המלצה חמה לשבוע הספר / שני ספרים, חכמה גדולה.

לפני פחות משבועיים ימים צלצלתי לידידתי הטובה א. כדי לשאול לשלומה וגם כדי לנהל שיחת חולין נעימה וקצרה על הא ודא. היא לא ענתה והגעתי ישירות למזכירה הסלולארית שלה. ניסיתי מספר פעמים, אך כל ניסיונותיי להשיגה עלו בתוהו. כך שבסופו של דבר מתוך הכנעה השארתי הודעה קצרה ודואגת. אחרי ימים מספר, מצלצל לי הטלפון בתרועות רמות של שיכרון והנה מספרה היה על הצג. א. סיפרה לי כי באופן ספונטאני ממש ובלחץ מתון קמעה של חברותיה היא ארזה בחופזה מטלטלים וטסה לאומן שבאוקראינה לקברו של רבי נחמן מברסלב. מכיוון שאני אדם רציונאלי להחריד הסולד מכל קמצוץ של מיסטיות, מסורתיות ופגאניות עיקמתי את אפי והתחלתי מוגיע את מוחי מתי האדם ישתחרר סוף סוף מכבליו האמוניות האוויליות שלו ויתחיל להיות אדם חופשי ברוחו ובשכלו. כלום קאנט, וולטר ושופנהאואר לא מתהפכים עכשיו בקברם אחרי שניסו להניא את האדם מלחשוב מחשבות אלו? האם האדם הפוסט- מודרני עתיק יותר מהאדם המודרני? תוך כדי הרהוריי שהסיחו אותי מסיפוריה השמימיים אודות החוויה “הרוחנית” שהיא חוותה, נזכרתי שיש במדפיי העמוסים לעייפה את הספר “החיים כגעגוע – קריאות חדשות בסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב” בעריכתו של רועי הורן. גמרתי אומר שזהו הזמן לקרוא אותו. וכך מצאתי בקריאה בספר שני דברים משמחים:

הראשון והחשוב ביותר, התוודעות חוזרת לסיפוריו הנפלאים של רבי נחמן. סיפוריו הם משלל נושאים שונים הטומנים בתוכם תיאורים נפלאים של דמויות מיוחדות, מקומות רחוקים ובכל אחד מהם חוכמה צרופת חיים כך שמסתבר שלרבי נחמן, מעבר לדמות החסידית והמשיחית המבצבצת מתוך דימוי בקרב החסידות וחסידיו יש אמירה חשובה גם ברמה האסתטית. כתיבתו של רבי נחמן היא מסתורית, משום שהיא אפלה, לא קוהרנטית או ליניארית, חלומית, פואטית, מקוטעת ובעיקר אסוציאטיבית, כמו שברי חלום הניגרים אליך מתוך הלא מודע.

השני והלא פחות חשוב, הוא הניסיון מקורי ומיוחד להעניק לסיפורים אלו פרשניות משלל זווית לטקסט הספרותי והן נעשו על ידי קוראים שונים ומגוונים כמו: פסיכולוגים ואנליטיקאים, רבנים, משוררים וסופרים, אקדמאים וכו’. הפרשנויות הרבות בעיקר בחלק השני של הספר מעניקות מגוון רחב של פרספקטיבות וקריאות, למרות שלעיתים הן מאוד ריאקציוניות ואף עושות רדוקציה פרשנית לסיפורים עצמם. הספר מעניין לדידי בהיבט הזה, משום שאנו למדים ממנו כי הפרשנות על קריאה ספרותית מלמדת הרבה על האדם שכתב את הפרשנות במין דבקות מסויימת בין סובייקט לקריאה. הטקסט כשלעצמו הוא אוטונומי וכמו שבארת’ הראה ב”מות המחבר” הוא מקבל את משמעות במפגש הסימנים הטמונים בו עם הקורא. צריך לזכור גם שהפרשנויות יכולות לתעתע את הקורא, כי לעיתים הן חוטאות לסיפור עצמו לכן בפרפראזה לאמונתו של רבי נחמן שהאדם נולד פעמים רבות- הפרשנות של הקורא נולדת פעמים רבות רק מתוך עצמו. ממליץ בחום על הספר.

ואם בפרשנות עסקינן, הספר השני שארצה להמליץ עליו הוא “פרקי אבות- פירוש ישראלי חדש” של אביגדור שנאן. מי לא מכיר את מסכת אבות. שישים מסכתות למשנה, אך מיוחדת במינה היא מסכת אבות שבניגוד לשאר המסכתות אין היא עוסקת בדברי הלכה כלל וכלל אלא רק בדברי דרך ארץ, עצות סוציולוגיות וחברתיות, מבחנה דתית ובעיקר מוסרית. אין מילים לתאר בפי מה אני חש לנוכח הספר הזה ורק אתוודה ולא אבוש כי אני במשך שנים קורא את המסכת הזאת יום יום לפי הימים המחולקים בה, בעיקר דרך פרשנותו של פנחס קהתי. לכן, כמגיעה פרשנות חדשה וישראלית הכוללת בתוכה זוויות חדשות לספר המופלא הזו אין מתרגש יותר ממני. בספר החדש יש יתרון גדול כי בצמוד לפירוש יש מידע קצר על החכמים שמפיהם נאמרו הדברים. בנוסף, ישנה רלוונטיות גדולה על ענייני החברה הישראלית ודוברת העברית של היום. חובה בכל בית ואידך זיל גמור.

“החיים כגעגוע – קריאות חדשות בסיפורי מעשיות של ר’ נחמן מברסלב” בעריכת רועי הורן (2010). הוצאת משכל והוצאת ידיעות אחרונות.

“פרקי אבות- פירוש ישראלי חדש” מאת אביגדור שנאן (2009). הוצאת משכל והוצאת ידיעות אחרונות.