ארבעה שירים מאת רות נצר

הולכים

מִשּׁוּם שֶׁהֵם
הוֹלְכִים
הֵם יַגִּיעוּ

גֶּבֶר וְאִשָּׁה יְגֵעִים
צַלְיָנִים בַּשָּׂדֶה
בַּשְּׁבִיל הַמִּתְאָרֵךְ כְּזָנָב
בְּשִׁלְהֵי קַיִץ

לִקְרַאת הַשִּׁכּוּן הַפַּרְוָרִי
מְגֻבָּב אַפְרוּרִי
שֶׁרוֹבֵץ כִּלְטָאָה מַמְתִּינָה

שֶׁיְּלַטְּפוּ אוֹתָהּ
שֶׁיַּבִּיטוּ לָהּ
בָּעֵינַיִם

הסכמה

לְפֶתַע הִבִּיטָה בִּי
הַצִּפּוֹר
וּבְקוֹל נֶחְרָץ קָרְאָה:

הַקְשִׁיבִי –
הָאֲדָמָה נֶעֱתֶרֶת לְמִדְרַךְ כַּפּוֹתַיִךְ
הַשָּׁמַיִם מַסְכִּימִים לִמְעוֹפֵךְ
הָעֵץ מַעֲנִיק לָךְ חֲנִינָה.

ער

לַיְלָה כְּמוֹ קְצוֹת עֲצַבִּים
מְגֹרֶה, עֵר .
דְּמָמָה מְחֻסְפֶּסֶת צוֹלֶלֶת.
וְרַעַשׁ עוֹד
יוֹתֵר.

2.
הַגּוּף מַכְאִיב
כְּדֵי שֶׁאֵדַע שֶׁאֲנִי קַיֶּמֶת.
מַפְלִיא שֶׁאֲנִי בּוֹטַחַת
שֶׁבַּבֹּקֶר הַנְשָׁמָה תִּהְיֶה
שָׁם עָבוּרִי

בִּשְׁנָתִי הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי.
בַּבֹּקֶּר הִיא אֵם עִם תִּינוֹקָהּ.

פצע התינוק

כְּמוֹ בָּרֶחֶם, פֶּצַע הַתִּינוֹק יָשֵׁן בִּי, לִפְעָמִים
מְשַׁהֵק, מֵנִיעַ גַּפַּיִם , לִפְעָמִים צוֹעֵק.

פֶּצַע בִּלְתִּי נִרְאֶה שֶׁנּוֹשֵׁךְ אוֹתִי
נוֹגֵס בִּי בְּטֶקֶס יוֹמְיוֹמִי.

פִּיו מָלֵא בְּעָתָה.
(צֵא כְּבָר, צֵא תִּינוֹק בּוֹכֶה,
צֵא תִּינוֹק תּוֹבְעָנִי)
קוֹלוֹ מָלֵא מְחָאָה:

אָנָּא בְּכוֹחַ. תְּנִי חָלָב. תְּנִי חֶמְלָה.
הַחֶמְלָה לֹא תְּרַחֵם, לֹא תְּבַזֶּה,
לֹא תִּבְכֶּה, לֹא תִּרְצַח, לֹא תַּכֶּה.

רות נצר היא ילידת קיבוץ טירת צבי, 1944. היא מתגוררת ברעננה ואם לשניים. נצר היא מוסמכת אוניברסיטת תל-אביב בפסיכולוגיה קלינית, עוסקת בפסיכותראפיה ומדריכה מטפלים, מתמחה באנאליטיקה יונגיאנית ומשלבת במלאכתה ניתוח חלומות וקלפי טארוט. מלבד מאמרי ביקורת ומחקר רבים בתחומי הספרות והפסיכולוגיה, נצר פירסמה ארבעה ספרי עיון ותשעה ספרי שירה, האחרון בהם "ריסים" (פרדס, 2011). נצר היא כלת פרס טשרניחובסקי, פרס אקו"ם ופרס ויצ"ו.

"קשרי המשפחתיים עם הגולם" – מאמר של נצר ב"יקום תרבות"
אתר הבית של רות נצר
רות נצר בלקסיקון הספרות העברית החדשה
"ביקור בית" עם רות נצר באתר ספרים