דמותו המשיחית של הגאון מוילנה -החלק השני

אנו מביאים את החלק השני של מאמרו של אריה מורגנשטרן על הגאון מווילנא.  בין השאר יעסוק המאמר על סיבת מהלכו של הגר"א דרך הולנד בדרכו לארץ ישראל ובכך מאריך את דרכו.

המאמר הופיע לראשונה בחוברת "מווילנא עד הר עציון" שיצאה לאור הישיבת הר עציון בסיוון תשע"א

החלק הראשון  של המאמר הוא כאן

דמותו המשיחית של הגאון מווילנה על רקע נסיון עלייתו לארץ ישראל

מאת ד"ר אריה מורגנשטרן

חלק ראשון

The Gaon of Vilna Messianic mission

and his abortive Aliya

Arie Morgenstern

Historical documents related to eighteenth-century, recently discovered in archives, point to the existence of messianic ferment and imminent  expectation  based on end-reckonings that pointed to 1740–1781 period, as the time of the redemption. The rapid spread of Lurianic Kabbala in the eighteenth century led also to an emphasis on the responsibility of the Jewish people at large for the completion of the tiqun (“correction” or “repair”) process that would bring on Messiah.

In response to those ideas various individuals and mystical groups acted in diverse ways to assure the advent of the redemption . One of them was the  Gaon of Vilna, who attempted aliya in 1778 in order to hasten the redemption in a “halakhic” way, i.e., by revealing the secrets of the Torah as given to Moses at Sinai and composing a  a new Code of Jewish law that no one would dispute.

I found that the Gaon set on his journey to Amsterdam in the spring of  1778 ,  after buying  a shop to his wife, marrying his two sons, and meeting the famous scientist Rabbi Baruch Shiek of  Shklov. In Amsterdam he searched the commentaries of Rabbi  Moshe Kordivero on the Zohar, in pursuit of  solving some Halachic problems But since he didn’t find them , he was disappointed and left Amsterdam.

After turning around and returning to Vilna—because  “Heaven” denied him the possibility of making aliya and writing  the final Code, the Gaon established a beit midrash which operated in the last period of his life—the eighteen years from his abortive aliya to his death—the Gaon of Vilna lavished individualized instruction on a small number of towering religious scholars, foremost in study of Order Zera’im, the  Israel-related commandments, and the laws of the Jerusalem Talmud relating  the  holy service at the Temple.

In their view, the commandment of settling Erez Israel is equal in stature with Torah study and the performance of the other commandments. The aliya  of his disciples in the early nineteenth century marks a dramatic change in approach from the failed attempts to hasten the redemption in spiritual ways. It constituted the onset of a new path to redemption— messianic activism in the historical process: “redemption by natural means", mainly by settling the Land  and building  Jerusalem

החלק שני

התגלית השביעית:

הגר"א מחפש באמשטרדם את כתבי הקבלה של ר"מ קורדובירו

מקור היסטורי נדפס שמצאתי ושלא נעשה בו שימוש קודם לכן, קובע באופן מפתיע, כי הגר"א היה קשור עם אמשטרדם לא רק בעת מסעו לארץ-ישראל בשנת תקל"ח אלא כבר שנתיים קודם לכן, בשנת תקל"ו (1776).  את הידיעה על כך אנו מוצאים בנספח קצר למכתב ששלח אחיו של הגר"א ר' יששכר בער למחותנו, רבה של אמשטרדם ר' שאול לווינשטאם ביום א' ערב חג הסוכות שנת תקל"ו.[1] המכתב נראה על פניו כמכתב משפחתי תמים, ועל כן, כנראה, לא היתה אליו עד כה שום התייחסות במחקר המדעי על הגר"א.

בנספח הקצר למכתב עליו חתומים הגר"א ואחיו קיימת הוכחה כי הגר"א עשה מאמצים מיוחדים למצוא שני חיבורים קבליים חשובים ביותר שלא היו בידו. האחד הוא כתב היד של הספר 'פרקי היכלות' המיוחס לתנא ר' ישמעאל בן אלישע והשני  כתב היד "אור יקר" הכולל את פירושו הגדול של ר' משה קורדובירו [הרמ"ק] (1570-1522), רבו של האר"י, לספר הזוהר. וכך נאמר בנספח הקצר למכתב:

"ובקשנו מאד …להיות לנו למשיב נפש ולגאון ולתפארת …לפי שנשמע שספר פרקי היכלות לר' ישמעאל בן אלישע יוכל להמצא בגבולכם, הייתי מבקש מרו'[ם] מכ"ת שיצוה לאחד ממשרתיו רואי פניו ולהדר אחר זה ולקנות בגינינו בכסף מלא. וגם אם המצא תמצא פירושי הזהר הק'[דוש] מקדמונים כמו מהר"ם קורדיווארי וכדומה ושאר ספרים מופלאים מקדמונים, וגם ספר המידות לאריסטא לקנות בשבילנו ולשלוח לנו עם הספרים הנשלחים מקהלתכם לקהלתינו לתגרי ספרים שבקהלתינו."[2]

את "פרקי היכלות" המיוחס לתנא ר' ישמעאל בן אלישע,[3] ביקש הגר"א לקבל לידיו בשל הזיקה בינו לבין "ספרות ההיכלות" המשיקה לספרות הקבלה על ספר בראשית, מגילת שיר השירים וספר יחזקאל. הנושא של ספר בראשית העוסק בשאלות יסוד של  בריאת העולם והתהוותו וכיצד נברא, העסיק רבות את המקובלים ונקרא בפי התנאים "מעשה בראשית"; שיר השירים שעל-פי תפיסת חז"ל הינו מדרש אליגורי המתאר את יחסי האהבה שבין "כנסת ישראל" והקב"ה, יש בו כדי להסביר את דרכי גאולת עם ישראל; ואילו העיסוק הקבלי בספר יחזקאל היה חשוב לו על שום מראות האלוהים המתוארים בו – "מעשה מרכבה" – הכוללים את תיאורי רקיע השמים, צבא השמים, המלאכים, סדרי הדיון בעולמות העליונים וסודות אחרים שנעלמו מידיעת בני האדם, ובעיקר התפילות והייחודים אשר באמצעותם ניתן להגיע לפני כסא הכבוד ולהשפיע על השכינה.

כמו תשוקתו לקבל לידיו את "פרקי היכלות" כן גם השתוקק הגר"א לקבל לידיו את כתב-היד הנדיר 'אור יקר', שהוא פירושו הגדול של ר' משה קורדובירו על ספר הזוהר; המידע על קיומו של כתב-יד נדיר זה נזכר בכתביו המודפסים ר' משה קורדיברו עצמו כמו בספר "פרדס רימונים" או בספר "פלח הרמון" של ר' מנחם עזריה מפאנו.[4] גילוי פירושיו של הרמ"ק שנחשב לגדול מפרשי ספר הזוהר, עשויים היו לפתור לגר"א את הבנת שתי הסוגיות בספר הזוהר שבהן התקשה. מלבד שני אלו הגיע לאזניו של הגר"א, בוודאי, המידע בדבר קיומם האפשרי של כתבי-היד של הרמח"ל באמשטרדם, העיר בה שהה כמה שנים לפני עלייתו לארץ-ישראל. הגר"א ביקש לחפש גם את כתביו של הרמח"ל, אותו העריץ במיוחד, וזאת על-מנת להשלים באמצעותם את ידיעותיו.[5]

יש לזכור כי אמשטרדם של אותם ימים היתה מקום מרכזי בעולם היהודי, ובה הובאו לדפוס ספרי-קודש רבים. בה גם היה ריכוז גדול של כתבי-יד עבריים עתיקים בידי אספנים ומביאים לדפוס, והיה קיים סיכוי סביר כי יימצאו באמשטרדם אותם כתבים גנוזים שהיה ידוע על עצם קיומם.

נראה שהגר"א העריך, כי באמצעות קשריו המשפחתיים החדשים עם ר' שאול לווינשטאם, רבה של אמשטרדם, נפתחה בפניו הזדמנות ריאלית להגיע אל הכתבים הקבליים הללו, לכתביו של הרמ"ק, ואולי גם לכתביו של הרמח"ל, אשר שהה כאמור, באמשטרדם במשך שבע השנים לפני עלייתו לארץ. וכל זה על מנת לפתור באמצעותם שתי סוגיות אחרונות מכל מקצועות התורה שנתקשה בהן. [6]תשובת ר' שאול מאמשטרדם למכתב אינה ידועה לנו, אך גם אם היא היתה שלילית, היא לא ציננה את שאיפתו הבלתי נלאית של הגר"א להשיג אותם. אי לכך  טרם המעשה המכריע של עלייתו לארץ-ישראל סטה הגר"א מן הדרך, הגיע לאמשטרדם על מנת לבדוק בעצמו כל ניצוץ של אפשרות למצוא את הכתבים הגנוזים.

התגלית השמינית:

הגר"א מתכנן לחבר "שולחן ערוך" חדש בארץ-ישראל

שתי הסוגיות בספר הזוהר בהן התקשה הגר"א נזכרות בהקדמה של תלמיד הגר"א, ר' ישראל משקלוב, לספרו 'פאת השולחן'. מן הדברים עולה, כי מכל הספרות התורנית כולה, שלגבי הגר"א היתה כאספקלריה המאירה, נותרו אצל הגר"א אך שתי סוגיות בספר הזוהר שהתקשה בהן. לדברי ר' ישראל משקלוב, אילו היה הגר"א מפענח את הקושיות הללו, היה מביא את 'תהליך הבירורים' לסיומו באמצעות חיבור ספר שולחן-ערוך חדש, ובעקבות כך היתה הדרך מוכשרת לביאת המשיח. וכך תאר ר' ישראל משקלוב את מעמד סיום כתיבת פירוש הגר"א על שיר השירים  :

"וצוה לסגור חדרו, והחלונות סוגרו ביום והדליקו נרות הרבה …נשא עיניו למרום בדבקות עצומה, בברכה והודאה לשמו הגדול …שזיכהו להשגת אור כל התורה בפנימיותה וחוצותיה …וכה אמר: כל החכמות נצרכים לתורתנו הק'[דושה] ונכללים בה. וידעם לתכליתם, והזכירם חכמת אלגעברע ומשולשים והנדסה וחכמת מוסיקא, ושיבחה הרבה. הוא הי'[ה] אומר אז, כי רוב טעמי תורה וסודות שיר הלויים וסודות  תקוני הזהר א"א [אי אפשר] לידע בלעדה [המוסיקה] …וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם …וכן חכמת הכישוף, אשר ידעוה הסנהדרין והתנאים …אח"כ אמר [הגר"א] כי ב"ה כל התורה כלה [כפי] שניתנה בסיני ידעה לתכליתה …רק שני  דברים חמורים בסתרי תורה שבזוהר היו מוקש'[ים] אצלו. ואמר לפניו איה מקומם. ואילו הוי [הגר"א] ידע מי שיודעם הי' הולך ברגליו אליו וממתין בזה על משיח צדקנו".[7]

התמיהה שהעלנו בראשית מחקרנו מדוע עשה הגר"א את דרכו לארץ-ישראל בשנת תקל"ח דרך העיר אמשטרדם, מקבלת עתה מענה ברור וחד-משמעי. הגר"א ביקש להיעזר בספר 'פרקי היכלות' של ר' ישמעאל בן-אלישע, או בפירושו של הרמ"ק על ספר הזוהר, או בכתביו הנסתרים של הרמח"ל על מנת לפתור את שתי הסוגיות שהיו מוקשות אצלו על מנת שבעקבות כך, יצליח לחבר ספר הלכה אוליטימטיבי שבזכותו יחול סיום 'תהליך הבירורים' וגילוי מוחלט של סודות התורה, כאמצעי לקירובה של הגאולה; כל כך – לבל תוחמץ שעת הרצון הנוכחית של שנת תקמ"א לביאת המשיח.

ציור של עולם הישיבות המודרני שנוצר בידי הגר"א

כל התיאורים אודות גאונותו העל-טבעית של הגר"א מובילים למסקנה כי רק גאון יחידאי מאין כמוהו היה מסוגל, והיה ראוי בעיני כל ואף בעיני עצמו, להיות בעל שליחות שמימית על מנת לחבר ספר פסקי הלכה סופיים ומוחלטים, שלא יוכלו לערער עליהם. אי לכך לא מתמיהה  העובדה שבניו מציינים באחת ההקדמות לספריו, את כוונתו של אביהם לחבר 'שולחן ערוך' חדש לחלוטין, שלא יהיו בו אותם הפגמים מעוררי המחלוקות המצויים באי אלו מקומות ב'שולחן-ערוך' שחיבר ר' יוסף קארו במאה השש-עשרה.

"שתים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור, שלא הסכימה עמו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה, ולא ענני. פעם א' הפצרתי בו הרבה והשיבני, אין לי רשות מן השמים. וכן הבטיח לי, שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה א', הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות, שאין להשיב עליהם. בקשתיו כמה שנים לפני פטירתו, והשיב לי פעם א', אין לי רשות מן השמים. אמרתי ראוי היה וכו' אלא שאין הדור נראה יפה, הלא ה' זו חטאנו לו."[8]

חשיבותו של המקור הזה גדולה וראוי להתייחס אליו כאל מקור ראשוני, כעדות הגר"א עצמו. יש לציין, כי עדויות בשמו של הגר"א, כפי שנאמרו מפיו ממש, הן מעטות. מרבית הדברים אודותיו ואודות דעותיו והשקפותיו אנו שואבים מעדויות כלליות של בניו או תלמידיו, כפי שהתרשמו, או כפי שהבינו והסיקו מלימודם או משהייתם במחיצתו. ואולם עדות זו יכולה להובילנו להבנת תפיסתו של הגר"א עצמו את ייעודו עלי אדמות.

נראה, שתגובה סתומה שכזאת "אין לי רשות מן השמים" היתה מוטבעת באופיו של הגר"א; היא היתה חלק מאישיותו, ביטוי לענוותנותו המופלגת ולתפישת שליחותו. הניסוח הקצר של הדברים יש בו כדי להבטיח, שלא דבקו במסורת זו רבדים מאוחרים והיא מבטאה את תפיסת הגר"א האמיתית שמשמעותה כי כל פעילותו הרוחנית וכל הישגיו הכבירים הם חלק משליחות אלוהית, ואי מילואה של השליחות בסופו של דבר נובעת מהעדר רשות מן השמים ולא מחוסר יכולתו האישית למלאה.

ואמנם, מעדות שמיעה, ששמע בכיר תלמידי הגר"א, ר' חיים מוואלוז'ין, מפי הגר"א עצמו משתמע שהגר"א התייחס לייעודו כנושא שליחות אלוהית נסתרת. שליחות זאת מרומזת בשמו של הגר"א המוצפן במילים "אבן שלמה וצדק יהיה לך " שבפרשת "כי תצא" בספר דברים, פרשה המכוונת, על-פי הקבלה למאה השישית באלף השישי, בו ירדה נשמתו של הגר"א לעולם.[9]

"שמעתי מפי הרה"ג הישיש וכו' מו"ה יצחק מרגליות …ששמע מפי מאור הגולה מהר"ח מוואלזין ז"ל, כי הגר"א אמר כי בספר משנה תורה [דברים] מרומז בכל סדרה מה שיארע במאה שנים מאלף הששי בסדר, יו"ד פרשיות נגד יו"ד מאות (כי נצבים וילך נחשבים לאחד כידוע) ושאל לו איה אפוא אנו מרומזים בפרשת 'כי תצא' שהוא נגד המאה הששית [ת"ק-ת"ר 1840-1740] שאנו עומדים כעת. והשיב לו כי שמו מרומז בתיבת אבן שלמה כנ"ל."[10]

הפרשה הסמוכה – פרשת מחיית זכר עמלק – מסיימת את פרשת 'כי תצא'. 'עמלק' המסמל את הכפירה יחוסל ויידחק מן ההיסטוריה העולמית על-ידי הפצת לימוד כל מקצועות התורה המסומלת בייעודו של הגר"א. בהקשר זה ראוי להמשיך את השתלשלות התהליך ההיסטורי ולציין כי הפרשה השביעית בספר דברים, פרשת "כי תבוא אל הארץ" מרמזת על מה שעתיד יהיה לקרות במאה השביעית לאלף השישי לבריאת העולם (ה' ת"ר שנים), שהיא על-פי צוואתו הרוחנית של הגר"א לתלמידיו לעלות לארץ-ישראל וליישבה – ראשית תהליך קבוץ הגלויות; היינו שלב ראשון של תהליך הגאולה.

יש לציין, כי למרות מאמציו לא הצליח הגר"א לברר את שתי הסוגיות בתורת הנסתר, ואלה נותרו מוקשות אצלו. והרי בלי בירורן מראש, בלי השלמת גילוי כל סודות התורה וסיום 'תהליך הבירורים', בלי אלו לא יכול היה להגיע אל תכלית עלייתו לארץ-ישראל – פסיקת הלכה אחרונה. המניעה מלעלות לארץ-ישראל והמניעה מלחבר הלכה אחרונה – קשורות אם כן זו בזו, ואת שתיהן ייחס הגר"א להשגחה האלהית באומרו: "אין לי רשות מן השמים".[11] הגר"א נאלץ אפוא לשוב על עקבותיו לווילנה בסוף שנת תקל"ח או בראשית תקל"ט.

כאן חל מהפך דרמטי, צומת דרכים יסודי מכריע, בהשקפת הגר"א באשר לדרך לקידום תהליך הגאולה: לא עוד גאולה בדרך ספיריטואלית על-ידי פעילות של איש אחד בעל ייעוד לאומי כביר, אלא גאולה בדרך הטבע, השתלבות טבעית של בני העם היהודי בתהליך ההיסטורי. "שיבת ציון", המובטחת מפי הנביאים, המקדשת את שמו של הקב"ה בעולם ותיעשה על-ידי תנועת עלייה לארץ-ישראל ויישובה על-ידי בניה.

התגלית התשיעית :

הקשר בין הגאון מווילנה, ר' ברוך שיק משקלוב

והגביר ר' בנימין כהן מאמרספורט

בחודש טבת תקל"ח, נפגש הגר"א עם ר' ברוך שיק משקלוב בביתו שבווילנה. ר' ברוך – מגדולי תלמידי-החכמים בליטא, שהיה גם בעל השכלה מדעית בתחומים שונים – כתב על הפגישה ביניהם בהקדמה לספר  "אוקלידוס":

"והנה בהיותי בק"ק ווילנא המעטירה אצל הרב המאור הגדול מ"ו מאור עיני הגולה החסיד המפורסם כמוה"ר אלי' נר"ו בחודש טבת תקל"ח שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה. כי התורה והחכמה נצמדים יחד …וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל ותוסר גאון עוזם וגאות עריצים המון עמים ולשון לאומים אשר כשאון מים רבים ישאון לעומתינו איפה חכמתכם ונמצא שם שמים מתחלל ".[12]

בשעה שנאמרו הדברים לר' ברוך שיק, בחודש טבת תקל"ח, היה הגר"א שרוי בעיצומן של ההכנות לנסיעתו לארץ-ישראל. תכלית נסיעתו היתה משיחית, ומימושה של זו, על-פי השקפתו, היה תלוי בגילוי מקדים של סודות התורה כולם, עד תומם ממש: גילוי סודות התורה הנגלית וגילוי סודות תורת הנסתר, קביעה מוחלטת וסופית של ההלכה כפי שניתנה בסיני, מעל ומעבר לכל מיני ערפילי מחלוקות המצויות בספרות התורנית לדורותיה; ומלבד כל אלו גם ידיעה מושלמת של כל המדעים, שהיו בעבר חלק מחכמת התורה, ושבידיעתם יש כדי לסייע, בין היתר, להבנת הלכות בית-הבחירה ובניין המקדש.[13] וכך כותב ר' אברהם שמחה בן אחיו של ר' חיים מוולוז'ין על משמעות נושא הדיון בין הגר"א לר' ברוך משקלוב:

"שכבר מודעת מאנשי אמנה יראי ה' שרבינו הגדול קדוש ה' הגאון החסיד כחד מקמאי דקמאי מרנא ורבנא אליהו ז"ל מווילנא השתוקק שספרי החכמות הנצרכים להבנת דברי קדשם של נביאינו הקדושים ודברי קדשם של רבותינו הקדושים חכמי התלמוד ז"ל וחידותם במקומות רבים, יועתקו לשפת קדשנו. והפציר את הרב החכם היקר  והמפורסם מוהר"ר ברוך שקלאווער ז"ל שיעתיקם [ללשון הקודש] ככל אשר תשיג ידו.

וכן שמעתי מפורש מפה קדוש דודי הגאון החסיד מוהר"ר חיים ז"ל מוואלאזין שרבינו ז"ל הנ"ל [הגר"א] אמר לבנו הרב הגדול מוהר"ר אברהם ז"ל שהוא משתוקק להעתקת החכמות מלשונות אחרות ללשון הקודש ולהעתקת היוסיפון לרומיים, [מפני] שעל ידו נוכל לבוא אל מטרת כוונתם של רבותינו ז"ל בתלמוד ובמדרשים בדברם במקומות רבות בעניני ארץ קדשנו ובית מקדשנו ותהלוכות שרי קדשנו בימי קדם ההם מפי כתבו של הכהן המשיח … הוא יוסף בן מתתיהו ". [14]

יש להניח, והדבר עוד מחייב בדיקה, כי הגר"א לא נסע לאמשטרדם לבדו וכי נילוו אליו מי ממקורביו. יתכן, כי לנסיעה גורלית זו של הגר"א הצטרף ר' ברוך שיק משקלוב. כאמור, היה הלה תלמיד-חכם נודע ועם זאת איש העולם הגדול, בקיא במדעים ורפואה ודובר שפות אחדות. מעקב אחר המקומות בהם שהה ר' ברוך שיק בתקופה המדוברת עשוי לאשש את ההשערה, כי יתכן והוא אכן נתלווה אל הגר"א בדרכו לאמשטרדם: בשנת תקל"ז שהה ר' ברוך שיק בברלין,[15] ואחר כך, בחודש טבת תקל"ח, נפגש עם הגר"א בווילנה ונתבקש על-ידו לתרגם את ספרו של אוקלידוס לעברית.[16]

האם אך מקרה הוא זה כי בשנת תקל"ט אנו מוצאים את עקבותיו של ר' ברוך שיק  בהאג, כאשר הוא מיישם את בקשת הגר"א ומכין לדפוס את ספריו 'אוקלידוס' ו'דרך ישרה'? [17] הואיל ומצאנו שגם הגר"א שהה בהאג בתקופה הסמוכה, בקיץ שנת תקל"ח, יש לשער, כי לאחר שנפגשו בווילנה בחודש טבת תקל"ח כנזכר לעיל, המשיכו השניים יחד להולנד מיד לאחר חג הפסח, או שנדברו להפגש שם. בהחלט יתכן, כי ר' ברוך שיק נקרא על-ידי הגר"א לסייע לו לאתר את הספרים הנדירים או את כתבי-יד שחיפש בספריות באמשטרדם, ואולי אף לברר איתו סוגיות הלכתיות הקשורות לתחומי התמחותו המדעית והקשורים בבניין המקדש ובעבודת הקרבנות. לאחר שהגר"א לא מצא בהולנד את מה שביקש וחזר על עקבותיו ושב לווילנה, נשאר ר' ברוך שיק כידוע בהאג בכדי להדפיס שם את שני הספרים הנזכרים לעיל.

ממצא שהעליתי להשלמת פרטי הפרשה הזאת היא העובדה שהגביר היהודי ההולנדי בנימין כהן (כ"ץ), מי שהיה ראש הקהילה היהודית באמרספורט שליד אמשטרדם, הוא האיש אשר העניק את התמיכה העיקרית להדפסת הספר "אוקלידוס".[18] מתברר כי באחוזתו הגדולה היה בית כנסת ובית-מדרש פעיל וכן אכסניית אירוח לחוקרים ואנשי מדע מתחומים שונים.[19] סביר שר' בנימין כהן (כ"ץ) זכה להכיר היטב את ר' ברוך משקלוב בטרם החליט לתמוך בהדפסת הספר "אוקלידוס", בוודאי עוד קודם שנת תקל"ט, וכן סביר להניח שר' ברוך שיק משקלוב שהיה זר בהולנד, זכה בשל כך, להתארח תקופה ממושכת באחוזתו המפורסמת של היהודי העשיר ביותר בהולנד במאה השמונה עשרה , ר' בנימין כהן.

השאלה שעדיין לא מצאתי לה תשובה היא, האם באחוזה זו של ר' בנימין כהן באמרספורט שליד אמשטרדם שהה גם הגר"א במשך אותן שלשה שבועות שנזכרו בסיפור שמצא ישעיהו וינוגרד ? אמנם הפרטים בסיפורו של הגר"א על מארחו אינם מתאימים למשפחתו העשירה של הגביר בנימין כהן, ואולם יתכן כי הסיפור אינו מתייחס לר' בנימין כהן עצמו, אלא למנהל אחוזתו של כהן, יהודי פולני בשם אברהם הרטוג הרשל, והוא האיש אשר סיפר לגר"א את תולדות חייו המוזרים; על שבירת האירוסין ונישואיו המאוחרים.[20]

ממצא לא פחות חשוב הוא כי הגבירים ר' בנימין כהן ואביו ר' יונה נזכרו בשנת תקט"ו (1755) כמי שתמכו בהדפסת ספרו של ר' משה מרגלית "פני משה" על סדר נשים של התלמוד הירושלמי. למרות שלגר"א לא היו מורים בימי חייו נחשב הגאון בעל "פני משה", רבה של קיידאן, כאחד מרבותיו הבודדים של הגר"א בצעירותו.[21] וכך כותב ר' משה מרגלית בהקדמה לספרו, שאף הוא  נדפס באמשטרדם : " ועל טוב יזכר שמו ה"ה אביר הגביר הקצין כהר"ר יונה כ"ץ מק"ק אמספורט כי הפליא לעשות עמדי לסייעני  בסך מסויים ורב רודף צדקה וחסד ימצא חיים עושר וכבוד, עם בנו [!] התורני הקצין כהר"ר בנימין שי'[חיה] ".[22]

קשה להניח שכאשר יצא הגר"א לאמשטרדם הוא לא זכר את הקשר בין משפחת הגבירים באמרספורט עם רבו בעל ה"פני משה" ואת היחס החם והתומך שלהם ללומדי תורה ולחוקרים. הזיקה המדוברת בין הגר"א, ר' ברוך שיק משקלוב ור' בנימין כהן מאמרספורט עודנה מצפה, אפוא, לפיענוחה המלא.

התגלית העשירית :

הגר"א מקים בווילנה בית מדרש שהתקיים 18 שנה (1797-1779)

נראה, שהגר"א, שללא ספק הכיר בסגולותיו הייחודיות, הגיע למסקנה בעקבות מסעו בשנת תקל"ח שנמנעה ממנו היכולת להשלים את גילוי סודות התורה. שהרי, אם היתה לו יכולת לפענח את כל סודות התורה כולם עד תומן, פרט לשתיים אחרונות – מה שלא הצליח איש בדורות האחרונים לעשות – שוב לא יצליח בכך לא הוא ולא שום בן אנוש אחר מלבדו. אי לכך, ניתפס בעיניו מחסום שתי הסוגיות כמניעה שמימית בעדו הרומזת לו כי לא זו הדרך לקרוב הגאולה. הגאולה תמומש לא בדרך של מאמץ עילאי מרוכז וחד-פעמי, לא באמצעות פעולה מיסטית, ולא בפעולה שתיעשה בידי איש אחד.

הוא חזר עם תחושה חריפה של כשלון ועכוב מן השמים, חזרה שמהווה נקודת מפנה בדרך חייו. בנקודה זו מתחילה תקופה המאופיינת באוריינטציה שונה מכל מה שקדם לה. בעבר דבק  הגר"א בתפיסה, כי את הגאולה יש לקרב על-ידי גילוי סודות התורה, סיום 'תהליך הבירורים' וחיבור הלכה פסוקה ברורה כנתינתה מסיני. הגר"א האמין כי הוא, בכחותיו הרוחניים אשר חננו ה', יועד ואף יוכל להגשים את המפעל הזה. לצורך מטרה זו ריכז את כל כוחותיו האינטלקטואליים והרוחניים, גזר על עצמו התבודדות, התרחק מן הסביבה האנושית, כולל בני משפחתו; אפילו תלמידים לא היו לו, כיוון שחשש שהם עלולים היו לעכב בעד התקדמותו האינדיבידואלית. ואכן, באגרתו המפורסמת 'עלים לתרופה' ששלח מן הדרך, הוא  אינו מתייחס כלל למציאותם של תלמידים מפני שלא היו לו עד אז תלמידים במובן הרגיל. את כל מלוא כובד המטרה של קרוב הגאולה והבטחת מימושה העמיס הגר"א על עצמו, ועל עצמו בלבד.

מאז חזרתו של הגר"א לוילנא הוא החל לשנות ממנהגיו ופעל למען הכשרת קבוצת אנשים שיובילו את מהלך הגאולה. לשם כך הקים בווילנא בית-מדרש, בו היו רק 'תלמידים' מעטים, בעלי סגולות ייחודיות, בעלי כשרונות מעולים ובעלי יכולת נפשית לעמול עד אין קץ בלימוד.[23] תקופה זו בחיי הגר"א נמשכה שמונה-עשרה שנה. ואף היא מוכיחה שנסיון עלייתו של הגר"א לארץ-ישראל היה כפי שראינו בקיץ שנת תקל"ח. ראשיתה – זמן קצר מאז חזר מדרכו, משנת תקל"ט, ונמשכה תקופת שמונה עשרה השנים עד אחרית ימיו, עד סמוך לפטירתו בראשית שנת תקנ"ח, כאשר תקפה אותו מחלתו ונבצר ממנו לתפקד. ואמנם, בני הגר"א מציינים את תקופת שמונה-עשרה השנים הללו כתקופה המאופיינת בקורת הרוח שנסבה לאביהם בהנחילו לבני דורו את מורשתו הרוחנית. אין הם מציינים בדבריהם, כי הקמת בית-המדרש של הגר"א היתה תולדה של  מהפך כלשהו באוריינטציה שלו ובוודאי שאינם קושרים את השינוי עם נסיון העלייה שלא צלח. זאת בוודאי משום 'כבוד אלהים – הסתר דבר'. ובכלל, אין זה נאה להציג את ייסוד בית-המדרש, שהוא בעצם מפעל חיובי, כמעשה של 'בדיעבד', מעשה שבא כתחליף לנסיון העלייה לארץ-ישראל. אי לכך הם מציגים את ייסוד בית-המדרש מן הפן החיובי, כאילו היה מעשה  של 'מלכתחילה':

"ולהשלים את בני דורו, יסד בית מלא תורה, להיות אנשי תמיד עומדים על משמרתם סביב לשולחן ה'. דשנים ורעננים ממקרא משנה וגמרא, והוא גם הוא היה מסב עמהם בראש לעתים קבועים, וסדר לפניהם מעשה השולחן, לכל מעשה עבודתם, איך במעט שנים ישיגו לדעת כל התלמוד ערוך בפיהם, וידעו מקור הדינים והתורות של כל ארבעה טורים בתכלית השלמות. והזהיר שלא לעסוק הרבה בפלפול אשר סופו להנטל, ולפעמים שהוא לקנתור חלילה, הוא הריסה גדולה  אל רצונו יתברך, כי בו תרבה הפשע …ויגורש האמת מעדת ה' …וקימו וקבלו עליהם ולמדו בחיים חיותו שמונה עשרה שנה [בביתם] והוא היה נהנה מנחת רוח שנעשה רצונו הטוב ". [24]

בנקודת השבר הזאת בחייו הגיע הגר"א להכרה, כי את הגאולה יש לקרב בדרך של פעילויות אנושיות, שהמוטיב המשותף שלהן הוא הקטגוריה של 'גאולה בדרך הטבע'. לא עוד פעולה של איש אחד, לא פעולה מיסטית ולא פעולה חד פעמית של חיבור חשוב כ"שולחן ערוך" חדש,  אלא תהליך מתמשך שבו ישולבו מספר פעילויות אנושיות, כאשר כל אחד מתחומי הפעילויות מאפיין בחינה מסויימת בתהליך הגאולה ההדרגתית כתפיסת התלמוד הירושלמי "קמעא קמעא" ; עלייה לארץ ויישובה, בניין ירושלים, הפרחת שממות הארץ וקיום המצוות התלויות בה.

על-פי כתבי-היד שרשמו תלמידי הגר"א ומצויים כיום בידינו , כתבים שבחלקם הגדול גם נדפסו כספרי הגר"א, מתברר כי בהדרכתו עסקו  "תלמידיו" במשך 18 שנים בעיקר בהלכות התלויות בארץ, בסוגיות מרכזיות בתלמוד הירושלמי, בסדרי זרעים, טהרות וקדשים ובספרות הקבלה. תלמידי בית-המדרש שהיו מלמדניה הגדולים של ליטא ומסביבות הערים שקלוב ווילנה התארגנו לתנועת עלייה לאחר פטירת רבם. מתוך מאות רבות של עולים שיצאו לדרך, וביניהם גדולי תלמידיו של הגר"א : ר' סעדיה משקלוב,  ר' מנחם מנדל משקלוב , ר' ישראל משקלוב, ר' חיים כ"ץ ואחרים, הגיעו בשלום לארץ ישראל בין השנים 1811-1808 חמש מאות ואחד עשרה נפשות (511 ) ופתחו בכך את תהליך "שיבת ציון השלישית".[25]

הערות

---

[1] המדובר במכתב תשובה לפנייתו של ר' שאול מאמשטרדם, אל מחותנו, ר' יששכר בער, אחי הגר"א.

[2] צ"ה הורוויץ, כתבי הגאונים, פיעטרקוב תרפ"ח, עמ' 7.  על חיפושי ספרים נדירים מצדו של הגר"א מצויה עדות אגב דברים על הרב ר' שמשון ב"ר מרדכי אב"ד סלונים, ממופלאי וגאוני הדור (אחיינו של הרב אריה ליב עפשטיין מקניגסברג): "הי' גאון גדול, חוקר ומקובל, תוכן ופילוסוף וחכם בשבע חכמות, וחבר ספרים הרבה בנגלה ובנסתר ובחכמות …והיה לו ספרים הרבה עד אין מספר עד שהגר"א מווילנא דרש מאתו לשלוח לו איזה ספרים …"   – א"מ עפשטיין, ספר 'גבורות הארי', ווילנא תר"ל, עמ' 23.  יש לציין, כי בשנת תקל"ח הסכים ר' שמשון זה על הספר 'אוקלידוס' לר' ברוך שיק.- ש"י פין, 'שפה לנאמנים', ווילנא תרמ"א, עמ' 139. וראו להלן בתגלית התשיעית.

[3] על מציאותו של חיבור בשם  "פרקי היכלות" לר' ישמעאל  בן אלישע ,יכול היה הגר"א ללמוד מאיזכורו של  החיבור בספר "מדרש כונן", קראקא ת"ח [1648 ].  אין כל ספק שהגר"א היה מודע לסכנות הרוחניות העצומות שהיו קשורות בלימוד ועיסוק ב"מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה". ולמרות הכל ביקש להיודע לספרות זאת שהיה בה, לדעתו, משום גילוי סודות התורה  וגאולת ישראל היתה תלויה בהם.   על הסכנות הקשורות בלימוד סודות ספרי היכלות, ראה: שערי תשובה, (תשובות הגאונים), לייפציג תרי"ח. וכו טעם זקנים, פפד"מ תרט"ו.

[4] קיומו של כתב-היד 'אור יקר' לרמ"ק היה ידוע כבר כמאתיים שנה לפני תקופת הגר"א.  הרמ"ק עצמו מזכיר את פירושו "אור יקר" על הזוהר בספרו הנדפס "פרדס רימונים", שאלוניקי, שמ"ד [1584] מספר רב של פעמים. כגון: "כמו שביארנו ענין זה בספר 'אור יקר' בפרשת החדש הזה לכם"  -שם, שער י"ג , פרק ג'.   ר' מנחם עזריה מפאנו כותב בספרו 'פלח הרמון', ויניצייאה, ש"ס[1600]: "הפליא [הרמ"ק] תושיה בפירושא על הזהר והתיקונים, רעיא מהימנא ואידרות וקונדרסין הרבה …כל אלה חברו להקרא בשם ספר אור יקר…"  כתב-היד 'אור יקר' על הזוהר מקיף 16 כרכים וקרוב ל-13,000 עמודים. החיד"א ראה את כתב-היד בספריה הציבורית של העיר מודינה באיטליה. וכך הוא כותב ביומנו מיום כ"ד באדר ב' תקל"ז: "הלכתי לביבליאוטיקה והוא שני חדרים יפים בעמודי שיש וצורות ויופי … ושם ששה עשר קובצים מס' אור יקר להרמ"ק זצ"ל על הזהר ותיקונים ואדרות וספרא דצניעותא וס' יצירה ונכתבו בצפת."   – מעגל הטוב השלם, עמ' 91.  וכן ראה: ברכה זק, בשערי הקבלה של ר' משה קורדובירו, ירושלים תשנ"ה, עמ' 32-11.

[5] לא ייפלא ש"היסטוריון" חרדי כמו הרב דב אליאך מצנזר את הגר"א, ונמנע מלצטט  את הקטע הזה במכתבם של ר' יששכר בער והגר"א לר' שאול מאמשטרדם. נראה, שבעיניו של אליאך יש משום פחיתות כבוד לגר"א על שלא הכיר את הספרים הללו, ופחיתות גדולה עוד יותר בעיניו לציין את העובדה שהגר"א התעניין, חלילה, בכתבי אריסטו.   – דב אליאך, הגאון , ירושלים תשס"ב, חלק שלישי, עמ'  1257-1256 .  כתיבתו הסלקטיבית והמסלפת של דב אליאך מתפרסת על פני תחומים נוספים כמו תפיסתו המשיחית של הגר"א, יחסו לארץ-ישראל ויחסו לחסידות.

[6] ידוע, כי לגר"א היו כתבי-יד של הרמח"ל. כתבי-יד אלה הובאו לדפוס מאוחר יותר על-ידי ר' שמואל לוריא ממאהילב. עובדה זו נזכרת על-ידי המוציא לאור במבוא לספר 'פתחי חכמה ודעת' של הרמח"ל: "יצא זה ראשונה לאור מכ"י שהי' גנוז באוצר הכ"י [הכתבי-יד] של הגאון החסיד ר"א [ר' אליהו] ז"ל בווילנא …"  – ספר 'פתחי חכמה ודעת', וורשא תרמ"ד.  מאיר בניהו – בספרו 'כתבי הקבלה שלרמח"ל', ירושלים, תשל"ט, עמ' 131 –  משער, כי הגר"א קיבל את הכתבים מידי ר' יקותיאל מווילנא, תלמיד הרמח"ל. מאיר בניהו, מציין גם, כי אחדים מכתבי-היד של הרמח"ל היו גם בידי ר' אריה ליב עפשטיין מקניגסברג. – [בניהו, שם, עמ 174]  וכן בידי ר' נח מינדעס, מחותנו של הגר"א – [בניהו, שם עמ' 102].  לנוכח המידע החדש שלנו, כי הגר"א שהה באמשטרדם בשנת תקל"ח, ניתן לשער, שהגר"א, שראה אחדים מכתבי-יד של הרמח"ל עוד לפני שנת תקל"ח, ביקש בעקבות כך להשלים ולחפש באמשטרדם את שארית כתבי הרמח"ל בדרכו לארץ-ישראל.

יש לציין, כי נוסח דברי ר' ישראל משקלוב על הגר"א, שנזכיר להלן : "ואילו הוי ידע מי שיודעם [את שני הסודות בכתבי הקבלה] הי' הולך ברגליו אליו" דברים מעין אלה חוזרים במקור אחר המייחס דברים שאמר הגר"א על הרמח"ל: "לו היה רמ"ח לוצאטו בחיים כי עתה הלכתי רגלי אליו ללמוד ממנו מוסר ומידות."  – יחזקאל  פייוול ראטהשטיין, 'נזיר אלהים', פראנקפורט ענ"מ תרל"ה, עמ' 57, הערה 34.

בכתב-יד 'תולדות חכמי ירושלים' של רא"ל פרומקין יש מסורת בדבר יחס ההערצה של הגר"א כלפי הרמח"ל, כפי שרשם אותה קלמן שולמאן מווילנא: "שמעתי מפי הרב המפורסם מו"ה אברהם דוד שטראשון ז"ל כי פעם אחת צוה הגר"א זצ"ל להאפיל ביריעות את חלון בית-מדרשו ולהדליק נרות בעצם יום בהיר, והוא ז"ל לבש בגדי יו"ט ויאסוף אליו את תלמידיו ויאמר 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' כי הגיע לידי כ"ק [כתב קודשו] של רמח"ל, פירוש על האדרות. ובדברו צהלו פניו ונהרו ויעש משתה לתלמידיו, כי הוא חלק כבוד לרמח"ל וספריו היו יקרים בעיניו למאד."  – ביסל"א, כתב-יד 150 °4, דף 201, ע"א.

[7] 'פאת השולחן', בהקדמה. בעל 'עליות אליהו' המצטט קטע חשוב זה משמיט ממנו באופן מכוון את הסיומת 'וממתין בזה על משיח צדקנו' [- 'עליות אליהו' עמ' קו]. השמטה מכוונת זו מגמתה לסלק מן הדברים את המשמעות המשיחית שנובעת מסיום גילוי סודות התורה אצל הגר"א. זוהי כתיבה אנכרוניסטית של בעל 'עליות אליהו' המבקש לסלק כל דימוי משיחי ומיסטי של הגר"א, ולהציגו כאיש הלכה רציונליסטי. כל זאת במסגרת המאבק של החרדים נגד תנועת ההשכלה בליטא בשנות ה-60 של המאה ה-19.

נושא שתי הסוגיות בספר הזוהר שהגר"א לא הצליח לפענח, ואשר בגינן נמנע תהליך בירור סופי של ההלכה על-ידו, מופיע פעם נוספת בהקשר היסטורי של ציפייה משיחית ובמעורבות אישית של תלמידו ר' ישראל משקלוב: בשנת תקצ"א נפוצה  בארץ-ישראל שמועה על גילוי עשרת-השבטים. בעקבות כך כתב אליהם ר' ישראל משקלוב איגרת ובה ביקש כי ישלחו שניים מחכמיהם לארץ-ישראל כדי לחדש את 'הסמיכה'. מלבד איגרת זו מסר ר' ישראל משקלוב בידי השליח, שיצא לחפש את עשרת-השבטים, איגרת נוספת הנקראת 'קונטרס הספקות' ובה, יש לשער, העלה בקשה לקבל מידע על שתי הסוגיות שהגר"א לא הצליח לפענח. זאת מתוך הנחה, כי אצלם, אצל עשרת השבטים, נשתמרה המסורת לאורך כל הדורות, מימי משה רבנו, ובאמצעותה ניתן לפענח את שתי הסוגיות. ראו : א' מורגנשטרן, משיחיותויישוב ארץ-ישראל,ירושלים תשמ"ה.  עמ' 132-114;  וכן הנ"ל, גאולה בדרך הטבע, ירושלים תשנ"ז, עמ' 130-113.   ר' ישראל משקלוב כתב על הפרשה לר' צ"ה לעהרן מאמשטרדם, אבל מנע ממנו מידע קונקרטי על תוכן 'קונטרס הספקות'. לעהרן הפציר בו  לשתף אותו בסודו של 'קונטרס הספקות' וכותב לו: "ומצטער אני שמנע ממני פרי עטו הקדושים, איגרתו השני בקונטרס הספיקות וגם מה שהשיב על אג' עשה"ש [עשרת-השבטים] הקדומה. ומה שחשש על השלוח …הנני מח'[לה] פ"ק [פני קדשו] לשלוח לנו גם העתק אג' השנית הנז' ואם אין רצונם לגלות ספיקותא לזולתנו – יהי' אתנו כמוסים."  – אגרות הפקוא"מ, כתב-יד, כרך 4, דף 168, ע"ב. חנוכה תקצ"ב (1832).  לעהרן, שהביא את ר' עקיבא איגר בסוד העניין, מסביר כי ר' ישראל משקלוב שלח לעשרת השבטים כמה סודות-תורה שקיבל מהגר"א על מנת לעורר אצלם אמון: "אגרת הכולל …היא בשלמות. אך מה שהוסיף [ר' ישראל משקלוב] מדעתו הגדולה להציע ספיקות בגופי תורה במצוות הנוהגים וגם מ"ש [מה שכתב] להם רזי תורה שקיבל  מהגאון החסיד הקדוש בווילנא זצוקלה"ה והוא באג' שני', זאת לא שלח לי…"   – אגרות הפקוא"מ, כתב-יד, כרך 4, דף 168, ע"ב, חנוכה, תקצ"ב (1832).

[8] הקדמת בני הגר"א ל'שולחן-ערוך',  'אורח חיים',  לוין, עליות אליהו, קפ"א.

[9] 'פאת השולחן', הקדמת ר' ישראל משקלוב.   מצויה מסורת בעל-פה שבחלק הראשון של הפסוק נרמז שם הגר"א ושם אביו  – א'ב'ן' ש'ל'מ'ה' = אליהו בן שלמה. ואילו בחלק השני של הפסוק "וצדק יהיה לך" –  נרמז שמה של אימו – 'טריינא' שהמספר החשבוני של שניהם זהה [=280].

[10] שמואל מאלצן, אמונה והשגחה, סלוצק, תרכ"ד, דף אחרון [(אבן = א'ליהו בן) שלמה]

[11]  מטבע הלשון 'אין לי רשות מן השמים'  מצוי בנושא נוסף שהגר"א  לא הצליח לממשו. המדובר בנסיונו להנהיג בבית מדרשו 'נשיאת כפיים'  של הכהנים, כפי ההלכה  בכל יום וכמנהג ארץ-ישראל. יום לפני שביקש לממש מנהג זה, כך מספרת המסורת, נאסר בפרשת המחלוקת בין ראשי הקהל ורבה של וילנה.   – לווין, עליות אליהו, עמ' נז-נח.

יש לבדוק אם החלטתו זו היא רק עניין הלכתי טהור, או שמא יש בה גם צד מיסטי. ר' עקיבא יוסף שלזינגר בספרו

'בית יוסף חדש' [ירושלים, תרל"ה ] כותב בשמו של ר' שמואל הלר מצפת, כי שמע מספר פעמים מר' ישראל משקלוב תלמיד הגר"א " אשר שמע מאת הגאון האמיתי מו"ה אלי' מוילנה זיע"א כי אם היה עולה בידו שני דברים, היה מבטל תורה ותפילה ומסבב מעיר לעיר …א' לבטל חר"ג [חרם דרבינו גרשום ] בעניין שתי נשים, כי בזה יהי' התקרבות הגאולה, והשני הוא שישאו הכהנים ידיהם ויברכו ברכת כהנים בכל יום."  ראו: ב' לנדוי, הגאון החסיד מוילנא, ירושלים תשל"ח, עמ' קז. וכן ראה: י' זימר, מועד נשיאת כפיים, סיני, כרך המאה, תשמ"ז, עמ' תנב-תע.   עניין ביטול חרם דרבינו גרשום קשור כנראה במאמר התלמודי: "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף" (יבמות דף סב, ע"א.), שמשמעו כי קיים פוטנציאל ביולוגי של עם ישראל שחייב להתממש לפני בוא המשיח. המסקנה היא שצריך להגביר לשם כך את הילודה בקרב עם ישראל, דבר שניתן לקדמו על ידי ביטול החרם.

[12] ברוך משקלוב, אוקלידוס, האג, תק"מ, הקדמת המחבר. ספר אוקלידוס "מבאר כל חכמת המדידה, הזוויות, הקווים המרובעים, המשלשים, העגולות, היחסים, הערכים, אחת מהנה לא נעדרה."  – שער הספר.

[13] על השקפת הגר"א בנושא בניין המקדש בידי אדם  – ראה: מורגנשטרן, גאולה בדרך הטבע, עמ' 202-195.

[14] קלמן שולמן, 'ספר מלחמות היהודים', וילנא, תרכ"ג, עמ' V.

[15] בברלין הוא שהה במשך כשנה ושם הביא לדפוס את ספרו 'עמודי שמים', ברלין תקל"ז.

ראה – פין 'שפה  לנאמנים' עמ' 139.

[16] ר' ברוך שיק, 'אוקלידוס', האג, תק"מ, בהקדמה.

[17] ההסכמות לספר אוקלידוס ניתנו ביום כ"ב בסיוון תקל"ט, על-ידי ר' שאול סגל, רבה של האג, וכן ביום כ"א בתמוז תקל"ט על-ידי ר' שאול מאמשטרדם.

[18] שם, דף נא ע"ב: "ועל טוב יזכר שם הקצין התורני הרבני הנדיב הגביר המפורסם מוהר"ר בנימין בן המנוח התורני הרבני הגביר הנדיב מוה"רר יונה כ"ץ זצל"ה מאמספורט, על כל הטוב אשר הטיב מחסדו עמדי, וה' ישלם לו ויצליחהו כאות נפשו הטוב".

[19] M.H.Gans , Memorbook, Baarn 1971, pp. 254-255.. נראה כי אחד מבאי ביתו של בנימין כהן היה  הפילוסוף נ"ה אולמאן. בנגוד לכתביו הפילוסופיים , הותיר אחריו אולמאן חיבור שנקרא "מגילת סתרים " או  "סוד המשיח" אותו כתב בעיר האג בשנת תקל"ד (1774) ובו הוא קובע על סמך חישובים שונים כי המשיח יבוא בשנת תקמ"ג ( 1783). ראו: צ' מלאכי, " המשכיל הפילוסוף נ"ה אולמאן וחישובי הקץ שלו", מחקרים על תולדות יהדות הולנד (2) , ירושלים תשל"ט, עמ' 88-77

[20] לדוגמה, יש מידע כי אברהם הרשל זה, אירח בשנת 1787 באחוזתו של בנימין כהן את הנסיך ההולנדי וויליאם  החמישי והלה העניק לבית-הכנסת וילון עשוי מריקמת זהב, ולהרשל עצמו העניק כסת דיו מכסף. שם, ממורבוק, עמ' 255.

[21] לווין, עליות אליהו, ירושלים תשמ"ט, עמ' עא.

[22] תלמוד ירושלמי מסדר נשים עם פירוש פני משה, אמשטרדם תקט"ו, בהקדמה. תודתי לרב י"ד קרויזר על הפנייה זו.

[23] 'קלויז הגר"א'  המפורסם  הוקם רק אחרי פטירתו של הגר"א. 'הקלויז' הוקם באותו מקום שבו היה, בחיי הגר"א, בית-המדרש שלו. עוד בשנת תקס"א אנו מוצאים את המושג "מנין הגר"א" ולא "קלויז הגר"א". ברישום שהעתיק ישראל קלויזנר מפנקס ח"ק "בדק הבית" בווילנה הוא מזכיר סכום של 14,000 זהובים שנתן ר' נח ב"ר פייביש לחמישה מוסדות – ל"קלויז החדש" ,ל"קלויז הישן" ל"מנין הגר"א" ל"ביקור חולים" ול"תלמוד תורה" וכך נאמר בתקנות: "ואחר מאה שנה [לאחר פטירת הנדבן] מחויבים הקלויזין ומנין הגר"א לקבוע מנין א'[חד] לומדי תורה משניות …ושכל יום מהיארצייט  יעמידו למדן שיאמר קדיש".  – אמתע"י  תיק P   34  (1)   –  העתקים מפנקסים של הקלויז החדש של היסו"ד ושל הקלויז הישן בוילנה.

[24] ביאור הגר"א על 'שולחן-ערוך' אורח-חיים, הקדמת בני הגר"א.    כבר הזכרנו לעיל, כי הקביעה שהגר"א התבודד עד היותו בן 40 שנה ואילו לאחר מכן, מאז שנת תק"כ ועד פטירתו, דהיינו במשך כ-37 שנים, עסק בהוראה לתלמידים – אינה מדוייקת ואף סותרת את דברי בני הגר"א על תקופת 18 השנים, שבהם, על-פי דבריהם, קיים הגר"א בית-מדרש.  כמו כן יש לציין, כי אין כמעט ברשימה המפורסמת של תלמידי הגר"א – זו שחיברו בניו – אישים שלמדו אצל הגר"א ממש, לפני שנת תקל"ח.  ש"י פין מזכיר את 18 השנים, וקושר את הקמת בית-המדרש עם החלטת הגר"א להלחם בחסידות. מכיוון שפין לא ידע שנסיעת הגר"א לארץ-ישראל היתה בשנת תקל"ח, הוא קובע כי בית-המדרש נוסד בשנת תק"מ, בדרך של 'ספירה לאחור' – משנת תקנ"ח.  – פין, 'קריה נאמנה', עמ' 150.    גם חיים הלל בן-ששון מזכיר קיומה של ישיבה של הגר"א בווילנא, במשך 18 שנה, שבה הורה הגר"א הוראה מתודית בעיקר. אך אינו מתייחס לשאלה מה גרם למפנה שהביא להקמת הישיבה בשנת תקל"ט  – בן-ששון, 'אישיותו של הגר"א והשפעתו ההיסטורית', "ציון" כרך לא , תשכ"ו, עמ' 86.  .

[25] ראו: א' מורגנשטרן, השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים תשס"ז.

נספח :  כתב-יד ישעיהו וינוגרד –" מספורי הגר"א – מה' אשה לאיש"

מעשה ששמעתי מפי המופלג הישיש מוהר"ר מאיר כהן מוואלאזין, ששמע מפה קדוש הרב הגאון מוהר"ר חיים וולאזין, ששמע מפי רבו החסיד מווילנא.

בעת שנסע החסיד לאה"ק, נסע דרך אמשטרדם. ויהי בדרך נסעו לאמשטרדם נתאכסן בבית אחד בכפר, אצל איש אחד נכבד עשיר מופליג. גם בניו וחתניו מופלגים. והכשר בעיני החסיד לנוח שמה כמה שבועות מחולשא דאורחא. והכשר בעיניו לשבת שמה מחמת שהי'[ה] שמה מנין ערב ובוקר צהרי'[ם]. וגם החסיד מצא חן בעיני הבעה"ב והי'[ה] שמה ערך שלושה שבועות.

והי'[ה] היום לנסוע  למחוז חפצו ויעשו לו לוי'[ה] כנהיג. וקודם הפרד החסיד מאת הבעה"ב הנ"ל, אמר הבעה"ב אל החסיד בזה הלשון: רואה אני את כבוד אדמו"ר, כי הוא מגדולי ישראל. והראי'[ה] במשך עכבו בביתי חזר משנתו ש"ס עם שארי חיבורים. ע"כ אבקשה את שאהבה נפשי שיאמר לי איזה הדרך ישכן אור, כי לפי דעתי אני הולך בדרך הישר. ואם ח"ו ראה איזה מנהג לא טוב אצלי אזי יאמר לי. ענה החסיד ואמר:  ח"ו כה לעד תלך בדרך תמים. אך דבר אחד ראיתי פה נגד הגמרא. אמרו חז"ל [יבמות סב ע"ב] האוהב את אשתו כגופו. לא יותר. ועתה מדי יום  ויום בעת קומה ממיטתה בבוקר, אתה בעצמך מגיש לה מים לרחוץ ידי'[ה], גם קאווא אתה נותן לה בעודה על מיטתה, ואתה בעצמך אינך שותה קאווע. ענה הבעה"ב ואמר להחסיד:  מבקש אני את כ"ת לשמוע תיריץ על קושיתו.

הנה אני בן גדולים ואבי הי'[ה] למדין גדול מפורסם אך לא היה איש אמיד. והנה, הי'[ה] סמוך לעירנו איש אמונים אחד עשיר ולקח אותי לבתו לחתן.  והנה אני הייתי בשעת התנאים כבן תשע שנים. והלביש והנעיל אותי, ושכר מלמד עד עת היותי בר ט"ו  שנים. בן כך ובן כך נתגלגל הדבר שהעני  וירד מנכסיו מחותני הנ"ל.  ואבי לזמן המוגבל לחתנה בא אצל מחותני בכדי להשליש הנדיניא, ומחמת שירד עשר מעלות ונתמוטט מנכסיו לא היה בידו למלאות קשרי התנאים, לזאת נקרעו התנאים.

והנה סמוך לאותו כפר הי'[ה] איש נכבד שהי'[ה] ג"כ עשיר ולקח אותי לחתן לבתו. ותכף אחר החתונה נחליתי. ושכר רופאים לרפאות אותי והעלה הרפואה  לסך  מסוים. אך לא לעזר ולא להועיל. עד שנתגלגל הדבר כי מחו' נלאה בדבר הרפואה, וישלח אותי אל ההקדש  דכרך כמנהג. ושמה הייתי חולי גדול ר"ל כמעט על אופן של נחום איש גמזו. אז ביקש אותי חותני שאתן גט לאשתי. בראותי כי אין תרופה למכתי פטרתי אותה בגט פטורין.

ויהי' היום באו אנשים עניִם על ההקדש ויתיעץ אחד מהם ויאמר לי:  הנה מעלתו למדין מופלג ומזונותיו בדוחק כאשר אנכי רואה, ע"כ אבקש מניח אשר יטיב לך גם, היינו שאקח עגלה אחת ואוליך את מעלתו מבית לבית ומחצר לחצר ומעיר לעיר כנהיג הן אליעקעש (?) ודאי נרויח בכפלי כפלים נגד שארי עניִם המסבבים, כי מי לא יחמול עליך, ובפרט שאתה למדין.

כך הוה. מידי יום הי'[ה] מסבב עמדי מבית לבית, ואני הייתי מונח בעגלה. ובבואי לאיזה עיר הייתי מפרש  איזה תוספות הצריך ביאור ומהרש"א, עד שהי'[ה] לנו פרנסתנו בריוח להחיות נפשותינו.

ויהי היום [בא] לעיר שאני שמה, עני אחד מוליך ג"כ אשה אחת בתולה חולנית, על אופן שלי כמעט, ומתפרנס על זה הצד. עשינו שותפות בעסק הנ"ל, וכל מה שהיינו מאספים בנסיעתנו מבית לבית הי'[ה] לחצאין, עד שבהמשך הזמן נתקשרנו בקישורי התנאים. ובאנו לעיר אחת אל ההקדש, ועשו חתונה ביננו, הגם שהיינו חולים עד מאוד כנזכר. וגם הייתה חופה ביננו.

ובעת היִחוד, התחילה האישה בוכה ועיניה זולגות דמעות. ואמרתי לה מה תיבכי. השיבה אמרה לי: והאיך לא אבכה, שאבי הי'[ה] איש עשיר בשנים קדמוניות, וביותי בת תשע שנים לקח עבורי חתן מופלג מגזע ישישים ומיוחס, והחזיק אותו קרוב לחמשה שנים, והלביש והנעִל אותו. אך מחמת שנתמוטט אבי וירד מנכסיו, אירע לי הדבר שנקרעו התנאים. ועתה נתגלגל הדבר הזה שאהי'[ה] חולנית כזאת, ואנשא לאיש עני ואביון חולי כמותך. ומי יודע מאיזה משפחה אתה. והאיך לא אבכה.

בשמעי הדבר הזה נכנסתי עמה בדיבורים, עד שהכרנו זה את זה בבירור, שהיא ארוסתי מקדמת דנא. וזכו במקחי הראשון והייתה שמחה גדולה. בקיצור הדבר, תיכף אחר החתונה הוקל חליינו, וחזרנו לבריאותינו כמקודם. והנה עזר ה' לנו על צד ההצלחה כאשר אדוני רואה, וזיכני ה' בבנים ובנות טובים וכשרים מופלגים.

והנה אהובי ידידי, אם אני גרמתי לה היסורים כמה וכמה שנים, האיך לא מחויב אני בדבר לפייסה בכל מיני ריצוי ופיוס. ע"כ אני עושה לה את כל הכבוד הזה.

החסיד, בשמעו את הדיבורים הללו, החזיר מדרכו לבית העשיר הנ"ל, והי'[ה] שמה עוד ערך שני ימים ובירך אותם ואת ביתם."

ראו גם :           .

חלקו הראשון של המאמר

או גם

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

הגאון מוילנה והמוסד

הגאון מוילנה והגולם

מלחמת עולם-המתנגדים נגד החסידים:עוד מאמר על הגאון מוילנה של אריה מורגנשטרן

אריה מורגנשטרן בשיעור וידאו על מסורת הגר"א בבניין הארץ

הניסיון המשיחי של הגאון מוילנה

עלייה לצורך הגשמת תוכנית עתידנית