פתיחות של ספרים יכולות להיות דבר מתעתע עבור הקורא ומסוכנות עבור הסופר. שורת הפתיחה של הספר שמתיימרת להיות שורת המחץ מכילה בתוכה דבש ועוקץ. דבש – אם הספר מצליח לעמוד בציפיות של שורת הפתיחה, ולחלופין עוקץ- אם הספר כשל בעמידה בציפיות של שורת הפתיחה. ישנן שורות פתיחה מצוינות של קלאסיקה מודרנית, כמו שורת הפתיחה של “אנה קרנינה” מאת טולסטוי – “כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה על פי דרכה”. שורת פתיחה שללא ספק נחשבת לאחת הפתיחות החשובות והמצוטטות בספרות בכלל. אך למרבה הצער, ישנן פתיחות שלא עומדות בציפיות כמו הפתיחה של “האלכימיה של התשוקה” מאת טרון ג’ טג’פל – “סקס, לא אהבה, הוא הדבק החזק ביותר המחבר בין שני אנשים”.
ואכן הספר לא עומד בציפיות של משפט חזק כל כך כבר בפתיחת הספר. הספר עוסק בנושאים הנקשרים זה לזה דרך מוטיב התשוקה דרך שני נושאים עיקריים: ספרות ומין. הספר מספר את סיפורו של עיתונאי צעיר הפוגש בפיז, צעירה יפיפייה מוסלמית, בעיר מצ’אנדיגר בירתה המודרנית של פאנג’ב בהודו. פגישה זו משנה את חייו, דווקא כאשר הוא מנסה לכתוב את “הרומן ההודי הגדול”. בהמשך הם מתחתנים, למורת רוחם של ההורים של שני בני הזוג, ויחסיו עם פיז גורמות לו לקונפליקט מתמיד בין תשוקתו לגופה לבין תשוקתו לכתיבתו. הוא זונח פעם אחר פעם את תשוקתו לספרות ונכנע לתשוקה שלו כלפי אשתו היפיפה והסקסית שלאורך הסיפור דווקא מנסה לתמוך בו שיכתוב וינסה לסיים את הרומן שלו. התפנית בסיפור מתחילה כאשר הזוג עובר לניו דלהי, ומשם לבית ישן בכפר קטן על גג ההימלאיה. שם הגיבור מוצא יומנים ישנים שמתגלים במהלך השיפוצים של הדירה. גילוי זה מרחיק אותו מאהובתו וחושף מסע מעניין ומסחרר אל ההיסטוריה של הודו.
הספר לאורכו כתוב ברמות שונות של כתיבה והחלקים המעניינים בו הם החלקים על סיפורה של הודו המתגלה ביומנים, לכן מי שיצלח את החלקים הראשונים של הרומאן מובטחת לו חווית קריאה מעשירה ומרתקת מלאת תיאורים ותובנות בשלל נושאים מהודו ההיסטורית ואף העכשווית.
“האלכימיה של התשוקה” מאת טרון ג’ טג’פל. בתרגום: חני גלעד, בהוצאת בבל, 495 עמ’.
