צר לי לומר זאת, אך הספר הזה, כך נראה לי, נולד בחטא. לא שאני יודע בוודאות מי חטא יותר – ההוצאה או הסופר. אולי בגלל שאני אוהב את קנז העניו (לא שפגשתי אותו או התכתבתי עמו), אני נוטה להפנות את האצבע המאשימה לעבר הוצאת “עם-עובד” ועורכי “הספריה לעם” היוקרתית. חטא אחד, גלוי, שהוא של ההוצאה בוודאות, הוא חטא ההטעיה. בגב הספר כתוב “רוב הסיפורים חדשים, ומקצתם סיפורים שנדפסו בשעתם בכתבי עת שונים ולא כונסו בספר”. ראשית מחציתם בדיוק פורסמה (קטנוני – אם זו הייתה טענה מנותקת מהקונטקסט – אולי, אך במצטבר – לא). שנית, האם הסיפורים שלא פורסמו “חדשים”? איני יודע, אך נראה לי שרובם לא – ועוד אדון בכך. שלישית ניכר שהספר יולד בכוח, ב”לידת עכוז” משולבת ב”לידת ואקום”, שילוב שלא כדרך הטבע ושלא כדרך תורת המיילדות. כל האמצעים היו כשרים: איכות הסיפורים לא נשקלה ונחשבה, ובלבד שתהיה כמות מספקת של סיפורים, ולכך אייחד כמובן דברים בהמשך (וכאן אולי מונחת גם אשמת הסופר שאולי היה צריך לסנן בעצמו). ואם אין כמות מספקת, הבה נעשה שימוש באותיות גדולות וכן בריווח ובעימוד נדיבים במיוחד – העיקר שהלידה של הספר תצא אל הפועל, והנה הצלחנו ויש לנו ילוד ששוקל 159 עמודים. בקיצור, אני מקונן על חטא העורכים שנטלו מן הגורן ומן היקב, כדי להתקין ספר, של סופר מוערך, שקהל הקוראים הנאמן שלו, כמו כותב שורות אלו, הוא כפי הנראה, נרחב למדי, וגרמו נזק לתדמיתו, גם אם לא לכיסו. המבקרים, כמצופה, גם הם עמדו דום (למשל, שתי בקורות מחמיאות ומתוזמנות היטב ב”תרבות וספרות” של “הארץ” ב-29.3.13, במיוחד זו של יפתח אשכנזי). שוב ניצחו השיקולים השיווקיים את הספרותיים.

יאמר כבר מתחילה – אני חסיד מובהק של יהושע קנז, אך כפי הנראה, לא חסיד שוטה. אני סבור למשל ש”התגנבות יחידים” (1986) שלו הוא אחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו בעברית, אם לא הטוב שבהם. רומן שבו חודר הסופר עמוקות לא רק לנפש דמויותיו (ואף למראם עד כדי כך, שאפשר ללטפם בידיים), אלא פורש באמינות נדירה, מוחשית, תקופה בחייה של המדינה הצעירה. ומסיבה זו לא רק שהתאכזבתי מהספר, הקריאה אפילו גרמה לי לפרקים לצער, צער שהעמיק ככל שהסיפורים היו “חלשים” יותר. פה ושם נגלה כמובן הכישרון והקסם הקנזי (כמו בשני הסיפורים הפותחים, “האורחת” ו”ההזדמנות האחרונה”, שלא פורסמו עד כה, או ב”ענבים מגניגר” שפורסם בעבר); אך גם סיפורים אלה לא מגיעים לרמה הגבוהה המאפיינת את כתיבתו. לא רק לרמת השיא של ב”התגנבות יחידים”, שהוא כאמור רומן מופת, אלא גם להישגים הספרותיים המרשימים שלו, ברומן הריאליסטי “בדרך אל החתולים” (1991) , בנובלה הנפלאה “בין לילה ובין שחר” (מתוך “מומנט מוסיקלי” (1980), שהופיעה גם בנפרד (2006)), ואפילו לא של “אחרי החגים” (1964) המוקדם מאוד, ובעצם היא אולי בעלת הערך הפחות ביותר בכל יצירותיו עד כה, מבלי שנמנה או ננתח אותם כאן, אחד לאחד.

נדמה לי, לא שיש לי מידע אישי כלשהו, שלפחות חלק מחמשת הסיפורים “החדשים” (כך נכתב, ולא “שטרם ראו אור”, בעטיפה האחורית) הם סיפורים ששכבו עת ארוכה במגירות הסופר והוא, ביושר ומטעמים מוצדקים, לא פרסם אותם. כך הם שלושת הסיפורים “מותו של הוגו”, “שירת המקהלה”, “מתנה לילד”. שני הסיפורים הנותרים, “האורחת” ואולי, בסבירות קטנה יותר, “ההזדמנות האחרונה” הם אולי “חדשים”, דהיינו נכתבו בעת האחרונה. הסיבה להנחתי זו היא ששלושת הסיפורים האלה דומים מאוד באופיים לחמש היצירות שנכתבו בתחילת שנות השישים ושנדפסו בעבר בכתבי עת (“קשת” ו”גזית”) ונכללו גם הם בספר. כי כמו הסיפורים המוקדמים האלה שנדפסו קודם, גם שלושת או ארבעת הסיפורים “החדשים” נשלטים על ידי אותה אווירה לא-ריאלית ויצרים אפלים, שאיפיינו גם את כתיבת עמיתיו של קנז, א.ב. יהושע ועמוס עוז בראשית דרכם הספרותית. כך בשלוש הנובלות של א.ב. יהושע בקובץ “מות הזקן” (הכולל את “מסע הערב של יתיר”) וכן בקובץ “מול היערות” (הכולל את “שלושה ימים וילד” הידוע) וכן בקובץ סיפוריו של עמוס עוז “ארצות התן”. השפעתו של קפקא ניכרת מאוד בסיפורים אלה. כך למשל ב”מותו של הוגו”, בקובץ הנוכחי, הסיפור הוא כל כך “קפקאי”, ומושפע מ”הגלגול”, שאף מוזכר בו במפורש, שקשה להאמין שנכתב לאחרונה. אך מסקנתי נובעת גם מכך שהסיפורים האלה לוקים בתסמינים של סיפורי ביכורים עם סימני בוסר מובהקים.

לא שהספר בכללו גרוע כל כך. כמה מהמאפיינים של הכתיבה הקנזית: תיאור עקיף, מרומז, של הדמויות ולעיתים גם ההתרחשויות, קיומו של רובד גלוי, חיצוני אך גם סמוי, פנימי ועמוק יותר, קיימים בחלק מסיפורי הקובץ במידות שונות. אך רמתם של סיפורים אחדים (ובעקר “מי ראה את קים” אך גם “שירת המקהלה”) כה רדודה שהיא מביישת, לעניות דעתי, את יוצרה. כך שהתוצאה הסופית, היא כאמור, אכזבה רבתי.

אולי נסיים בנימה אופטימית. אם יש חשיבות לספר היא מתמצית בכך שהספר מדגים איך כתיבתו של סופר מיומן וברוך-כישרון כמו קנז התפתחה בהדרגה. כך למשל ניתן להבחין איך התחיל להתעצב הסגנון המוכר של קנז הבוגר, כבר ב”ענבים מגניגר” שפורסם ב”קשת” בשנת 1964, רק שנתיים-שלוש אחרי שפורסמו סיפוריו המוקדמים, הבוסריים יותר. תיארוך של סיפוריו ה”חדשים” יכול היה לתרום לתובנה זו תרומה נוספת, גם אם היה פוגע בשיווק הספר.

שירת המקהלה” מאת יהושוע קנז (2013). עם עובד.

*ספר שיריו של דוד אדלר “סקיצות לתמונה בלתי שלמה” בהוצאת “אבן חושן” זכה ב”פרס רמת גן לשירת בכורים 2013″

http://www.evenhoshen.co.il/?CategoryID=156&ArticleID=520

הפוסט הקודםיקיצותיה של אילנה יפה -פרופסור גבריאל מוקד
הפוסט הבאמבחר מהשירה הגרמנית בתרגום ש. יונתן
דוד אדלר הוא יליד ירושלים, 1945. מהנדס רפואי, ד"ר במדעי הרפואה מטעם בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, שהתמחה בנושאי תפקוד הלב ולו עשרות פרסומים בתחום, עליהם זכה בפרסים ומלגות. כמו כן, חיבר מאמרים בתחומי החברה, הספרות והמדע הפופולרי. שימש, כעשור, כמנהל אגף וחבר פורום ההנהלה של המרכז הרפואי הדסה. ספר שיריו "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" (אבן חושן, 2012) זכה בפרס רמת גן לשירת ביכורים לשנת 2013. זכה גם בתחרות "שירה חדשה" מטעם "צומת ספרים" (2010). לאחרונה יצא ספר שיריו השני "פעם אולי אכתוב על זה" ("אבן חושן", 2017) בעריכת דוד וינפלד. שיריו ומאמריו התפרסמו בשנים האחרונות ב"שירת המדע", "כרמל", "שבו", "מטעם", "כתובת", "הליקון", "גג", "עיתון 77", "מאזניים", "אפיריון", וכתבי עת רבים נוספים; וכן במוספים "תרבות וספרות", "ספרים," ו-"גלריה", של "הארץ", ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב", ב"ישראל היום", וכן באתרים רבים כגון: "מקום לשירה", nrg, ,y-net, ה"אייל הקורא", "יקום תרבות", "ליריקה" ועוד. שיריו נכנסו גם לתכנית הלימודים של משרד החינוך. ראו גם בויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/דוד_אדלר ועל ספריו : http://www.evenhoshen.co.il/?CategoryID=156&ArticleID=520 http://www.evenhoshen.co.il/?CategoryID=476&ArticleID=805

2 תגובות

  1. שאפו, דוד. יש היחלשות אצל קנז מאז “מחזיר אהבות קודמות”, אני חושב. ביקורת בלי “צפיחית בדבש”.

  2. ליובל
    ודוק. אני התייחסתי רק לספר הנוכחי, שלפי השערתי מרבית סיפוריו, גם אלה המכונים “חדשים” ע”י ההוצאה, נכתבו לפני שנים רבות מאוד (ולכן היה צריך לכתוב ש”טרם פורסמו”). אם השערתי נכונה הרי שמאמרי אינו תומך (גם לא מפריך) את ההיחלשות שאתה מדבר עליה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − 17 =