סקירת הספר “אימא עננה” \ יעקב שגיא, הוצאת מנדלי, 2015 ,95 עמודים.
מאת אלי אשד
זהו סיפור סיוטי שאולי התרחש ואולי לא – מסעו של ילד עם כלב בשדות השואה בפולין. כפי שהמחבר מגדיר זאת, “זהו סיפור אישי, אשר במציאות התרחש ודאי אחרת”.
כפי הנראה מבוסס הסיפור בחלקו על חוויות אמיתיות של המחבר יעקב שגיא בילדותו שביערות פולין, כאשר אכן נמלט מפני הנאצים. ברם, נראה שברובו לפחות הסיפור בדוי, והוא מספר על חוויות שיכלו לקרות, אך לא התרחשו בהכרח.
אך הדבר איננו חשוב באמת, שהרי אין מטרתו של שגיא להביא סיפור דוקומנטרי מדויק בפרטי פרטים, הפורש את חוויותיו האמיתיות, אלא לחלוק עם הקוראים סיפור שכל אחד יוכל להזדהות עמו – סיפור על חוויותיו של ילד נרדף.
וכאן כדאי לציין, כי רוב הסיפורים הדוקומנטריים של ניצולי שואה המתארים את חוויותיהם הקשות הם בדרך כלל בלתי קריאים, למעט, אולי, עבור קרובי משפחתם. התיאור המדויק של פרטי הפרטים של העולם שממנו בא הניצול ושל הזוועות שאותן חווה, הוא בדרך כלל קשה מדי לעיכול עבור הקורא הממוצע.
הסיפור המפורסם ביותר מסוג זה,”יומנה של אנה פרנק”, כה מצליח בקרב הציבור הרחב דווקא משום שאינו כזה – זהו סיפורה של נערה צעירה ובני משפחתה הנרדפים, שיכול היה לקרות בכל מקום ובכל זמן. וכפי הנראה זאת הסיבה להצלחתו.
וכך גם “אימא עננה”. למרות שזהו סיפור שואה, הרי המקום והזמן של ההתרחשויות אינו חשוב באמת. הוא יכול לקרות בכל מקום שבו התרחשה מלחמה ואסון, למשל בקמבודיה של שנות השבעים, או היום בעיראק של הדאע”ש. גיבור הספר הזה הוא ילד יהודי הנרדף בידי הנאצים והפולנים, אבל באותה מידה הוא יכול היה להיות ילד יזידי הנרדף בהווה על ידי הסונים.
לנו חשובות רק תחושותיו של הילד, המרגיש שהוא נמצא בעולם שיצא מדעתו, מעין גיהינום עלי אדמות. הידיד היחיד שנמצא בסביבתו הוא כלב-כל המסייע לילד הגיבור במסעותיו. והנה, גם הכלב מתגלה לבסוף כמעין מפלצת האוכלת בשר אדם.
הילד ממשיך מכאן, וגם כשנראה שהגיע אל המנוחה והנחלה, הוא מגלה בפרקי הסיום הקודרים שפולנים הם רוצחים אנטישמיים ארסיים לא פחות מהנאצים ועליו להרוג כדי לשרוד.
זהו סיפור מצמרר מאין כמוהו, ובמיוחד היום, כאשר אנו קוראים אותו ויודעים כי אירועים כאלה לא התרחשו רק לפני שבעים שנה ביבשת אחרת, אלא מתרחשים מדי יום ביומו לא הרחק מגבולותינו, במאה ה-21 הסופר-טכנולוגית והמתקדמת.
ראו גם:
סקירה על הספר באתר y-com
