אהוד ברק לא רץ לבחירות 2013 בניגוד לצפוי ,אבל למרות זאת ייתכן בהחלט שהוא יהיה שר הביטחון הבא. זאת למרות מעורבותו בפרשת "הרפז" השערורייתית שייתכן בהחלט שעוד לא היגיעה לשיאה.חיים מזר משקיף אחורה לתקופה שבה הוא נבחר כראש ממשלה ומנתח את התוצאות הכושלות.
הבחירות לראשות הממשלה-2001 : אהוד ברק והעיקרון הפיטרי
(נכתב לאחר בחירות 2001)
חיים מזר
לאחר נצחונו של אהוד ברק בבחירות 1999 מועמדיה של מפלגת העבודה למשרות שרים בממשלתו "המתינו לראות איזו ממשלה הוא יקים להם בהפתעה, ואחדים מהם כבר התחילו לשאול, למה לעזאזל זה נראה מוכר כל כך, תואם כל כך את מה שהיה קודם… הם רק התפללו שאם ההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה, שהפעם לא תחזור הפרסה"(אזולאי-כץ 188:1999 ). תחושה שבדיעבד אפשר לראות כי היה לה על מה להתבסס, אלא שהפעם ההפסד היה קשה וצורב יותר מאשר זה של נתניהו כנגד ברק. הפסד בשיעור של 25% יש בו כדי להראות שהיה כאן דבר מה מאוד מהותי שהוביל לתוצאת בחירות זו. מכיון שבחירות אלה היו לראשות הממשלה בלבד, הועמדה למבחן אישיותם של המועמים.מצד אחד מועמד מבוגר שאמנם לא היה עד כה ראש ממשלה אך עתיר ניסיון פוליטי(אריאל שרון) ומצד שני מועמד שהוא ראש ממשלה מכהן אך חסר ניסיון פוליטי(אהוד ברק). על פניו נראה שבאישיותו של ברק היו מרכיבים שהובילו אותו למפלה כה קשה. מצד ציבור הבוחרים היתה אמירה שלא רוצים לראות אותו יותר בתפקיד זה.
עם פרסום תוצאות מדגם הבחירות בטלוויזיה, חיים יבין ציין שמפלה זו היתה מהפך עם נוק-אאוט. למהפך זה הובילו שלושה גורמים והם אישיותו של אהוד ברק, חוסר ניסיונו הפוליטי, ודרך ניהול המשא ומתן עם הפלשתינאים.
אלוף משנה מנדל שקד שליווה את ברק 16 שנים במהלך שירותם הצבאי ובחיים האזרחיים שלח לו ב-26.5.1999 מעין מדריך לקראת כניסתו לתפקיד ראש הממשלה ובין היתר ציין: "כדאי שתכניס לעצמך לראש: נגמרו המשחקים. אתה ראש הממשלה ולא מפקד צוות ביחידה. תתחיל להתנהג כמו ראש ממשלה, במקום לשדר מנהיגות מסוג אחר, לשדר שאתה שולט בעניינים ומתכונן בצורה רצינית לתפקיד, אתה משדר חוסר ביטחון, הססנות, פרנויה, זילות, איבוד מנהיגות עקבי, אתה מתחיל לפספס את האשראי בארץ ובחו"ל"( כספית 8-9:2.2001 ). מבחינת דרך החשיבה שלו, אהוד ברק היה עדיין בצבא. הוא לא סיגל לעצמו דפוס חשיבה אזרחי. המערכת הפוליטית היתה זרה לו. הוא לא הכיר את מהותם של החיים הפוליטיים. היה בכך כדי להזכיר הן את יצחק רבין בקנדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה שגם הוא לא הכיר בשעתו את אופיים של החיים הפוליטיים והן את בנימין נתניהו שגם הוא הגיע לתפקיד ראש הממשלה ללא שום ניסיון פוליטי. ברק לא השכיל או לא רצה להשכיל מניסיונם של אלה. הוא לא גילה שום נכונות להפקת לקחים מתבקשים מניסיונם. את ההמלצות של מנדל שקד הוא לא יישם. יש בכך כדי להזכיר את התוכנית לשיקומה של מפלגת העבודה שהגיש פרופסור יחזקאל דרור ליצחק רבין לאחר בחירות 1977 ואשר נדחתה על הסף.
כניסת אדם חדש לתפקיד בכיר במערכת ארגונית בין שהיא ציבורית, כלכלית או פוליטית, יש בה אלמנט מרענן מאחר ואותו אדם אם הוא נמרץ דיו יכול לטלטל מערכות אלה, לנער את האבק מדפוסי חשיבה מאובנים, לבצע רפורמות הכרחיות ולהביא לצמיחה מחודשת, אך יש לעשות זאת בצורה חכמה ועם הרבה רגישות. גם רפורמטור מוכשר ככל שיהיה צריך לדעת איך ומתי לעשות. עליו להכיר את הנפשות הפועלות, לקרב את האנשים המוכשרים אשר מוכנים לאמץ רעיונות חדשים, להתייעץ עם האנשים שמכירים את המערכת היטב הן מבחינה ארגונית והן מבחינת הפוליטיקה הפנימית. אהוד ברק לא עשה זאת. הוא היה בבחינת "אני ואפסי עוד!"(כספית 9.2.2001: 9 ). אם לעשות אנלוגיה בין רבין בקנדנציה הראשונה שלו לבין אהוד ברק, על רבין אמרו בשעתו שהוא בעל מוח אנליטי וברק היה מוכר כאינטלקטואל. מוניטין זה הלך לפניהם וכנראה שימש אותם בפעולתם הפוליטית בבחינת יודעי דבר.
התוצאה הבלתי נמנעת אצל ברק כמו אצל נתניהו קודמו היתה שהוא פעל לבד. היחידים שהיו סמוכים לשולחן תהליכי קבלת ההחלטות שלו,היו מכריו וידידיו שהביא מהצבא, אנשים שהודות להיכרותם האישית, ברק ידע שדפוס חשיבתם דומה לשלו, חשיבה בעלת אפיונים צבאיים. הוא הרחיק את כל האנשים בעלי הניסיון הפוליטי שיכלו לייעץ לו כיצד להוציא לפועל את רעיונותיו והכוונה היא לשמעון פרס, עוזי ברעם, חיים רמון ואברהם בורג. התחושה שלהם היתה קשה וקרוב לוודאי שהם ייחלו לנפילתו. דפוס פעולה זה, יכול להעיד על חוסר ביטחון עצמי. אי נכונות להתמודד עם אנשים שדעתם שונה משלו. עדות לכך נמצאת בדבריו של עופר שלח: "ברק שונא עימותים… הוא מתקשה בעימות של אחד על אחד, שהוא חלק חשוב ממלאכת הניהול. בצבא ובפוליטיקה התקשה מאוד להודיע לאנשים שלא יקבלו את רצונו, הדרך שלו במקרה כזה היא לקרוא לאיש, לשבח אותו שעה ארוכה… ואחר כך לספוג את חרפותיו בשקט, בעוד מוחו משוטט במרחקים, וכך קרא עם עוזי ברעם ואברהם בורג ולפניהם עם דורון רובין בצבא. הוא שומע את ההאשמות, ומחכה שזה יעבור, לא מגיב ונושם לרווחה"(שלח 19:2.2.2001 ).
מניסיונותיו בביצוע רפורמות התברר שעם כל רצונו הטוב, הוא אינו האדם המתאים לכך. עם כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל הוא הצהיר כי בכוונתו לבצע רפורמות מרחיקות לכת ולהפוך את צה"ל לצבא קטן וחכם. הוא הצהיר שהוא יביא לביטולן של כל המסגרות שלא יורות. בפועל לא יצא מכך שום דבר. דבר היחידי שעשה היה סגירתם של כתבי העת הצבאיים. החלטה בעייתית מאחר שצבא שאינו כותב, אינו חושב. משהתמנה ליושב ראש מפלגת העבודה הוא הצהיר על כוונתו לבנות מפלגה חדש והיא "ישראל אחת". נראה שנחה עליו רוחו של סילביו ברלוסקוני ראש ממשלת איטליה שייסד באיטליה מפלגת ימין מתונה "פורצה איטליה" שאמורה היתה לכלול "את המעמד הבינוני, את העצמאיים בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, את השמרנים המתונים, את יוצאי המסורת הליברלית הקלסית ואת מעריצי האיש"( העברי 105:1997 ), אך ניסיונו של ברק לא צלח בידו. יתרה מכך לקראת סוף הכהונה שלו, במפלגת העבודה שאמורה היתה להיות הגרעין של "ישראל אחת" החלו להראות סימני שחיקה שהעידו על התפוררות הולכת וקרבה. משהתברר שהשיחות עם הסורים עלו על שרטון והסכם השלום איתם לא יהיה, ניסה ברק להפנות את מרצו למדיניות פנים. בתחילה הוא הכריז על מהפכה חילונית שעוררה את זעמם של הדתיים ומשראה עד כמה הצהרות אלה מעוררות התנגדות קשה, הוא הנמיך את גובה הרפורמה שאותן תכנן למהפכה אזרחית. הרושם שהתקבל בציבור לא היה טוב. מדיניות שקיבלה את השם "זיג זג".
מבחינת סגנון הניהול הכללי, ברק חשב במונחים מערכתיים (תורמת לכך כנראה העובדה שבהשכלות האקדמית שלו הוא מנתח מערכות). הוא רואה לנגד עיניו מערכת שלמה לפרטי פרטיה, תוך התעלמות ממה שנתפש אצלו כלא רלוונטי לרבות ניהול שוטף ואמפתיה כלפי הכפופים לו(שלח 90-91:2.2.2001 ).
צורת המשא ומתן עם הפלשתינאים היתה שגויה ולא נוהלה בתבונה. ברק היה מציג את דרישותיו וציפיותיו מהפלשתינאים ומשראה שאין הם מסכימים איתו בכלל, במקום לעצור את המשא ומתן, היה מוריד את דרישותיו וגם אם דרישות אלה לא היו נענות, היה ממשיך שוב בהורדת דרישותיו. די להיזכר באירועים של חודשי כהונתו האחרונים, משעה שהפלשתינאים פתחו באש לעבר ההתנחלויות ולעבר ירושלים, הכריז על אולטימטום להפסקת האש, אך בלחץ של ארה"ב האולטימטום התמוסס אט אט. לאחר מכן טען שהוא לא ינהל שיחות תחת אש, אך הוא ויתר גם פה וגם בכל מה שקשור לירושלים הוא קיבל אט אט יותר מדרישותיהם. דפוס פעולה זה של משא ומתן שימש אותו בשיחותיו גם עם אנשי ש"ס לפני ואחרי הקמת הקואליציה עד שאלה פרשו מהקואליציה, הרכנת ראש וקבלת התכתיב של הצד השני בכל שלב ושלב במהלך המשאים ומתנים, תהליך שאפשר לכנותו משא ומתן בדרך של דרישות פוחתות ויורדות, עד שבשלב הסופי נותנים הכול בלי לקבל שום דבר בתמורה. מי שתמך בו לכל אורך הדרך היה השר לביטחון פנים ושר החוץ שלמה בן עמי אשר "חשב חלום השיבה הפלשתינאית במונחים ששימשו את אבות הציונות: מקימים מדינה וחולמים לקבץ אליה את העם מכל הגלויות. הוא הופתע לגלות שהפלשתינאים מבקשים להקים מדינה, כדי להחזיר את עמם למדינה שכנה לישראל, לאוסטרליה, לאוסטרליה, לקנדה, לניו זילנד, חלום שיבת ציון הפלשתיני כשמו כן הוא לשוב לציון"(ברנע 2.2.2001: 3). הפלשתינאים המתינו למשהו אחר לגמרי במהלך השיחות. ברק גם לא השכיל להתמודד עם העובדה שערפאת הפך את ההתבכיינות שלו באמצעי התקשורת להון פוליטי. במבט לאחור דפוס הדרישות הפוחתות נמצא תואם להצהרות שלו על מהפכות מתוכננות. לצאת בהצהרות גדולות ואחר כך צמצומן עד למינימום.
הבעייתיות הרבה שבדרך תפקודו של ברק כראש ממשלה בכלל וסגנון ניהול המשא ומתן עם הפלשתינאים בפרט, החלו אט אט לתת את אותותיהם בדעת הקהל והם מצאו את ביטויים בסקרים התקופתיים. ככל שמועד הבחירות הלך וקרב, כך אחוז המצדדים בברק הלך ופחת. סקר השלום שבוצע ב-30 וב-31 בינואר על ידי אפרים יער ותמר הרמן הראה כי 70% מהיהודים ציינו כי מדיניותו היתה ותרנית מדי, 20% ציינו כי היתה מתאימה ו-37% בלבד טענו שהיתה נוקשה מדי ומפילוח תשובות הנשאלים היהודיים התברר כי גם בין מצביעי ברק היה רוב ברור לעמדה כי מדיניותו היתה ותרנית מדי. 51% לעומת 37% שסברו כי היתה הולמת ו-5% בלבד שהיתה נוקשה מדי(יער, הרמן:2001 5.2: ב-3 ).
על גודל מפלתו של ברק אפשר ללמוד מהשוואה לתוצאות הבחירות ב-1999 ביישובים שמזוהים עם מפלגת העבודה והם מופיעים בטבלה הבאה(שפיר, כהן, רום, שטייף 14-16:9.2.2001 ):
בחירות 2001 בחירות 1999
כפר סבא 50.7% 64%
הוד השרון 51.3% 65%
רעננה 53.8% 68.7%
הרצליה 52.3% 62.5%
רמת השרון 61.8% 74.5%
למפלתו של ברק תרמה גם ההתמקדות היתרה שלו במשא ומתן עם הפלשתינאים אשר לא השאירה לו שום מרחב פעולה בנושאי פנים חשובים לא פחות והם: כלכלה, חברה ורווחה ולכן הוא איבד גם הרבה משיעורי התמיכה שזכה להם בבחירות הקודמות בקרב תושבי עיירות הפיתוח ובקרב העולים.
מה בעצם קרה בבחירות אלה? איך קרה שאדם מוכשר לפי כל קנה מידה, נפל בצורה כה קשה ומחפירה? את התשובה לכך יש לראות באופי הכישורים הנדרשים מאיש צבא בכל דרגה שבה הוא מכהן השונים מאלה של הפוליטיקאי ומהמדינאי. אמנם בצבא כבכל ארגון קיימת פוליטיקה פנימית שמטבע הדברים נובעת מרצונות, כוחנות, יצרים ורגישויות , אך כל אלה שונים מהותית מאלה הקיימים במערכות הפוליטיות. בנוסף לכך ניהול צבא שונה מניהול מסגרות אזרחיות ומניהול מדינה. את זאת ברק לא השכיל להבין. מי שהגדירה זאת בצורה קולעת היתה חברת הכנסת יעל דיין כאשר אמרה לו "תרד מהכנף של הסבנה". חסרה היתה לו הנשמה של פוליטיקאי שמתגבשת רק בעקבות שהייה ממושכת בתוך העשייה הפוליטית הן בתפקידים ציבוריים, הן בתפקידים פוליטיים והן בתפקידים ממלכתיים. אם להתבטא בשפה עממית פוליטיקאי טוב הוא זה שיכול ללכת על ביצים בלי לשבור אותן. מהצבר זה של דפוסי פעולתו ומתוך התייחסות לדבריו של פיטר דרוקר כי "במדרג שואף כל מעסק לרמת אי הכשירות המירבית שלו" (אדי'גס 65:1980 ) מתבקשת המסקנה שמשרת ראש הממשל היתה מעבר לכישוריו של אהוד ברק..
מקורות
אדיג'ס- ניהול לקוי- סיבות וטיפול הוצאת צ'ריקובר 1980
אזולאי כץ א. –האיש שניצח את עצמו בבחירות 1999 הוצאת ידיעות אחרונות 1999
ברנע נ.- "היכונו לביאת השרון" ידיעות אחרונות המוסף לשבת 2.2.2001
העברי א. –"הנסיך החדש" תכלת 2001 אביב 1997 עמ. 82-122
יער א. הרמן ת . – "51% ממצביעי ברק היהודים סבורים היום שמדיניותו היתה ותרנית מדי" הארץ
5.2.2001 ב-3
כספית ב.- "אהוד, אינך מגלה מנהיגות, אתה משדר חוסר ביטחון, הססנות, פרנויה, זילות" מעריב
מוסף שבת 9.2.2001
שלח ע. – "שאלת ראש הממשלה" ידיעות אחרונות מוסף שבעה ימים 2.2.2001
וראו גם
ברק בוקס "אהוד ברק ומפלגת העצמאות לקראת בחירות 2013. במגזין "יקום תרבות "
אלי אשד"נבואות העתיד של אהוד ברק "במגזין "יקום תרבות "
