ב-28 בדצמבר 1961, בעת כתיבת השיר “רומנסה לחג המולד”, היה המשורר הרוסי הגולה יוסיף ברודסקי (1996-1940) בן 21 שנים בלבד; 26 שנים בטרם זכה בפרס נובל לספרות וכשנתיים לאחר היכרותו עם המשורר הלנינגרדי החשוב יבגני ריין, שהשיר מוקדש לו. בעת ההיא כבר ניצב ברודסקי (מזה שלוש שנים) תחת עינם הפקוחה של סוכני הק.ג.ב.

השיר נכתב רק שלוש שנים לפני משפטו הידוע (קטעים מתוך פרוטוקול המשפט תורגמו על ידי גיורא לשם ז”ל, מייסד אתר זה, ונכללו בספריו “מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם” ו”ציירי הנמרים – מסות על מומרים וכופרים”), משפט ראווה אשר באורח פרדוקסלי – ובניגוד גמור לתאוות הדיכוי של הצנזורה הרוסית, שהאשימה את המשורר ב”אכילת לחם חסד וחיי טפילות” (ובקיצור – פרזיטיזם) – הקנה לברודסקי הכרה ותמיכה רחבה במערב ומעמד של משורר נרדף.

היה זה רק עשור לפני גירושו הסופי של המשורר מברית המועצות (ניתנו לו עשרה ימים בלבד להיפרד לתמיד מעירו, מולדתו, בנו, הוריו וחבריו, ולעזוב את כל היקר לליבו) ותחילתו של הפרק האמיגרטורי בחייו – גלגולו השני של משורר גולה שלא שב מעולם אל ארץ מולדתו.

“רומנסה לחג המולד” הוא מהאהובים שבשיריו (למרות שתום נעוריו עדיין משתקף מבעד למילים ולחרוזים, שיזכו במרוצת השנים לפיתוח ולשכלול יחודיים בשירתו של ברודסקי הבוגר), ובמיוחד אמורים הדברים בנוגע לסיומו הידוע וההגותי של השיר, שארבע שורותיו האחרונות יוקדות ביתר שאת על רקע ימינו המהפכניים: שימו לב להופעתה הפתאומית של התקווה הזהירה, המגיחה מתוך אווירת נכאים בלתי מוסברת, כאפשרות אקראית לשינוי ממשי (מעין כוח הטומן בחובו יסוד מהפכני), אף על פי שברודסקי ידע היטב כי אין זו אלא אפשרות שעל קָצֶהָ תלוי ומתנדנד הפנדולום הבלתי נלאה והנצחי של החיים.

 

רומַנְסָה לְחַג הַמּוֹלָד / בתרגומו של דניאל דרבקין

                                                          לְיֶבְגֵנִי רֵיין, בְּאַהֲבָה

מְלֵאַת תּוּגָה בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת

לְצַד אַבְנֵי חוֹמָה נָחִים

שָׁטָה דּוּגִית לֵילִית, מוּאֶרֶת

מִפַּאֲתֵי גַּן הַמְלָכִים,

שָׁטָה דּוּגִית בְּלִי אֲנָשֶׁיהָ,

דּוֹמָה לְוֶרֶד צְהַבְהַב,

מֵעַל רֹאשָׁם שֶׁל אֲהוּבֵיהַ,

לְרַגְלֵי כֹּל עוֹבֵר וָשָׁב.

 

שָׁטָה בְּתוֹךְ תּוּגַת אֵין פֵּשֶׁר –

הֵמְיַית שְׁתוּיִים, מֻכֵּי יָרֵחַ,

בִּכְרַךְ לֵילִי תַצְלוּם עַל גֶּשֶׁר

מַעֲשֶׂה יְדֵי תַּיָּר יֶגַע –

וּמְגִיחָה אֶל תּוֹךְ כִּכָּר

מוֹנִית מְלֵאָה בְּנֵי תַּחֲלוּאִים,

וַחֲבוּקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר

עִם הַיָּפִים בַּבִנְיָנִים.

 

חָדוּר תּוּגָה בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת

טֵנוֹר בִּדְמִי הַכְּרַךְ מַפְלִיג,

נִצַּב לְיַד דּוּכַן עוֹפֶרֶת

פּוֹעֵל אַשְׁפָּה עָגֹל פָּנִים,

נֶחְפַּז עַל-פְּנֵי רְחוֹב כָּעוּר

עֲגבָן מַזְקִין וּמְצוֹדֵד,

זוּגוֹת שֶׁבַּחֲצוֹת נִשְּׂאוּ

שָׁטִים בְּעֶצֶב מְקֻדָּד.

 

בְּמַחֲשַׁכֵּי נְהַר מוֹסְקְּבַה

שַׂחְיָן אַקְרַאי חוֹתֵר אֶל אֵיד,

הִגּוּי עִבְרִי הוֹלֵךְ וּבָא

בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת בּוֹדֵד,

וּמֵחֶמְדָּה עַד נְכָאִים  

בְּבוֹא הַחַג, תְּחִיַּת מְתִים,

שָׁטָה עַלְמָה בְּחֵן אַדֶּרֶת,

אֶת תֻּגָּתָהּ לֹא מְבָאֶרֶת.

 

 שָׁט בָּעֵינַיִם עֶרֶב קַר,

זַעִים עֲלֵי קָרוֹן פְּתוֹתִּים,

רוּחַ צוֹנֵן וַחֲוַרְוַר

עוֹטֵף כַּף יַד שֶׁתַּאֲדִים,

קוֹלֵחַ דְבַשׁ אוֹרוֹת עַרְבָּיִם,

וּמֶתֶק חַלְוָה מְבַשֵּׂם,

מֵעַל רֹאשׁוֹ תוּפִין שֶׁל לַיִל

חָג הַמּוֹלָד נוֹשֵׂא.

 

רֹאשׁ הַשָׁנָה שֶׁלְּךָ עַל גָל

כַּחוֹל קֵהֶה בְּיַם הַקֶרֶת

בְּלֹא הֶסְבֵּר מַפְלִיג אֻמְלַל,

כְּמוֹ מֵחָדָשׁ חַיִּים יָחֵלּוּ,

מָשָׁל נֵדַע יָמִים טוֹבִים,

שֶׁפַע לֶחֶם, אוֹר וְזֹהַר

מָשָׁל יִטּוּ חַיֵּינוּ לְיָמִין

בִּתְנוּעָתָם שְׂמֹאלָה.

 

 כמה מילים על אודות ומאת דניאל דרבקין: דניאל הוא משפטן במקצועו, בן 38, מתגורר בצפון הארץ ומדי פעם נוגע ביראת קודש בשירתו של יוסיף ברודסקי; מצר מאוד על כך שמקומו של צליין אדוק וקנאי זה של הלשון, ומי שגילם בחובו את אחת הפסגות של השירה העולמית בתקופתו, לא תפס את מקומו הראוי בתרמילם של שוחרי השירה בישראל; סבור כי השילוב המזוקק והנעלה של מטאפיסיקה ושכלתנות, אשר טבוע עמוק בשיריו של משורר “שמעבר לזמן ולמקום”, משמש כהד חרישי, אך בה בעת אותנטי וקמאי, של מעשה הבריאה. וככזה הוא מהווה תשובה ניצחת לקדחת המלל ולאובדן הרגישות הרוחנית והאמנותית, שבהם נתברכה “רוח הזמן” של תחילת המילניום השלישי.

3 תגובות

  1. תרגום יפה, נאמן למקצב (או אם תרצו – למוזיקה, בלשון של בורים) ולרוח המקור, מלווה בהקדמה משובחת. יש לי השגות רק בקשר ל”היגוי עברי”, שקשה להניח שהיה אפשר לשמוע באותה עת בחדר מדרגות של בניין בלנינגרד – מן הסתם זהו “היגוי יהודי”, או אפילו יידישאי – אבל אילוצי החריזה והמשקל מובָנים.

    חוץ מזה, מסכימה מאוד אשר ל”קדחת המלל ולאובדן הרגישות הרוחנית והאמנותית” המאפיינים את ימינו-אלה.

    • תודה רבה על תגובתך. אם לא הרחקתי יתר על המידה מרוח המקור – דייני. אני גם מסכים שההקדמה היא אכן משובחת. אשר להערתך, אציע את התשובה הבאה: השאלה איזהו ההיגוי שניתן היה לשמוע בחדר מדרגות לנינגרדי – עברי או יהודי – היא שאלה סמנטית ואולי אף פילוסופית, אך בוודאי שלא עובדתית. נראה לי שגם אנו כיום, במדינת ישראל, לא נוכל לענות באופן חד-משמעי למה אנו קרובים יותר – ליהודיות שלנו או לעבריות שבנו, לא כל שכן אלו שההיגוי שלהם נשמע בחדרי המדרגות בלנינגרד בשנות הששים של המאה הקודמת. במלוא הכנות, נראה לי שתיוגם של ההיגוי או האינטונציה המובחנים, בהם דברו חלק מיהודי רוסיה, כ- ‘עבריים’ ולא ‘יהודיים’ קולע יותר לרוח המקור של השיר עבור הקורא הישראלי. מבחינתו של האחרון, ‘היגוי יהודי’ הוא ביטוי מוזר במקרה הטוב וחסר משמעות במקרה הרע, היות שזהו הביטוי (המבטא) הרגיל השגור בפיו, ולכן אזכורו כמשהו שמרחף בחדרי מדרגות לנינגרדיים בשנות הששים של המאה הקודמת עשוי להישמע ‘שלא במקומו’. דווקא היגוי ‘עברי’, קרי היגוי של יהודים, שיהדותם הרבה פחות מובנת מאליה במציאות בה עוסק השיר, מחדד יותר את התופעה והתמונה אותה מתאר המשורר בשורה זו, וזאת על רקע נימת התוגה הכוללת של השיר. לשון אחר – תיוגו של еврей כ- ‘יהודי’, עבור הקורא הישראלי צרם לי, מבלי להמעיט בצורכי המשקל והחריזה. זאת ועוד, גם אם מי שדיבר בהיגוי זה באותה תקופה כונה ע”י השאר יהודי (еврей) וגם אם השפה בה דברו הוריו בבית הייתה יידיש, בפועל הוא עצמו (והוריו וחבריו היהודים) היה הרבה יותר ‘עברי’ מאשר שניהם גם יחד, ולו משום שהתיאור הזה רחוק יותר ממנו וברור פחות עבורו. נראה לי שדווקא המרחק והפער העצומים בין 2 נתונים אלו (יהדות ויידיש) למקור העברי האמיתי של האדם היהודי ברוסיה באותה עת, ‘קרוב’ יותר לחוסר המובחנות של ‘יהודיותו’ של אדם זה בעיני עצמו!

      אני מצטער אם הדברים מעט מבולבלים, אבל אני חושב שיש משהו מאחריהם, ושוב תודה על הערתך.

  2. דינה, תודה גדולה על קריאתך ועל ההערה הנבונה.
    אדאג להעביר את מילותייך למתרגם, שלעניות דעתי בחר להתמודד עם הקשה שבאתגרים –
    תרגום שיריו של יוסיף ברודסקי.
    מקווה שתמשיכי להנות מן הקריאה במדור,
    יעל

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 + 1 =