפטי רעשני וקולני של עיתונאים, פרשנים, פסיכולוגים, עורכי דין, וצדקנים לעת מצוא, ומבצעו עובר למסדרונות האפלים של מתקני כליאה וחדרי החקירות.

אנה מריה, אי על חופי פלורידה שבו התגורר סימנון עם אהובתו

כל זאת מצליח סימנון להעביר בנובלה “השען מאוורטון”: המעבר החד והמפתיע מהפרטי לציבורי, מאלמוניות לפומביות מדווחת ומתוקשרת. זו הייתה מטרת מעשה הרצח: לצאת מהבינוניות, מחיים בשולי החברה, חיים חסרי חשיבות בחברה של מצליחנים ושל סתגלנים, ולהתריס נגדה. בהתאמה לתיאוריה החברתית של תומאס  הובס*, הרי היחיד שלא השתלב במרקם השלטון והכוח הציבורי, והמנוע מזכויות פוליטיות, האיש הקטן שהחיים הציבוריים והרשמיים מצטיירים בעיניו ככורח: שרות צבאי, תשלום מסים, ציות לפקידי הרשות, רוכש עניין בהשוואה בין חייו לבין עמיתיו לקהילה. בחברה הבורגנית רק התחרות בשכניו תביא אותו להישגים בחברה, שבה הכוח הועבר מהיחיד לידי הלוויתן-המדינה. עם זאת, במאבק לכוח, כמו בתכונות טבעיות אחרות, בני אדם שווים פחות או יותר, כלומר היכולת הפיזית שיש גם לחלש שבבני האדם להרוג. בעזרת תחבולות, או בעזרת קשירת קשר עם אחרים, הוא יוכל לבצע רצח. שוויון זה בין בני אדם בתורת רוצחים-בכוח, מציב את כל בני האדם במצב זהה. ואכן הפועל היוצא מתובנה זו, ומהסכנה האישית ליחיד בחברה, על פי הובס, היא העברת כוח השיטור למדינה. אבל סימנון בספריו, מחזיר את אופציית הרצח בידי היחיד החלש, למרכז הבמה. החלש, שביכולתו להפעיל את כוחו ולרצוח, מדי פעם, ולשבש את הסדר הציבורי ההובסי, עושה זאת.

המתבונן במפת מדינת ניו יורק לא ימצא שם את העיירה אוורטון, שבה מתרחשת העלילה. מקום סתמי שבו נמזגים המאפיינים של עיירה תעשייתית קטנה בצפון מזרח ארצות הברית. עיירה שבמרכזה בית הספר, קבוצת בייסבול, וכנסייה. בעיירה חסרת הייחוד, שחיי תושביה “חסרי חשיבות”, משמש השען פרדיגמה. שושלת משפחתית, שתחילתה באביו של השען, שנכשל עסקית, ומת בגיל צעיר מעוגמת הנפש בשל שבר כלכלי, עבור בחייו העלובים של השען עצמו, הבוחר בגידול בנו הקטן, שניטש על ידי אמו, וכלה בחיי בנו הצעיר, ילד בעיירה הקטנה חסרת הנוי, שחפץ לקטוע את שושלת החיים האלמוניים האפרוריים, ולו במחיר חייו שיילקחו ממנו על ידי הלווייתן. רק מעשה הזוועה שמבצע הבן הצעיר: מימוש האופציה ההובסית של החלש, מביא את השען להכרה עד כמה עלובים ונכנעים היו חיי אביו וחייו. הוא איש סתמי שרק התפרצות אלימה של בנו תקנה לו הכרה ציבורית.
בעשר שנות גלותו מרצון של סימנון בקנדה ובעיקר בארצות הברית ,פעלו חושי הסופר המחודדים שלו, וסרקו את המרקם החברתי על רגישויותיו. נדודיו התכופים, ושינוי מקומות מגורים באמריקה, סיפקו לו הכרות מצוינת עם החברה. הנובלות האמריקאיות של סימנון, סופר בלגי מבוגר הכותב בצרפתית על אודות הוויה אמריקאית, נקראות כאילו נכתבו על ידי סופר מקומי. חייו הסוערים,”הבוהמיים”, לא השתקפו בכתיבתו. גיבוריו האמריקאים כלואים בגורל כמעט ידוע מראש. כך: “יש שאדם מתהלך בביתו ועושה מה שהוא רגיל לעשות, מעשים של יום יום ופניו רגועות מפני שהוא לבדו, ופתאום הוא מרים את עיניו ומתברר לו שהווילונות לא סגורים ואנשים צופים בו מבחוץ”. כך חש ספנסר אשבי ב”מותה של בל” (בתרגום יהושע קנז). הווילון המוסט חושף את הפרטי על עליבותו והופכו לנכס ציבורי.
בעיירות יש משהו אינטימי, מגביל, וסוגר על האדם. בין שהעיירה מצויה בצפון מזרח ארה”ב, או בדרום מערב פלורידה. תחושה של דטרמיניסטיות, הסוגרת על גיבוריו מתחילת הספר, מופיעה בסיפוריו  “זר בעיר”, או ב”דייר”, וללא ספק ב”אחים רוקו”.
חייו של סימנון בארצות הברית היו סוערים, תהילתו הלכה לפניו, והוא היה מוקף בחוג חברתי של מעריצים. כתיבתו הקדחתנית לא נפסקה והוא המשיך להפיק ספרים בקצב המפורסם שלו.
סימנון הגיע ליבשת האמריקאית כעשור שנים לאחר עמיתיו האמנים תומאס מאן, ברונו וולטר, פרנץ וורפל, והרמן ברוך, שהגיעו אליה בבריחתם מהנאציזם. ואילו הוא הגיע לשם מחשש שיואשם בשיתוף פעולה, באשר סימנון לא בחל להמשיך ולהפיק ספרים וסרטים גם בשנות הכיבוש הנאצי בצרפת. בסופו של דבר הגיע סימנון להסדר ושב לאירופה ב 1955.

ראו עוד רשימות של אבי גולדברג על ז’ורז’ סימנון :

המפקח מגרה – החקירה הראשונה

המפקח מגרה פותר שוב

מגרה טומן מלכודת =קריאת קיץ קטנה

* “הלוויתן הובס”, תרגום: יוסף אור, מובא גם בספרה של חנה ארנדט: יסודות הטוטליטריות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

20 − 18 =