החלק הראשון בסדרה :משחקי הקופסה מימי האדם הקדמון
פעם לפני עשרות שנים היה ז'אנר ענק ומגוון של משחקי קופסה במגוון עצום של תחומים.היו משחקי קופסה לימודיים והיו משחקי קופסה בידוריים ,והמשחק המצליח מכולם "מונופול " או "ריכוז " בגרסתו העברית לימד את הילד איך להיהפך לאיש עסקים.להלן בחלק השני של הסדרה ,מסע לעולם מגוון מאין כמוהו של משחקי הקופסה הישראליים משנות השלושים ועד שנות השבעים של המאה הקודמת.
לוח המשחק של "מסעות שלמה המלך" 
כשאני הייתי ילד הייתי מרבה לשחק במשחקי לוח וקופסה בשעות אחר הצהריים. היה משחק אחד אהוב עלי במיוחד . משחק ישן מראשית שנות השישים של חברת "עמרנה " שהתגלגל איך שהוא לידי , שנקרא " מסעות שלמה המלך". ועל העטיפה חבורת סוחרים המציגים אוצרות שונים למלך שלמה היושב על כסאו בארמון בעיר ירושלים . בהוראות שלו נכתב: "במשחק הזה אתה וחבריך הנכם סוחריו של שלמה המלך. בשמו ובשליחותו אתם עוברים אורחות ימים ויבשה, באוניות ובגמלים. תוך מהלך המשחק תלמדו לדעת את דרכי המסחר, את הסחורות ואת שמות הערים והארצות שהיו באותם הימים. דרככם תהיה כרוכה בסכנות רבות".וכך במשך שעות הייתי מבלה במשחק הקופסה על הרצפה הקרירה ביום קיץ חם בתור סוחר בימי שלמה המלך הנוסע בספינות ועל גבות גמלים לארצות רחוקות אקזוטיות ומוזרות כמו בבל, ארץ בני קדם תרשיש , אופיר ואחרות.
בעקבות משחק זה התחלתי לשחק בהנאה במשחק ישן אחר בשם "חידון התנ"ך " שהוגש לילדים בידי לא אחר מאשר הזוכה בחידון התנ"ך הראשון עמוס חכם שפניו הופיעו על עטיפת המשחק ושבו אם פתר השחקן את השאלות על התנ"ך יכול היה לדמיין שהוא זכה בחידון התנ"ך העולמי שהוקרן כל שנה בטלוויזיה.( לא היה לי כל מושג מיהו אותו "עמוס חכם " בעת ששיחקתי במשחק , והינחתי שהוא הוכנס למשחק בזכות שם משפחתו ).
בהחלט לא הייתי היחיד עוד רבים אחרים עסקו במשחקים אלו כפי שמראה ספרו החדש של חיים גרוסמן "הי דרומה- משחקי הקופסה של פעם" העוסק במשחקים של שנות ה-40 עד שנות השבעים. תחום שאליו המחבר בנוסטלגיה כתחום שעומד לעבור מהעולם.אלא שתחום זה הוא רחוק מאוד לעבור מהעולם למעשה הוא משגשג יותר מאי פעם.
כאן בארץ פעלו בימי המנדט למעלה משלושים יצרני צעצועים ומשחקים, כפי שמעיד קטלוג מסחרי מראשית שנות ה-40. חלקם הגיעו לארץ מגרמניה, יצרנית המשחקים מספר אחת באירופה. אחד הבולטים שבהם היה בנימין ברלוי – מוכר, סופר ויצרן משחקים, שהתמחה במשחקי קלפים ולוח ונחשב לחלוץ הענף הזה בארץ ישראל. ברלוי יצר מגוון משחקים לימודיים בעלי אידיאולוגיה ציונית מובהקת, שבאמצעותם למדו הילדים להכיר את הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל. כזה היה למשל 'טיול בארץ' – משחק לוח ועליו מפת הארץ עם נקודות יישוב עבריות שדרכן יש לנוע.
אך מכל משחקיו של ברלוי, אף לא אחד התקרב להצלחה של משחק לא-בדיוק ציוני בשם 'ריכוז', גרסה ישראלית של המונופול. ברלוי, שלא טרח לשלם על זכויות יוצרים, הוציא משנות ה-40 ועד שנות ה-60 מהדורות רבות של המשחק, מעוטרות כולן באיור פרי מכחולו של הצייר מ' אורבך. "המשחק לפניכם הוא גלריה של החיים מהתאמצויותיו של היחיד שפועל בתוך מפעלים כלליים-ציבוריים שונים, המגדיל וצובר להגשמה עצמית ציונית, עם המציאות הבורגנית שאליה הוביל את עצמו כאשר פנה למסחר ותעשייה", נכתב שם.
'ריכוז', שאפשר לילדי היישוב העברי לרכוש אדמות בתל-אביב ולהקים מלונות בחברון, זכה לפופולריות עצומה והביס מתחרה בשם 'ארגון' שקדם לו בשוק. את הצלחתו אפשר לייחס להדפסה צבעונית ולהקפדה על איכות הפריטים, בהם שטרות נושאי איור של שקל עברי קדום ושני דקלים, הלקוחים מסמל חנותו של ברלוי. כמו במונופול המקורי, גם כאן ככל שהמשחק התקדם נרכשו עוד ועוד נכסים, כשמדי פעם נאלצים השחקנים לשלם קנסות או להמתין תור. הצלחתם הייתה תלויה במזל, אך גם בסבלנות ויכולת קבלת החלטות: מי שידע לכלכל את מעשיו ולרכוש בעוד מועד את הנכסים החשובים, הצליח לגבות בהמשך מהשחקנים האחרים מחירים גבוהים תמורת ה'ביקור' בנכסיו. מי שלא הצליח לעמוד בתשלומים הוכרז כפושט רגל, סיים את המשחק, ובצער רב הלך להכין את שיעורי הבית.
המשחק זכה לביקורות קשות מצד המחנכים הארצישראלים. במכתב לעיתון 'דבר' נטען שהוא מנחיל לנוער את תורת הספסרות. הורים הוזהרו להרחיק את ילדיהם מהלוח המפתה, אך נראה שלא היו שומעים רבים. מי יודע, אולי בהשראת ה'ריכוז' קמו בדור העברי דאז אנשי עסקים וסוחרי קרקעות רבים.
הישראלי הראשון על הירח
קהל היעד העיקרי של משחקי הקופסה באותם עשורים היו הילדים, שנהגו לרוב לשחק בין שתיים לארבע בצהריים כדי לא להפריע את מנוחת השכנים, ואחר כך יצאו החוצה להעביר את זמנם עם החברים במשחקים רועשים יותר. לצד ה'ריכוז' נפוצו אצלם גרסאות של משחקי לוח ומלחמה בריטיים, כגון 'המלחמה לדגל', 'על המשמר' ועוד. הצלחה מרובה נחלה גם הקלאסיקה 'חבילה הגיעה', משחק שנוצר בידי לא אחר מאשר הסאטיריקן אפרים קישון, ותיאר מסע ייסורים בירוקרטי.
לא מעט מהמשחקים שיקפו את אירועי התקופה. בעקבות שיגור הטיל הישראלי 'שביט 2' הוציאו יצרני המשחקים אורה ותיאודור קוסטר ערכת משחק של 'שביט 3', הטיל הישראלי הראשון לירח. עד מהרה הופיע גם המשחק 'כיבוש הירח', שלווה בסיסמה "שחק היום את משחק המחר, טוס למרחב".
משחקי מלחמה
היו משחקי מלחמה שבהם החייל הישראלי הוצג כגיבור מנצח. והשחקן גילם את החייל הישראלי במאבקו כנגד הערבים
במשחקי מלחמה שונים גילמו המשתתפים את החיילים הישראלים הגיבורים במאבקם כנגד הערבים. כזה היה למשל 'מטוראי לאלוף', שבו עבר השחקן הצעיר מסלול קרבות דומה לזה של קברניטי צה"ל במלחמת העצמאות.
מפתיע במיוחד היה משחק בשם 'הסיבוב השני', שיצא ב-1956 על ידי חברת 'עדלאידע' ותיאר קרבות של צה"ל בסיני. נשמע הגיוני, פרט לעובדה אחת, קטנה אבל מטרידה: המשחק הופק והופץ חודשיים לפני מבצע קדש. גם שלטונות צה"ל סברו שיש כאן משהו מוזר, וזימנו את יוסף פרץ, הבעלים של עדלאידע, לחקירה בעניין. "המשחק שייצרת דומה מדי למבצע האמתי", הטיחו בו, "מאין היה לך מידע כזה?"
פרץ הכחיש מעורבות כלשהי של מעשה ריגול בייצור המשחק, והסביר שהרעיון נולד בעת ביקור בארה"ב. שני חברים מימי השירות הצבאי שפגש שם, הציעו לו מתווה של משחק מלחמה בין מזרח למערב, דפוס שהיה מקובל בימים ההם של המלחמה הקרה. פרץ אהב את הרעיון, אך העביר אותו למציאות המוכרת במזרח התיכון שלנו. ומדוע החליט שהמערכה הדמיונית תתנהל דווקא על מפת סיני, שם ינועו המשחקים ברכב וברגל לעבר התעלה המצרית? פשוט מאוד, הסביר: ממזרח לישראל זירת הקרב האפשרית צרה מאוד, ואינה נותנת מקום למהלכי משחק רבים. מדבר סיני, לעומת זאת, הוא שטח עצום המאפשר תנועה ותמרון נרחבים.
בעקבות מלחמת ששת הימים זכו הישראלים לשיטפון עצום של משחקי מלחמה, כמו 'צה"ל בגבורתו', שהציג בלוח שלו מסלולי קרבות מבוססי-מציאות, וכן 'משחק בזק בעקבות לוחמי ששת הימים', 'שלוש מלחמות, שלושה ניצחונות', 'משחק האלופים' שחולק כשי לחוסכים צעירים בבנק הבינלאומי, ו'האלוף', משחק חברה שבו מנסה השחקן לעלות לדרגה הבכירה. את המשחקים ליוו פניהם של גיבורי אותם ימים – שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין ואלוף חיים בר-לב. הז'אנר גווע לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשצה"ל שוב לא נתפס כצבא שמכה בקלות את כל אויביו.
סדרת ספרי חסמב"ה של יגאל מוסינזון שימשה גם היא השראה לכמה משחקים, שבהם השחקנים יוצאים לשלל משימות נגד הרעים של הסדרה – אלימלך זורקין, השוטר הבריטי ג'ק סמית והאלמוני במסכה השחורה. במשחק המבוסס על צ'יפופו, הקוף הנודד, למדו הילדים להכיר ארצות שונות. גם הסרט הישראלי 'שמונה בעקבות אחד', וספרים כמו 'מסביב לעולם בשמונים יום' או 'אמיל והבלשים', הפכו למשחקי קופסה. אחרים התבססו על משחק הכדורגל, כשעל הקופסה מתנוססים פניו של השוער הלאומי יעקב חודורוב.
חיים גרוסמן.צילם דודו בכר.
"המשחקים מראים מה ההורה מבקש להנחיל לילד שלו", אומר ד"ר חיים גרוסמן, אספן משחקי ילדים ומחבר הספר 'הי דרומה: משחקי הקופסה של פעם' (מרום תרבות ישראלית, 2012). "אבא שלי, למשל, ביקש שאטייל עם הסוחרים של שלמה המלך. שמתי לב שבעשרים השנים האחרונות יצאו המון משחקים שעניינם כסף, רווחים, עסקים, להיות מיליונר".
אילו משחקים אתה מצרף לאוסף שלך?
"המשחקים החדשים פחות מעניינים אותי. את המשחקים שאני אוהב אי אפשר למצוא בחנויות הצעצועים הרגילות, ואני מחפש אותם בשוק הפשפשים. אני מתעניין במשחקים שניסו להנחיל לנוער ערכים ציוניים, ידע היסטורי או את רוח התנ"ך. היום כבר לא תמצא כאלו, לפחות לא בשוק החילוני".
אלי :יש משחקי קופסה שאתה אוהב היום כמבוגר, מעבר לערך הנוסטלגי?
גרוסמן :"אני כבר לא ילד שמשחק במשחקים. אבל אם מדברים על נוסטלגיה, אז שלי מכוונת למשחקי החלל שהיו ביג דיל בשנות ה-60. משחקים כמו 'כיבוש הירח' ו'טיל לחלל'".
אלי : אילו ממשחקי הקופסה הם הנמכרים ביותר, לפחות בתקופה שבה אתה עוסק – שנות ה-40 עד ה-70?
גרוסמן : "ללא ספק, רב-המכר הגדול מכולם הוא המונופול, שפופולרי עד היום – גם אם עבר שינוי כלים, עזרים ודגשים, וכיום מתבצעות בו הרכישות באמצעות כרטיס אשראי".
שלומית הרטמייר עורכת וחובבת נזכרת בנוסטלגיה בכמה מאותם משחקים ותיקים.
אלי : למה אהבת משחקי קופסה ?
שלומית : בראש ובראשונה ומעל הכל משום שהם היו בילוי משותף. אני זוכרת ששיחקתי עם המשחקים האלה תמיד עם ילדים אחרים- או עם אחותי הגדולה או בני הדודים שלי. ואני זוכרת שעות ארוכות של בילוי משותף יחד עם המשחקים, כשכל ילד משתדל ככל יכולתו לנצח.בעיקר אני זוכרת את חג החנוכה שבו בילינו זמן רב במשחקים , אולי כי ירד גשם או כי בני הדודים שלי מחיפה הגיעו לבקר אותנו, ואז היינו קבוצה גדולה של ילדים, והרשו לנו הוצאנו את המשחקים הגדולים – ה"בנק' ו"הריכוז".
באמצעות המשחק למדנו על ערכים כמו : סבלנות, תכנון מוקדם, מזל, חברויות. איך לנצח ואיך להפסיד בכבוד ועוד.
במשחק תמיד היו הפתעות – לפעמים הפתעות טובות כמו זכייה בכסף או התקדמות הלאה בלוח- המשבצות, או קלפים רעים עם הפסד כספי או נסיגה אחורה להתחלה.
דבר אחרון, המשחקים היו יפים ואסתטיים ואהבתי את הציורים על הלוחות והקלפים.
אלי :האם את חושבת שגם היום יש עוד מקום למשחקי קופסה גם בעידן המחשב?
שלומית : .אני חושבת שגם היום, בעידן המחשב והאייפון, יש מקום למשחקי קופסה, אבל אולי צריך לעשות אותם יותר מתוחכמים ומודרניים, כמו למשל יכולים לעשות את לוח -המשחק ו/ או את הקלפים בתלת-מימד למשל, וכל מיני הפתעות אחרות.
למשל, את לוח המשחק של "ירושלים של זהב" במקום מפה רגילה של ירושלים, אפשר לעצב כמו במפה של ג'י-פי -אס – עם צילומים אמיתיים מהמקומות. בכל מקרה, לא כדאי לוותר על ההנאה מן המשחקים.
אולם עם ההתחזקות של הטלוויזיה והאינטרנט נראה היה שמשחקי הלוח והקופסה עומדים לגווע או לכל היותר לעבור לגרסאות באינטרנט.אך בראשית המאה ה-21 נראה שזה לא קורה כלל והם מצאו לעצמם קהל מעריצים חדש ומפתיע.
ועל כך ראו החלק השלישי של הסדרה:תחיית משחקי הקופסה:משחקי הלוח והקופסה במאה ה-21
וראו גם
שלומית הרטמאייר על עידן משחקי הקופסה
