האדריכל הוא אחת הדמויות החשובות אך הפחות מוכרות של עולם האמנות מאז ימי קדם. אבל יש רק כמה אדריכלים בודדים שזכו לפרסום עולמי.אבל יש יוצאי דופן ..
אברהם גולדברג הוא בעל תואר בפילוסופיה ובמשפטים, הוא עורך דין, ומנהל חברות ,פרסם את “מסדר קוזימה” בהוצאת ידיעות ספרים 2007 ו”חוף בלי ים” 2012 מפרסם “סיפורי חיים” במוסף הנדל”ן של דה מרקר.
האדריכל כגיבור תרבות
מאת אברהם גולדברג
הסתלקותו בגיל מופלג של אחרון האדריכלים מדור הנפילים של המחצית הראשונה של המאה העשרים ,אוסקר נימאייר,היא הזדמנות לומר משהו על העוסקים באחת מהאומנויות העתיקות .
לעומת הפרסום הרב לו זוכים האדריכלים בעת החדשה ,מעט ידוע לנו על הארכיטקטים של העת העתיקה . נדמה שהפרסום לו זוכה מקצוע האדריכל הוא חדש יחסית ואינו מוכר בעולם העתיק על אף ריבוי היצירות הארכיטקטוניות.
לעומת הפרסום של גאודי, פראנק לויד רייט , ולה קורבזייה אין איש יודע מי הקים את המגדל או מי עיצב את הגנים התלויים בבבל.בכלל ,אין בידינו ולא יהיו בידינו שמותיהם של אדריכלי פלאי העולם העתיק שהם יצירות ארכיטקטוניות גדולות ומרשימות ,מי היו האדריכלים של אותם מבנים פלאיים או מעצבי הפירמידות והספינקסים מבנים שנבנו לנצח? לא נדע עליהם דבר וסביר הוא ששמם הועלם במכוון כדי לתת למבנים המופלאים הללו הילה של קדושה שיד אדם לא הייתה בהם.
הארכיטקטורה היא תחרות ישירה בטבע ,באלוהות . בניגוד למוזיקה המוסיפה צלילים ומעבדת אותם לכלל הרמוניות לבני אנוש או הציור והפיסול המוסיף ומקשט את היקום,הארכיטקטורה משנה את פני העולם ,מיערות וביצות מדבריות והרים ,לערים ,דרכים, כיכרות ,מגדלים ומוזיאונים.
חומת סין גידרה את העולם המתורבת של אסיה וחסמה את הגישה אליו מפלישות ברברים טוב יותר מכול מכשול טבעי. ה”כוכב” של פריז רשת השדרות הרחבות היוצאות מכיכר שבמרכזה שער הניצחון ,לכל עבר ,נועדה להגן על המשטר המלוכני מההמון שנהג לבצר את הרחובות הצרים של פריז בבריקדות.
היחס ליצירות ארכיטקטורה שונה מאדם לאדם . אריאל הירשפלד רואה בבנייני הפאר של פריז ,שער הניצחון ,בית האופרה, הפאלה גרנייה בניינים מגושמים וסרי טעם. לעומתו קיים אותו מעריץ של הטור אייפל ,המסמל את המעבר לשימוש בפלדה באדריכלות המודרנית , שהחליט להוציא את המגדל המפורסם , חביבו , לחופשה כפרית מחוץ לפריז ,כדי להתאוורר ממיליוני המעריצים המטפסים עליו כל יום כמתואר באחד מספוריו הקצרים של גרהאם גרין .
נראה שגם המצרים הקדמונים רצו לשנות את הנוף המונוטוני של הדיונות על ידי תכנון גיאומטרי שהיה התרסה כלפי בורא החול הצהוב . לעומת האנונימיות של האדריכל של הפירמידה הגדולה בגיזה ,שמו של פאיי ,האדריכל שעיצב את פירמידת הזכוכית בחזית הלובר בפריז מוכר לכול שוחרי האומנות. בין פרעה ופומפידו עובר עתה חתול שחור : על פי שמועות ציניות דורש המשטר החדש במצריים לשלם לו תמלוגים עבור זכויות היוצרים בשל השימוש בצורת הפירמידה שנעשה בכניסה ללובר.
קשה למצוא תיעוד עד המאה הראשונה לספירה ,של תכניות המבנים שהוקמו אלפי שנים קודם לכן בידי אלמונים . אלפי מטרים רבועים של ארמונות ,מקדשים ומבני ציבור שהוקמו על ידי אדריכלים מוכשרים אמונים על פרופורציות, חישובי סטאטיקה ואיטום הוא בגדר נעלם .
ספרו של ויטרוביוס הרומאי ” על הארכיטקטורה” הוא המקור היחידי כמעט על הסלבריטאים של האדריכלות הקדומה .
גם האדריכלים שהשתתפו בהקמת מערך הכנסיות והטירות באירופה בימי הביניים ,אותם אתרים הממלאים את קופות משרדי התיירות נותר אנונימיים בחלקם הגדול .עד המאות האחרונות מושג הארכיטקט כלל לא היה מוכר ובניית המונומנטים נעשתה בידי בעלי מקצוע מיומנים בהשגחת המממן . מבנים מפוארים כמו הנוטרדם בפריז נבנו במשך שנים רבות והתכנון והפיקוח עליהם נעשו מין הסתם על ידי מספר אדריכלים או מנהלי בנייה.
התהילה נפלה בחלקם של האדריכלים מאוחר לעומת תהילת הפסלים, הציירים והמוזיקאים. כל בר דעת מכיר היום את שמם של אדריכלים ואפילו את תרומתם לעיצוב כיסא נוח ,או אסלה אבל איש אינו יכול להצביע בוודאות על שמו של האדריכל שבגללו נוטה המגדל בפיזה.
” כמעיין המתגבר” ספרה רב המכר של איין ראנד ממחציתה הראשונה של המאה שעברה והסרט ההוליוודי שהופק בעקבותיו היה זרז בבניית דמות האדריכל כאומן בעל עקרונות והנציח את התקופה בה הפך האי מנהטן לפלא ארכיטקטוני הגורד את השחקים.
מעט צניעות לא הייתה מזיקה לאדריכלי ההווה המתהדרים בראיונות והפצת תיאוריות קיום מעל כל מגזין כרומו . רק מבחן השנים יוכל לספר לנו אם הסופר סטאר התורן פרנק גרי ,מעצבו של מוזיאון גוגנהיים בבילבאו או פיטר אייזנמן מעצב אנדרטת השואה בברלין ,הם מענקי האדריכלות. לא בטוח ששני האתרים הללו יעמדו במבחן הזמן כפי שעמדו בהן הקתדרלות הגדולות נטולות האדריכלים מימי הביניים וכבר כיום התגלו בהם כשלים ,מבני הבטון של האנדרטה נסדקים. את אהבתו לקיר המפורסם בעולם הידוע כ “כותל המערבי” מגלה דוד לוגסי המוציא את הכותל לנופש בחוף ירושלים בתל אביב[בסיפורו של עוזי וייל “אושר”]
את ההיבריס של אדריכלים מתוקשרים ואת הנפילה מאיגרא רמה של האדריכל כסלבריטאי מיטיב לתאר גרהם גרין בספרו “כמאכולת אש” שגיבורו אדריכל העל בוחר בשיא תהילתו לסיים את חייו המקצועיים שהפכו לריקים מתוכן ומעדיף להתמקם בקונגו השחורה הרחק מהתהילה.
חומר למחשבה המשך