ריצ’רד שילה, פסל, סופר וידיד ותיק של גיורא לשם ז”ל, ממייסדי ומעורכי “יקום תרבות”, השמיע היום באזכרה לזכרו של גיורא את המילים המרגשות האלו.
30 יום בלי גיורא לשם
מאת ריצ’רד שילה
שלושים יום עברו.
שלושים יום וגיורא חסר לי.
המועקה אינה מתפוגגת. וכשהוא עולה בזיכרוני, המועקה גוברת ואני חש צורך עז לטלפן לדבורה, אישתו, לדבר עליו.
למען האמת, גם אחרי השיחה המועקה אינה מרפה, אם כי יש מן הנחמה שמישהו חולק את כאבי. לא, אינני משווה את כאבי לכאב של דבורה או של שתי בניותיו ושל נכדיו – כאבם, ללא ספק, גדול עשרות מונים מכאבי.
הרי הכרתי אותו בסך הכול חמש או שש שנים.
אבל במשך השנים הללו נוצר בינינו קשר עמוק, אשר הלך והעמיק ככל שחלף הזמן. ידידות אמת. עוד במפגש הראשון חשתי קירבה לאיש החכם הזה. הוא כבש אותי בעומק ומקוריות מחשבתו, רוחב ידיעתו, יכולת היצירה שלו. אך במיוחד ברצון לחלוק איתי את מה שבנפשו, וגם ביכולת להקשיב לי ולקלוט את מה שבנפשי. זה היה החן המיוחד שלו.
למרות המכאובים הרבים שעינו את גופו, גיורא נותר אופטימי. אמנם הוא דיבר עליהם, אך לא בנימה של טרוניה, ללא רחמים עצמיים. היה זה יותר דיווח רפואי מאשר תלונה של אדם זקן וחולה. למען האמת, הוא לא היה זקן כלל וכלל.
הוא היה צעיר.
לא לחינם התקבצו סביב שולחנו בקפה תמר אנשים מוכשרים בשנות העשרים והשלושים, מגישים לו את היצירות שלהם ומבקשים את עצתו ואת ביקורתו. הם העריכו את ניסיונו רב השנים, אך לא חשו בפער הגילים. כי לא היה פער. ישבתי לידו מלא פליאה מן הקלות שבה יצר קשר עם אותם הצעירים והצעירות, כאילו היה בן גילם. הוא קרא את יצירותיהם ונידב להם מעצותיו ברוחב לב. הוא לא חסך ביקורת נוקבת, אך עשה זאת בענייניות עדינה, בלי לפגוע, ובלי לרפות את ידיהם מהמשך ניסיונות היצירה.
גם אני נזקקתי לעצותיו ולעזרתו ביצירה שלי. והוא הגיש לי אותה בחפץ לב. הוא ביקר וערך את כתביי ברצינות וביסודיות שאפיינו את כל מעשיו.
כשחלה, ביקרתי אותו רבות בבית החולים, צפיתי בהידרדרות המתמדת במצבו, ראיתי כיצד נוטשים הכוחות את גופו הכחוש וחשתי שמותו מתקרב.
אינני יודע אם הוא היה מודע לכך. אם היה, לא דיבר על כך. ההפך הוא הנכן – הוא סיפר לי מה יעשה אחרי שישתחרר מהאשפוז ויחזור לעצמו. יכתוב עוד ספר שירים, יערוך עוד ספר פרוזה, ימשיך לערוך את מדור השירה ביקום התרבות, אתר שהקים ברשת יחד עם יוצרים צעירים אחרים.
גם את הספר שלי היה אמור לערוך. לא הספיק.
עכשיו אני מנסה לערוך אותו לבד. אני יושב מול המחשב, בוהה בכתוב ומנסה לנחש מה היה עושה גיורא עם החומר הזה. והמועקה מתעוררת שוב.
כן, הוא חסר לי.
חסר לי מאוד.
ראו עוד:
בתוך החלום השמשי :רפי וייכרט על גיורא לשם
במות המשורר :משה דור על גיורא לשם
