שירים מתוך "פְּכוּרִים" ליהודה ויזן

8 ספטמבר, 2012

2527

" מתוך " פכורים" (הוצאת עכשיו/דחק, 2012).

אֵיךְ לַחֲצוֹת חֲדַר-מַדְרֵגוֹת
כְּשֶׁבְּכָל הַדְּלָתוֹת אִישׁ
מְאוֹנֵן בְּעַד הָעֵינִית
אָנָה תִּפְנִי
וּלְפִי-מֶטֶר
אַרְבָּעָה סַנְטִים קֶרֶשׁ
וְאֵין-בִּלְתּוֹ
בֵּינֵךְ וּבֵין מִי
מַפְטִיר לָךְ הִנְהוּן מְחֻיָּךְ בְּצֵאתוֹ
נִסְרָךְ לָחוּץ אֶל הַקִּיר בְּגַב רֵיחוֹ

כַּמָּה לִנְעֹל שֶׁאֶפְשָׁר עֲשִׂי לָךְ
וּמַה שֶׁנִּבְצַר
דַּמִּי לָךְ

בְּעַד פְּתָחִים, בְּעַד פְּתָחִים
בָּאִים פָּנִים מְחֻתָּלִים לָקַחַת לְעַצְמָם. לְהִתְרַצּוֹת.
בִּתְחִנָּה נוֹפְלִים עַל אֶרֶץ, בְּפֶה זַב בַּקָּשׁוֹת,
כְּתָרִים וְגַם שֵׁמוֹת

גַּם עֲלָמוֹת רִבּוֹא בָּאוֹת,
יָמִים יָמִים וְיָמִים לֵילוֹת
וְרַק הַחַלּוֹן, אִם נָחוּץ, מְעַדְכֵּן אֶת הַזְּמַן, וְכֻלָּן
לְהִתְרַצּוֹת בַּיָּדַיִם רוֹצוֹת – לְהֵרָצוֹת,
לְהִתָּחֵב מְלֹא הַפֶּתַח
לְהִדָּחֵס עַד קָצֶה – בָּשָׁר.

נוֹרָא הַמַּעֲשֶׂה, אַךְ הַמְּכַרְסֵם יָשָׁר
בְּקַרְקְפוֹ אֶת עוֹלָלָיו
בְּצֵק מֹחָם מַפּוֹת אֱלֵי שְׁבִילָיו
שִׂרְטוּט פְּתָחָיו – לוּלֵא חֲרָצָם בְּמַדְקֵרוֹת שִׁנָּיו
הָיוּ אַף הֵם חוֹבְרִים לִמְבַקְּשָׁיו –

אוֹ אָז יָמָיו
וְהַיָּמִים שֶׁל לֵילוֹתָיו
(וְעַלְמוֹתָיו, שֶׁאֵין עִמָּן שֵׁמוֹת וְשֶׁמֶץ שְׁמָן כָּזָב)
הָיוּ קָשִׁים –

מְלֵאֵי נָשִׁים, נוֹשִׁים וּמֵחוּשִׁים.
וְיַתּוּשִׁים. וְעַכְבְּרוֹשׁ.
וְאֶפֶס עוֹ"שׁ.

אַךְ אֵין פָּנִים לִמְחוֹת אֶל פְּנִים
וְאֵין מוֹעֵל לְהוֹכִיחוֹ בַּסִּימָנִים –
וּדְכִי רַב.

וּבְיָדָיו טְבוּחִים צֶאֱצָאָיו גַּלְגַּל רֹאשָׁם
נִפְקָק מִן הַצַּוָּאר. נִרְכַּס בַּאֲלַכְסוֹן הַגַּב.

וּבְקָרֵב רֹאשׁוֹ לִדְגֹּם אֶת טִיב הַקַּו
נוֹכָח, בְּעַד הַמַּעֲטֶפֶת –
פְּנֵי עוֹלָלָיו אֵינָם פָּנָיו
וְצוּרָתָם בַּדִּים וְעִקָּרָם בַּחֶסֶר.

אַחַר שֶׁסִּיֵּם לִמּוּדָיו בְּחִישָׁה
בָּא הוּא גַּם כֵּן לְבֵית-הַתְּפִיסָה.

אָמְרוּ שֶׁנִּסָּה, שֶׁחָמַק פַּעֲמַיִם. שָׁלוֹשׁ. שֶׁהוּשַׁב,
אוֹמְרִים שֶׁנּוֹדַע לוֹ כִּי לֹא לְגַמְרֵי בָּרַח – וְהוּא שָׁב.
הֵן בֵּית הַתְּפִיסָה הוּא מָקוֹם מְרֻוָּח – וּלְעִתִּים רַק נִדְמֶה שֶׁבַּחוּץ

כֹּל הַנָּשִׁים יָפוֹת
וּבִלְתִּי-מַזִּיקוֹת
בַּלֵּילוֹת הוּא נִטְרָף לְמִשְׁמַע זְעָקוֹת
הֵן מַכּוֹת
הֵן מַכּוֹת
עַל בֵּית-הַתְּפִיסָה
הֵן נוֹפְחוֹת נִשְׁמָתָן עֲבוּרוֹ וְיִפְחַת תְּבוּסָתָן הִיא
תַּמְצִית הָאִשָּׁה
חֵפֶץ גּוּפוֹ.

יהודה ויזן הוא יליד יהוד 1985 ותושב תל אביב. תרגם מאנגלית מחזות מאת ט.ס. אליוט ווירג'יניה וולף, ספרות גרפית מאת ארט ספיגלמן ויצירות נוספות. ערך בעבר את כתב-העת "כתם" ביחד עם עודד כרמלי, את האסופה "חדשה" ואת פסטיבל תל-אביב לשירה, וכעת עורך כתב-העת וסדרת הספרים "דְּחָק לספרות טובה". כמו כן שימש כמבקר שירה באמצעי התקשורת השונים.