ההשקה הזוגית – ספר השירים מאת סברינה דה ריטה והרומן מאת בן זוגה, ישראל חינטייב

מאת חגית בת אליעזר

חברתי הטובה – המשוררת החיפאית הפעילה סברינה דה ריטה פרסמה את ספר שיריה השביעי", האם כנף יכולה לעוף", וישראל חינטייב, בן זוגה, את "קו חיפה-ירושלים" − יצירת הסיפורת הראשונה שלו אחרי ספר השירים "נווד", שיצא לאור בשנת 2013 בהוצאת "אחוזה-חיפה".

החגיגה המשותפת המכופלת התקיימה במוצאי השבת 22.8 במרתף של תיאטרון "הסטודיו" החיפאי הידידותי, שבו סברינה עובדת במשרה חלקית.

דוברים רבים הוזמנו להשתתף באירוע וכן נירית זיו-וקסלר – גיטריסטית קלאסית – אשר מכירה את סברינה מאז לימודיהן באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים.

מתוך ידידותי רבת השנים עם סברינה והיכרותי עם הדוברים, שמחתי להנחות את ההשקה. לקראת האירוע הייתה לי תחושה טובה לגבי האווירה הביתית המשפחתית הצפויה והבנתי שמה שנכון הוא – שכל אחד מהדוברים, נוסף על הברכות לחתני השמחה, יציג את עצמו ואת עשייתו התרבותית. הרי זה קורה במידה זו או אחרת בכל הופעה, אבל הפעם רציתי שזה יקרה בגלוי ובעוצמה – בטרם האירוע הנחיתי את הדוברים לספר בהרחבה על פעילותם האמנותית-ספרותית לטובת הקהל שוחר התרבות שכיבד את סברינה ואת ישראל בנוכחותו.

את ההשקה פתח יונתן שוורץ – שחקן, המנהל האמנותי של תיאטרון "הסטודיו", שאותו הקים לפני עשר שנים. יונתן ברך את סברינה לרגל פרסום ספרה השביעי וסיפר על לימודי הבימוי שלה בתיאטרון ועל עבודתה הנוכחית בו. הוא הזמין את הנוכחים למופעי התיאטרון החגיגיים לסיום עונת הפעילות העשירית וחלק עם הנוכחים את הצלחתו האישית – "פיטר פן 3.0" – המחזה המקורי על חבורת פיטר פן על האי האבוד כשהם כבר אחרי גיל שלושים – שאותו כתב במשך שנים, עולה חגיגית על במת תיאטרון הסטודיו והכניסה מותרת לילדים מעל גיל שש-עשרה. הכול מסופר באתר היפה של התיאטרון:  http://hastudio-tr.co.il/

הגיטריסטית נירית זיו-וקסלר – בעלת תואר שני במוזיקה מאוניברסיטת ייל בארה"ב ופעילה כסולנית ובהרכבים קאמריים בארץ – ניגנה שלושה קטעים קלאסיים במהלך ההשקה ופתחה ביצירה של  Agustin Barrios Mangore – גיטריסט ומלחין פרגוואי. סיפוריה על המלחינים ויצירותיהם ופריטתה הקרובה-קרובה על המיתרים הקלאסיים יצרו אווירה של קשב עמוק ושל שותפות מוזיקלית.

יואב איתמר – משורר, עורך שירה, המו"ל של הוצאת "חבר לעט" שבה ראו אור שני הספרים המושקים (וגם עורך מדור השירה כאן, ב"יקום תרבות"). יואב עבר מסלול בין חיפה – שבה נולד, באר שבע – שבה גדל ותל אביב, שבה התמקם ופרש את פעילותו הספרותית לאחר שנות לימודי שירה, מחזאות ובימוי במסגרות שונות. יואב איתמר עורך יחד עם המשוררת חני שטרנברג את כתב העת "מקף", אשר גיליונו מספר 5 יצא בחודש ספטמבר השנה. ספרה של סברינה דה ריטה "האם כנף יכולה לעוף", בעריכתה של ורד זינגר הוא הראשון בסדרת "ציר" לשירה עברית מקורית. איתמר הזמין כותבי שירה מבין הנוכחים בקהל לשלוח כתבי יד להוצאת "חבר לעט" להארכת הציר שעליו תיסוב השירה.
ורד זינגר עורכת יצירות סיפורת רבות (וגם עורכת הלשון כאן, באתר "יקום תרבות") וזו הפעם הראשונה שערכה ספר שירה. בעקבות העריכה פרסמה ורד הבחנה מעניינת בין עבודה למלאכה: המילה עבודה – מלשון עבדות. עריכת ספרה של סברינה הייתה עבורה בגדר מלאכה – מלשון מלכות.

בתהליך הוצאת "קו חיפה-ירושלים" – ספרו של ישראל חינטייב, יואב איתמר שיתף פעולה עם איתי בחור האחראי להפקה המוקפדת של הספר.

איתי בחור – המוציא לאור של ספרי מחקר ועיון, ספרי היסטוריה של ארץ ישראל – תיאר במרץ האופייני לו את תהליך עבודתו על "קו חיפה-ירושלים", שכללה עימוד, הגהות, ניקוד, בחירת סוג אות, סוג הנייר, ממדי העמוד – עד לקבלת ספר אסתטי, נעים להחזקה, לדפדוף ולקריאה. איתי בחור הרחיב את הדיבור על עיצוב עטיפת הספר שבמרכזה – התצלום מאת סברינה דה ריטה הלוכד רכבת בתנועתה במבואות חיפה והמסילה הכפולה הנשפכת מהעטיפה לכיוונו של הקורא מסמלת את שתי האפשרויות שהספר מציע.

הכתוב בכריכה האחורית נותן מידע מקיף על הרומן ועל מחברו ומעורר סקרנות אצל הקורא, וקטעים ממנו נקראו על ידי הדוברים בהשקה.

נפתלי בלבן אוברהנד – מזכיר אגודת הסופרים של סניף חיפה והצפון – סיפר כי ראשיתה של פעילותו הספרותית הייתה בשנת 2010 באחד האולמות של הבניין הזה – בית היכט – בערב לכבודה של המשוררת הפולניה הדגולה אווה ליפסקה ובנוכחותה. באירוע המכונן ההוא נפתלי הכיר את משוררי חיפה ואת סברינה בפרט, ומאז מתנהלת סדרת אירועי שירה חודשיים של קבוצת "השראה צפונית"− שוחרי הספרות של חיפה וסביבותיה.

"מהיכרותי רבת השנים אני יודע, שסברינה אלטרואיסטית – כואבת את סבלם של החלשים ובמיוחד של הנשים, והדבר בא לידי ביטוי בספר שיריה הנוכחי, השביעי במספר" – אמר נפתלי, שהוציא לאור את שלושת ספריה הקודמים של סברינה בהוצאת "אחוזה-חיפה" שהקים. נפתלי מכיר אישית גם את ישראל חינטייב והשמיע הבחנה מעניינת: כמו שסברינה חיה בשיריה במקביל בשני זמנים: עכשיו ובתקופת השואה, כך ישראל בספרו מאחד את התרבויות של אסיה-רוסיה-ישראל. נפתלי סיים את דבריו בנימה אישית-לירית-אבהית :"אני מביט התפעלות בזוגיות הזאת של סברינה וישראל".

רמי טילמן – שחקן והמנהל הטכני של תיאטרון הסטודיו קרא-שיחק שני שירים עוקבים בספר שמהווים רצף רעיוני:

פֹה לא שואלים

כְּשֶׁהוּא אַלִּים אִתִּי

(לַמְרוֹת שֶׁלֹּא פָּצִיתִי פֶּה)

עוֹמֶדֶת דּוּמָם

רוֹעֶדֶת

לֹא זָעָה.

הִסְבַּרְתִּי לָךְ, הוּא צוֹעֵק,

וּבְכָל זֹאת אַתְּ שׁוֹאֶלֶת,

מַסְפִּיק לִשְׁאֹל.

פֹּה לֹא שׁוֹאֲלִים, הוּא אוֹמֵר

פֹּה רוֹעֲדִים, הוּא אוֹמֵר.

אָז תִּרְעֲדִי כְּבָר.

רוֹעֶדֶת. מְצַיֶּתֶת. וְאַחַר כָּךְ מְחַיֶּכֶת

בְּלִי מִלִּים

וְאֵם זוֹלֶגֶת בְּטָעוּת דִּמְעָה

בְּטָעוּת חוֹבֶטֶת לְעַצְמִי

בַּפָּנִים

כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדַע.

פוֹ-אימה

צוֹפָה

דֶּלֶת חֶדֶר, מִטָּה

טְרַנְס-לַיְלָה. שֶׁמֶשׁ עַל הַמֵּצַח. קֶשֶׁת בֶּעָנָן

מוֹרִידָה אֶת הַכְּסוּת, הַיָּרֵחַ עוֹלֶה

לֹא זָזָה

עַכְשָׁו אַתְּ לֹא

Not a word, baby, not a word

אַתְּ לֹא בּוֹכָה עַכְשָׁו

מִישֶׁהוּ צוֹחֵק לָךְ בְּתוֹךְ הַפֶּה

זֶה סֶרֶט נָע

סַמֵּי רְחוֹב

פַּנָּסֵי רְחוֹב. סֶרֶט רַע

בְּשׁוּבֵךְ מִשָּׁם

בְּשׁוּבֵךְ מִשָּׁם

בַּשְּׁבִיל, לְלֹא שֵׁם לְלֹא בֶּגֶד

נוֹפֶלֶת עַל סַפְסָל. לֹא חוֹלֶמֶת

וּפִתְאוֹם −

פִּתְאוֹם, שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה חוֹלְפוֹת

בְּ-fast forward

יוֹדַעַת שֶׁמֵהַיּוֹם, אִישׁ לֹא יַגְעִיל עַצְמוֹ עָלַיִךְ

וְלַמְרוֹת שֶׁלָּמַדְתְּ כִּי הֲגָנוֹת הֵן פְּרִיוִילֶגְיָה

מֵהַיּוֹם כָּל שַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ − לַפַּח!

מֵעַכְשָׁו

הַכֹּל בְּכְּאִלּוּ.

כְּאִלּוּ בֹּקֶר

כְּאִלּוּ אֹשֶׁר

כְּאִלּוּ בּוֹקְסִים בַּפָּנִים.

לֹא מְמַצְמֶצֶת

אֵין תָּכְנִיּוֹת לֶעָתִיד.

עמיקם יסעור − איש רוח, איש ספר, מבקר ספרות וחבר טוב של כל המשוררים החיפאיים – מלווה את סברינה מספר לספר בעידוד, בדברי פרשנות השוואתית. עמיקם דיבר בהערכה על ספרו של ישראל חינטייב וקרא את הקטע הבא מהכריכה האחורית:

ישראל חינטייב סיפר בהרחבה על דרכו בספרות: על לימודיו באוניברסיטת תל-אביב, על הרושם האדיר אשר עשה עליו הרומן "האמן ומרגריטה" מאת בולגקוב. ב"קו חיפה-ירושלים" ישראל למעשה מתכתב עם "האמן ומרגריטה" ואף ממשיך אותו במובן מסוים. ושוב הכריכה האחורית עשתה שרות טוב. ישראל קרא את הפסקה:

סברינה, בתורה – הודתה ליואב איתמר המו"ל ולוורד זינגר העורכת, על הוצאת הספר לאור, לכל הקהל הרב שבא לשמוח בהשקה, לתיאטרון "הסטודיו" המארח את האירוע באווירה המשפחתית החמה ולישראל חינטייב – על הזוגיות המקיימת, התומכת והמשמחת. מתוך ההזדהות עם אחת הדמויות הראשיות ברומן "קו חיפה-ירושלים" סברינה קראה את הפסקה הבאה:

בהמשך סברינה קראה שירים מספרה:

מיטת יחיד

בַּלַּיְלָה נִשְׁכַּבְתִּי לִישׁוֹן
בְּמִטַּת הַיָּחִיד שֶׁלִּי.
הָעָרְבָני שֶׁעַל הַגָּדֵר כְּבָר חָמַק.
סָפָרְתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים
שֶׁחָלְפוּ דַּרְכִּי.

הָיוּ נְשִׁיקוֹת וּמַכּוֹת

וְהָיָה גַּם פֶּרַח אֶחָד

שֶׁמִּישֶׁהוּ נָתַן לִי,

וַאֲפִלּוּ מַפְתֵּחַ לַבַּיִת.

הָיִיתִי רוֹצָה לְהַקִּישׁ בַּדֶּלֶת

וְלִשְׁמֹעַ "מִי שָׁם?"

מִתְהַפֶּכֶת לְצִדָּהּ הַשֵּׁנִי

שֶׁל מִטַּת הַיָּחִיד שֶׁלִּי

לַיְלָה טוֹב לְךָ, לַיְלָה.

פעם

פַּעַם הָיְתָה שֶׁמֶשׁ

עִם שִׂמְלָה לְבָנָה

וְאָז

מִישֶׁהוּ זָרַק עָלֶיהָ אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ

ואת שיר הנושא אשר נתן לספר את שמו:

טירוף קל

הִיא רָצְתָה לִהְיוֹת צִפּוֹר

וְיָדְעָה שֶׁהִיא לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר כָּנָף.

הַאִם כָּנָף יְכוֹלָה לָעוּף?

גל אלגר – סופרת, עורכת שירה, אשר מסיימת בימים אלה את עריכת ספרה השלישי של המשוררת ענבל אשל כהנסקי − קראה שיר בעמוד 40, אשר למעשה מצטרף לשני השירים שאותם קרא רמי טילמן ומשלים את "הטרילוגיה":

שותקת

צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר, קוּמִי.

עֵינַיִם עֲצוּמוֹת, פָּנִים עֲצוּמוֹת, עָלַי.

אַתְּ אַיָּלָה נָסָה בַּיַּעַר,

אַתְּ נְצִיב קֶרַח, אַתְּ תַּעַר.

הָרֶגֶל מִתְכַּוֶּצֶת. אַתְּ לֹא!

אִמָּא קוֹרֵאת לָךְ, אַתְּ שׁוֹמַעַת?

הַאִם אַתְּ שׁוֹמַעַת? אַתְּ לֹא!

אַתְּ שׁוֹתֶקֶת.

מָחָר, כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיִקַּח אוֹתָךְ

וְיִצְעַק,

וְיִצְחַק לָךְ בְּתוֹךְ הַפֶּה − אַתְּ לֹא תִּבְכִּי.

כִּי אַתְּ סְתָם.

הֵם שָׁם

אַתְּ פֹּה. אַתְּ לֹא!

אַתְּ שׁוֹתֶקֶת.

גבריאלה, אשר עומדת להוציא לאור את ספרה השני, המשלב שירים וקטעי הגות, קראה את השיר:

אגרוף

כְּשֶׁזֶּה בַּפָּנִים שֶׁלְּךָ

עִם הָעֵינַיִם וְהַשִּׁנַּיִם, אַתָּה כְּבָר לֹא

אַתָּה רַק דֶּלֶת שֶׁטָּרְקוּ לְךָ בְּתוֹךְ הַגּוּף

אַתָּה אֶגְרוֹף שֶׁכָּרְתוּ לוֹ אֶת הַיָּד

אַתָּה בַּקְבּוּק שֶׁשָּׁבְרוּ לְךָ בְּתוֹךְ הַפֶּה

וְזֶה יָרֹק

וְזֶה טָעִים

אַתָּה מִקְלַחַת, בּוֹלֵעַ בּוּעוֹת סַבּוֹן

הֵן צוֹעֲקוֹת לְךָ בְּתוֹךְ הַפֶּה

"תִּשְׁתֹּק!"

הַפֶּה נִפְתָּח

אַתָּה שׁוֹאֵף

אַתָּה סִיגַרְיָה שֶׁנִּכְבֵּית עַל הַלָּשׁוֹן

אַתָּה בּוֹעֵט בַּקִּיר, אַתָּה כִּסֵּא

הַקִּיר צוֹחֵק וְצוֹעֵק

"אַתָּה פַּחְדָן"

קַח!

אַתָּה אֶקְדַּח

הַיָּד לֹא רוֹעֶדֶת

כְּשֶׁזֶּה בַּפָּנִים שֶׁלְּךָ

אַתָּה לֹא פּוֹחֵד

אַתָּה רַק יֶלֶד.

אני אוהבת את השיר "ערוגת חרדות" − המתנגן יפה ומפגיש בין הפכים פסיכולוגיים:

ערוגת חרדות

אֶמֶשׁ נָעֲלוּ אֶת הַדֶּלֶת

תָּלוּ אוֹתִי עַל הַוָּו

וְכָל הַפְּרָחִים מֵהַשִּׂמְלָה הַוְּרֻדָּה שֶׁלִּי

עָפוּ בָּרוּחַ, בָּרְחוּ.

חָשַׁבְתִּי לִשְׁתֹּל עֲרוּגַת חֲרָדוֹת,

פֶּרַח לְכָל פַּחַד, פַּחַד לְכָל זֶרַע,

אַךְ הֵם סֵרְבוּ לִנְבֹּט, לְהַבִּיט בִּי.

אַחַר כָּךְ הִגִּיעָה הַשֶּׁמֶשׁ,

שֶׁשָּׂרְפָה אֶת זְגוּגִית הַחַלּוֹן.

יָדַעְתִּי

כְּבָר

מְאֻחָר

את הדברים הבאים על השיר, שלא אמרתי בהשקה, אכתוב כאן: הטיפוח הוא דרך אמיצה לטיפול בפחדים. "תָּלו אותי על הַוָּו" – הוא אגרוף בפרצוף, אך השיר ממשיך וחי. הפרחים שעפים מהשמלה – תיאור אוורירי דמיוני, משחק המלים "בָּרוּחַ, בָּרְחוּ" – הומוריסטי, יפהפה.
עלילת השיר מתקדמת מאמש לזריחת השמש של הבוקר, כשבלילה מתבצעת מלאכת עבודת אדמת הפחדים. לשיר דרך ציורית – העושה שימוש נבון בדימויים ובמטאפורות – להתמודד עם הפחדים והחרדות וכן להביט להם בעיניים.

אחרי נגינת שני קטעיו של המלחין הפרגוואי Agustin Barrios Mangore, נירית וקסלר סיימה את ההשקה ב"מותו של מלאך" − יצירתו של Astor Piazzolla – מלחין הטנגו הארגנטינאי הנודע. שם היצירה מתכתב עם נושא ספרה של סברינה: גם למלאך כנף, אפילו שתיים, והמוות מרחף. את שמו הספרדי של הקטע La Muerte del Angel שמענו מפיו של מיכאל מחלין, יליד ארגנטינה − דוקטור, מומחה למחלות עיניים, חובב הספרות.

סברינה דה-ריטה וישראל חינטייב, זוג יוצרים