2.
בַּזְּמַן שֶׁלֹּא הָיִיתִי
הִתְמַלְּאוּ הַסְּדָקִים גַּעְגּוּעַ.
עַכְשָׁו נִקְרַשׁ לִבָּם
חוֹמָה בְּצוּרָה.
9.
הַסְּדָקִים שֶׁהָיוּ לִי לְבַיִת
הֵם עַכְשָׁו קְמָטִים בַּקִּיר
חוֹרְצִים תְּלָמִים בַּזִּכָּרוֹן
מְדַמְּמִים כִּתְמֵיהֶם עַל הַשִּׁיר.
13.
אֲנִי רוֹצָה לַחְזֹר
לַהֲפֹךְ סְדָקִים לְשִׁירָה
שְׁתִיקָה לְמוּסִיקָה.
לַחְזֹר לְהַמְרִיא בַּמִּטְבָּח.
דיתי רונן היא ילידת 1952, תושבת נווה מונוסון, אם לחמישה ולה כלב וחתולה. חוקרת תיאטרון ומדיניות תרבות, ומרצה לתרבות ולאמנויות באוניברסיטה העברית ובמרכז ללימודים אקדמיים. שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטאות בארץ ובעולם. לרונן שלושה ספרי שירה, האחרון בהם “ציפורקטן” בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2010. ספר שיריה הרביעי נמצא בימים אלה בעריכה. שיריה תורגמו ללמעלה מעשר שפות והם רואים אור בכתבי עת ובאנתולוגיות בארץ ובעולם. “הביתה” היא פואמה בכתובים.
דיתי רונן בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
בלוג של דיתי רונן ב”בננות” כולל שירים.
באתר של נילי דגן.
הפואמה “ציפור קטן” ב-YNET.
וידאו ובו רונן קוראת.
אוהב את שירייך הקצרים
מיצויי חיים במילים הרי זוהי השירה
אצטט את השיר האחרון שמאד מתאים לאופי האופטימי שלי
13.
אֲנִי רוֹצָה לַחְזֹר
לַהֲפֹךְ סְדָקִים לְשִׁירָה
שְׁתִיקָה לְמוּסִיקָה.
לַחְזֹר לְהַמְרִיא בַּמִּטְבָּח.
לפי המיספור ניתן להבין שמדובר במחרוזת ארוכה יותר, או אפילו פואמה, כפי שנכתב. אני משער שהעורך סבור שהקוראים בעידן הדיגיטלי הם קצרי רוח ולכן הביא קומץ. אולי זו פואמה ארוכה שלא ניתן להביאה במלואה, אך נראה לי שבמקרה זה הקומץ אינו משביע אפילו את קורא השירה הממוצע, הסביר, המצוי וכו’. כמי שקרא לאחרונה שתי מחרוזות שירים של דיתי רונן “לשוב” ו”שירים לשאנקרגאטה”, הקורא מפספס כנראה (כי לא קראתי את “הביתה” במלואו) הרבה. כי המחרוזות שכן קראתי יוצרות תמונת פסיפס מעניינת מאוד, (אחת על שהייה בארץ רחוקה, והשניה על השיבה), כששניהם כוללים רצף של תמונות, רגשות, געגועים וכו’, כשהרצף עצמו חשוב בשל האינטרטקסטואליות (כך כנראה קוראים לזה, ואם לא – סליחה). בכל מקרה האיכות הפואטית, והרגישות הלשונית שהשירים ניחנים בהם, נכרים גם כאן אלא שאין הם הופכים את הקריאה לחוויה.
שלום דוד,
לא קיבלתי לידי את הפואמה כולה. דיתי בחרה לשלוח לי את שלושת המקטעים הללו ואותם בלבד, כנראה כי הם אלו שהיתה מוכנה להפרד מהם בשלב זה. לא התווכחתי. אף כי השירים מעניינים ויפים למרות קוטנם, אני מסכים איתך שהם משאירים טעם של עוד.
תודה דניאל. טעיתי בהשערתי ואת האצבע המאשימה אני מפנה כלפי המשוררת עצמה, גם אם טעמיה היו עמה. מתנצל. גם אם כתבתי “אני משער” בניתי יותר מדי תילים על השערתי זו.