פורסם בגירסה מקוצרת ב”טיים אאוט ”
סקירה על המגדל השחור מאת לואיס באיארד תרגום צפריר גרוסמן ,הוצאת אופוס 2011 343 עמודים
את הרומן “המגדל השחור”פותחת העצה הזאת ”
לעולם אל תניחו ששמכם ימצא במכנסיו של אדם מת ”
( ע’ 17 )
ן וזאת אכן עצה טובה הניתנת מבעל ניסיון מר בנושא זה כפי שיתברר לכל מי שקורא את הספר הזה שעוסקת בהרפתקה של הבלש הפרטי הראשון בעולם כולו.
לואיס באיארד סופר שהופיע כבר בעברית עם הרומן “עיניה התכולות ” ( כתר 2008) שבו הציג כגיבור הסיפור הבלשי את לא אחר מאשר האב המייסד של הז’אנר של הספרות הבלשית אדגר אלן פו כסטודנט באקדמיה צבאית ווסט פוינט בשנת 1831 החוקר שם תעלומת רצח. ומפתח את הכישורים שיאפשרו לו לימים ליצור את הספרות הבלשית.
וכעת בספרו הנוכחי “המגדל השחור ” חוזר בייארד 13 שנים אחורה ל-1818 אל האיש ששימש כמודל לפו ביצירת דמות הבלש שלו אוגוסט דופין , כאשר יצר את הז’אנר של ספרות הבלשים.
וידוק הבלש הפרטי הראשון. ויקיפדיה
זהו אז’ן פרנסואה וידוק. הבלש הפרטי הראשון בהיסטוריה והאדם שהוא לבדו הפך את תחום הבלשות ממקצוע של מלשינים ובריונים אלימים לתחום רומנטי וכמעט מכובד אפילו בעיני המעמד הגבוה כפי שנשאר עד היום. .
כיום פופולאריים מאוד בארה”ב ובאירופה ספרי בלשים במתרחשים בתקופות היסטוריות שונות וגיבוריהם מהם דמויות היסטוריות אמיתיות מהם בדויות עוסקים כולם בחקר תעלומות בלשיות במצרים הקדומה ביוון ההלניסטית ברומא בימי הביניים ברנסאנס וכו’. ומן הסתם בכל התקופות האלו אכן היו במציאות ההיסטורית אנשים שחקרו פשעים ושתפקידם היה ללכוד פושעים מאחר שאלו היו תמיד מאז ימי האדם הקדמון.
אלא שעד כמה שידוע לנו וידוק היה האדם הראשון שעסק במקצוע שאנו מכנים אותו היום “בלש פרטי” וזאת לאחר שהיה פושע בעצמו ולאחר מכן הפך למלשין למשטרה עד שהבין שהוא יכול לעשות את המלאכה המשטרתית טוב הרבה יותר מהשוטרים עצמם שבהם זילזל וכנראה בצדק פקח משטרה יעיל אך שנוי מאוד במחלוקת. גם מאחר שכל הזמן שעבד במשטרה הוא נשאר פושע מבוקש על פשע שבו הואשם הממונים עליו היו מקבלים תביעות חוזרות ונשנות לעצור אותו תביעות שמהן התעלמו בזלזול . כל כך שנוי במחלוקת עד שלימים כעבור חמישים שנה כשפירסמה המשטרה הצרפתית את תולדותיה היקפידה שלא לנקוב בהם בשמו של וידוק.
וידוק נודע בשיטות המתקדמות ואף מדעיות שהכניס לעבודת המשטרה הצרפתית. הוא היה הממציא של שיטות רישום פרטי עבריינים והתפרסם בתחפושות שלו בעת עבודתו. הרשים מאוד סופרים שונים שרובם נמנו על ידידיו . והוא שימש עבורם כמודל לשני סוגי טיפוסים הפושע הערמומי הגאוני והמפקח המשטרה המתוחכם והעקשן . ידידו בלזק יצר דמות של פושע גאוני וטורין המבוססת עליו. סופרים צרפתיים ידועים פחות כמו אמיל גבוריאו השתמשו בו כמודל לדמות של בלש גאוני.
היגדיל לעשות מכל ויקטור הוגו שהשתמש בו כמודל לשתי דמויות מנוגדות בספר “עלובי החיים ” הפושע ז’אן ולז’אן ומפקח המשטרה העיקש ג’אווט שרודף אחריו כל אחד מהם מבוסס באופן ספציפי מאוד על שלב אחר בקריירה של וידוק משל היה המדובר באדם בעל אישיות מפוצלת . ….
וכאמור למעלה הסופר האמריקני אדגר אלן פו יצר בהשראתו של וידוק את דמות הבלש הפרטי הראשון בספרות הצרפתי אוגוסט דופין.פו טרח לציין בסיפור על דופין שאותו דופין אינו כמו אותו וידוק מפורסם אבל שבעיניו היה בינוני לחלוטין.הוא בלש טוב הרבה יותר מאחר שהוא משתמש בשיטות מדעיות ובהיגיון הצרוף.
לימים בהשראת דופין נוצרה דמות הבלש המפורסם מכל שרלוק הולמס שניתן לראות בו מעין “נכד ” של וידוק האמיתי מאוד.
וידוק כמו נשכח בצילן של כל אותן דמויות בדיוניות בלשים שוטרים ופושעים שנוצרו בהשראתו.
אבל בשנים האחרונות הייתה לו עדנה ושוב החלו להתעניין בו בין השאר בסרט פנטסיה צרפתי בשם “וידוק ” שבו גילם אותו ללא אחר מאשר ז’ראר דפרדיה ב-2001 ובו וידוק נרצח בידי אלכימאי .
עטיפת המהדורה האנגלית של הספר “המגדל השחור”
ובספר “המגדל השחור ” חוזר באייארד אל אותו בלש מפורסם שנשכח לחלוטין בצילם של הדמויות הבדיוניות השונות הפושעים והבלשים שנוצרו בהשראתו . יוצר עבורו תעלומה בדיונית המבוססת על תעלומה אמיתית :מה קרה לבן האבוד של המלך לואי השש עשרה והמלכה מרי אנטואנט לואי השבע עשרה שנעלם בילדותו כאשר בני משפחתו נאסרו בידי אנשי המהפכה הצרפתית ואיש לא ידע מה קרה לו מאז?
רוב האנשים הניחו שהנער הומת בידי המהפכנים ,אבל לא הכל היו בטוחים בכך . אולי איך הוא הצליח להימלט ולהתבגר ..אולי אי שם הוא נמצא המלך האמיתי החוקי של צרפת ?
לאורך השנים הופיעו כמה וכמה מתחזים שטענו שהם הם אותו לואי ה17 האבוד ולכן מגיע להם כתר צרפת. אחד מהם אפילו התחבר להקלברי פין בספר של מרק טווין.
אבל מה קרה לאדם האמיתי נשאר תעלומה עד היום.
הבלש וידוק יוצא לחקור את התעלומה הזאת ב-1818 על רקע עלייתו לשלטון של המלך לואי השמונה עשרה דודו של אותו לואי ה-17 בצרפת שלאחר ימי נפוליאון .שכעת הוא סופית גולה באי סנט הלנה לאחר תבוסתו הסופית בוטרלו והצרפתים מנסים להתעורר מחלומות המהפכה והקיסרות העולמית.
וידוק בסיפור לומד משהו מיורשו הבדיוני המאוחר שרלוק הולמס ומשתף פעולה עם רופא עני הקטור קרפנטיה וכמקובל מאז ימי תלמידיו של וידוק פו וקונן דויל הרופא הוא זה שמספר את הסיפור ומתאר את הבלש הדגול בפעולה .
נגלה שהשניים אכן מגלים את בן המלך האבוד חי ונאבקים לשמור עליו מפני מבקשי רעתו השונים.
בסיפור אין באמת הרבה בילוש למרות שבמציאות וידוק הוא הממציא של שליטות בילוש שונות בהם משתמשים עד היום הוא מעדיף להשתמש בכוחו העצום ובעורמתו כדי לגלות דברים שמה שאולי מצדיק את הזלזול המתנשא של גיבורו של אדגר אלן פו דופין שמפקח המשטר הצרפתי שעימו הוא מתמודד ומוכיח עליו את עליונותו שוב ושוב ושוב בסיפורים השונים גם הוא אינו אלא וידוק. .
וידוק שבספר הוא שונה מאוד מממשיכיו הבדיוניים . הוא בהחלט אינו נזיר אסתטי מתנשא כמו דופין ושרלוק הולמס שכל חייהם הם קודש לבילוש ולמחקר ונשים הם מהם והלאה.וידוק לעומתם הוא חובב נשים ואוכל והנאות החיים מה שאולי מסביר את הזלזול המתנשא של שתי הדמויות האלו באביהם האמיתי אבל זה לא מפריע לספר בכלל להיות הרפתקה מהנה.
וידוק הוא דמות מלודרמטית שקשה לשכוח שנראית כאילו יצאה מאיזו מלודרמה צפתית של המאה ה-19 או מהסרט הצרפתי המפורסם “ילדי גן העדן ” מרבה בהצהרות ובתנועות דרמטיות . כל שאר הדמויות חיורות לחלוטין בהשוואה. אבל כך זה בסיפורים הבלשיים בדרך כלל.
הסיום מפתיע ומשאיר את הקורא עם הלשון בחוץ בייארד מסרב לתת פיתרון סופי לקוראים כמו ההיסטוריה .אבל דווקא בכך הוא מחזק את תחושת האמינות של הספר.
אפשר בהחלט לקרוא הודות לדמות הבלש הבלתי נשכח ותיאור החברה הצרפתית שלאחר נפוליאון וסתם בגלל העלילה המרתקת והמפתיעה באמת.
על וידוק ראו
[…] אבי אבות כל הבלשים הפרטיים […]