הספד לג'רי פורנל: הלוחם של עולם ספרות המדע הבדיוני

מאת אלי אשד

הספד זה מבוסס בחלקו על הרצאה שנתתי בדצמבר 2016 בכנס המדע הבדיוני "מאורות 2016" בירושלים שנושאו היה "מוסד וקיסרות", והתמקד בין השאר באירגונים ובאימפריות עולמיות וגלקטיות, בעלייתן ובנפילתן. שם ההרצאה היה ״ג'רי פורנל  – מהקונדומיניום ועד לקיסרות הגלקטית השנייה״. ונושא ההרצאה בהחלט נודע כמי שמתעניין מאוד בנושאים אלו. אך כאשר נתתי אותה שם, לא העליתי בדעתי שבתוך תשעה חודשים אכתוב עליו הספד.

בשמיני בספטמבר 2017 נפטר בגיל 84 סופר המדע הבדיוני החשוב ג'רי פורנל. פורנל לא היה אחד מסופרי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר, אם כי היה ידוע מאוד בחוגי חובבי וסופרי המדע הבדיוני האמריקאים.

ככותב, התפרסם בראש ובראשונה הודות לשיתופי הפעולה שלו עם סופר מפורסם הרבה יותר, לארי ניבן. ארבעה משיתופי הפעולה הללו הפכו לרבי מכר ותורגמו לעברית (ואחד מהם נכתב בשיתוף פעולה עם סופר שלישי, מיכאל פלין).

הנה ספריו שתורגמו לעברית, כולם בשיתוף פעולה עם לארי ניבן, לפי סדר תרגומם לשפה העברית:

פטיש השטן מאת לארי ניבן וג’רי פורנל (פורסם באנגלית ב-1977). עברית: שלומית קדם לדורי, 1981.

בספר עב הכרס, שמזכיר מאוד סרט אסונות הוליוודי, מתואר כיצד התנגשות מביאה לחורבן התרבות האנושית (או בכל אופן, הקליפורנית, שהיא כמעט היחידה המתוארת בספר) . זהו סיפור על פגיעה הרסנית של אסטרואיד בכדור הארץ, המביאה לחורבן עולמי, ומתארת את מאבקה של קבוצת שורדים עקשנית ליצור מחדש יישוב טכנולוגי כנגד גלי בוזזים ופורעים חדשים.

לאחר מכן ניבן ופורנל היו אחראיים ליצירת סדרה (אך היא נכתבה בידי כותבים אחרים מדרגה תשיעית ), שתיארה את העולם כמה מאות שנים לאחר חורבן זה, כאשר תושבי ארה"ב מתאוששים באטיות מהחורבן, ומוצאים את עצמם נאלצים להתמודד עם פלישת גזע חייזרי. במרכז הסדרה עמד אנתוני רוג'רס, הבסיס לסדרת הקומיקס המפורסמת "באק רוג'רס", ( דמות חביבה מאוד על פורנל ועל ניבן )  שהתעורר 500 שנה בעתידו, ומצא את עצמו בעולם הזה.

הקיסם בעינו של אלוהים, 1975. עברית: אריה בובר. זמורה-ביתן, 1987.

סיפור המתרחש בעתיד הרחוק, בשנת 3017 לספירה, כאשר בני האדם באימפריה גלקטית אדירה נתקלים לראשונה בגזע חייזרי מסוכן ביותר, שיש בו משום איום על האימפריה. בני הגזע מאיימים לפרוץ ממערכת השמש שלהם למסע כיבושים בחלל.

Image result for ‫מדרך רגל‬‎

מדרך  רגל, מאת לארי ניבן וג’רי פורנל, 1985. עברית: עמנואל לוטם. כתר, 1988

סיפור על פלישה לכדור הארץ מכוכב אלפא קנטאורי, שבו לסופרי מדע בדיוני (הדמויות מבוססות על ג'רי פורנל, לארי ניבן, רוברט הינליין, ואחרים) יש מקום חשוב בהבסתה.

ניבן, לארי , נפילת המלאכים‏

נפילת המלאכים מאת לארי ניבן, ג’רי פורנל, ומייקל פלין, 1991. מאנגלית: עמנואל לוטם. זמורה ביתן, 1999

תקציר העלילה: קהיליית חובבי המדע הבדיוני בעתיד הקרוב והלא נעים, שבו כדור הארץ חווה מעבר לעידן קרח, מתגייסת להצלת האסטרונאוטים האחרונים  פליטים מספינה שנשלחה מהירח. הס  הנרדפים בידי אנשי תנועת "הירוקים", שונאי המדע והטכנולוגיה.

כמו ב"מדרך רגל " גם "נפילת המלאכים " מלא באיזכורים לספרי מד"ב שונים ולסופרים שונים,

ג'רי פורנל ושותפיו לכתיבת הספר "נפילת המלאכים", מייקל פלין ולארי ניבן

אף על פי שעבור הקוראים הישראלים, שמעטים מהם שמעו עליו, פורנל נראה כלא יותר מאשר שותף משני של לארי ניבן המפורסם והפופולארי, פורנל היה סופר חשוב מאוד. זאת, במסגרת היותו הסמן הפוליטי המרכזי של המדע הבדיוני "הימני", זה של  ה"ליברטריאנים" התומכים בחופש נרחב ככל האפשר ממעורבות הממשל בחיי האזרח, ושל הימין הרפובליקני "הקשה", אלו שתמכו בנשיאים רייגן ובבוש האב והבן, והיו התומכים העיקריים בתוכנית החלל. הם מצויים באותו צד במפה הפוליטית, אך מצד שני דורשים גישה קשוחה ככל האפשר של ארה"ב בענייני חוץ.

הפוליטיקאי


ג'רי פורנל היה סופר מוכר, אבל היה גם ובעיקר מדען בכיר בנאס"א. במשך תקופה אף שימש כאחד מהאנשים שבחרו את האסטרונאוטים. הוא היה מומחה למחשבים, ומהראשונים שפרסמו בלוגים, ומומחה לענייני שרידה בתנאים קשים, ואחד מהדוברים הידועים של הסורביבאליסטים, האנשים המתכוננים לשרוד גם במקרה של חורבן ארה"ב כתוצאה מאסון – אקלימי גלובאלי, משבר כלכלי, או מלחמה.

מדובר בקבוצה הנחשבת להזויה בארה"ב, בדיוק כמו בישראל. פורנל היה דוברם הרהוט והמפורסם ביותר, ואף ערך במשך שנים את כתב העת שלהם.

במשך  שנים היה אחד הסופרים המובילים בעולם מבחינה טכנולוגית. הוא נחשב לסופר הראשון שכתב ספר במעבד תמלילים, וזה קרה בשנת 1977. הוא היה אחד הבלוגרים הראשונים, ואולי הראשון בכלל, מ-1994 – כשהחל לכתוב טור אישי שאפשר היה לקרוא אותו במחשב.

מעבר לכך הוא איש מנהל, ופעיל פוליטי מוכר במפלגה הרפובליקנית, וידיד ושותף קרוב של ניוט גינגריץ׳, הבכיר לשעבר במפלגה הרפובליקנית, ובין השאר מומחה לענייני חוץ. בעולם המדע הבדיוני, וגם בקרב הציבור הרחב, פורנל היה מפורסם פחות מידידיו הטובים, רוברט הינליין ולארי ניבן.אבל במציאות הוא היה  תמיד הדמות הדומיננטית בקשרים בינהם.

ג'רי פורנל עם הסופר לארי ניבן בכנס מדע בדיוני. בכנסים אלו ומחוצה להם, פורנל תמיד היה הדמות הדומיננטית בקרב עמיתיו, סופרי המדע הבדיוני

הינליין, כמו סופרים אחרים, למשל פול אנדרסון, גורדון דיקסון, דיויד דרייק, ואחרים שאינם ידועים בתרגום עברי, היו ידועים בעולם המדע הבדיוני כ"נגררים" אחרי פורנל, מנהיגם האידיאולוגי. בין השאר הוא היה מחתים אותם על עצומות שונות שנגעו לפוליטיקה של ארה"ב, כמו עצומה ידועה שתמכה בהמשך השתתפות ארה"ב במלחמת ויטנאם, שהופיעה כנגד עצומה מקבילה (שעליה היו חתומים אנשים כמו ד"ר י. אסימוב) אשר הביעה התנגדות לכך.

אמנם הסופרים שצויינו היו סופרים מצליחים וידועים מאוד – ולהינליין, המפורסם שבכולם, גם הייתה נוסף על כך קריירה פוליטית וצבאית (כושלת) -  פורנל היה לעומתם יועץ פוליטי בכיר ובכיר בנאס"א, ולא רק סופר כמו שהיו הם. במשך שנים פורנל היה זה ש"סידר" לסופרי מדע בדיוני ידועים שונים ביקורים בנאס"א, בעת ביצוע טיסות לחלל ומבצעים שונים.

המיליטריסט

עטיפת כרך בסדרת אנתולוגיות מפורסמת, שאותה ערך פורנל, ושמה מדבר בעד עצמו

פורנל יצר בשנות השמונים את ז'אנר המדע הבדיוני המיליטריסטי, שתיאר קרבות בחלל בין בני אדם וחייזרים. אלה תמיד היו פופולאריים כמובן, אבל בשנות השמונים והתשעים נעשו פופולאריים מחדש, בראש ובראשונה הודות לג'רי פורנל (וגם בזכות אורסון סקוט קארד וספרו "המשחק של אנדר").

הוא פרסם סדרת אנתולוגיות של סיפורי מדע בדיוני צבאיים, ומאמרים, שהסבירו לקוראים שוב ושוב שמלחמה תמיד תהיה חלק מהאדם, ולכן יש לצפות לה גם בין הכוכבים, וגם בעתיד הקרוב על כדור הארץ. למרבה הצער הוא בהחלט צדק. אבל הוא היה טיפוס שחיפש בעצמו קרבות, וכתב מאמרים רבים במגזינים לשכירי חרב. ההתנסויות האמיתיות שלו עם שכירי חרב במציאות שימשו כמקור השראה לכתיבת סדרת מדע בדיוני על שכירי חרב בגלקסיה.

ספר  מדע בדיוני של פורנל על שכירי חרב בעתיד – באנגלית ובאיטלקית

בראשית הקריירה שלו, לאחר שחזר ממלחמת קוריאה, היה פורנל חבר במפלגה הקומוניסטית האמריקאית. לאחר מכן שינה את דעותיו, וכמו במקרים רבים מסוג זה הפך לאנטי קומוניסט קיצוני ביותר, ולא הסתיר את דעותיו, שיש להתכונן גם למלחמה גרעינית כנגד ברית המועצות.

Image result for ronald reagan jerry pournelle  star wars

הספר שהציע את תוכנית "מלחמת הכוכבים" של  הנשיא רייגן, שג'רי פורנל היה אחד היזמים הראשיים שלה

פורנל היה אחד מהאחראיים הראשיים לתוכנית "מלחמת הכוכבים" של רונלד רייגן בקבוצת המדענים  (ובהם סופרי מדע בדיוני) שיצרו אותה, ובהחלט היה לו חלק חשוב בהבאתה לתשומת לבו של הנשיא רייגן ומקורביו. יש המייחסים לתוכנית זאת תפקיד חשוב בהפלתה של ברית המועצות, שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם ההוצאות הכלכליות העצומות שהיו דרושות כדי להגיב עליה כהלכה. היום טוענים שזאת הייתה בכלל מתיחה, אבל נראה שפורנל לא חשב כך, וסבר שהיא אפשרית בהחלט.

Image result for gingrich

ובכלל, לפורנל, יותר מכל סופר מדע בדיוני אחר, היו מהלכים אצל בכירים בוושינגטון.

פעיל פוליטי רפובליקני ידוע, ניוט גינגריץ, היה ידידו, ויש אומרים תלמידו, של פורנל, ושיתף עמו פעולה בפרוייקטים שונים. כאשר חיבר גינגריץ ספר מעניין ביותר של עתידנות, שבו סייעו לו שני סופרי מדע בדיוני, דיויד דרייק וג׳אנט מוריס, פורנל היה האיש שכתב את ההקדמה, שבה סיפר על ידידותו רבת השנים עם גינגריץ. פורנל וגינגריץ כתבו דברים נוספים יחד.

Image result for gingrich windows of opportunity

גינגריץ היה ונשאר אדם שנוי במחלוקת ביותר, אבל בשלב מסויים היה לו סיכוי אף להגיע לנשיאות ארה"ב. לצערם של אחדים (ובהם אנוכי), ולשמחתם של רבים אחרים, זה לא קרה, אבל ברור שאם זה היה קורה, לרעיונותיו ודיעותיו של ג'רי פורנל היה סיכוי טוב להגיע לקדמת הבמה.

זה כמעט קרה שוב בראשית הנשיאות של הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ, שנראה היה שגינגריץ' אולי ימונה לשר החוץ של ארה"ב. לצערם של רבים (ובינהם בהחלט אני) גם זה לא קרה, ובמקום גינגריץ' התמנה אדם אחר, נחות בהשוואה אליו. סביר להניח שהתפתחות זאת לא מצאה חן בעיני פורנל, שעם כל נטיותיו הימניות המובהקות (הוא הוגדר כ"ימני יותר מאטילה ההוני") לא התלהב במיוחד מטראמפ ומאישיותו האקסצנטרית.

אבל הוא בהחלט העדיף אותו על הילארי קלינטון – בכך אין כל ויכוח.

כתוצאה מהאידיאולוגיה הימנית הידועה מאוד של פורנל, ומנהיגותו בתחום זה, השנאה שרחשו חוגי השמאל בחוגי המדע הבדיוני בארה"ב לפורנל הייתה עמוקה. עמוקה יותר מאשר לכל סופר מדע בדיוני אחר.  כתוצאה משנאעה זאת פורנל לא קיבל מעולם פרס על ספר או על סיפור שכתב, כפי שהגיע לו.

בכל אופן, בשלב מסוים נראה היה שתחזית ספציפית של פורנל אולי תתגשם עם הממשל הנוכחי, וכל הסיכויים הם שאם גינגריץ' היה מגיע, הפנייה הייתה לשם.

הקודומיניון

הדבר התרחש בסדרה המפורסמת שלו, "הקונדומיניום", הנפתחת בעתיד המידי בסביבות 2020, לאחר מלחמה אכזרית בסוריה. בסדרה ארה"ב ורוסיה מנהלות יחד את העולם, ויוצאות לחלל, ומתוארות עוד אלף שנים של העתיד, לאחר הקמתה ונפילתה של אימפריה גלקטית של בני האדם, והקמת אימפריה גלקטית שנייה. פורנל, עם שותפו לארי ניבן, מגיע בסדרה זאת עד לשנת 3047 לספירה.

רעיון הקונדומיניום היה מבוסס על תוכנית אמיתית מאוד של לא אחר מאשר שר החוץ לשעבר של ארה"ב,  הנרי קיסינג'ר, לשיתוף פעולה עולמי בין ארה"ב ורוסיה למטרות ניהול משותף ושמירת שקט בכדור הארץ. זאת, כהגנה מפני מדינות העלולות לשמש איום עולמי ואיום על האינטרסים של שתי מעצמות העל האלו,  כמו נניח סין, צפון קוריאה, ומדינות האיסלאם הקיצוני.

פורנל חזה בסדרה זאת, שהחל משנת 1990 ייחתמו הסכמים לשיתוף פעולה בין ארה"ב וברית המועצות. התחזית הזו אכן התגשמה בעידן הגלסנוסט של מיכאל גורבצ'וב, ולאחריו בימי נשיא רוסיה, בוריס ילצין. השלב הבא בתחזית מרחיק לכת עוד יותר: בשנים 2015-2020, כך לפי פורנל, יקום הקונדומיניום – משטר של שיתוף פעולה בין ארה"ב ורוסיה, שהופך לבסוף למעין ממשלה עולמית.

אזורנו משתלב גם הוא בתחזית הזו. בסביבות שנת 2018, לאחר מלחמה שפורצת בין ישראל למדינות ערב, שבמהלכה חלק מסוריה מסופח ל"ישראל הצפונית", אוסר הקונדומיניום את כל המלחמות ברחבי הגלובוס. כוחות שיטור של האמריקנים והרוסים אוכפים את האיסור הזה. האנרגיה של המין האנושי מתמקדת מאותה נקודה ואילך בפיתוח ספינות חלל, ובהקמת קולוניות מחוץ לכדור הארץ, ואף במערכות שמש אחרות. ארה"ב ורוסיה משתפות פעולה כדי להשתלט, ולהשליט בעולם כולו את הקונדומיניום, ששולט בו בעריצות, מחסל כל לאומיות ולאומנות, אבל פותח את הדרך לכוכבים באמצעות מכשיר טיסה במהירות גבוהה ממהירות האור, שנקרא מנוע האלדרסון, על שם ידיד אמיתי מאוד של פורנל שעסק  בדברים מעין אלה.

עטיפת ספר של ג'רי פורנל בגרמנית

:pirnel-condominum

החלק הראשון של הסדרה תיאר את העתיד הקרוב יחסית של עוד כמה מאות שנים, ומתמקד בדמותו של שכיר החרב הגאוני ג'ון פלקנברג, שמנהל מסעות מלחמה בכוכבי לכת שונים, המיושבים בידי בני אדם, בזמן שסביבו מתמוטט הקונדומיניום ועמו כדור הארץ, שנחרב במלחמות בידי המדינות השונות, שהשתחררו לכאורה מהקונדומיניום רק כדי להשמיד זו את זו. לפלקנברג יש מטרה אחת: לשמר את התרבות האנושית, גם אם בצורת אימפריה ריכוזית.


עטיפות ספרים של פורנל בגרמנית

.

ג'ון פלקנברג על עטיפת ספר של ג'רי פורנל

אבל  בינתיים פלקנברג יוצר בכוכב הלכת ספרטה את הגרעין של מה שייהפך לאימפריה גלקטית, שתאחד את המושבות האנושיות שהקודומיניום הקים בנקודות שונות בגלקסיה.


סייבורגים מסוכנים, "הסאורונים", לוחמים משודרגים בלתי מנוצחים המביאים להפלת האימפריה הגלקטית בספריו של פורנל

החלק השני בסדרה מתאר את העתיד הרחוק, לאחר שהוקמה אימפריה גלקטית בספרטה. זאת, לאחר חורבן כדור הארץ עם נפילת הקונדומיניום, כתוצאה מהתקפה של סייבורגים, בני אדם משודרגים ולוחמים מסוכנים ביותר.

מהדורה איטלקית של ספרם של ניבן ופורנל

ואז, בספר המפורסם ביותר בסדרה, שכתב פורנל עם לארי ניבן, "הקיסם בעינו של אלוהים", הקיסרות הגלקטית נתקלת לראשונה בגזע חייזרי מסוכן ביותר, מביסה אותו, ו"נועלת" אותו בכוכב הלכת שלו.

אבל החייזרים חוזרים בספר המשך כדי להיות מובסים שוב.

הם הופיעו שוב בספר שלישי בסדרה, שאותו כתבה כבר בתו המוכשרת של פורנל, מדענית גם היא. אבל כאן לפורנל כבר לא הייתה נגיעה, וגם לא לניבן.

עד כאן התחזית של פורנל לעתיד הקרוב. בשלב מסוים בראשית כהונתו של דונלד טראמפ דובר כידוע על מערכת יחסים חדשה לגמרי עם רוסיה של פוטין, ועל שיתוף פעולה בכל מקום בעולם.

מובן שבמציאות של ספטמבר 2017 ארה"ב ורוסיה קרובות יותר למלחמה קרה ביניהן, מאשר לשיתוף פעולה אנטי-מלחמתי גלובלי.

אבל מי יודע, אם יחליטו ארה"ב ורוסיה להתאחד כנגד האיסלאם הקיצוני, ייתכן שהתחזית של פורנל תיראה קרובה להגשמה..

ראו עוד על ג'רי פורנל :

ג'רי פורנל באנציקלופדיית המדע הבדיוני

ג'רי פורנל בויקיפדיה

הבלוג של ג'רי פורנל

הטוויטר של ג'רי פורנל

ראו גם

ביקורת של אלי הרשטיין על "מלאכים נופלים "

דיון בפורום מדע בדיוני על "מלאכים נופלים"

ג'רי פורנל ועידן הקרח המתקרב


ג'רי פורנל באחד מצילומיו האחרונים

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע בדיוני עם התגים , , , , , , , . קישור קבוע.

8 תגובות על הספד לג'רי פורנל: הלוחם של עולם ספרות המדע הבדיוני

  1. מאת אמנון סטופ:‏

    מענין כרגיל, אבל בואו לא נגזים. פורנל לא היה ״מדען בכיר בנאסא״ ובכל מקרה התארים שלו היו בפסיכולוגיה, מה שיכול אולי לעזור בבחירת אסטרונאוטים, אבל לא הופך אותו למדען בכלל, ובכיר בפרט, או אפילו סתם ל״בכיר״ בנאסא. גם הטענה שהוא בין ״האחראים הראשיים״ לתכנית SDI נשמעת לי מופרכת, עם כל הכבוד לדמיון כסופר מד״ב, וליכולות הארגון והקשרים הפוליטיים. פורנל עסק רוב ימיו בכתיבה, והיה סופר, ומה רע בזה? יש סופרי מדע בדיוני שהיו גם מדענים, למשל אסימוב עצמו, שהדוקטורט שלו בכימיה, והוא אפילו ממש עבד לזמן קצר אחרי השלמת הד״ר שלו במדע. אבל בוודאי שלא הייתי אומר שאסימוב ״מדען חשוב״. הוא סופר חשוב. זה לא מספיק?
    בנוסף חשוב לי לציין כי אדם יכול להכיר באופי האנושי, כפי שאלי כותב, ולחשוב שיהיו מלחמות גם בעתיד, בלי להיות שואף מדנים וקרבות. לפי הערך עליו בויקיפדיה, פורנל התנגד למלחמות של ארה״ב באפגניסטן ובעיראק. גם מותר לאדם שיתמוך במלחמת וייטנאם בתחילתה, ולשנות את דעתו להתנגדות כשהמלחמה מסתבכת. אני רחוק מלהיות מומחה לתקופה ההיא, ובכל זאת אני יודע שהמעורבות של ארה״ב בסוף המלחמה היתה משהו שונה לחלוטין מאשר בתחילתה.
    https://en.wikipedia.org/wiki/Jerry_Pournelle

  2. מאת אלי אשד:‏

    תודה אמנון כאשר אני טענתי שפורנל היו בין אלה שדחפו לתוכנית מלחמת הכוכבים של רייגן ,אני מסתמך לא רק עליו עצמו ודברים שכתב בבלוגו ,אדם אכן יכול להגזים על עצמו, אלא גם על דברים שכתבו אחרים ודווקא שונאיו הפוליטיים ,סופרי מדע בדיוני כמו תומס דיש שכתב מאמר שבו טען שפורנל וחבריו הימניים ( ומבחינתו רוברט הינליין פול אנדרסון ולארי ניבן כמובן וכל השאר היו בסך הכל שלוחות של ג'רי פורנל, המוח השטני שמאחורי כולם) הם הם אלו שהביאו לתוכנית מלחמת הכוכבים של ארה"ב.
    דיש מגזים ומן הסתם במכוון אבל אין ספק שהוא חושב שלקבוצה הזאת היה תפקיד חשוב מאחורי הקלעים בכל הפרשה.

    טענה דומה נמצאת בספרו של החוקר H. Bruce Franklin "War Stars: The Superweapon in the American Imagination (Oxford University Press, 1988). Revised and Expanded Edition, University of Massachusetts Press, 2008. שחוקר את תפקידו של שונא הקומוניסטים ג'דרי פורנל ביצירת פרוייקט "סטאר וורס" והוא מוצא שהיה לו תפקיד חשוב בפרשה.

    • מאת יוס ואחיו:‏

      אירוני אגב שלוקאס ושפילברג הופיעו לפני ועדה של הסנאט בדרישה לשנות את שם היוזמה, כי זה פגע בסרטים…

      מזכיר לי שאנתולוגיית מאמרים ליבראלית אחת שקראתי בספריית האוניב', ייחסה ללוקאס את היוזמה…

      אגב ב'מדרך רגל' פורנל וניבן קדימו את הרעיון שסופרי מד"ב ראויים להיות יועצי הנשיא בכל הקשור לחייזרים ואיומים דומים…

      'סאורון' לקוח מטולקין. מקוה שהזכיר את ההשאלה…

  3. מאת אלי אשד:‏

    פאבל איצקוב כותב בפייסבוק :
    אני זוכר שסופר המד"ב לארי ניבן סיפר בהרצאה שהוא נתן בכנס המד"ב בבר אילן, בערך בשנת 2010 ככה, על איך הוא לקח חלק גם כן בהמצאת תוכנית "מלחמת הכוכבים" המפורסמת של רייגן. לדבריו לקחו חבורה של סופרי מד"ב, שילמו להם ולקחו אותם לסופ"ש בבית נופש בחיק הטבע. במהלך הסופ"ש הם פשוט עשו סיעור מוחות ביניהם והמציאו את תוכנית מלחמת הכוכבים, שעל אף היותה דמיונית, זירזה את פשיטת הרגל וההתפרקות של ברה"מ שמנהיגיה הוציאו כסף רב על המצאת תשובה טכנולוגית הולמת לתכנית הדמיונית של סופרי המד"ב האמריקאים, שאותה ברה"מ תפסה כאמיתית ביותר."
    עד כאן פאבל.
    אגב אני בכלל לא בטוח שבזמן אמיתי הם התייחסו לזה כמתיחה..לי נראה שהם בהחלט היו רציניים בכוונותיהם .רק בדיעבד כשהתברר שזה לא ישים מבחינה כלכלית לפחות טוענים שזאת הייתה "מתיחה" שהפילה בפח את הסובייטים.

    • מאת יוס ואחיו:‏

      מן הסתם זה המקור לרעיון שב'מדרך רגל'.

      אגב גינגריץ' – מי יודע אם הוא היה כשיר למשהו. אל תלך שולל אחרי נאומים: ר' את אוריילי שפוטר, ובארצינו את שר המשטרה לשעבר עוזי לנדאו, חסר הכישורים אבל אחלה דמגוג.

  4. מאת אלי אשד:‏

    המו"ל של מדע בדיוני רון יניב מתאר בבלוגו סיור בכנס מדע בדיוני בארה"ב באוגוסט 2016 שכולל מפגש מעניין עם ג 'ירי פורנל בהרצאה בפאנל .
    פורנל כמתואר כרשימה כבר אינו במיטבו וזה מן הסתם היה אחד הכנסים האחרונים שלו אם לא האחרון בכלל ועדיין שווה קריאה.

    וורלדקון 74 – יומן מסע – מסיבה
    http://yanivron.blogspot.co.il/2016/08/74_20.html

  5. פינגבאק: לינקים ספרותיים לסוף השבוע – 15/9/2017 | קורא בספרים

  6. מאת אלי אשד:‏

    הספד מעניין ביותר על ג'רי פורנל :

    Opinion: Science fiction writer Jerry Pournelle offered fact-based hope for our future
    Glenn Harlan Reynolds, USA TODAY opinion columnist Published 2:53 p.m. ET Sept. 12, 2017
    XXX SCIFI 113.JPG USA DC
    http://www.tallahassee.com/story/opinion/2017/09/12/opinion-science-fiction-writer-jerry-pournelle-offered-fact-based-hope-our-future/658605001/
    Jerry Pournelle died on Friday, peacefully in his sleep. With his death, America lost an important figure.

    Pournelle wrote many bestselling science fiction novels, both on his own and with Larry Niven. Of these, "Lucifer’s Hammer" and "The Mote in God’s Eye," both major bestsellers, are probably the best known, though I think that artistically, "Inferno" — a reboot that I think Dante Alighieri himself would have approved — was the best. (Does a novel set in Hell count as science fiction? I don’t know, but it was exceptionally good).

    But Pournelle didn’t just write fiction. His 1970 book with Stefan Possony, "The Strategy of Technology," outlined a strategy for winning the Cold War (with among other things, an emphasis on strategic missile defense) that was largely followed, and successfully, by the Reagan administration. He was a driving force behind the Citizens Advisory Council on National Space Policy in the 1980s that helped lay the groundwork for today’s booming civilian space launch industry. And, for me, his wide-ranging columns in Galaxy Magazine, back when it was edited by star editor James Baen, were particularly influential.

    I was a kid in the 1970s, which was not a great era to be a kid. We had Vietnam and Watergate, the Apollo space program quit abruptly, oil prices skyrocketed and so did inflation. Even a hamburger was expensive.

    And while that was going on, the voices in the media were all preaching gloom and doom. Stanford professor Paul R. Ehrlich, in his book "The Population Bomb," was predicting food riots in America due to overpopulation. A group called The Club of Rome published a report titled "The Limits to Growth" that suggested it was all over for Western technological civilization. Bookstore displays were filled with books like "The Late Great Planet Earth" that announced the end times. And if that weren’t enough, most people figured we were heading for a global thermonuclear war with the Soviet Union. It looked like we were headed for some sort of apocalyptic future in which Charlton Heston would be the only survivor besides a few apes or mutants.

    But Jerry Pournelle never bought it. In his Galaxy columns — eventually collected and published in book form, and still in print — he actually did the math. The fact was, he reported, we could not only survive but, in his words, survive with style.

    Claims of resource limitations were bunk, easily disproved with available data. And beyond the resources of Earth, there were the effectively limitless resources of the solar system: Energy from the Sun, captured by orbiting power satellites that never had to shut down, materials from the asteroids, and an expansionary frontier that would prevent the growth of damaging zero-sum politics on Earth.

    Some people found such claims outlandish in the 1970s, but we’re pretty much living in Pournelle’s world now. The 1970s “Energy Crisis” and its turn-of-the-millennium equivalent, “Peak Oil,” have been undone by technological advances in the form of fracking. Private companies are launching rockets into space at a furious rate — Elon Musk’s SpaceX is on track to launch more rockets than Russia this year — and there are even private companies (companies, plural) working on asteroid mining.

    I suspect that a lot of the people working on these things were, like me, influenced by Pournelle’s writing. (I know that some of them were, because they’ve told me so, and I doubt those are the only ones.) At one of the gloomiest times in American history, Pournelle offered not only hope, but a plan. We should all be grateful for that. I certainly am.

    Glenn Harlan Reynolds, a University of Tennessee law professor and the author of "The New School: How the Information Age Will Save American Education from Itself," is a member of USA TODAY's Board of Contributors.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*