תופעת “פואטרי סלאם” בישראל

מאת חגית בת -אליעזר

חברתי סיגלית בנאי, קולנוענית, אמנית קול ומשוררת − שבשנת 2013 פרסמה את ספר השירים “שכונת התקווה, קהיר” בהוצאת “ספרי עיתון 77“, וכעת היא על סף ספרה השני, “עברייה“, שיראה אור באותה ההוצאה − הזמינה אותי להופעתה ב”פואטרי סלאם“. סקרנותי עיקצצה − טרם שמעתי על אירוע שירה בשם הזה.

וכך, בערבו של יום שלישי, 12.8, עשיתי דרכי לירושלים ממקום עבודתי שבגליל התחתון. זכור לי במעומעם שהיה צריך לשריין מקום טלפונית, אך בשעה שמונה בערב היה כבר מאוחר מדי להתקשר. הגעתי לאברם בר קפה מוסיקה כעשר דקות לפני ההתחלה המתוכננת בתשע. לאחר דין ודברים עם הבחור בשער, שהסכים לקבל ממני את דמי הכניסה בסך  30 ש”ח על אף העדר רישום מוקדם, פרצתי בשמחה אל החלל המיוחל.

במהרה התמלא אברם בר בצעירים תוססים כמו הבירה בכוסותיהם. איזה קהל מפואר – מאה איש בירושלים הבנויה לשמוע שירה. המוסיקאים הנעימו את האווירה עד שאוהד דוידוב – המנחה המיועד ומארגן אירועי “פואטרי סלאם” בחיפה הרחוקה, הגיע: נמרץ, מאיר פנים, מלהיב את הקהל. כמה טוב שאוהד הסביר את כללי המשחק עבור המעטים כמוני שלהם זו הפעם הראשונה:

ערב poetry slam הוא פורמט בינלאומי של תחרות קטעי שירה מדוברת spoken) word), אותו המציא המשורר האמריקאי מארק סמית’ (Marc Smith) בשיקגו בשנת 1984. בשלב הראשון עולים שמונה משוררים ומציגים קטע פרי עטם. חמישה שופטים שנבחרו אקראית מהקהל מדרגים את הקטע מ1 עד 10  − אפשר אף יותר, אם מדובר בקטע מסעיר עד “שמימי”.

אוהד מדגיש שהמספרים רחוקים מלהיות העיקר: התחרות נערכת באופן ידידותי והומוריסטי, והיא אמצעי להגברת השיתוף והעניין של הקהל. וכפי שאומרים זאת באנגלית − שפת האם שלpoetry slam :

The points are not the point. The point is poetry.

ארבעת המשוררים שקיבלו את המספרים הגבוהים ביותר עולים לסבב נוסף ומציגים קטע שני. הנבחר מביניהם זוכה ב”מיקרופון הזהב“(!) ומבצע קטע הדרן.

מיהם האנשים בקהל המנופפים בשלטים מלבניים? מיד בא מזור לתהייתי: השלטים הם לוחות מחיקים עם טוש מצורף, והאנשים שמחזיקים אותם הם שופטי התחרות. אוהד דוידוב מנחה את טקס השבעת השופטים בשובבות תיאטרלית וכל הקהל חוזר אחריו בחדווה גדולה: “אנחנו, האנשים עם השלטים − ובקיצור האנשל”טים − מודעים לעובדה שלא ניתן לתת ציון לאמנות. אולם, כנבחרי ציבור אקראיים אנו מתחייבים לעשות את מלאכתנו נאמנה, להיות נדיבים ולשפוט תמיד לכף זכות”.

תם פרק המבוא ועכשיו מתחילים לקרוא. שמות המופיעים נבחרים באקראי והראשונה היא סיגלית בנאי. היא קוראת מהזכרון:

בנאי סיגלית

בוא נעבור לירושלים

בּוֹא נַעֲבֹר לִירוּשָלַיִם

אֲנִי אֶתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה

בּוֹא נָגוּר בְּקָטָמוֹן הַיְּשָׁנָה

נִשְׁלַח אֶת הַיְּלָדִים

לְבָתֵּי סֵפֶר מְעֹרָבִים

יְהוִּדים – עֲרָבִים

דָּתִיִּים – חִלּוֹנִיִּים

בּוֹא נִתְגַּעְגֵּעַ לְהַר הַבַּיִת

בּוֹא נִתְגַּעְגֵּעַ לְאֶל-אַקְצַא

מֶרְחָבִים לְבָנִים לְבָנִים

שֶׁל קְדֻשָּׁה

בּוֹא כְּבָר בּוֹא כְּבָר

בּוֹא בּוֹא בּוֹא

לִירוּשָלַיִם

בּוֹא עַכְשָׁו

לְסוֹף שָׁבוּעַ

לְשָׁעָה

רַק נְבַקֵּר

וְנַחֲזֹר

חֲזָרָה

אחריה עולים בזה אחר זה שבעה  משוררים, מהם מוכרת לי רק שושנה-שרה ילידת ארה”ב, אמנית ספוקן וורד ירושלמית ותיקה שקוראת באנגלית. אני נהנית אין קץ מתנופת הקריאה, משובל הנושאים המשתלבים, מההומור המעודן ומנגיעות החריזה. מה גורם לי לשמחה הבהירה, השלמה, שלא חויתי כדוגמתה באירועי שירה כתובה הנקראת מהדף בעגמומיות-מה? אני חשה באווירה רווית חלקיקים, גלים – כל צורת חומר – של האינטלגנציה האנושית. מחוץ לאברם בר מהלכים אנשים מבלי לשער כמה מהנית בועת הפואטרי סלאם. כמה בת-מזל אני להתוודע לחווית התענוג הקבוצתי הזה, ותודה לסיגלית על הגילוי.

אחרי שמונה ההופעות המסחררות הוכרזה הפסקה של כעשר דקות. היה לי ברור שאכתוב סקירה על האירוע הייחודי הזה, ומיד ניגשתי למשימת איסוף החומר. “מי אתה, אוהד דוידוב– פניתי אל המנחה הכריזמטי, “התנהלותך על הבמה כל כך משוחררת ובוטחת – האם אתה שחקן?”

מסתבר שאוהד הוא יושב ראש ליגת הדיבייט (debate) הישראלית, בוגר קבוצת הרטוריקה של אוניברסיטת חיפה וייצג את ישראל תחרויות רטוריקה בעולם. הוא בעל תואר במנהיגות בחינוך ותעודת הוראה מאוניברסיטת חיפה ומלמד היסטוריה ורטוריקה בבית ספר תיכון. אשרי התלמידים שזהו המורה שלהם! דימיתי לראות באוהד התגלמות של נואם כיכרות ביוון העתיקה. חזרה לימינו אנו − אוהד שותף לכל הפעילויות לקידום “פואטרי סלאם”: הוא מארגן את המופעים בחיפה, מנחה ומתחרה.

ארבעת המשוררים הטובים ביותר עלו בקטע נוסף והבריקו במקוריות הכתיבה, בכשרון המשחק ובזיכרון מופלא שאיפשר להם להטיח את השירה בעוצמה, ללא צורך בדף הנייר המשמש כקביים.

ויש אחד מעל כולם – נמרץ יותר, רהוט יותר ומפתיע-מצחיק במקוריות השירה שלו ובשפת גופו. זהו נעם לביא −  מהנדס תוכנה בחברת היי-טק, בוגר הטכניון.

הנה ההתחלות של שלושת הקטעים המבריקים שהקנו לו את “מקרופון הזהב” הראשון שלו מאז תחילת הופעותיו ב”פואטרי סלאם”, בחודש מרץ השנה. לשניים הראשונים יש גם קטעי וידאו:

לשמעון לא מגיע פרס

שלום חברים, ברצוני לספר

על סיפור אהבה אבל עם סוף מצער

כי העולם הוא לא פייר ולא הכל מסתדר

ועל צדיק וטוב רשע ורע לו אלוהים מזמן וויתר

סיפור על אהבה חזקה יותר מעגבניה ואייל שני

אך הגיבור הטרגי בסיפור הוא לצערי אני.

כי היום כבר לא יכול בעיניי אהובתי להסתכל

זה הוא סיפור האהבה הנכזבת שלי עם מדינת ישראל

היו ימים בהם הייתי מאוהב במדינה

(הוידאו https://www.youtube.com/watch?v=oXPOu63xPhM)

דיכאון

דיכאון זו הרגשה לא משהו, אין מה לעשות

אפילו ביום טוב היא לא נכנסת לטופ טן של ההרגשות

למה זה לא מרגיש קצת יותר כמו שמחה, אהבה, או מצב כפית

סתם הרגשה שרע לך, איזו הרגשה סתמית

ובתאכלס, אומנם כל פעם הדיכאון הוא ממשהו אחר

אבל בגדול, זה תמיד אותם רעיונות, אותם מוטיבים, הכל חוזר

למשל, שלב ראשון לדיכאון, הוא הטריגר

משהו חסר משמעות אפילו צפייה בצארלי ביט מאי פינגר

אצלי בתשעים אחוז מהמקרים זה כשהפועל מפסידה

כן אני אדם רציני שהולך יום יום לעבודה

מה לעשות שההרגשה של הפסד היא לא ההרגשה של לקלוק גלידה

ואתם בכלל לא מקשיבים, זה רק הטריגר אין על זה שליטה

אבל מה לעשות שלמאמן אין שיטה, השחקנים רדומים כאילו עכשיו יצאו מהמיטה, והפרשנים מקשקשים כמו חביטה.

הוידאו  https://www.youtube.com/watch?v=B5RT7tXJanM

קטע ההדרן לאחר הזכייה:

קדיש למילים

אז אני רוצה להודות להורי שהביאוני עד הלום

לכל האמסיז השונונים: פדרו גראס וג’מבו ג’י שלעמוד על אותה במה כמוהם זה חלום

לעדי גורדון, קני וויליאמס, ועוז צבג השמנמן

שי אהרון, קוזיקרו וגם פפי תורג’מן

וכמובן מעל כולם

תודה לך בורא עולם

אבל מה שחשוב לי לעשות

זה להודות גם למי שלא יכלו פה היום להיות

הפרידה כל כך טרייה, הרי רק לפני כמה ימים

היינו יחדיו ועכשיו נעלמתן לעולמים

אני מודה שאני עדיין מתגעגע, חושב עליכן בלילות

אבל אלה החיים, אין מה לעשות

לעד אני ארגיש שאכזבתי אתכן ועל כן אני מבקש סליחה

אני מדבר כמובן על אותן שורות של שירים שירדו בעריכה

אתן מגש הכסף עליו הוגשו השירים הערב

אי אפשר לתאר במילים את הצער והכאב

של רגע הפרידה מכל מילה וכל שורה

ורגע השורה האחרונה גרועה להעיף מתוך היצירה

וזו לא פגיעה מכוונת אישית

זה פשוט האוזן האנושית

שאין לה כוח להקשיב רצוף יותר מידי דקות

ולכן כדי לקצר הייתי חייב לפנות

ויהודי לא מפנה מטפורה אני מסכים

אבל לפעמים

חייבים לבצע וויתורים כואבים.

זה היה מופע “פואטרי סלאם” הראשון שלי, שסנוור וסחרר בזכות שקיקת החיים וניצוצות ההומור שבו וגרם לי שמחה רב-חושית מוחלטת, ללא כל טעם לוואי.

בקוצר רוח ציפיתי למופע הבא − בעירי חיפה. ביום המיועד – 24.8, הגעתי מוקדם לסינקופה בר, הממוקמת בעיר התחתית. במעלה המדרגות- באולם ההופעה נמצאים רק מארגני המופע והמשוררים המשתתפים. הקהל לא הורשה להיכנס, אבל אני – על תקן עיתונאית, סוקרת האירועים – הזזתי את המחסום המאולתר ועליתי בבטחה. כמה טוב לראות את פניו המאירות של אוהד דוידוב– מארגן האירוע, שאליו, כזכור, התוודעתי בירושלים והוא מאשר לי להשאר עם קבוצת המקורבים.

זיהיתי גם את נילי, או בשם הבמה שלה − “אלן פותלס” – שעזרה לאוהד בירושלים ותנחה את האירוע הזה בחיפה. אלן היא שחקנית – בוגרת הסטודיו למשחק של ניסן נתיב ויחד עם עמית אולמן – חברה ללימודי המשחק ואריק אבּר ייסדו את “פואטרי סלאם ישראל” בערב הראשון שהתקיים ב-5 לינואר 2012. במרוצת אותה השנה זכתה אלן כמה פעמים ב”מיקרופון הזהב“, ובסוף השנה נבחרה לייצג את ישראל בתחרות “פואטרי סלאם” הבינלאומית  שהתקיימה ביוני 2013 בפריז, ושבה הגיעה למקום השני.

ניצלתי את הזמן עד לפתיחת המופע כדי להכיר עוד משוררי סלאם. אמיר אלעד – מורה למתמטיקה בבית ספר תיכון − היה על סף הופעתו הראשונה. והיה עוד מתמטיקאי – אופיר ג. – סטודנט לתואר שני באוניברסיטת תל אביב שעלה לסיבוב השני. איזה שילוב נפלא זה – בין שירה למתמטיקה, שהיא שירת המחשבה המדוייקת, וכמה נעים היה לי בחברתם של המתמטיקאים בקרב משוררי “פואטרי סלאם”. הרי גם אני כמותם בשני המימדים: משוררת ובעלת תואר מאסטר במתמטיקה מהטכניון.

הכוכבת המובהקת והזוכה הגדולה הייתה טל כהן שכבר זכתה בעבר לא אחת. להופעתה על הבמה קסם נדיר: תכניה מתובלים בהומור עצמי והיא מגישה אותם בקול עדין ומחוייך ובמשחק חינני שמשליך דממת קשב על הקהל המרותק.

הנה שורות נבחרות משלושת הקטעים של טל כהן

דלת

וכל זה רק כדי להודיע: אני כאן!

אז לרוב אני מעדיפה לא להודיע. שלא יידעו

אתם רוצים? תנחשו

אני לא אתן יד ליידוע הזה

אני אהיה שפה של עולה רוסי! לא מיודעת

אני אעמוד כאן בשקט מופתי ואת תחושי את הווייתי הממתינה

אדומה

נגמר שיעור ספורט, התלבושת האחידה סופגת זיעה

אני רצה בחיפוש התמידי אחר מראה

לבדוק, מאחת עד מאה, את רמת אדמומיות הפנים

עגבנייה – זה בערך שישים, שטן – מתקרב לשמונים

והנה סרטון הווידאו של “אדומה“:

https://www.youtube.com/watch?v=IrmMs5q90xM

ההדרן לאחר הזכייה:

ספורטאית

ביי! אני יוצאת לרוץ!

רק אקשור את השרוכים

ואולי זה רק תירוץ

שכל הזמן הם נפתחים?

להתכופף ולהבליט

אברי גוף אחוריים

ואתה אם רק תביט,

תראה -הם כל כך

שריריים!

“אני סטודנטית לקלינאות תקשורת באוניברסיטת תל אביב. ראיתי כמה סרטוני פואטרי סלאם ביוטיוב והתאהבתי. התחלתי להופיע בדיוק לפני שנה באוגוסט 2013″ כך מספרת לי טל אחרי ההופעה. המלה “התאהבתי” מהדהדת בראשי. הרי “פואטרי סלאם” הוא מילים, דעות, וידויים, המשוחקים, המוטחים אל הקהל המעורב, שבעידודם של המנחים הכיזמטיים משפיע על מהלך המופע. החוויה הזאת רבת קסם, יחידה במינה − ובה מתאהבים.

ולכן אין זה מפתיע שבדיוק שבוע אחרי ההופעה החיפאית  – ביום א’, 31.8, התייצבתי בתור הצפוף שבכניסה לתיאטרון “תמונע” – המשכן התל אביבי של מופעי “פואטרי סלאם“. והנה, מי עומד איתי כתף-אל-כתף? נכון –זהו אופיר ג. אחי לשירה ולמתמטיקה. אופיר נחשף לתופעה במופע הגמר ב-24.12.2013, למחרת התחיל לכתוב את הקטע הראשון שלו והוא מופיע מאז פברואר השנה. אופיר נמצא במצב רוח מרומם ובָשֵל בעיני לזכייתו הראשונה שאכן זה קורה! ברכות לאופיר ג.! ושִמחה גדולה לי כי הייתי עדה לנסיקתו. נוסף על כך, התעודדתי כי אפשר להשתפר מהופעה להופעה: הקטע הראשון בשני המופעים היה “רואים עלי?“. הביצוע המאוחר יותר בתל-אביב היה מוצלח יותר: משוחרר, מאוורר, כובש מוחות ולבבות.

הנה התחלות שלושת הקטעים המנצחים:

רואים עלי?

יושב בפאב, ממתין לבליינד דייט שסידר לי חבר.
הברכיים רועדות והלב ממהר.

הבוקר היא התקשרה לתאם בגדים למטרות זיהוי:
“אני אבוא עם שמלה, ואתה בחולצה עם כיתוב דהוי”
איך היא ידעה מה תכננתי ללבוש? והאם גם בדייט הבא היא תורה לי איך להתלבש?…

חוט המחשבה נקטע כשבחורה גבוהה יוצאת ממונית, בשמלה פרחונית, ניגשת אליי ושואלת אותי:

“אופיר?” “זה ואני, ואת – שמך שני. סתם, אני פשוט ממש אוהב חרוזים. את, את בטח שרון”

תמיד הייתי טוב בלשבור את הקרח.

מתחבקים, נשיקה והיא מתחילה בתיחקור.
זה כנראה הסטנדרט בסוג כזה של ביקור…

“אז, אני יודעת מה שימך הפרטי, אבל מה עם שם המשפחה?”
“גימל.”
“גימל?”
“גימל. אממ… מה את עושה בחיים?”
“סטודנטית.”
“וואי, גם אני! מה את לומדת?”
“תעשייה וניהול.”
“יפה, הלכת על תואר כפול.”
“לא בדיוק, אבל תודה… ומה אתה לומד?”
“מתמטיקה.”
“אה, מתמטיקה. רואים עלייך, רואים.”

“רואים עליי? רואים עליי? למה בדיוק, רואים עליי?

זה בגלל שיש לי משקפיים כמו לשני שליש מהאוכלוסייה?
זה בגלל שאת חושבת ש-ג’ זו תחילית של ‘גורן’?
זה בגלל שיש לי לוק קצת יווני?
מה את יודעת עלי או על מתמטיקאים שאת רואה בי אחד?”

ווידאו:  https://www.youtube.com/watch?v=eLeM5V02PZs

שישי

הגיע שישי בלילה.
שישי בלילה הוא חג הצעירים, הצעירות,
חג החומדים, החמודות,
וקצת לא נעים להודות אבל… לא בא לי לחגוג.

אז אני נם תנומה קלה, ודווקא במהלכה מתקשר אליי חבר:

“נצא העירה, נשתה איזו בירה? על הדרך אנשים נכירה.
אל תהיה כה זקן, אין פה מה להסתכן, פשוט תגיד כן!
אוסף אותך בעשר?”

אני כבר מוכן עם תשובה.
“האמת? אני עייף לעייפה, וכבר יצאתי הרבה שבוע
ולתחביביי אני רוצה להקדיש זמן קבוע
הגיטרה מייבבת חרש משנים של הזנחה
ואולי עכשיו זה הזמן להוציא ממנה קולות אנחה
וכמובן שלסדרות אמריקאיות יש לי חוב עצבני
אם אשכחך קליסי – תישכח ימיני!
אז אל תספיילר לי את משחקי הכס
אחרת אהרוג אותך, לא אהסס

בקיצור, הערב תחפש חברים אחרים –
אני לא יוצא מהבית בחיים.

ווידאו: https://www.youtube.com/watch?v=Dxh9aCWFtZY

וההדרן:

בקטע טוב

אני ואת בקטע טוב. אני ואת – בקטע משוגע. אני ו…
לא, לאלאלאלא. משהו פה לא בסדר. הייתם צריכים להעיר לי – לא יתכן שבשיר אהבה המשורר יציג קודם את עצמו. יתוקן. (לסמן עם האצבע)

את ואני בקטע טוב,
את –השמש, הכוכבים, או לכל הפחות סופרוומן. אחרת, איך אני רואה אותך כל פעם שאני מביט לשמיים?
את בום על-קולי, שומע אותך קוראת לי מכל-סימטה-בעיר
את בושם אנושי, שואף את גופך (שואף) וזה ממכר. כמו קנדי קראש. לא (שולל עם הראש). כמו 2048, כן! (מהנהן)

את ואני בקטע טוב, אבל בכל זאת רבים… רק פעם בחודש! ואחרי זה משלימים בדגדוגים בין הסדינים. מאיפה השגת נוצה? חשבתי שאת טבעונית.
את ואני לא מתראים לפעמים יום שלם (אנחנו אנשים עובדים). אבל, על מי אני עובד? איך אפשר להתרכז במסך מרצד וניירות מצטברים כשאת שולחת לי בדיוק מה היית עושה לי. זה חולני כמה שאת מפרטת. וזה ממכר. “כמו פייסבוק”, אני לוחש לתמונת הפרופיל שלך. תחליפי אותה כבר, מאז שצילמתי אותה את יפית שבעתיים. לא, לא, אני לא אומר שקודם היית מכוערת פי 7, אני פשוט אומר שאת נהיית יפה יותר עם כל דבר שאני לומד עלייך.

ווידאו: https://www.youtube.com/watch?v=tQX_mfr56Nw

המנחה היה אריק אבר – שחקן, אמן קרקס, המייסד המיתולוגי של “פואטרי סלאם ישראל” בשנת 2012, שאף ייצג את ישראל בתחרות העולמית ב- 2008 עוד בתקופתנו הקדם-סלאמית. נוסף על הניהול “פואטרי סלאם”, אריק מביים בימים אלה מופע קרקס שעומד לעלות בזאפה הרצליה ויש לו הרכב ספוקן וורד מוסיקלי בשם “ביט-מילה“. על אריק אבר שמעתי מפיה של אלן פותלס, אך רק במופע השלישי זכיתי לראותו בהנחייה המשלהבת.

אני עוקבת אחר תופעת “פואטרי סלאם” מאז התוודעתי אליה לראשונה ב-12.8. קיבלתי מידע, שירים בדוא”ל ונהניתי אין-קץ מהשיחות עם הדמויות המרכזיות: המנחים והזוכים. ביליתי שעות ארוכות בכתיבת הסקירה ועכשיו עליי לשחרר. לסיום של כל יצירה יש חשיבות, ודאי של קטע פואטרי סלאם, כפי שאמר לי ידידי אופיר ג., שכותב בימים אלה קטעים חדשים לקראת הופעתו במוקדמות הגמר.

ובכן, נזדמן לי מועד נהדר לסיכום הרשימה הזאת, שיש בו מן הטבעיות והסמליות והוא – התחלה חדשה –  הקמת “פואטרי סלאם – נוער” ביום ה’, 2.10, על גג הבית הקהילתי בטבריה 15 בחיפה – כן, בחיפה, שנמצאת במקום מרכזי על מפת “פואטרי סלאם”. ב”סינקופה בר” שבחיפה יתקיימו בחדשים הקרובים מופעי מוקדמות הגמר של 2014. כדאי לבקר בדף הפייסבוק:   www.facebook.com/PoetrySlamIsrael

כדאי לצפות בסרטוני וידאו של ההופעות ולהתעדכן לגבי מועדי המופעים הנערכים מדי חודש בירושלים, בתל-אביב ובחיפה, ובתדירות נמוכה יותר בבאר שבע.

בקלילות של האוויר הפתוח הנחה את הערב אוהד דוידוב, מטפח הנוער כמורה בתיכון והיוזם של “פואטרי סלאם – נוער”. אמנם בארבעת המופעים שביקרתי בהם לא זכיתי לראות את אוהד מופיע בקטע “פואטרי סלאם” פרי עטו, אך הנה פיצוי חלקי מצולם:

https://www.youtube.com/watch?v=GpTyr5xSHvc

הופעתם של  שמונת המשוררים הצעירים הייתה בוגרת ורהוטה. במיוחד בלטו פראני – בנושאים החברתיים האמיצים של שני קטעיה ואנטוניו– בהופעתו המבריקה שהקנתה לו את “מיקרופון הזהב” ולנו – תענוג צרוף.

כל מופע “פואטרי סלאם” מלוּוה בידי מוזיקאי המנגן בין הקטעים ובהפסקות בין הסיבובים. כאן בחיפה, בסלאם נוער הראשון, נתן הגיטריסט איציק פצצתי הופעה מרשימה: הוא ניגן, שר ועודד את הקהל לשיר יחד איתו. לאיציק ותק גדול בליווי מופעי סלאם. הוא חָבַר לשני משוררי הסלאם הותיקים עמית אולמן, הידוע בשם הבמה “פדרו גראס“, ממייסדי הסלאם, ועומר הברון (“ג’ימבו ג’יי“), שזכה במופע “פואטרי סלאם” הראשון בישראל ב-5 לינואר 2012, ושלושתם, יחד עם שחקנים נוספים מעלים מופע תיאטרון בשם “העיר הזאת“, המשלב הומור, חריזה, ראפ ומוזיקה ומציג כבר למעלה משנתיים ב”צוותא” בתל-אביב.

נוכחותם של שני מייסדי התנועה, אלן פותלס ואריק אבר, שהלהיבו את הקהל בקטעי “החימום” הייתה מכוננת. דימיתי אותם נשענים על המעקה, צופים מעל גגות שכונת ההדר העליון אל עבר אופק העתיד ומכריזים: כאן הקמתי את תופעת “פואטרי סלאם – נוער“.

חגית בת-אליעזר, 9.10

5 תגובות

  1. חגית כל פעם מפתיעה מחדש בגילויים ספרותיים מעניינים. הפעם “הבועה” נשמעת דווקא כמו שטף, וזה משמח שהשירה הרעננה והמעורבת הזאת מצליחה להגיע לרבים. ה”מתמטיקה” של הנשמה פוצחת בשפה דיבורית משוחררת ומובנת לכל. אני בעד!

  2. לחגית בת אליעזר,

    כתבה נהדרת.
    מצד אחד מלאה במידע רב, תאריכים, עובדות ומסקנות, עם דגשים המקלים על קורא- לא סתם הכותבת היא אשת המדעים המדויקים,
    מצד שני הכתבה מתובלת במטאפורות, הומור ועם סיומת מצוינת- כמו שנהוג אצל משוררים.

    בשנות השישים ברוסיה היה ויכוח תחת הכותרת “פיזיקאים וליריקנים – מי מהם יותר חשוב?”
    אחרי ויכוחים רבים, בסוף הגיעו למסקנה: גם וגם.
    כך גם אצלנו, חמישים שנה מאוחר יותר, בעידן ההיי-טק הדיגיטאלי, לא ניתן לחיות ללא שירה שנפרצת החוצה מהאנשים הצעירים האלו.
    ישר כוח!

    בתודה,
    גרישה גורודצקי- גם אני חוויתי סיפוק רב ונהנתי מההופעת פואטרי סלאם.

  3. תודה , גרישה, על המידע המעניין שבתגובתך.
    אני מודה לך מקרב לב על קריאת הסקירה, ההזדהות וההערכה.
    הדבר משמח אותי ומעודד לעמול על הסקירות הבאות.

  4. הרעיון מעניין מאוד ונראה מלהיב, אבל לזה אתם קוראים שירה?
    הרמה של השירים נוגעת בכפות הרגליים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 × שלוש =