Image result for trump magazine cover

מאת אלי אשד

האם יהיה  המיליונר, איש הנדל"ן וכוכב הריאליטי דונלד טראמפ נשיא ארה"ב הבא?

הוא דולק בסקרים אחרי המועמדת הילארי קלינטון, למרות שהוכח שהוא משקר שוב ושוב בדברים רבים שהוא אומר (הרבה יותר ממנה בכל אופן) ויש מאחוריו קופות  של שרצים.

בכל אופן, בישראל – כמו בארה"ב – הוא ככל הנראה המועמד לנשיאות הידוע ביותר לציבור מהקריירה הקדם פוליטית שלו מאז רונלד רייגן, כוכב הקולנוע ההוליוודי. הוא התפרסם כאיש עסקים מצליח, ככוכב תוכניות ריאליטי ואף כסופר.

Image result for trump book covers

כסופר טראמפ מצליח ביותר. הוא פרסם לא פחות מ-18 ספרים, ולא פחות משישה מספריו תורגמו לעברית ( ו וכמה חודשים בלבד לאחר הפרסום המקורי של מאמר זה פורסם עוד ספר שביעי "תחשוב כמו מנצח" בהוצאת "סלע מאיר).

לשם השוואה, רק חמישה ספרים שכתב הנרי קיסינג'ר שר החוץ לשעבר של ארה"ב, תורגמו עד כה לעברית, ורק שניים מספריה של הילארי קלינטון ועוד אחד שנכתב עליה תורגמו לעברית – ועדיין זה יותר ממה שתורגם עברית בידי כל מועמד אחר לנשיאות ארה"ב בהיסטוריה של המדינה מלבד המקרה יוצא דופן יחיד של ברק אובמה.

Image result for ivana trump books

לעברית, אגב, תורגמו גם שניים מספריה של גרושתו הראשונה איוונה, רבי מכר רומנטיים המבוססים על חייה האמיתיים, ומספרים על גרושתו של מיליונר דמוי טרמאפ הנאבקת בהשפעתו המרעילה.

דונלד כמובן איים לתבוע, אך ללא הצלחה רבה. כמו שדונלד מציין בספרו "איך להתעשר", "איוונה מחזיקה באוטובוס מלא בעורכי דין" ( עמ' 105).

לטעון שטרמאפ אינו יודע על מה הוא מדבר ושהוא אינו יותר מליצן זה קשקוש. כבר ב-1990, כאשר פרסם את ספרו "לשרוד בצמרת" (שכמו מרבית ספריו תורגם במהירות לעברית עוד ב-1991) הייתה לו משנה סדורה ביותר על הדרך שבה צריך נשיא ארה"ב לפעול בעולם עוין, ובבירור חשב כבר אז ביותר מחצי רצינות על הנשיאות. משנת ההישרדות שלו היא, באופן בלתי מפתיע, הצורך באמריקה חזקה נגד עולם עוין. ב-1990 האויבים הגדולים מבחינתו היו היפנים. היום אלו הסינים, ואחריהם המוסלמים, אבל נראה שרעיונותיו לא השתנו מהותית כלל.

לפניכם רשימה של כמה מדבריו של האיש שאולי יהיה נשיא ארה"ב:

  1. דונאלד טראמפ "האמנות שלי: איך לעשות עסקים" – סיפור ההצלחה של איל הבנייה וההון האמריקאי הצעיר. בהשתתפות טוני שוורץ (1987. מאנגלית: דוד פרידלנדר, מטר, 1988).

עטיםפת מהדורה עברית שנייה של ספרו הראשון של טראמפ.

זהו הספר שהפך את דונאלד טרמאפ מפלייבוי לסופר רב מכר, והוא הוצג בו כאיש עסקים נבון ומתוחכם ביותר.

טוני שוורץ, סופר הצללים של הספר שנעשה לרב המכר הראשון ואולי גם הגדול ביותר של טראמפ, הפר שתיקה שגזר על עצמו שנים, והודה ערב פתיחת הוועידה הרפובליקנית, כאילו בא להזהיר רגע לפני שיומלך טראמפ:

"אני הוא זה ששם ליפסטיק על פני החזיר. אני מרגיש צער עמוק על כך שעזרתי לבנות את המיתוס שהפך את טראמפ לאטרקטיבי יותר ממה שהוא. בכנות, אני מאמין שאם טראמפ ינצח ויקבל את הקודים לנשק הגרעיני זה יוביל לקץ הציביליזציה".

שוורץ סיפק ציטוט עוקצני במיוחד כלפי המועמד הרפובליקני. "טראמפ מוכר עותקים של הספר ב־184 דולר כדי לגייס כסף לקמפיין. זה לא שווה את הנייר שזה הודפס עליו. אני צריך לדעת, אני כתבתי את זה", צייץ.

לדברי שוורץ בראיון ל"ניו יורקר", טרמפ לא כתב דבר מהספר, ורק סילק כמה הערות ביקורתיות על שותפים לעסקים. הוא סיפר שהוא היה יושב עם טרמאפ כל יום במשך חודשים ומשטף השיחה עמו יצר את הספר שהיה מבוסס על הערות קצרות של טראמפ בנושאים שונים. מדובר בדבר קשה ביותר, שכן שיחה ארוכה מדי הייתה הופכת את טראמפ לחסר סבלנות. הוא תיאר את טראמפ כאדם שאינו קורא, והטיל ספק  אם קרא ספר בימי חייו כבוגר.הראיון הזה הכניס את שוורץ לצרות עם עורכי הדין של טרמאפ, ששלחו לו מכתבי איום בשל הפצת שקרים כביכול על המועמד הרפובליקני.

בכל זאת טרמפ מזכיר ספר אחד ויחיד בספר זה, וזה אינו התנ"ך וגם סופרת אחת ויחידה, סופרת רבי המכר הרומנטיים ג'ודית קרנץ, שלזכותה הוא אומר: "כמה סופרים כתבו שלושה ספרים שהיו בראש רשימת רבי המכר בזה אחרי זה? והיא במקרה גם אישה נחמדה מאוד."

הסיבה האמיתית שהוא מדבר עמה ומזכיר אותה בספרו כסופרת היחידה, היא שספרה (שתורגם לעברית בשם "מנהטן" על ידי מיכאל אביב בהוצאת מודן ב-1986) מתרחש במגדל טראמפ, וטראמפ הוא אחת הדמויות.אני תמה האם טרמפ קרא אף את כל ספרה של קרנץ, להוציא כמובן את הקטעים שבהם הוא מופיע…

על פי בקשתה של קראנץ  הוא אף הסכים לגלם את עצמו בסצנה מהעיבוד הטלוויזיוני, המתבסס על ספר זה שכמובן צולם במגדל טרמאפ והוקרנה בשבוע מרוצי הסוסים, שכמעט תמיד מובטחים לו סקרי צפייה אדירים.

טראמפ מספר לנו מה הוא חושב על אמנות מודרנית בסיפורו על צייר מפורסם ששפך דלי צבע על חתיכת בד במשך שתי דקות, ואמר לו שעל זה הוא ירוויח עשרים וחמישה אלף דולר: "בוא נלך לאכול צהריים".

טראמפ מספר שתמיד הרגיש שהאמנות המודרנית היא הונאה, וכי רבים מהציירים המצליחים הם אנשי מכירות וסוחרים טובים יותר מאשר אמנים. יכול להיות שהוא גם צודק.

לטענתו, אף כי אנשים חושבים שהוא נוהג להמר, מעולם לא הימר, והוא מעדיף להיות הבעלים של מכונת ההימורים, "זה עסק טוב יותר."

כבר ביסודי, סיפר טראמפ, היה ילד סמכותי ותוקפני. בכיתה ב' הכה את המורה שלו למוזיקה והעניק לו פנס בעין כי חשב שאינו מבין דבר במוזיקה. כתוצאה מכך כמעט גורש מבית הספר.

טראמפ מספר על ידידותו עם רוי כהן, אחד האנשים השנואים בארה"ב, מי שהיה התובע של ועדת מקרטי שחיפשה אחרי "בעלי נטיות קומוניסטיות" בתקשורת, בפוליטיקה ובקולנוע של ארה"ב. כהן גם רדף הומוסקסואלים למרות שהיה הומוסקסואל בעצמו ומודה: "אני לא משלה את עצמי לגבי רוי, הוא לא אחד מצדיקי הדור. הוא סיפר לי פעם שבמשך יותר משני שלישים מחייו הבוגרים היה תלוי ועומד נגדו כתב אישום זה או אחר. הוא סירב להגיד לטרמפ אם אכן עשה את הדברים שבהם הואשם, אבל טראמפ מעריץ את רוי בגלל קשיחותו ומאחר שהיה "אדם  נאמן שאפשר לסמוך עליו".

אין ספק שזה ספרו המצליח ביותר של טראמפ. הוא היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 32 שבועות וברשימת רבי המכר בכריכה רכה במשך 19 שבועות, מהם במשך שבעה שבועות במקום הראשון. הוא תורגם לתריסר שפות, בהן עברית, והפך לרב מכר בינלאומי. אבל נשמעו גם טענות שטראמפ מכחיש בכל תוקף שהספר הפך לרב מכר משום שהוא עצמו קנה אלפי עותקים ואחסן אותם. עם זאת, טרמפ אישר שאכן קנה אלפי עותקים, אבל הם נקנו בסיטונות ורובם נמכרו מחדש ללקוחות במלונותיו ("להישרד בצמרת"  עמ' 33).

סופרי הצללים המרובים של ספריו האחרים של טרמאפ חתמו כולם על הסכם לפני הכתיבה, שאסר עליהם לדבר על עבודתם עם טראמפ. על הסכם כזה טראמפ עדיין לא חשב כש"כתב" את ספרו הראשון…

2. דונאלד ג' .טראמפ \ להישרד בצמרת \ עם צ’ארלס לירסן; 1990.  מאנגלית: ח. פולד. (ספריית "מעריב", 1991).

הספר הזה הוא האחרון שנכתב בתקופתו המוצלחת הראשונה של טראמפ, לפני שנקלע למשבר כלכלי חמור שכמעט הביא לפשיטת רגל שלו. ולדעתי מכל ספריו שתורגמו הוא המעניין ביותר, בוודאי מעניין יותר מספרו הראשון, מאחר שהוא אישי הרבה יותר ועוסק פחות בניהול עסקים. כתב אותו סופר צללים חדש בשם צ'רלס לידסן.

טראמפ מספר בו כיצד הוא מוקסם מהמיליונר המסתורי הווארד יוז ומזדהה עמו, למרות שיוז ממציא מפורסם וכוכב קולנוע שהיו לו חברות יפהפיות רבות מספור סבל כנראה ממחלת נפש  בסוף חייו.

טרמפ מודה שהוא מרגיש הזדהות עם יוז, גם בסלידה המפורסמת שלו מפני חיידקים. טראמפ מודה שהוא מסרב ללחוץ ידיים לזרים מחשש מהידבקות (עמ' 30).

הוא מספר כמה סיפורים פיקנטיים ביותר בספר על חיי המין הפרועים של שנות השבעים. למשל, כיצד סידרו בדירתו פגישה לאישה נשואה בעלת שם מפורסם, אשתו "של מי שהיה אז ראש ממשלה בארץ גדולה". טרמאפ מספר שהכיר לאישה בחור "שהכיר יפה את הוויות העולם, שיוכל לשמש לה כמלווה ולשמור סוד". וכפי שמתואר, הוא ומאדאם איקס נשארו בסלון ו"כעבור עשר דקות היו בעיצומה של תמונת אהבים לוהטת על הספה". באותם ימים, האמינו או לא, זה לא היה אלא "עוד לילה מלילות העיר הגדולה" (עמ' 55).

על פי הרמזים שהוא מפזר נראה שהאישה שאליה מתייחס טרמפ היא מרגרט טרודו, אשתו דאז של ראש ממשלת קנדה ואמו של ראש ממשלת קנדה דהיום, שנודעה באורח חייה הפרוע בשנות השבעים בעת ביקוריה בארה"ב.

מעניינת הדרך שבה הוא מתאר את המיליונר הסעודי עדנאן חאשוגי: "חאשוגי בן סעודיה, מגדולי המתווכים בכל העולם. אני יכול לומר בכל הכנות שמימי לא נתקלתי ולא שמעתי על אדם שעולה עליו בכל מה שקשור לחלק השטותי של העסק – המסיבות, ההתלקקויות, מאגר הטובות שאתה צובר כדי שבבוא הזמן, כאשר צריך לממש עסקה, תוכל לגבות את החוב" (עמ'  146).

טראמפ מספר בספר על חיבתו לאגרוף המקצועני, ובמיוחד למתאגרף האכזר מייק טייסון, שאותו ואת המוזרויות השונות באישיותו הוא מתאר בצורה מפורטת ועמוקה מאוד, שכמוה לא זוכה שום דמות אחרת בספריו של טראמפ. היא מגיעה ממש עד כדי ניתוח פסיכולוגי שאינך מצפה לו מדונאלד טראמפ.

וכך גם באשר לאמרגן שלו, דון קינג, טיפוס שנוי מאוד במחלוקת, כפי שמתאר אותו טראמפ: "שידוע בציבור לשמצה כ רמאי בן רמאים". טראמפ נותן תיאור שנראה כאובייקטיבי ממש של שותף שלו לעסקים שעמו יש לו בעיות רבות ושבעיקר גונב מתאגרפים ממנהלים אחרים (אולי  גם בגלל התיאור הזה, שהוא באמת טוב ומשכנע, דון קינג הוא כיום אחד התומכים הבולטים והידועים של טראמפ במירוץ  לנשיאות).

לטראמפ אין שום בעיה עם אנשים קשוחים כמו טיייסון וקינג, כפי שהוא מציין: "לי יצא שם של אדם קשוח ואני רוצה להאמין שהשם מוצדק" (עמ' 197). טראמפ מספר שהוא מעריץ קשיחות באנשים, ובייחוד קשיחות אצל אנשים שהוא נושא ונותן עמם (עמ' 199). היפוכה של הקשיחות – חולשה, מרתיחה אותו ולפעמים מעוררת בו גועל נפש עד שבטנו מתהפכת. הוא מציין שאינו מדבר על חולשה שנובעת ממצב של עוני, מחלה או קיפוח, אלא מתכוון לאנשים שיכולים לנקוט עמדה ברורה ואינם עושים זאת.

מכאן עובר טראמפ לדבר על מה לדעתו יש לנקוט כדי לשנות את מעמדה ומצבה של ארה"ב בעולם. מספר זה ברור שלטראמפ היו עמדות ברורות ביותר בנושא ב-1990, ואין כל סיבה להניח שהוא שינה אותן ב-2016. ההפך, נראה שהן התחזקו.

הוא מדבר על היפנים והגרמנים שנראו בשנת 1990 כמעצמות חזקות המאיימות על מעמדה ההגמוני של ארה"ב בעולם (מאז, אגב, המצב השתנה מאוד). הוא דורש מהאמריקאים להידמות להם, להיות תחרותיים מאוד ולנקוט נגדם הלך רוח של נימי מלחמה: "אנו חייבים לחשוב במונחי ניצחון, המטרה אינה לכבוש את הארצות האלו, כפי שעשינו במלחמת העולם השנייה, המטרה היא לחזק את עצמנו" (עמ' 203).

כיום טראמפ אומר דברים מקבילים למה שאמר בסוף שנות השמונים: "האמריקאים אינם זוכים ליחס של הכבוד והיראה שהם זכאים לו כמעצמה החזקה בעולם כלכלית ופוליטית", כך קובע טראמפ, ומתלונן שמדינות אחרות רק מנצלות את האמריקאים.

בספרו הוא קורא לממשל לגייס אנשים שמבינים את הצורך בקשיחות בעסקים, מנהיגי חברות גדולות למשל, כדי שהם ינהלו את הדיונים עם מדינות העולם ויבהירו להן כמו שצריך את כוחה של ארה"ב.

טראמפ מציע להטיל מס בשיעור 20 אחוז על מוצרי יבוא מיפן, גרמניה ומארצות אחרות "שאינן משחקות לפי הכללים" ( ראה סין כיום). הכסף הזה, הוא קובע, יוכל להפחית את הגירעון הפדראלי ולשלם בעד חינוך, דיור וטיפול רפואי באזורי מצוקה ברחבי ארה"ב (עמ' 211).

הוא מציין שאם יישמעו זעקות מחאה על ידי אנשי עסקים זרים שיושפעו מכך ומנציגיהם השונים, הדבר לא ילחיץ אותו, אלא ההפך – הוא יראה בתגובה חריפה זאת סימן שעשה את הדבר הנכון.

ב-1990 אומר טראמפ בספרו, שאין לו כוונות לרוץ למשרה פוליטית משום שהאמריקאים שוב אינם יכולים להתמודד עם אישיות חזקה כמוהו כמנהיג ."יש מעט מידי נושאי דגל", הוא כותב, "במקום זה יש לנו הרבה חסרי חוליות ואוהבי פשרות".

בסוף הספר טראמפ מדבר על אהבתו לקשיחות ולאנשים קשוחים, להימנעות משאננות, להתמודדות בראש מורם עם בעיות ופתרונן, ונכונות להשתמש בכוח למטרות שידוע שהן מכובדות.

בעסקים, הוא כותב, הקשיחות היא משחק לפי כללים, אך היא מכילה גם שימוש בכללים לתועלתך. להביט מעבר לשולחן אל יריבך ולומר בפשטות "לא".

מכאן ואילך כל הספרים של טראמפ  בעברית נכתבו בידי סופרת הצללים מרדית מקאיבר.

  דונלד טראמפ עם סופרת הצללים וכותבת הנאומים  של טראמפ ואישתו מלאניה מרדית מקאיבר

מקאיבר התפרסמה לאחרונה משום שכתבה את הנאום של אשתו של טראמפ, מלניה, בוועידה הרפובליקנית, נאום שהתברר בסופו של דבר כמועתק בחלקו מנאום של מישל אובמה, אשת נשיא ארה"ב.

3. איך להתעשר / עם: מרדית מק’אייבר; 2004. מאנגלית: אמה ברוורמן ("ספריית המרכז הישראלי לניהול, "מטר", 2004).

הספר השלישי של דונאלד טראמפ שפורסם בעברית נכתב כבר לאחרי הנפילה הגדולה שלו בשנות התשעים, כאשר מצא את עצמו חייב מיליארדי דולרים לתשעים ותשעה בנקים, אך בסופו של דבר הצליח לצאת מזה. זאת, גם משום שהקפיד לא לתת ערבויות אישיות, והצליח לשכנע את הבנקים לתת לו הזדמנות נוספת.

הספר נותן עוד עצות, ביניהן, למשל, להימנע מלחיצת ידיים כי זה מעביר חיידקים (נכון, אגב ). הוא אף ממליץ להקפיד לנטור טינה.

מה שמפליא בספר הוא שטראמפ מדבר לראשונה גם על ערכה של הקריאה בכתבי הפסיכולוג קרל יונג (עמ' 81), "שהתאוריות שלו לימדו אותי רבות על הלא מודע שלי ועל הלא מודע הקולקטיבי). זאת, בהמלצת ידיד שאמר לו שקריאה של יונג תסייע לו לשמור על קור רוח תחת אש, וכך אכן היה.

אני תמה האם זה נכון. האם טרמאפ אכן קרא ומושפע  מקרל יונג, או שזה עוד שקר מהרבים המאפיינים אותו? אולי זוהי בכלל תוספת של מקאיבר? בכל אופן זה תורם לחיזוק העניין בדמותו.

טראמפ מספר שכבר בשנת 2000 חשב ברצינות על התמודדות על נשיאות ארה"ב בראש מפלגה שלישית, אבל ויתר על כך. חלק חשוב בספר עוסק בסדרת הריאליטי של טראמפ "המתמחה", שרק החלה אז ורצה עוד עונות רבות. הוא מסביר מדוע הוא אוהב את התוכנית הזאת ומדוע היא מצליחה. המסר העיקרי שלה כפי שהוא מסביר, הוא בעצם המסר של תוכנית "הישרדות" – " זה ג'ונגל שם בחוץ, ועליכם לדעת איך להתמודד ולשרוד".

4. רוצים שתהיו עשירים / רוברט ט. קיוסאקי עם שרון ל. לכטר, דונלד ג’ טראמפ עם מרדית מק’אייוור; 2006. מאנגלית: ברוך קורות ("מטר", 2007).

זהו הספר הראשון מתוך שלושה שתורגמו לעברית, שהם תוצאה של שיתופי פעולה שערך טראמפ עם אנשים אחרים, שכל אחד מהם התפרסם בספרי ההדרכה לניהול עסקים, שעל פיהם יצרו גם חברות שנותנות הרצאות בנושאים אלו.

5. לחשוב בגדול, להצליח בגדול: בעסקים ובחיים /דונלד טראמפ וביל זנקר; 2007. מאנגלית: אורית זרובבל (מטר ניהול ועסקים תל-אביב, "מטר", 2009).

בספר זה, שאותו כתב טרמאפ לכאורה עם שותף איש עסקים מצליח אחר שיצר מרכז הרצאות בענייני עסקים שבו מרצה טראמפ, טראמפ כבר אינו עוסק כל כך בעניינים אישיים, אבל עדיין יש כמה פרקים מעניינים ביותר. שבהם מתגלה גישתו כלפי העולם, גישה שאפשר להגדיר אותה כדרוויניסטית.

העולם, קובע טרמאפ, הוא מקום קשוח, מלא באנשים חסרי רחמים, שיתקפו אתכם כי הם נהנים מזה (עמ' 111):

"יש בחוץ המון אנשים רעים שרוצים לגזול ממכם את הפרוטה האחרונה שלכם. אם אתם פתיים וטיפשים, זה רק עניין של זמן עד מישהו יגזול את כספכם" (עמ' 115).

בענייני פוליטיקה הוא מזכיר את קונדלוסיה רייס שרת החוץ של בוש, ומספר כי חשב שהיא אישה עדינה מדי, "הייתי מעדיף שאת המשא ומתן עם סין ואיראן תנהל כלבה קשוחה", אמר אז. לדעתו היא לא הייתה נושאת ונותנת קשוחה באמת, ולכן ארה"ב הפסידה במאבקיה עם רודנים שונים.

טראמפ מציין גם שבניגוד לעבר, כשאמר בספרו הראשון למשל, "צאו לשטח, גייסו את האנשים הטובים ביותר ובטחו בהם", הרי שבמהלך השנים ראה יותר מידי תעלולים, וכיום הוא אומר "גייסו את מיטב האנשים ואל תבטחו בהם", אל תבטחו בהם כי אם אינכם יודעים מה שאתם עושים הם ישדדו אתכם לאור היום" (עמ' 118). העולם הוא מקום נורא ואיום, הוא מסכם, ומוסיף כי אריות לפחות הורגים בשביל לאכול, אבל בני אדם הורגים בשביל ספורט. העולם הוא מקום אכזרי, אנשים ישמידו אתכם בשביל הכיף, או כדי להתרברב בפני חבריהם. קוו תמיד לטוב ביותר מאנשים, אבל היו מוכנים  לגרוע ביותר".

"היו פרנואידים", הוא דורש, "היו זהירים מאוד כשאתם שוכרים אנשים. אם לא תשמרו על עצמכם הם ינצלו אתכם" (עמ' 133).

תובנה נוספת של טראמפ: סגור חשבון תמיד. בעולם אכזרי כזה, קובע טראמפ בפרק "נקמה", על אדם להיות נקמני ולסגור תמיד חשבונות עם מי שצריך". אם מישהו מכה אתכם השיבו מכה חזקה יותר. אל תהססו לרדוף אנשים (עמ' 145). אני אוהב לסגור חשבון, הוא מסכם. כשאתם בעסקים אתם חייבים לסגור חשבון עם אנשים שפוגעים בכם. אתם חייבים לפגוע בהם בחזרה בעוצמה חזקה פי 50. עשו זאת לא רק בשביל לסגור חשבון עם מי שפגע בכם, אלא גם כדי להראות לאלה שמתבוננים מהצד מה יקרה להם אם יתעסקו איתכם. אם מישהו תוקף אתכם, אל תהססו, לכו ישר על הצוואר. התקיפו חזרה בלי חשבון!" (עמ' 146). אני תמיד רודף אחרי אנשים, לכן אנשים  לא רוצים להתעסק איתי, פחות משהם רוצים להתעסק עם אנשים אחרים. הם יודעים  שאם יתעסקו איתי, נכון להם קרב קשה. תמיד סגרו חשבון".

6. מגע הזהב :מדוע יש יזמים שמתעשרים ויזמים אחרים שלא /דונלד ג’. טראמפ, רוברט ט. קיוסאקי; 2011. מאנגלית: דרורה בלישה ("מטר", 2014).

מתוך הכריכה האחורית: היזמים שמייצרים את מספר המשרות הגבוהה ביותר ומביאים לשגשוגם המרבי של מספר האנשים הגדול ביותר, הם היזמים בעלי מגע הזהב. חושבים להקים עסק משלכם? יש לכם עסק שאתם מבקשים להרחיב. לפני שתבזבזו זמן וכסף נוספים, עשו לעצמכם, למשפחותיכם ולעולם כולו טובה גדולה והכירו לעומק את חמשת המאפיינים של מגע הזהב: אישיות חזקה F.O.C.U.S – מיקוד מותג, מערכת יחסים,   דברים קטנים שמשפיעים הספר הזה, "מגע הזהב", ילמד אתכם מה שספרי עסקים אחרים אינם מלמדים ומפיהם של שניים מהיזמים המשפיעים ביותר בעולם." זהו שוב ספר שנכתב עם שותף, איש העסקים  קיוסאקי.לאחר כתיבת הספר, חלו שינויים גדולים בעולם, שאין להם זכר בתרגום לעברית. בזמן שחלף בין יציאת הספר לבין הוצאת התרגום העברי, הספיק קיוסאקי, שותפו של טראמפ, להיתבע על ידי שותפו של טראמפ בספר קודם, ביל זנקר בנפרד על ידי שותפתו, שרון לכטר שטענו כי קיוסאקי העלים מהם הכנסות. חברת ההפקות שלו הכריזה ב–2012 על פשיטת רגל מתוקשרת, שעוררה הרבה שמחה לאיד. "אבא עשיר הוא אבא פושט רגל", הכריזו כותרות העיתונים בחדווה. ובכך כמו אוששה התיאוריה של טרמפ, שאי אפשר לסמוך  על אף אחד, אפילו על מי שאתה כותב עמו ספרים.מובן שגם טראמפ עצמו נתבע בידי אנשים בנושאים אלו בטענות הונאה, אבל אלו כבר עניינים לגאליים מפורטים שהם מעבר לנושא הדיון של מאמר זה.החברה של טראמפ עצמו הכריזה על פשיטת רגל כמה פעמים, וכידוע לאחרונה התגלה שהוא לא משלם מסים, מאחר שהציג את עצמו בפני שלטונות המס כמי שאינו מרוויח עוד בשנות התשעים. המסר שהתברר לעולם לגבי טראמפ ושותפיו בשנים האחרונות היה שהם אינם מצליחים כל כך בעסקיהם כמו שהם טוענים. הם מצליחים בעיקר במכירת ספרים וקורסים יקרים לציבור על איך להצליח בעסקים ובחיים.לסיכום, המסר המצטבר של הספרים: היו אופטימיים, קוו לטוב אבל צפו לרע, כי האנשים הם נבלות שם בחוץ, והבא להרגך השכם להרגו. בזה מסתכמים המסרים של דונלד טרמפ, ונראה שפחות מכול, טראמפ יכול לסמוך על כותבי הצללים של ספריו.

הספר השביעי של דונאלד טראמפ בעברית שפורסם לאחר הפרסום המקורי של כתבה זאת ומקבע סופית את מעמדו הבלתי מעורער כפוליטיקאי האמריקני המתורגם ביותר לעברית של כל הזמנים.

ראו כתבת המשך לכתבה זאת על דונלד טראמפ:

"החיים שמחקים את הבדיון שמחקה את המציאות ":דונאלד טראמפ ,גיבור ומקור השראה לתרבות הפופולארית המודרנית

Image result for trump book covers

ראו עוד המועמדים לנשיאות בארה"ב :

הילארי קלינטון לנשיאות

אלי אשד על המועמדים שלו לנשיאות בבחירות 2016

מהדורה שנייה של ספר של טראמפ בעברית לאחר שזכה בנשיאות ארה"ב.

13 תגובות

  1. טראמפ כנראה צודק שאי אפשר לסמוך על אנשים, הוא מכיר את זה מקרוב, כפי שגילו אלפי העובדים שלו שלא קיבלו תשלום על עבודתם. זה לא רק שהחברות פשטו את הרגל, אלא בעיתונים עכשיו נטען שהוא ממש נהג להלין שכר ולרמות. ולאחרונה ממש אפילו היה פרסום שטראמפ היה נעלם כבר מזמן, לאחר פשיטת הרגל הראשונה שלו בשנות ה 80, אלמלא אביו – שגם נתן לו את הכסף להתחיל בכלל – שחילץ אותו מפשיטת הרגל.
    האיש הוא נוכל con-man ורמאי קלאסי, שמצליח עכשיו לרמות רבים מהאמריקאים. והצליח גם קודם לרמות ולמכור, ככתוב, ספרים שמזהירים אנשים מרמאים כמוהו. זה היה משעשע אלמלא אנשים היו ממש נפגעים ומאבדים את כספם, ואלמלא היה סיכוי שהנוכל הזה יהיה נשיא ארה״ב.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001155882

  2. היום נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב ה-45 בניגוד לכל התחזיות. וזה אומר שספריו שמשמשים כסוג של מורה דרך למחשבתו בנושאים שונים הם חשובים מאי פעם.
    מדוע ? מאחר שטראמפ יהיה ללא ספק נשיא כוחני שמרגיש שהוא לא חייב שום דבר לאף אחד ( ובמידה מסויימת של צדק) יכפה את דיעותיו ורעיונות בנושאים שונים על עוזריו וספק אם יתגלה קשוב להם.
    יש לקוות שטראמפ יבחר עוזרים טובים ויעילים שידעו לכוון את המדיניות האמריקנית היטב במים הסוערים של העשור השני של המאה ה-21 ,בכל מקרה סביר להניח שזה יהיה על סמך המדיניות שאותה הטווה בספריו כמתואר למעלה מדיניות של קשיחות ושמירה על מעמדה של ארה"ב בכל מקום.
    יש להניח שמבחינתו של טראמפ סין היא האוייב הגדול ורוסיה של פוטין היא בעלת ברית פוטנציאלית.
    ואת כל השאר אנחנו נראה בהמשך.

  3. דיעה חשובה אם כי לא בולטת בעיתון : איך שהוא יודעים שלרוסיה יש צילומים מטראמם מביקוריו במוסקווה.
    אם כך הוא חשוף לסחיטה.
    האם זאת הייתה הסיבה שפוטין תמך בו כל כך?
    איך יודעים את זה ? ניחוש זאת הדלפה מרוסיה שמכוונת גם לטראמפ.
    אבל ..אני במקום פוטין לא הייתי רץ לפרסם כל צילום שיש בידי בויקיליקס בעת משבר עם ארה"ב.
    מוסכם : יש ודאות של תשעים אחוז שכשטראמפ ביקר במוסקווה יותר מפעם אחת הוא עשה את מה שהוא עושה במקומות אחרים קיים יחסי מין עם דוגמנית אחת או 2 או שלוש או יותר אולי ביחד אולי עם סוכנות רוסיות .
    והכל הוסרט בידי הרוסים.
    אז מה?
    אם פוטין ירוץ עם הסרטים האלו לויקיליקס לפרסמם כהאקר אלמוני הוא ימצא שכל סרטון כזה ( כן כולל אפילו קטעי סאדו מאזו של טראמפ בדוגמניוות ) רק מעלה את הרייטינג של טראמפ בציבור .שום דבר מזה לא יזיז אפילו שערה אחת מראשו של נשיא ארה"ב .
    והגברת איוונה טראמפ שיודעת בדיוק עם מי ועם עסק בבית פשוט תטען שהכל מזוייף.
    מר פוטין עם החומר הזה אתה לא יכול לסחוט את טראמפ. הוא פשוט יגיד לך ללכת קיבינימאט וכל העולם יצחק איתו לא עליו.

  4. אני מהרהר על כל אותן טענות שנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ הוא"השפוט" ו"הבובה " של נשיא רוסיה פוטין. שיש בינהם הסכם מוקדם כלשהוא ושרוסיה סייעה לטראמפ להיבחר. למען האמת איני מבין במה טראמפ היה העדיף מבחינת האינטרס הרוסי הקר על קלינטון ( ללא קשר להעדפותיו האישיות של פוטין).
    בעבר העליתי את ההשערה שההוכחה כנכונה כעבור כמה שבועות עם פרסום דו"ח מסווג שלרוסים יש חומר סחיטה כנגד טראמפ צילומים מפעילות מינית שלו. ( אגב נטען שמי שאחראי להדלפה זאת נמצא מת לפני כמה ימים ).
    אם אותו חומר פורנוגרפי על טראמפ וכמה זונות -סוכנות רוסיות במלון זה כל מה שהיה לרוסים כחומר סחיטה נגד טראמפ הרי זה כעת חסר ערך וגרוע מזה עבור הרוסים.
    נשמעות טענות ברשת שפוטין העביר בתמורה למה שלא יהיה לטראמפ חברת נפט רוסית גדולה.
    נניח שזה נכון והרוסים חושבים שהם שולטים בטראמפ…אבל אם כך לדעתי הם שוגים שגיאה גדולה.
    באמת אנשים האם אתם חובשים ברצינות שגם אם טראמפ שוחד באיזו דרך בידי הרוסים הוא "ישאר משוחד" כנשיא המעצמה הגדולה והעשירה בתבל ?
    מה פתאום שמליונר סלבריטאי מפורסם משנות השבעים יקבל עליו את רצונו של פקיד ק.ג.ב לשעבר? למה מי מת ?
    האם מישהו מעלה על דעתו שטראמפ ימלא איזו שהיא הוראה של פוטין אלא אם כן הוא יסכים לה מכלתחילה ?
    יכול להיות שפוטין אכן חשב כך וביצע איזו שהיא עיסקה אפלה עם טראמפ אבל חוששני שעם כך היה הוא יגלה שטראמפ כנשיא המעצמה החזקה בעולם לא עומד לשמור על פרטי ההסכם ולא יהיה הרבה שהוא יוכל לעשות בעניין.
    לי יש את התחושה שמה שיש לטראמפ להגיד לפוטין לאחר שזה סייע לו בתמורה לאיזו שהיא הבטחה מעורפלת זה " הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים"..
    לפוטין אולי יש איזה שהוא הסכם חתום שלכאורה יכול לשמש לו כסחיטה אבל אני ממליץ לו אז ללמוד מנסיונם של השרים של בנימין נתניהו שלכולם יש הסכמים חתומים שלא שווים הרבה.
    וזה גם לא יעזור לו שיש לו את כל סוכני הפ.ס.ב האלו כגובי חובות כשלרשותו של טראמפ עומד הסי אי איי..

  5. בסופו של דבר הוא ילד שלא התבגר – עולם דימויים ילדותי, הערכה ל'קשיחות' (כנראה כדי להסתיר חוסר קשיחות אצלו; אופייני אצל מעריצים של אנשים כוחניים), פראנויות ועוד.

    אבל הבחירה בו היא עניין אחר, שלא קשורה אליו, אלא להתדרדרות הנמשכת המנטאלית של הציבור האמריקאי, שמעדיף בלופים וסופר-גיבורים, במקום אנשי מציאות. כך זה כבר 35 שנה, וזה רק מחמיר.

  6. ועכשיו כשטראמפ נמצא בקונפליקט עם פוטין על סוריה ולאחר שקרא לפוטין "מפלצת "( והרוסים הצעירו שהם רואים בכך עלבון ),נשאלת השאלה :מה בעצם הישיגו הרוסים מזה שתרמו לבחירתו של טראמפ?
    הם הביאו לבחירתו של אדם לא צפוי לחלוטין כפי שהם מודים עכשיו.
    זה עדיף מבחינתם על הילארי קלינטון שהייתה צפויה לחלוטין ?
    גם בזמן אמיתי לא הבנתי מדוע פוטין מתאמץ כל כך בשביל טראמפ .האפשרות היחידה להסביר זאת היא כך שפוטין חשב שאפשר יהיה לסחוט את טראמפ על דברים שמן הסתם ידע עליו .אבל כבר אז אמרתי זאת טעות . מרגע שטראמפ הוא הנשיא הוא בלתי ניתן לסחיטה.
    בדיעבד ברור שכל המאמץ הרוסי להביא לבחירת טראמפ היה שגיאה אחת גדולה עבורם.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × 1 =